מעשה רקח/טומאת צרעת/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png טומאת צרעת TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

הכל מתטמאין וכו' אבל לא כותים וכו'. בפרק יוצא דופן דף [מג:] (מ"ד) אמרינן דבן יום אחד מטמא בנגעים דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו אדם כל דהו וידוע מ"ש ז"ל אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם וכדאמרינן פ' בתרא דנזיר (סא.) דממעט הגוים מטומאת מת והוא הדין לשאר טומאות וכמ"ש התוס' יו"ט ז"ל פי"ב דנגעים ולאו דוקא טומאת גופן אלא ה"ה טומאת בגדיהן או בתיהם אם קנו בא"י וכדתנן פי"ב כל הבתים מטמאין בנגעים חוץ משל נכרים אלא שאם קנה הישראל בתים או בגדים שהיה בהם נגע יראו בתחילה וכמ"ש רבינו לקמן פי"ג הל' ב' ופי"ד הל' י"ב ולשון מגומגם ראיתי להמל"מ ז"ל שאחר שחילק בין נגעי גופו לנגעי ביתו ובגדיו מפני שבאו ליד ישראל כתב ה"נ בגוי שנתגייר ולענ"ד צ"ל משא"כ בגוי ונתגייר שהכוונה דאם הוא לבוש בהם אין לטמאו דדוקא בלקחן הישראל הם טמאים אבל בעודם ביד גוי אין בהם טומאה אף אחר שנתגייר ונראה דכל זה הוא בעמד הנגע אבל אם נשתנה יראה בתחילה אפילו בגוי גופיה וכמ"ש רבינו לעיל פרק ששי הל' ד':

ב[עריכה]

אע"פ שהכל כשרים וכו'. פשט הלשון מוכח לנפשיה דבין ישראל בין כהן ולוי כולם כשרים לראיה אמנם בגמר הדין שהיא הטומאה והטהרה תלויה בכהן דוקא והכי משמע מלישנא דמתני' הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן ומה שבפ"ק דערכין דמסברו ליה ומסבר אישראל קאי כמ"ש התוס' בפ"ק דשבועות דף ו' ולפ"ז מ"ש רבינו בפ"א שכל כהן שאינו מכיר המראות וכו' בסומך על עצמו איירי ומה שהקשה ע"ז מרן ז"ל על מ"ש דמסברו ליה וכו' במאי עסקינן וכו' י"ל דבישראל המלמדו קאמר וכן נראה ברור שהבינו התוס' ז"ל שם ובהכי ניחא למה שהרגיש הרא"ש ז"ל ולעולם דשוטה כפשוטו קאמר והכי עדיף טפי מלומר דשוטה לגבי חכם קאמר דא"כ רבינו היה לו לבאר זה ולא לכתוב שוטה סתמא ומה שהכריח מרן ז"ל עוד ממ"ש רבינו פ"א עד שיבין ויאמר זו היא הבהרת וכו' ואי בסומך על עצמו לא סגי בהכי וכו' ע"כ לא ידעתי מנ"ל הא ולמה לא נאמר דהא כדאיתא והא כדאיתא דכשבא לראות נגעי הגוף צריך שיהיה בקי בהן ובשמותיהן בשלימות ואף שעדיין אינו בקי בנגעי בתים ובגדים לא איכפת לן וכן בנגעי בתים אף שעדיין אינו בקי בנגעי בגדים דכל דבר שהוא בקי וברור לו ידון בו אך האמת נראה דדיוק לשון רבינו מורה כמ"ש מרן ז"ל:

ד[עריכה]

אין הכהן רשאי וכו'. [כתב] מרן ז"ל דצריך טעם למה הוצרך לשנות פה וכו' ולהרב המבי"ט ז"ל בקרית ספר ראיתי שהזכיר דין זה מהתוספתא כדברי רבינו ממש ובפ"ו הזכיר תוספתא אחרת בשם ר"י בר יהודה וכיון שכן צ"ל דההיא דפ"ו אינו אלא להשמיענו עיקר הדין ולא על עצמות הראיה:

ח[עריכה]

וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל. כן הוא לשון המשנה פ"ג דנגעים ואין לפרש אחתן קאי כדסמיך ליה וקתני נותנין לו דזה א"א בשום פנים חדא דאם הוא בתוך ז' תיפוק ליה דאפילו בחול גמור נותנין לו כל ז' ימי המשתה ואם הרגל חל לאחר ז' הרי פקע מיניה שם חתן והרי הוא שוה לכל אדם ועוד דרבינו פ"ז דשביתת יו"ט הל' ט"ז פסק דאין רואין את הנגעים במועד שמא ימצא טמא ונמצא חגו נהפך לאבל עי"כ ואי בחתן איירי הכא מהיכא תיתי ולמה יגרע משאר העם אלא ודאי דלכל אדם וכתב מרן ז"ל בהל' ז' ומשמע לי דחול המועד הוי בכלל יו"ט שכתב רבינו וכן כתב בפ"ז מהל' יו"ט וכו' עיי"ש ותימה דהרי כתבו רבינו להדיא סמוך ונראה ומה צורך לזה הלחץ ולומר דחול המועד הוי בכלל יו"ט מה שאין השכל מקבלו ואי משום דרבינו הביא כאן ראיה מפסוק ופנו את הבית וכו' ק"ו לדבר מצוה דמשמע דכולי דינא אשמחת חתן קאי אין זה הכרח דשמחת הרגל ג"כ מצות עשה היא המוטלת על כל ישראל אלא שבהלכות שביתת יו"ט נתן הטעם סתם משום שמחת הרגל וכאן סמך הדבר על הפסוק כדאיתא בפ"ק דמועד קטן אכן נראה דיש מקום לדברי מרן ז"ל דכוונתו על תחילת ראיית הנגע דמההיא דנותנין לו כל ימות הרגל אין להכריח דהו"א מכיון שנדחה מפני תחילת הרגל שהוא יו"ט ידחה כל הרגל אבל אם נראה הנגע בחול המועד בתחילת ראותו מנלן דלא יראה ולכך הוצרך להביא ממ"ש רבינו להדיא בהלכות שביתת יו"ט שביאר דעתו דההיא דוכן ברגל אף אתחילת ראייתו בחול המועד קאמר ובהכי ניחא הכל ומכאן נראה ללמוד דאם כל אדם עסוק בדבר מצוה ונראה בו (ו)גם אין נזקקין לו דהא (אקו') [אק"ו] קאי ולא עוד אלא דאפי' לדבר הרשות דומיא דופנו את הבית הוא הדין והוא הטעם:

יב[עריכה]

או בתוך הקמטים. עיין מה שכתבתי ברפ"ו. ומ"ש בספרי רבינו וכאורגת בעומרין צ"ל בעומדין בדלי"ת והתוס' יו"ט ז"ל הזכיר בו שני פירושים עיין עליו:



שולי הגליון


Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף