מגדל עוז/יום טוב/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ יום טוב ה

א

אע"פ שהותרה הוצאה עד שהוא עושה בחול אין מנהיגין עד ואפילו באפריון. פרק אין צדין (דף כ"ה) ופרק המביא כדי יין (דף כ"ט):

ב

אע"פ שהותרה הוצאה עד שהוא עושה בחול אין מנהיגין עד ואפילו באפריון. פרק אין צדין (דף כ"ה) ופרק המביא כדי יין (דף כ"ט):

ג

אע"פ שהותרה הוצאה עד שהוא עושה בחול אין מנהיגין עד ואפילו באפריון. פרק אין צדין (דף כ"ה) ופרק המביא כדי יין (דף כ"ט):

ד

אין מוליכין את הסולם עד משום שמחת יו"ט: כתב הראב"ד ז"ל הוא אמר דבר זה וכו': ואני אומר כמה פעמים הקדמתי שלא כתב בחיבור הזה דבר מדעתו אלא א"כ פירש אותו וגם את זה מצא מפורש בגמרא ופסק כן כלישנא בתרא. והנני אובין לפניך מ"ש תחלה אין מוליכין את הסולם של שובך זהו כלשון המשנה אליבא דב"ה וכדמסיק תלמודא אליבא דר' חייא דתנן אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון וב"ה מתירין ואמרינן בגמרא בני ר' חייא נפוק לקרייתא כי אתו לקמיה דאבוהון אמר להו כלום מעשה בא לידכם אמרו לו סולם כלומר של עלייה בא לידינו והתרנוהו אמר להם צאו ואסרו מה שהתרתם אינהו סבור מדקאמר ר' יהודה בסולם של עלייה לא פליגי מכלל דת"ק סבר בסולם של עלייה פליגי ולא היא ר"י טעמא דתנא קמא קא מפרש וכו' עד דאסיקנא אלא ה"ק של שובך אין של עליה לא כלומר שלא התירו ב"ה במשנתנו אלא בשל שובך אבל בשל עלייה אפילו ב"ה אוסרין והלכה כב"ה. וכן כתב ר"י אלפס ז"ל ומה שחילק בין רה"ר לרה"י זהו כלישנא בתרא דגרסינן איכא דאמרי אמר רב חנין בר אמי מחלוקת ברה"י דב"ש אית להו דר"י אמר רב וב"ה לית להו דר"י אמר רב אבל בר"ה דברי הכל אסור כלומר דאמר ר"י אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרי' אסור ושיילינן לימא רב דאמר כב"ש ומהדרינן תנאי היא כלומר דר"י והילכתא כר"י אמר רב. ומ"ש כאן התירו משום שמחת יו"ט ג"כ הוא תלמוד ערוך גמרא פיסקא דב"ה מתירין דגרסינן אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ורמינהו וכו' ושקלינן וטרינן עלה טובא ומיהו בכולה שמעתין סליק לן דטעמיה דב"ה משום שמחת יו"ט ואית להו נמי דרב יהודה אלמא טעמא דהיתרא משום שמחת יו"ט הוא ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל על נכון ומזה תוכל להתבונן להשיב על הראב"ד ז"ל:

ה

מי שהיו לו פירות עד באותו הגג. פרק משילין (דף ל"ה):

שחט בהמה בשדה עד איברים איברים. פרק אין צדין (דף כ"ה):

כל שנאותין עד כאחד הרי זה מותר. הכל פ"ק דביצה (דף י"ד):

ו

מי שהיו לו פירות עד באותו הגג. פרק משילין (דף ל"ה):

שחט בהמה בשדה עד איברים איברים. פרק אין צדין (דף כ"ה):

כל שנאותין עד כאחד הרי זה מותר. הכל פ"ק דביצה (דף י"ד):

ז

מי שהיו לו פירות עד באותו הגג. פרק משילין (דף ל"ה):

שחט בהמה בשדה עד איברים איברים. פרק אין צדין (דף כ"ה):

כל שנאותין עד כאחד הרי זה מותר. הכל פ"ק דביצה (דף י"ד):

ח

מי שהיו לו פירות עד באותו הגג. פרק משילין (דף ל"ה):

שחט בהמה בשדה עד איברים איברים. פרק אין צדין (דף כ"ה):

כל שנאותין עד כאחד הרי זה מותר. הכל פ"ק דביצה (דף י"ד):

ט

המערב עירובי תחומין עד שבמקום עירובו. פרק משילין פירות:

חפצי הפקר הרי הן כו' עד משום בעליה ישראל. פרק מי שהוציאוהו (דף מ"ז) :
כתב הראב"ד ז"ל טעה במשנתנו וכו': ואני אומר חלילה וחס אבל ר"מ ז"ל סמך על תלמוד ערוך פרק מי שהוציאוהו גמרא מתניתין דמי שישן בדרך דאסיקנא להדיא הלכה כדברי המיקל בעירוב דהיינו כרבנן דאמרי חפצי הפקר אין קונין שביתה אלא הרי הן כרגלי כל אדם ודלא כר' יוחנן בן נורי דמחמיר ומה שכתב בחפצי הכותי ג"כ הוא תלמוד ערוך באותה גמרא עצמה דגרסינן אמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הכותי אין קונין שביתה ושקלינן וטרינן עלה כמאן אמרה כו' עד דפליג עליה רב חייא בר אבין אמר ר"י חפצי הכותי קונין שביתה גזירה בעלים דכותי אטו בעלים דישראל וקיי"ל שמואל ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ועוד דקיי"ל מעשה רב בכל מקום ומייתינן על הדא עובדא דהנהו דכרי דאתו למברכתא שרא להו רבא לבני מחוזא למזבן מינייהו א"ל רבינא לרבא מאי דעתיך דאמר ר"י אמר שמואל חפצי הכותי אין קונין שביתה הא שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ואמר רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן חפצי הכותי קונין שביתה הדר אמר רבא לזבנינהו בני מברכתא דכולה מברכתא לדידהו כי ארבע אמות דמיא אלמא דגם רבא הדר ביה ופסק כר' יוחנן וכן פסק ר"י אלפס ז"ל בכל אלה וגם הגאון והר"ז בעל המאור ומורי הרשב"א ז"ל ור"מ ז"ל לא פיחת ולא הותיר, ואותה של עולי בבל שחשב הראב"ד שסמך עליה הלא היא כתובה לו בסמוך בפירוש וראה בעיניך. ומעתה ראה גם ראה מה אשיב שואלי דבר על לשון הראב"ד ז"ל כי דברי ר"מ ז"ל נכונים הם בעיני:

פירות שיצאו וכו' עד וחזר באונס. פרק מי שהוציאוהו (דף מ"ז):

י

המערב עירובי תחומין עד שבמקום עירובו. פרק משילין פירות:

חפצי הפקר הרי הן כו' עד משום בעליה ישראל. פרק מי שהוציאוהו (דף מ"ז) :
כתב הראב"ד ז"ל טעה במשנתנו וכו': ואני אומר חלילה וחס אבל ר"מ ז"ל סמך על תלמוד ערוך פרק מי שהוציאוהו גמרא מתניתין דמי שישן בדרך דאסיקנא להדיא הלכה כדברי המיקל בעירוב דהיינו כרבנן דאמרי חפצי הפקר אין קונין שביתה אלא הרי הן כרגלי כל אדם ודלא כר' יוחנן בן נורי דמחמיר ומה שכתב בחפצי הכותי ג"כ הוא תלמוד ערוך באותה גמרא עצמה דגרסינן אמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הכותי אין קונין שביתה ושקלינן וטרינן עלה כמאן אמרה כו' עד דפליג עליה רב חייא בר אבין אמר ר"י חפצי הכותי קונין שביתה גזירה בעלים דכותי אטו בעלים דישראל וקיי"ל שמואל ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ועוד דקיי"ל מעשה רב בכל מקום ומייתינן על הדא עובדא דהנהו דכרי דאתו למברכתא שרא להו רבא לבני מחוזא למזבן מינייהו א"ל רבינא לרבא מאי דעתיך דאמר ר"י אמר שמואל חפצי הכותי אין קונין שביתה הא שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ואמר רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן חפצי הכותי קונין שביתה הדר אמר רבא לזבנינהו בני מברכתא דכולה מברכתא לדידהו כי ארבע אמות דמיא אלמא דגם רבא הדר ביה ופסק כר' יוחנן וכן פסק ר"י אלפס ז"ל בכל אלה וגם הגאון והר"ז בעל המאור ומורי הרשב"א ז"ל ור"מ ז"ל לא פיחת ולא הותיר, ואותה של עולי בבל שחשב הראב"ד שסמך עליה הלא היא כתובה לו בסמוך בפירוש וראה בעיניך. ומעתה ראה גם ראה מה אשיב שואלי דבר על לשון הראב"ד ז"ל כי דברי ר"מ ז"ל נכונים הם בעיני:

פירות שיצאו וכו' עד וחזר באונס. פרק מי שהוציאוהו (דף מ"ז):

יא

המוסר בהמתו עד שהן מופקדין אצלו. פרק משילין פירות (דף ל"ז):

יב

המוסר בהמתו עד שהן מופקדין אצלו. פרק משילין פירות (דף ל"ז):

יג

המוסר בהמתו עד שהן מופקדין אצלו. פרק משילין פירות (דף ל"ז):

יד

בור של יחיד עד ואין צריך לומר ביום טוב: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש כמו שכתבתי למעלה עכ"ל: ואני אומר הדברים מוכיחין לי למעלה עין בעין שביושר כתב ומה שכתב כאן מפורש במשנה ובגמרא פ' משילין פירות וכדרב ששת דאזלא סוגיין כוותיה עד דמסיק גמרא מתני' דבור של יחיד בההיא דעולי בבל דכ"ע בירא דהפקירא הוא כו' וההיא דנהרות ומעיינות נמי הא אסיקנא לה במכונסין וכמו שכתב ר"מ ז"ל ומה שהשמיטו הרב ז"ל לפי שאינו דבר הנוהג:

טו

שור של רועה וכו'. עד שהוא מסור לכל: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש אלא מפני וכו': ואני אומר אדרבה יפה פירש ולא נשתבש וכן פירש"י ז"ל כיוצא בו וכן קבלנו מרבותינו נוחי נפש. ואם דעת הראב"ד ז"ל מפני שראה דין זה של פטם ורועה שאמר שמואל פרק משילין מסודר תיכף למה שדרש מר זוטרא הלכתא כר' אושעיא דאמר בדרבנן יש ברירה ובדאורייתא אין ברירה ויהא לו כדבר הלמד מענינו הא קמן נמי בבור של עולי בבל משום ברירה שקיל וטרי עלה נמי עד דמייתי עלה דכ"ע בירא דהפקרא הוא והכא במגביה מציאה לחבירו קא מפלגי. ומעתה אפילו לפירוש הראב"ד ז"ל מה נשתנה זה מזה ואדרבה זה מוכיח על זה ויפה השוה אותה ר"מ ז"ל כי טעם זה כזה וכלשון רש"י ז"ל:

יז

השואל כלי מחבירו עד סוף הפרק. הכל פרק משילין (דף ל"ז ל"ח):

יח

השואל כלי מחבירו עד סוף הפרק. הכל פרק משילין (דף ל"ז ל"ח):

יט

השואל כלי מחבירו עד סוף הפרק. הכל פרק משילין (דף ל"ז ל"ח):

כ

השואל כלי מחבירו עד סוף הפרק. הכל פרק משילין (דף ל"ז ל"ח):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.