מעשה רקח/דעות/ו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
דרך ברייתו וכו' לפיכך וכו'. ולקמיה כתב דמצות עשה להדבק בחכמים וכו' אלא שרצה להשמיענו כאן שדבר זה הטבע מכריחו דאל"כ איך ידע מה לעשות ומי שלא עשאו שתים רעות עשה וענשו חמור וק"ל:
ו[עריכה]
כשיחטא איש לאיש וכו'. בספר החרדים דף מ"ז כתב וז"ל סוף פ"ו דיבמות אמרו כשם שמצוה לומר דבר הנשמע שנאמר הוכח תוכיח כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך וכתב בנימוקי יוסף דהקשו המפרשים דהא אמרו פ"ג דערכים דמצות הוכח תוכיח עד שיכנו והתירוץ הנכון נלמד מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות דיעות דמצות הוכח תוכיח היא נחלקת לשתים חד במי שחטא לו חבירו דמצוה עליו שלא ישטמנו בלבו כמידת הרשעים אלא יאמר לו מדוע עשית לי כך ובהא מצוה לשתוק אם יודע בו שלא יקבל רק ימחול בלבו ועל זה אמר שלמה אל תוכח לץ. ומצוה שנית בהוכח תוכיח הרואה חבירו שחטא או שהולך בדרך לא טובה ובהא חייב להוכיחו אפי' מאה פעמים עד שיכהו:
ז[עריכה]
הרואה את חבירו שחטא וכו'. הקשה הרב לחם משנה ז"ל דבגמרא אמרו אין לי אלא רב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר תוכיח מכל מקום ואם כן למה לא הזכיר רבינו דאפילו תלמיד לרב עד כאן ואחרי המחילה לא קשיא מידי שכבר ביארו בפ"ה דהלכות תלמוד תורה כי שם ביתו וז"ל ראה רבו עובר על דברי תורה אומר לו למדתנו רבינו כך וכך ומה שלא חש להזכירו גם כאן מקרא דהוכח תוכיח הדבר ברור דכיון דאופן התוכחה של התלמיד לרב אינה כאשר ידבר איש אל רעהו שהוא נלמד מק"ו דאביו דאיתא פ"ק דקידושין וכתבו מרן ז"ל שם כי היכי דלא הביא דין האב כאן לא הביא גם כן דין הרב וכתבם במקומם מכ"ש שהם למדין זה מזה כאמור ואין כאן שום תפיסה עליו בזה. ולמ"ש מרן דפסק וכו'. עיין להרב לח"מ ז"ל ועם מ"ש מרן עוד הכל מיושב ודו"ק:
ח[עריכה]
המוכיח את חבירו תחילה לא ידבר לו קשות. מדכתב אחר זה במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו וכו' משמע להדיא דכולא הך מלתא בבין אדם לחבירו איירי ואם כן קצת קשה דמשמע דבפעם ראשונה לא ידבר קשות ומכאן ואילך הותר אף להכלימו, וזה אינו דלא הותר כלל זולתי במילי דשמיא כמו שכתב רבינו להדיא לקמיה אבל בדברי שמים וכו' ומבואר הוא דכוונת רבינו שבתחילת הדברים לא ידבר אליו קשות כי אם רכות ובתוך הענין אף אם ידבר איזה דיבור קשה לפי צורך הענין לא יזיק שלא יכלם כל כך מאחר שדיבר עמו תחילה רכות אבל אה"נ דלא הותר מעולם להכלימו להדיא חלילה כן נראה לענ"ד. ועיין להרב לחם משנה שהניח דברי רבינו בצ"ע:
ט[עריכה]
הרי זו מידת חסידות. נראה דכוונתו דמצד התוכחה אינו חייב מקרא דהוכח תוכיח כיון דאינו לפי כבודו ופעמים שאתה מתעלם כתיב אי נמי אם יודע שאינו מקבל כדקי"ל במידי דאינו מפורש בפסוק אכן שלא לבא לידי שנאת חנם ח"ו אם מחל לו מידת חסידות היא ותבוא עליו ברכה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |