מעשה רקח/זכיה ומתנה/ב

מעשה רקח ‏ זכיה ומתנה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות זכיה ומתנה

א

ושדה שמכרה העכו"ם לישראל וכו'. פירוש שקיבל הכותי מעותיו שאז נסתלק ממנה אף שעדיין לא נכתב השטר, וכמו שכתב בסוף הפרק הקודם, ועיין מה שכתבתי שם. ומה שכתב רבינו שביארנו בהלכות מכירה הוא בפרק ג' עיי"ש.

ב

ומעשה באשה אחת שאכלה וכו'. פירש רשב"ם ז"ל שהחזיקה ע"י כריתת ענפי האילן מצד אחד לבד, וכמו שכתב רבינו לקמן הל' ד', אמנם רבינו מפרשה לענין אכילת הפירות, ועיין להרב בית יוסף חו"מ סי' ער"ה.

ג

יש דברים רבים שאם החזיק בהן הלוקח וכו'. כבר ידוע מה שנתקשה הרב כסף משנה ז"ל ממה שכתב רבינו פ"א דהלכות מכירה הל' ט"ז, דהמוכר קרקע לחבירו ונכנס בה וזרעה או נרה קנה, ואיך כתב כאן דאם החזיק בהם הלוקח לא קנה וחדא מינייהו הנר את השדה וכו', והשיב בשם הנגיד רבינו יהושע ז"ל, דהך שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה היינו דוקא בחזקה דג' שנים, שכן כתב רבינו להדיא פרק י"ב דטוען ונטען הל' ט', משא"כ בנכסי הגר דאין שום חילוק, וכן הכריח הרב לח"מ ז"ל מתוך דברי הגמרא עיי"ש, אלא שלא ראה דברי הכ"מ ז"ל. ועוד מבואר בדברי רשב"ם ז"ל שם בבבא בתרא דף נ"ז [ע"א] ד"ה ניר, אמרינן לעיל דף ל"ז [ע"ב] דלכולי עלמא ניר לא הוי חזקה דבנכסי הגר קנה אפילו רפק בה פורתא ובנכסי חבירו לענין ג' שנים לא קנה בחזקה זו וכו', הרי דגם הוא מפרש דדוקא לענין חזקה דג' שנים בנכסי חבירו הוא דניר לא קנה דמשמע דלענין מקח וממכר נקרא חזקה לאלתר כיון שהוא בפניו, משא"כ בנכסי הגר דבכל גווני קנה, אלא דמה שכתב הרב ז"ל דלכולי עלמא ניר לא הוי חזקה, לאו דוקא קאמר, אלא לענין הלכתא הוא דקאמר הכי, דהא איכא כמה תנאי ואמוראי התם דסבירא להו דניר הוי חזקה.

כיצד המוצא פלטרים גדולים בנויין וכו'. הכי גרסינן התם אמנם רשב"ם מחק תיבת גדולים והכי מסתברא. ומה שכתב רבינו כגון אמה או יותר, הרב המגיד ז"ל הביא דברי רשב"ם ז"ל שפי', דכנגד הפתח סגי באמה ושלא [כנגד] הפתח בעי טפי מאמה ע"כ, ואין נראה כן מדברי רבינו שהרי כתב כגון אמה או יותר, והך או יותר הוי יתור נפיש, דאי באמה סגי כל שכן ביותר מאמה, אלא לאורויי לן אתא דדוקא כנגד הפתח קאמר, וכן זכיתי ומצאתי להרב לח"מ ז"ל.

ד

והמציע מצעות בנכסי הגר קנה וכו'. פשטן של דברים משמע דבהצעת המצעות לחוד קנה, וכן משמע מדברי התוספות שם שכתבו דדוקא מציע אבל הלך בבית או שכב לא קנה וכו', ואי בשכב על המצעות קאמר תלמודא מלתא דפשיטא היא דבשכב או הלך לחוד לא מהני, דהא עיקר הדבר תלוי בהצעת המצעות, אך האמת הוא דבעינן שכב דוקא מדמייתי סייעתא לדין זה מהברייתא דהגביהו לרבו, שהרי שימש לרבו שנסמך עליו וכמו שכתב רשב"ם ז"ל שם, ומעתה רבינו לישנא דגמרא נקט. ומה שכתוב בדברי הרב המגיד ז"ל ופירוש הציע מצעות עליהן, תיבת עליהן נמחק, ומה שכתוב פעם אחת ט"ס הוא, וצריך להגיה פירוש אחר, שוב ראיתי בשו"ע חו"מ סי' ער"ה סעיף ט"ו שכתב המציע מצעות בנכסי הגר כיון שיפה הקרקע בהצעתן קנה, ומור"ם ז"ל הגיה דיש אומרים דוקא ששכב על המצעות וכו', וסברא זו שהביא השו"ע היא סברת הרב אבן מיגש שהביא הרה"מ ז"ל שדימהו לציור וכיור, אך קשה קצת מלשון הגמרא דמייתי ראיה לדין זה מהגביהו לרבו דמשמע שהדבר תלוי בהנאת האדם מגוף הקרקע, ותו דמדקאמר רב עמרם האי מלתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתא, המציע מצעות וכו', דתניא וכו', ואי מציור וכיור יליף לה הרי סמוך ונראה נאמרה, אמר רב דימי בר יוסף אמר ר' אלעזר המוצא פלטרין בנכסי הגר וסייד בהם סיוד אחד וכיור אחד קנאן וכו', ומה צורך להא דרב ששת, וידוע דהרה"מ ז"ל כתב על פירוש זה שהוא עיקר, ולא ידעתי מהו דפשט הסוגיא אין נראית כן.

ו

אם דעתו לתקן הארץ קנה וכו'. מור"ם חו"מ בהגה"ה סי' ער"ה סעיף י"ח הגיה, דאפילו אמר שכיון לתקן לא קנה דבעינן שיהיו מעשיו מוכיחין עיי"ש, ולא מצאתי דבר זה כאן אף שהדין אמת ומצאתיו מבואר בדברי הטור ז"ל.

ט

הבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר וכו'. בזו נקט גדולים לרבותא דאפילו הכי כל עוד שלא העמיד דלתות לא קנה, ומשא"כ לעיל הל' ז' במוצא פלטרין גדולים דאין נפקותא בין גדולים לקטנים וכמו שכתב רשב"ם ז"ל שם, והרב המגיד ז"ל כתב בשם הרשב"א דנראין דברי הר"י אבן מיגש ז"ל שכתב, דלא חפר הראשון יסודות וכו' ע"כ, בדיוק גמור כתב דלישנא דנראין, מפני שהתוספות ז"ל כתבו שם דאע"ג דרפק בה פורתא כשבנה יסוד לא מהני מידי אלא בקרקע העומד לחרישה וכו', והקרקע לא נשתבח וכו' עיי"ש, והכי הוה מסתברא דאיך יבנה האדם פלטרין גדול בלא שום יסוד. ולענין הספיקות שנסתפק הרה"מ ז"ל אם השני קונה גוף הקרקע לבד או כל מה שקנה הראשון ובמה קנה מה שקנה ראשון וכו', ספיקות אלו יפלו בלשון הש"ס ובדברי הטור חו"מ סי' ער"ה מחודש י' שכתב קרוב לדברי רבינו, אלא שיש לגמגם בדבריו ז"ל שסיים, והוא הדין אם עשה הראשון גם הדלתות ולא נעל ובא השני ונעל קנה ע"כ, וקשה תרתי, חדא, דאם איתא מאי איריא דנקט תלמודא דלתות, [לימא הש"ס] רבותא דאפילו שסיים הראשון כל הבנין עם העמדת דלתות ובא השני ונעל דהשני קנה, ותו דלקמיה הביא דברי הרא"ש דמשמע דלא תלי אלא בדלתות, ואף שמדברי הרב בית יוסף שם נראה שהם דברי הרא"ש, מכל מקום הקושיא הראשונה במקומה עומדת.

י

המפיץ הזרע וכו' שבח הבא מאליו הוא ואינו קונה. לפי מה שכתב רבינו בריש פרקין דאכילת פירות בנכסי הגר לא הוי חזקה, נראה פשוט דהכא נמי אף אם אכל הפירות שעלו מחמת השלכת הזרע לא קנה.

יג

העודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו וכו'. יבמות דף נ"ב [ע"ב] ופירש רש"י כגון שהיה קרקעו סמוך לקרקע הגר וכו'.

יד

היה משכון ישראל ביד הגר וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל מימרא פרק הפרה דף מ"ט ופירשוהו אפילו שמשכנו הגר שלא בשעת הלואתו ע"כ, הדבר פשוט דאתיא כמאן דאמר דאפילו משכנו שלא בשעת הלואתו לא הוי אלא שומר שכר ופטור מן האונסים, דאילו למאן דאמר דחייב ג"כ באונסים מעתה הוי כשלו ממש שהרי קנאו קנין גמור, ונפק"מ לאם תפס אחר דמטעם קים לי אין בידינו להוציאו מידו, וכמו שהאריך הרב ש"ך ז"ל חו"מ סי' ע"ב ס"ק ט', אם לא שנחלק בין נכסי הגר לסתם מלוה ולוה והדבר צ"ע רב.

טז

בד"א בשלא היה המשכון בחצר הראשון וכו'. משמע דבשעת מיתת הגר קאמר דאף שהיה בחצירו בשעה שמשכנו כיון דבעת מיתת הגר אינו בחצירו לא קנה, אך יש לומר בהיפך דכיון דבעת המשכון היה בחצירו וקנאו הרי הוא כשלו ואף דבשעת מיתת הגר אינו בחצירו לית לן בה כיון שכבר קנאו, ומה שכתב רבינו כמו שביארנו הוא בפרק י"ז דהלכות גזילה הל' ח', ושם חילק בין חצר המשתמרת לשאינה.

יז

גר שמת וכו' והיו בהן עבדים גדולים וכו'. בגיטין דף ט"ל [ע"א], גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהם עבדים בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין, אבא שאול אומר גדולים קנו עצמן בני חורין קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן, ופסק רבינו כאבא שאול מדקאמר רב אשי בקדושין דף כ"ב [ע"ב] עבד קטן כבהמה דמי, אמנם דעת תנא קמא נראה מדאמרינן בסוכה דף מ"ו [ע"ב], לא ליקני איניש לולבא לינוקא ביומא קמא דחג, דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני, אמנם אבא שאול ס"ל דשאני התם דאיכא דעת אחרת דמקני ליה, וכמו שכתבו התוספות שם, ומה שכתב רבינו וכבר ביארנו דרכי החזקה וכו', הוא בפ"ב דהלכות מכירה עיי"ש.

יח

גר שמת וכו' כולן חייבין להחזיר וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, ופירוש המחבר בברייתא כך הוא חייבים להחזיר שלא יחזיקו בנכסי הבן שהוא חי ויהיו גזלנים, החזיקו ואחר שמעו שמת בנו, פירוש שכבר היה מת כשהחזיקו שאם לומר שמת אח"כ מאי קמשמע לן ברייתא דהמחזיק בשניה קנה וכו', פשיטא שהמחזיק בנכסי הגר חי אין חזקתו כלום וכו', ואם תאמר דלישמועינן דעובר יש לו זכיה כי האי גוונא ליתא דמרישא שמעת לה וכו', ע"כ. הקושי מבואר בדבריו דלרבא דקיימא לן כוותיה עובר אין לו זכיה דהא פליג ארב ששת, וא"כ נהפוך הוא, וכן הקשה המשנה למלך ז"ל והניחו בצ"ע.

אמנם לענ"ד אינו מוכרח דרבא יסבור דעובר אין לו זכיה, דכל עצמו לא בא אלא לדחות דברי רב ששת שרצה להוכיח מהך ברייתא דעובר יש לו זכיה, ודחי ליה דאיכא למימר דהכא היינו טעמא דקנה העובר ולא זכו המחזיקים הראשונים משום דרפויי מרפיא בידייהו, כלומר דלא נתכוונו לקנות קניה גמורה, דמימר אמרי אפשר שיהיה לו בן או אשתו מעוברת, וחז"ל יפקיעו ממנו חזקה זו, ואנן בעינן שיתכוון הזוכה לקנייה גמורה כמו שכתב רבינו לעיל הל' י"ב וי"ג, וזו נראית כוונת הרב המגיד ז"ל שדקדק וכתב, דעובר יש לו זכיה כי האי גוונא, כלומר דוקא במציאות זה, ואפשר עוד לומר דרבא סבירא ליה דגבי גר עבוד רבנן הך תקנתא שיקנה העובר אף שעדיין לא יצא לאויר העולם, מכל שכן דידוע דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ואפילו עובר במעי אמו קנה כמו שכתב רבינו פרק כ"ב דהלכות מכירה הל' י', ולקמן פ"ח ה"ה, והו"ל דעת אחרת מקנה אותו, ולכך קתני בהך ברייתא דראשונים לא קנו.

וע"פ האמור תתורץ ג"כ הקושיא שהקשה המשנה למלך ז"ל שם על רבינו במה שכתב, דזכו השניים דכיון דמעיקרא שמעו שמת הגר החזיקו הראשונים חזקה גמורה וכו', ולא תירץ כלום, והיא קושיית הרב לח"מ ז"ל שהקשה שאפילו יצא הולד לאויר העולם הראשונים זכו זכיה גמורה, ולענ"ד אינו כן ע"פ מה שכתבתי, ומתורץ ג"כ מה שהקשה שם דלמה לא הזכיר רבינו האיכא בינייהו דהפילה ולא הפילה וכו', דכיון דרבינו פסק לקמן פרק ד' הל' ח' דדוקא לנולד הוא דמזכין משמע דלעובר אין מזכין, ואפילו הכי פסק כאן דיש לו זכיה מוכרח דהיינו משום דרפויי מרפיא בידייהו כנז"ל וממילא דפסק כרבא דבתרא הוא, וכן נראה מדברי הרב המגיד ז"ל דלא כמו שהסכים הרב שם דפסק כאביי עיין עליו, שוב מצאתי למהרש"ך ח"ב סי' קכ"ה שאחר שפלפל בדברי רבינו העלה דרבינו פוסק כאביי, ושכן דעת הרב המגיד ז"ל עיי"ש, ולענ"ד אם איתא הו"ל להרב המגיד לבארו להדיא כיון שהוא היפך הכלל, ומה שכתוב בסוף דברי הרה"מ והלכך זכו הראשונים ט"ס הוא, וצריך להגיה זכו השניים.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---