מעשה רקח/אישות/יג

מעשה רקח ‏ אישות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק יג מהלכות אישות

א

ממטבע אותם הימים. הכי איתא בכתובות דס"ה ועיין לרבינו בפרק עשירי דין ח':

חדשים בימות הגשמים. הכי איתא התם במתניתין דף ס"ד ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים ע"כ ולא ידעתי מהו דהא בימות החמה בעו בגדים קלים ובימות הגשמים בעו כבדים מפני הקור אם כן אותן של ימות הגשמים היכי סגי לה בימות החמה ואולי יש לומר דמפני עניותו לא היה מספיק ליתן לה שני מיני בגדים אחת לימות החמה ואחת לימות הגשמים אלא היה נותן לה בגד בינוני ששוה קצת לימות החמה ולימות הגשמים ואמטו להכי קפדינן שיהיו חדשים בימות הגשמים כדי שלא תרגיש הקור כל מאי דאפשר:

ונותנין לה חגורה וכו'. משמע קצת דממועד למועד קאי בכלהו דהיינו החגורה והכפה והמנעל ולישנא דמתניתין הכי מוכחא דתנא ונותנין לה כפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים ממועד למועד אך אין נראה כן מהגמרא דפריך ליה רב פפא לאביי האי תנא שליח ערטילאי ורמי מסאני אמ"ל תנא במקום הרים קאי דלא סגי בלא תלתא זוגי מסאני ואגב אורחיה קמ"ל דנתבינהו ניהלה במועד כי היכי דנהוי לה שמחה בגווייהו ופירש"י האי תנא וכו' מופשט וערום שאין לו חליפות בגדים אלא משנה לשנה ומנעלים קאמר ממועד למועד ושאר בגדים לא תחליף במועד והפשיט מתרגמינן ושלח ע"כ הרי מוכח דמנעלים לבד הם ממועד למועד וכיון שהדבר כן הוא צריך לומר דממועד למועד שכתב רבינו לא קאי אלא אדסמיך אבל חגורה וכפה אינן אלא משנה לשנה אף דבאמת הי"ל לבאר זה והנה במתניתין נמי יש לדקדק בזה דתנן ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים ממועד למועד וכלים של חמשים זוז משנה לשנה דאמאי לא כייל להו בהדי הדדי וליתני כפה וחגור וכלים של חמשים זוז משנה לשנה ולזה נראה דאפשר דכפה וחגור אין דרכם לעשותם מדי שנה בשנה אלא כשיבלו ואף ביותר משנה שאין גבול לזה ואדעתא דהכי סדרם כן תנא במתניתין. אך עדיין יש לדקדק לפירש"י ז"ל שפירש כפה צעיף אחד משנה לשנה ולפי דבריו קשה תרתי חדא דהדרא קושייא לדוכתה דאמאי לא כייל להו בהדי הדדי ותו קשה דלמה לא פירש ג"כ גבי חגור למתניה עד שבאמת עלה בדעתי לומר דטעות סופר הוא בדברי רש"י וגם בהרע"ב לא כתב כי אם כפה צעיף אחד ע"כ. אך ראיתי להר"ן ז"ל שהעתיק אות באות כדברי רש"י ז"ל וגם ברש"י על הרי"ף ז"ל איתיה ובטור ז"ל סי' ע"ג כתוב שיתן לה בגדים וכו' וכפה לראשה וחגור למתניה משנה לשנה ומנעלים חדשים ממועד למועד ע"כ כלל ז"ל המלבושים והחגור והכפה משנה לשנה זולת המנעלים ממועד למועד והקושייא מבוארת כנז"ל ודו"ק:

ג

מטה מוצעת. נראה דהיינו כרי וכסת דאפליגו בגמרא ורבינו לא הזכיר הפחמין כדי לבשל תבשיליה וגם לא הוזכר במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי והר"ן ז"ל כתב דכיון דאמרינן בגמרא תנא במקום הרים קאי הילכך לא הזכיר העצים כדי לבשל דשכיחי שם א"נ מידי דמיכשר אוכלא לא קא חשיב:

ה

ואם קצרה ידו וכו'. כתב הרמ"ך ז"ל בכ"י וז"ל תמוה למה כופין אותו להוציא כיון שאין לו ולמה יכפו אותו להוציא ובשאר חובות דעלמא אין כופין אותו כל זמן שאין לו לפרוע וטוב הוא שתתגלגל האשה עמו עד שירחמו עליהם מן השמים ולא ידעתי מאין הוציא זה וצ"ע עכ"ל וכבר נתעורר בזה הה"מ ז"ל ולעיל פי"ב דין י"א עיי"ש:

ו

ואינו נותן להם לפי עשרו. הה"מ ז"ל נתן טעם לפי שלא הוזכר חילוק בין העשיר לעני אלא באשה ע"כ וגם ידוע שדעת רבינו שמזונות האשה הם מדאורייתא כמ"ש בריש פי"ב והכסות בכלל הפרנסה משא"כ בבניו דאין חיובו מדאורייתא כלל וק"ל:

ז

האשה שהלך בעלה וכו'. שם דק"ח וכרב חסדא דהוה רביה דרב יוסף ודין מי שנשתטה דמ"ח ופסק ג"כ כרב חסדא ודלא כלי' בתרא שכתב רש"י ז"ל אלא ס"ל דלרב חסדא בין תכשיט בין צדקה קאמר וכמ"ש בסוף הלכות נחלות על פי דברי מרן שם לקושיית הר"ן ע"ע. ומ"ש בסוף הדין ודין הבעל וכו' בכת"י כתוב ודין הבעל עם אשתו בטענת המזונות אם אמר הוא נתתי והיא אומרת לא נתת כבר ביארנו וכן דין כסות וכלים ושכר הבית דין אחד לכל:

ח

המדיר את אשתו וכו'. משנה ד"ע המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה ובעשירות שלשים יום ובגמרא וכמה קצבה אמר רב יהודה אמר שמואל י"ב חדש רבה בב"ח אמר ר"י עשרה שנים רב חסדא אמר אבימי רגל שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל ע"כ. ורבינו פסק כשמואל משום דהוי ממוצע בין רבי יוחנן ורב חסדא עיין להר"ן ז"ל והה"מ ז"ל. וראיתי להרב"ח ז"ל שעמד בדברי רבינו וז"ל ויש להקשות בלשונו מדלא אמר המדיר את אשתו שלא תתקשט שנה אחת בעניות יקיים וכו' אלמא דמיירי בהדירה בסתם שלא נתן קצבה הפך משמעות לשון משנתינו ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה וכו' וכמ"ש רש"י במשנה ובגמרא ועו"ק דאם תלהו בתשמיש קונם תשמישך עלי מעכשיו אם תתקשטי היאך יקיים שנה אחת ויהא מותר בתשמיש הלא קי"ל דבתנאי לא מזדהר איניש וכו' וכמ"ש התוספות ריש המדיר וכו' וצ"ע עכ"ל. ונלע"ד דאין כאן קושי כלל דרבינו ס"ל דמאי דשאלו וכמה קצבה רוצה לומר דכיון דתני גבי עשירות שלשים יום ובעניות לא תני מידי משמע דהוי זמנם טפי משלשים יום דלא סלקא דעתיה דבעניות יוציא מיד דאין דרכם של עניות להתקשט כמו עשירות ולהכי בעי בנדר סתם שלא נתן קצבה כמה זמן בעי להמתין ומתרץ וכו'. ולאידך קושייא אחרי אלף מחילות אישתימיטתיה להרב לשון הה"מ ז"ל בפרק הקודם דין כ"ד וז"ל ודע שכל מקום שתראה המדיר את אשתו מכו"כ רוצה לומר שהוא אוסר הנאתו עליה אם תעשה כך וכו' ע"כ הרי דאינו מפרש כדברי התוספות שתלה הדבר בתשמיש כלל אלא כפשטן של דברים שאסר הנאתו עליה ואין בכלל זה תשמיש כלל וכמ"ש התוס' בריש המדיר אמתניתין ע"ע. וטעם העשירות בשלושים יום פירשו בגמרא שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה שלשים יום ופירש"י שנתקשטה לפני הנדר ובנ"א נמחק כל החלוקה הזאת:

ט

הדירה שלא תלך וכו'. בירושלמי אמתניתין דשלא תלך לבית האבל שם כתוב שלא תנעול מנעל בכפרים שלשה חדשים ובכרכים מעת לעת ורבינו נראה שהיה גורס בכפרים שלשה ימים ונוסחא שלנו נמי נראה שהיא מוטעת דריחוק גדול הוי בין שלשה חדשים למעת לעת ועוד גבי מרחץ מקרבי טפי ואין זאת הדרגה נכונה ודע שהרב"ח ז"ל נמשך אחר מ"ש לעיל והקשה על רבינו ונדחק בתירוצו בסוף סימן ע"ד ואין צורך לכל זה ע"פ דברי הה"מ ז"ל כמ"ש בדין הקודם וק"ל:

י

הדירה שלא תשאל. שם דף ע"ב ומ"ש רבינו שלא תארוג בגדים נאים לבנים פירוש לבנים שלו ובגמרא אמרו שלא תארוג בגדים נאים לבניו והיא היא:

יא

מקום שדרכן וכו'. דין הכפה הזכירו בראש הפרק וכאן הזכיר דין הרדיד להסמיך לו דין הליכת' לבית האבל ולבית המשתה:

אבל גנאי הוא לאשה וכו'. ראוים הדברים למי שאמרן וכל בעל שכל יתן אל לבו בדבר הזה כי כמה פרצות יוצאים מיציאת הנשים בחוץ ובפרט באלו הדורות כאשר עינינו רואים בכל יום בעוונות הרבים ה' יתברך יטע בלבנו אהבתו ויראתו:

יב

המדיר את אשתו. בריש המדיר דע"א וכבר ביאר הצורך בדין הקודם ומ"ש בסוף הדין בזמן שהם בעיר אחרת וכו' בנ"א כת"י נמחק כל זה:

יג

שזה כמי שאסרה בבית הסוהר ונעל בפניה. מפשט הדברים משמע דרוצה לומר במי שהניחה בבית הסוהר ונעל הדלת בפניה שלא תצא אנה ואנה וזה אינו דהא לא אסר עליה אלא שלא תלך לבית המשתה או לבית האבל אבל בשאר מקומות כגון קרוביה וריעותיה לא אסר עליה והנה בגמרא אמרו בשלמא לבית המשתה איכא נועל בפניה אלא לבית האבל מאי נועל בפניה איכא תנא למחר מתה ואין כל בריה סופדה ופירש"י איכא נועל בפניה דלת של שמחה ופקוח צער ע"כ. ומעתה צריך לומר דכוונת רבינו דע"י הצער שמרגשת במניעת דברים אלו מקרי כאלו אסרה בבית הסוהר ונעל הדלת בפניה כלומר לענין זה ומ"מ הוא קצת דוחק כמבואר:

יד

וכן היא שאמרה וכו'. פתח בלשון כניסה בעלמא וסיים בלשון ישיבה והטעם נראה פשוט מפני שאין דרכם של הנשים המבקרין קרוביהן וריעותיהן ליכנס ולצאת אלא לישב אצלם איזה שעות משא"כ גבי אנשים וק"ל:

טו

האיש שאמר וכו'. ראוים הדברים למי שאמרן ועיין בשו"ת התשב"ץ ח"ג סי' פ"ו וק"י וקנ"ז:

טז

כל הישוב וכו'. בנוסחאות שלפנינו כתוב וכל ארץ וארץ ממדינות וכפרים וערי ישראל וכו' והוא ט"ס מפורסם דמשמע דשאר הארצות עם ערי ישראל נחלקים לשלשה חלקים וזה אינו בדין המשנה וגמרא ותו ממ"ש יהודה ועבר הירדן והגליל ואלו אינן אלא מארץ ישראל והנה ראיתי להסמ"ג לאוין פ' דף ל"ב שכתב וז"ל כל הישוב ארצות ארצות הוא כגון ארץ מצרים וארץ כנען וארץ תימן וארץ שנער וארץ כוש וצרפת ואשכנז וכיוצא בהן וכל ארץ וארץ יש בה כרכים וכפרים וערי ישראל לענין נשואין שנינו בפרק אחרון דכתובות כי שלשה ארצות הם יהודה ועבר הירדן והגליל וכו' ע"כ. וכן פירש"י והר"ן יהודה ועבר הירדן והגליל מארץ ישראל הם ובנ"א מצאתי כתוב שארצות נמחק:

יז

איש שהיה וכו'. מבואר בתוספתא שהביא הרי"ף והרא"ש והתוס' ז"ל בן יהודה שאירס אשה בגליל או בן גליל שאירס אשה ביהודה כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה ורבינו אינו מחלק בין אירס לנשא. ודע שהירושלמי נראה שסותר התוספתא ור"ת חילק בדבר בחילוק דחוק הובא בדברי הרא"ש ז"ל באורך וגם הפוסקים ז"ל לא ס"ל כדברי ר"ת ז"ל ע"ע והר' כנה"ג א"ה סי' ע"ה האריך בחילוק דינין אלו ע"ע:

שיש דברים וכו'. אף דבכרך שכיחי כל מילי ובכפר לא שכיחי מ"מ ישיבת הכרכים קשה מדוחק הבתים מריבוי העם ואין שם אויר וגם ליכא ג"כ גנות ופרדסים סמוכים לבתים כמו בכפרים גמרא ורש"י ז"ל וכ"כ הר"ן ז"ל ומ"ש בס"ה ויש דברים וכו' בכ"י נמחק כל זה ובנ"א כתוב שישיבת הכפרים קשה להם:

יח

וכשמוציאה וכו'. מפני שהיא צריכה ליטפל וכו'. בגמרא אמרו מאי בודק כדשמואל דאמר שמואל שינוי וסת תחילת חולי מעים וכו' ורבינו בפירוש המשנה כתב וז"ל ופירוש בודק מחפש ומבקש דבר הראוי לו ואמרו בתלמוד שינוי וסת תחילת חולי מעים פי' שינוי המנהג תחילת סיבת החולי ואפילו שינה אותו לטובה ע"כ. הרי דס"ל לרבינו דמ"ש בגמ' שינוי וסת וכו' לדוגמא בעלמא נקטו לה וה"ה לכל מילי דשייכי ביה ופי' נוה יפה אין ר"ל בית דא"כ אפי' בעיר אחת הו"ל לומר דאין מוציאין מבית יפה לבית רע אלא נראה דפי' נוה יפה ר"ל עיר יפה וכ"כ מהרש"ל והרב"ח ז"ל והוסיף משם ר"ת ז"ל דפעמים שאין מוציא אפי' מעיר לעיר ומכרך לכרך דבזה הכרך אין המושל כ"כ צורר כמו באותו כרך והוי כמנוה היפה לנוה הרע מספר החכמה עכ"ל. ומבואר עוד דמ"ש וכן לא יוציאה ממקום שרובו ישראל וכו' קאי אפילו מכרך לכרך ומעיר לעיר:

יט

במד"א וכו'. שם במשנה ומ"ש ואין מוציאין מארץ ישראל לחו"ל ואפילו מנוה הרע לנוה היפה ואפילו ממקום שרובו כותים למקום שרובו ישראל קשה דמנוה הרע לנוה היפה אפילו בחו"ל עצמה מכרך לכרך ומעיר לעיר אין מוציאין וכמ"ש רבינו לעיל ונראה דקמ"ל דאפילו אם האשה מרוצית בכך אפילו הכי אין מוציאין משא"כ בחו"ל דאם היא מרוצית מהיכא תיתי שלא יעשו כרצונם וכ"כ הרב"ח ז"ל ונכון ועוד נראה להגיה שכצ"ל ואין מוציאין מא"י לחו"ל ואפילו מנוה הרע שרובו כותים לנוה היפה שרובו ישראל:

כ

אמר האיש וכו'. מבואר במשנה ובגמרא ביארו דהכל לאתויי עבדים ומנוה היפה לנוה הרע וה"מ מח"ל לארץ אבל מא"י לירושלים אין לומר לאתויי עבדים דבירושלים קפדינן שלא יהיו כ"כ עבדים שם דמיוחסין בעינן וכ"כ התוס' שם. ודע דבירושלמי איתא דאם היא רוצה לעלות לירושלים והוא אינו רוצה אין כופין אותו ורבינו אינו פוסק כן ור"מ שהובא בהג"א חילק בין זמן שבה"מ קיים לזמן הזה ע"ע ועיין בשו"ת דרכי נועם דף ס"ד סי' קי"ח:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---