מעשה רקח/דעות/ה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
כגון סעודת אירוסין. עיין בדברי רבינו פרק כ"א דהלכות איסורי ביאה ולהרב לח"מ ז"ל:
ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
אף על פי שאשתו של אדם וכו'. רוב אלו העניינים שהזכיר רבינו דינם שוה לכל נפש כדאיתא בש"ס ובדברי רבינו פרק י"ב דאיסורי ביאה וכאן העתיקם בהתלמידי חכמים שלהם נאה ויאה הקדושה והטהרה יותר משאר בני אדם:
ויפרוש מיד. משמע אפילו באבר חי אמנם ממידת חסידות וכמעט חיוב גמור להמתין עד שימות מפני הטיפין שיוצאים לאונסו אז שמהם גם כן נולדים מזיקין וכדאיתא בכתבי האר"י זצוק"ל ואפשר עוד דגם רבינו מודה לזה ויפרוש מיד לאו דוקא אלא כלפי ההנאה כתב כן והרי מצינו בחז"ל אמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו אלא כיצד יעשה וכו' עד שימות האבר ודו"ק:
ז[עריכה | עריכת קוד מקור]
ודן את כל האדם לכף זכות. נדרשתי מאת החכם השלם הגבר הוקם על כל המעלות אהוב נאמן אלופי לראש כמהר"ר אפרים ארדיטי בהיותי באזמיר יע"א לשון רבינו בפי' המשנה פ"א דאבות וז"ל והוי דן את כל האדם לכף זכות עניינו כשיהיה אדם שלא תדע בו אם צדיק הוא אם רשע ותראהו שיעשה מעשה או יאמר דבר שאם תפרשהו על דרך אחת יהיה טוב ואם תפרשהו ע"ד אחרת יהיה רע קח אותו על הטוב ולא תחשוב בו רע אבל אם יהיה האדם נודע שהוא צדיק מפורסם ובפעולות טובות ונראה לו פועל שכל ענייניו מורים שהוא פועל רע ואין אדם יכול להכריעו לטוב אלא בדוחק גדול ובאפשר רחוק הוא ראוי שתקח אותו שהוא טוב אחר שיש שם שום צד אפשרות להיות טוב ואין מותר לך לחשדו ועל זה אמרו כל החושד בכשרים לוקה בגופו וכן כשיהיה רשע ויתפרסמו מעשיו ואחר כך ראינוהו שיעשה מעשה שכל ראיותיו מורות שהוא טוב ויש בו אפשרות רחוק לרע ראוי להשמר ממנו ושלא תאמן בו שהוא טוב אחר שיש בו אפשרות לרע וע"ז נאמר גם כן כי יחנן קולו אל תאמן בו וגומר וכשיהיה בלתי ידוע והמעשה בלתי מכריע לאחד משני הקצוות צריך בדרך חסידות שתדין לכף זכות איזה קצה שיהיה משני הקצוות עכ"ד והקשה נר"ו דחלוקא זאת דכשיהיה בלתי ידוע וכו' היא כפולה דהיינו הך קמייתא תו איכא למידק דבראשונה כתב קח אותו וכו' ובהך בתרייתא כתב דרך חסידות ועם כי הרבה פירושים נאמרו בו הנכון שבכולם נראה לענ"ד שבראשונה מיירי באדם שאני מכיר בו אך לא במעשיו שאין לי הכרעה במעשיו כלל ובאחרונה איירי באדם שאיני מכירו כלל והיינו בלתי ידוע כלל לא בו ולא במעשיו ובזה ודאי שייך יותר המידת חסידות כיון שאיני מכירו כלל ואם באנו לדייק הלשון שלמעלה אמר ותראהו וכו' נוכל לומר דכיון שעשהו לפניך מסתמא לטובה נתכוון דחז"ל אמרו יהי רצון שיהא מורא שמים כמורא בשר ודם ולמטה איירי בשספרו לנו הענין דלגבי השומע שייך בו מידת חסידות כיון שהוא עצמו לא ראהו והמעיין יבחר.
ומזה קשה עכ"פ למה שפירש הרב ז"ל פ"ק דיומא דף י"ט אמתניתין דהוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים וכתב ז"ל בפירוש המשנה וז"ל והם היו בוכים שחשדוהו כי אסור בתורתינו לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שעניינו מסופק וכו' ע"כ וזה נוטה לחלוקא ראשונה או אחרונה ושם לא הזכיר איסור גמור. תו קשה שכתב שעניינו מסופק ובגמרא אמרינן להדיא והם פורשים ובוכים דאמר ר' יהושע בן לוי כל החושד בכשרים לוקה בגופו דמשמע דאיירינן במי שהוא בחזקת כשרות וכן שמעתי מקשים ונראה לענ"ד פשוט שכוונת הרב ע"פ החלוקא שניה שהזכיר בההיא דאבות שעליה הביא מימרת ריב"ל והכי דייקי דברי הרב שכתב שעניינו מסופק רוצה לומר ענין המעשה הזה מסופק לנו ולא אמר שענייניו מסופקים מלבד דשניא דא שעדין לא עשה המעשה כלל והוא ענין אחר מהנהו דאבות וק"ל אכן קצת קשה למ"ש רש"י ז"ל שם ד"ה החושד בכשרים וכו' דכתיב והן לא יאמינו לי וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג ע"כ וקשה דאימא דהעונש היה על שכיחש דברו של מקום שאמר לו ושמעו לקולך וכו' והוא השיב והן לא יאמינו ודברי רש"י הם מהמדרש והובא גם כן בשבת דף צ"ז.
ותו קשה לי בדברי וז"ל והן לא יאמינו לי אמר ריב"ל החושד בכשרים לוקה בגופו מנ"ל ממשה דכתיב והן לא יאמינו לי וקמי קב"ה גלי דהוו מהימני וכו' ע"כ דא"כ שלא כדין נענש דאי קמי קב"ה גלי קמי משה רבינו ע"ה מי גלי אדרבא בעיניו היו רשעים שהרי אמרו שם בפסוק וירא משה ויאמר וכו' אכן נודע הדבר שהייתי תמה מה חטאו ישראל וכו' להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראוים לכך ויש לומר ע"פ מה שכתב רש"י ז"ל בפסוק ושמעו לקולך וז"ל מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים יעקב א"ל ואלהים פקוד יפקוד אתכם יוסף א"ל פקוד יפקוד אלהים אתכם ע"כ מוכח דסימן זה היה כמוס אצלם מאב לבן והוא סימן גאולה ודאית אם כן ודאי שיאמינו נמצא שבאמרו והן לא יאמינו תחול הקפידה על חשדת מיעוט האמונה דוקא כיון דההכרח שיאמינו אינו אלא מכח הסימן המסור להם ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון:
ט[עריכה | עריכת קוד מקור]
ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית. הקשה הרב לח"מ דלמה לא חילק רבינו בין לבושא לגלימא לענין חיוב מיתה כדאיתא בש"ס ע"כ ונראה דלא נחית אלא לענין האיסור וסתם בגד אסר דמשמע בכל גווני ולא חש לפרש דאין כאן חשש להחמיר:
ולא יהא בשרו נראה וכו' ולא יהיו בגדיו סחובין וכו'. הנה מרן כ"מ ציין מההיא דב"ב דף נ"ז וכתב דרבינו אינו מפרש כפי' רשב"ם ושם נאמר בעא מיניה רבי יוחנן מרבי בנאה חלוק של תלמיד חכם כיצד כל שאין בשרו נראה מתחתיו טלית של תלמיד חכם כיצד כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח ופירש רשב"ם כל שאין בשרו נראה מתחתיו שיהא ארוך עד פיסת רגלו שלא יראה כשילך יחף טלית מקטורן שמתכסה בו על כל בגדים שהוא לובש שאין נראה וכ"ש דאי קאי עד להדי חלוק דאיכא צניעות טפי ע"כ ונראה דהכרח רשב"ם ז"ל דעל כרחך תחתיו דסיפא כתחתיו דרישא וכי היכי דתחתיו דסיפא היינו כלפי הרגלים על כרחך דהא איכא החלוק ה"נ תחתיו דרישא כלפי הרגלים הוא ולדעת רבינו ע"פ דברי מרן ז"ל קשה הא דהרי רבינו מפרש תחתיו דהיינו כלפי כל הבשר דהיינו בגדי פשתן הקלים ביותר וכו' והחכם הכולל בכל חכמות הרב הבקי א"נ כמהרר"י לונדין נר"ו אתא לבי מדרשא בהיותי עסוק בדין זה ואייתי מתניתא בידיה דנפקא ליה לרבינו הא מההיא דר' אלעזר בן חרסום בפרק אמר להם הממונה דף ל"ה שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה מפני שנראה כערום הרי דעל כרחך מפני הכבוד הוא דאם לא כן איך היה הוא רוצה ללובשה ומשם הוציא רבינו דהת"ח אין לו ללבוש בגדים הקלים ביותר שבשרו נראה מתחתם ומעתה לא פליג רבינו אפירוש רשב"ם ז"ל שאותו הדין כבר הזכירו אחר כך ולא יהיו בגדיו סחובין וכו' דהיא היא ויפה כיון לפי הנראה ואין להקשות על רבינו דלמה לא הזכיר דכל פחות מטפח שפיר דמי כדאיתא בש"ס שהזכרנו ואפשר דסבירא ליה דלא נאמר כן אלא לשלא יקרא גנאי לתלמיד חכם אמנם לכתחילה בעי עד עקיבו ועוד אפשר דלא הוה גריס ליה והראשון נראה שהוא מכוון לדברי רשב"ם שכתב דמכ"ש אי קאי עד להדי חלוק דאיכא צניעות טפי:
ולא ינעול מנעלים המטולאים וכו' בימות החמה אבל בימות הגשמים מותר. פרק כיצד מברכים דף מ"ג ואל יצא במנעלים המטולאים וכו' אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי ולא אמרן אלא בפנתא אבל בגילדא לית לן בה ובפנתא לא אמרן אלא באורחא אבל בביתא לית לן בה ולא אמרן אלא בימות החמה אבל בימות הגשמים לית לן בה ופירש רש"י בפנתא שעל גבי הרגל גילדא עקב בימות הגשמים הטיט מכסהו ע"כ ואם כן קשה דלמה לא הזכיר רבינו פנתא וגילדא שחלוקים בדינם וחילוק בין אורחא לביתא ואפשר שקיצר במובן דכיון שחילק בין ימות החמה לימות הגשמים מוכרח דהטעם משום דבימות הגשמים הטיט מכסהו כמ"ש רש"י אם כן מינה משמע דתחת הרגל שאינו נראה הטלאי ע"ג טלאי וגם אינו נרגש הותר וכן נמי בביתא כיון שאין בני אדם רואים אין כאן קפידה ואפשר עוד דלא הוה גריס ליה והראשון נראה:
לא יצא מבושם. כתב הרב לח"מ דאפשר דכוונתו מבושם בידיו והכריחו מדברי הש"ס עיין עליו ונראה לענ"ד דה"ה בפניו דהיא היא וכל זה מלבד דברי מרן כ"מ ז"ל:
יא[עריכה | עריכת קוד מקור]
שנאמר מי האיש אשר נטע וכו'. הקושי מבואר דהפסוקים הם בהיפך פרשת שופטים מי האיש אשר בנה בית ומי האיש אשר נטע כרם ומי האיש אשר ארש אשה וכן סדרם רבינו הקדוש במתני' פרק משוח מלחמה דף מ"ג ובגמרא שם ת"ר אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה וכבר נתעורר בזה מרן ז"ל וכתב דראיית רבינו מסדר הקללות וכו' ובגמרא נמי מדקאמר לשון ואחר כך באשה ולא בהנך הכוונה להקפיד בזו דוקא שתהיה היא האחרונה וכן גבי פסוק דשלמה הכן בחוץ וכו' כתב תיבת אחר באחרונה דוקא שהיא האשה ע"כ ומוהר"י אדרבי ז"ל סי' ר"ל תירץ דחילול הכרם דהוי בשנה רביעית מדכתיב ולא חללו משמע שכבר הגיע הזמן ועדיין לא חללו אם כן משמע שכבר בנה הבית אחר שנטע הכרם ואיחור הפסוק לא קאי להנטיעה אלא על החילול וכו' ע"כ והוא דרך חריף אמנם לסדר הש"ס אכתי קשה וגם בתוספתא פ"ז דסוטה איתא לימדך תורה דרך ארץ נתמנתה לאדם פרנסה יקח לו בית חזר נתמנתה לו יקח לו שדה חזרה נתמנתה לו יקח לו אשה שנאמר אשר בנה אשר נטע אשר ארש וכן שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ וכו' ע"כ ואיתיה נמי בילקוט משלי כ"ד עיי"ש גם רבינו פ"ז דמלכים סדרם על פי הפסוקים בית כרם ואשה.
ועם כל זה האמת נראה ע"פ דברי מרן ז"ל והשכל מחייב לתקן תחילה מלאכה המפרנסת את האדם והוא שם כולל לכל מין מלאכה אשר בה יוכל להתעסק ולחיות וכשיקבץ איזה ממון אזי יקבע בנין בית שזו הכנה לישא אשה ששמה בית כמ"ש ז"ל מימי לא קריתי וגו' כי האשה עיקרה של בית אם כן זה גורר לזה ומכ"ש דלא נפק"מ לענין דינא בזה ולכך בחר לו רבינו הדרך שהשכל מחייבו ולכך הקדים דרך בעלי דיעה וכו' וגם מאמרי חז"ל הנ"ל יתורצו על נכון שכל הקפידה אינה אלא לישא אשה אחרי קדימת כל ההכנות וכדברי מרן ז"ל ועוד שכבר ידוע שבאלו ההלכות לא הלך רבינו ע"פ הש"ס באיזה דברים דהכל לפי המקום ולפי הזמן עיין להפר"ח ומרן ז"ל פ"ד ומ"ש שם.
שוב נראה אלי ראיה נכונה לדברי רבינו בדקדוק הפסוקים דבסדר הקללות הוא מדבר לנוכח לאיש אחד אשה תארש בית תבנה כרם תטע משמע שזה יהיה סדר הקללה היפך דרך העולם כמ"ש רבינו משא"כ באינך מי האיש אשר בנה מי האיש אשר נטע מי האיש אשר ארש שהוא שלא לנוכח לגופים מחולקים וגם פסוק הכן בחוץ מלאכתך דייק בתיבת ועתדה בשדה לך דהוה ליה לומר והכן בשדה לך אלא משמע דה"ק הכן בחוץ מלאכתך בזמן שכבר ועתדה בשדה לך כלומר שתהיה מזומנת מאז מלאכת השדה ודו"ק:
יב[עריכה | עריכת קוד מקור]
אבל מוכר הוא מטלטלים וקונה שדה. כי השדה יותר בטוח מן הבית ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |