לחם משנה/יום טוב/ה

לחם משנה ‏ יום טוב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

ואיש שהיו רבים צריכין לו יוצאין בכסא אחריו ומוציאין אותו על הכתף וכו'. עיין בב"י סי' תקכ"ב ששם תירץ מה שקשה על דברי רבינו ז"ל ודברי הרשב"א ז"ל שכתב ה"ה ז"ל ומכל מקום עדין צ"ל ולהוסיף על תירוצו דרבינו מפרש מה שאמרו בגמרא פ' אין צדין (ביצה דף כ"ה:) ואמרי לה משום דוחקא דצבורא שאינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל שעומדין על רגליהן דלפירושו אם אין עומדין מפניו אע"פ שצריכין לו אסור דא"כ היה לו לרבינו ז"ל לבאר זה ולומר דוקא איש שעומדים מפניו או שהיה נבעת כדאמרו בגמרא משום ביעתותא או דוחקא אבל מדסתם משמע דסבירא ליה דכל שרבים צריכין לו איכא דוחקא דצבורא אם לא יבא מהרה שהם ממתינים לו ולכך סתם ואמר דכל שרבים צריכים לו מותר:

ד

אין מוליכין את הסולם (של שובך) משובך לשובך וכו'. לפי דעת רבינו ז"ל דאמר דאע"פ דבכל מקום אסרו חכמים כאן התירו משום שמחת יו"ט י"ל שמה שלא תירצו כן בגמרא בלישנא קמא (דף ט') כשהקשו איני והא אמר ר"י וכו' דהוה מצי לתרוצי שאני הכא דמשום שמחת יו"ט הקילו הוא משום דלישנא קמא לא סבירא ליה דיש להקל משום שמחת יו"ט בענין זה ובהאי נמי פליגי לישנא קמא ולישנא בתרא ובגמרא (שם ע"ב) הקשו שם אמתני' זאת אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש וכו' כלומר קשיא דב"ש אב"ש קשיא דב"ה אב"ה ותירצו לא קשיא דב"ה משום דע"כ לא אמרי ב"ה הכא אלא משום דשוברו מוכיח עליו והשתא קשה לדברי רבינו ז"ל לרב דאמר דברה"ר הכל מודים דאסור אלא לב"ה הקילו כאן ברה"י אע"ג דבכל מקום אסור בחדרי חדרים משום שמחת יו"ט א"כ מה שייך לומר דלא התירו כאן אלא משום דשובכו מוכיח עליו וא"כ תקשה האי קושיא. וי"ל דהכי קאמר אע"ג דבכל מקום אסרו בחדרי חדרים הכא התירו ומשום שמחת יו"ט משום דיש עוד צד קולא דאפילו מה שאסרו חכמים ברה"ר היא חומרא יתירא משום דשובכו מוכיח עליו כן יש לתרץ אליבא דרב לדעתו של רבינו ז"ל:

ה

שחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט לעיר (או במוטה) אלא מביאה אברים אברים. מ"ש ה"ה וסובר רבינו ז"ל וכו' הוא לאפוקי דאיכא מ"ד דפליג על זה שכתבו הר"ן ז"ל בפרק אין צדין ע"ש:

ט

המערב עירובי תחומין ליו"ט הרי בהמתו וכליו ופירותיו כמוהו וכו'. כתב הראב"ד ז"ל אבל יש לנו עליו טענה וכו' כלומר דהוא מפרש מה שאמרו בפרק משילין (ביצה דף ל"ט) נהרות המושכים וכו'. הרי הם כרגלי כל אדם כמו שפירשו התוספות בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ה: בד"ה ביו"ט) שרצה לומר כרגלי הממלא ודלא כרש"י ז"ל ומפני זה אמר שמחלוקתם הוא במעיינות המושכים של עולי בבל דלא קנו שביתה כיון דניידי:

י

וחפצי העכו"ם קונין שביתה במקומם ויש להן אלפים אמה לכל וכו'. קשה דאמאי לא השיג הראב"ד ז"ל על רבינו בטעם זה כמו שהשיג בטעם שכתב לקמן בשור של פטם שהרי טעם זה מבואר בגמרא פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ז:) דלא נאמר אלא לרבנן אבל לר"י בן נורי בלאו הכי חפצי העכו"ם קונין שביתה והוא ז"ל פסק כר"י בן נורי דלא כרבינו וא"כ היה לו להשיגו כאן. וי"ל דמ"מ אינו משקר דטעם זה אע"ג דלא צרכינן ליה לר"י דבלאו הכי קונין שביתה אבל בשור של פטם לפי דעת הראב"ד ז"ל רבינו ז"ל דבריו בלתי מתיישבים ולכך השיגו שם דחפצי הפקר קונין שביתה:

פירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן. ממ"ש ה"ה ז"ל בשם הרשב"א ז"ל ואם יצאו ע"י ישראל בין בשוגג בין במזיד וכו' נראה דהרשב"א ז"ל מפרש מה שאמרו בגמרא ריש פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ב) שלא במקומן בשוגג שרי בדברי ת"ק דאיירי כשיצאו על ידי כותי דהא איהו ז"ל פסק כת"ק משום דסבר רב פפא כוותיה ולת"ק מבואר שם בגמרא דבשוגג שלא במקומו שרי ועל זה קשה דהרי בפרק ו' מהל' שבת בלשון המתחיל פירות שיצאו חוץ לתחום כתב ה"ה ז"ל והרשב"א ז"ל כתב בהפך מכולם וצ"ל לפי דבריהם וכו' כלומר לפי דברי הראב"ד ז"ל ורבינו ז"ל ולא לפי דברי הרשב"א ז"ל דאיירי כשיצאו ע"י כותי א"כ משמע דלהרשב"א ז"ל איירי כשיצאו ע"י ישראל. ועוד מוכרח הוא מדברי הרשב"א ז"ל דאיירי כשיצאו ע"י ישראל מדקאמר שם דהעמיד הברייתא ביו"ט אבל בשבת כיון דהעבירם ישראל אסור ואי הברייתא ס"ל דאיירי כשיצאו ע"י כותי לוקמא אפילו בשבת דהא אינו אסור לדעתו בשבת אלא כשיצאו ע"י ישראל אלא ע"כ הברייתא לדעתו איירי כשיצאו ע"י ישראל וא"כ איך פסק כאן דבשוגג שלא במקומו אסור דהא קאמר ת"ק דשרי. וי"ל דהוא ז"ל סבור דראוי לפסוק כראב"י מפני שמשנתו קב ונקי כמו שכתבו התוס' אלא משום דר"פ ס"ל כת"ק מפני כך פסק כוותיה ומפני כן לא פסק כת"ק אלא במאי דמסייע ליה ר"פ דהיינו דחזרת פירות למקומן במזיד אבל בשוגג שלא במקומן פסק כראב"י דבהא לא איירי ר"פ:

טו

ושור של פטם כרגלי מי שלקחו לשחטו ביו"ט. מימרא דשמואל בפרק משילין (ביצה דף ל"ח) שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם ולפי טעם זה של רבינו ז"ל דסבירא לשמואל דחפצי הפקר אין קונין שביתה. וא"ת א"כ בעירובין פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ז:) דאמר שמואל חפצי עכו"ם (אין) קונין שביתה ואוקמוה שם בגמרא הך מימרא דלא כרבנן דלדידהו ודאי אין קונין אלא לר"י ב"נ דס"ל חפצי הפקר קונין שביתה והקשו על זה מברייתא אחת שם והשתא לפי דעת רבינו אמאי לא הקשו שם בגמרא מדשמואל אדשמואל דהוה קושיא אלימתא טפי דהא הכא בשור של פטם לפי טעם רבינו סובר דחפצי הפקר אין קונין שביתה והתם הוא סובר כר"י ב"נ דקונין שביתה וקשיא מדידיה אדידיה. וי"ל דאפשר לדחות בדוחק ולומר דמאי דקאמר שם הוא אליבא דר"י ב"נ וליה לא ס"ל והכי דייק שם לישנא דגמרא דקאמר למאן אי לר"י ב"נ וכו' כלומר אליבא דרבי יוחנן אבל ליה לא סבירא ליה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף