מגיד משנה/אישות/יג

מגיד משנה ‏ אישות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כמה הכסות שהוא וכו'. משנה וגמרא פרק אף על פי (כתובות דף ס"ה):

ב

בד"א באותן הימים וכו'. שם (כתובות ס"ד ס"ה) מתבאר בגמרא דאין כל המקומות שוים ואמרו שם גבי מנעלים האי תנא במקום הרים קאי ודבר פשוט הוא. ומ"ש רבינו בפחות שלובשת כל אשה בעלת בית שבאותה המדינה הוא מפני שמדבר באשת עני כמו שיתבאר למטה בסמוך:

ג

ובכלל הכסות שהוא חייב וכו'. שם במשנה. וכלי אכילה וכו' בירושלמי נותן לה פך ושמן ונר ופתילה וכוס וחבית וקערה וקדרה וכן בתוספתא:

והמדור ששוכר לה וכו'. פשוט הוא שיש לה מדור ואמרו פרק הנושא (כתובות ק"ג) שמשתמשת במדור כדרך שמשתמשת בחיי בעלה וידוע שאין בית פחות מד' על ד':

ותהיה רחבה וכו'. .

ד

וכן מחייבין אותו וכו'. זה נלמד מדין מי שהלך למדינת הים שנחלקו בגמרא בפרק שני דייני גזרות (שם ק"ז) אם יש לה תכשיט אלמא דלכ"ע בפניו יש לה תכשיט ופשוט הוא:

ה

בד"א בעני וכו'. בפרק אע"פ שם (דף ס"ד:) משנה:

ואם קצרה ידו ליתן לה וכו'. זה נלמד ממה שנחלקו רב ושמואל (שם ע"ז) באומר איני זן ואיני מפרנס ומשמע דבעני ד"ה כיון שאין יכולין לכופו לזון כופין אותו להוציא כמ"ש פי"ב בדין המזונות:

ו

ולא האשה בלבד וכו'. זה פשוט שהפרנסה והכסות הרי הן כמזונות וכן הזכירו בגמרא בהרבה מקומות פרנסה בכלל מזונות וכתב רבינו ואינו נותן להם כפי עושרו לפי שלא הוזכר חילוק בין העשיר לעני אלא באשה ופשוט הוא:

זה הכלל וכו'. כן מוכיח בפרק מציאת האשה (כתובות דף ס"ח) שהבנות אף על פי שאין בלשון התנאי אלא תהויין בביתי ומיתזן מנכסי שיש להם לבוש וכסות וה״ה לכל מקום וג״ז פשוט:

ז

האשה שהלך בעלה וכו'. פרק שני דייני גזירות (כתובות דף ק"ז) נחלקו אמוראים אם נותנים לה תכשיט ופסק רבינו כדברי האומר אין נותנין לה:

אבל מי שנשתטה וכו'. פרק נערה (כתובות דף מ"ט) מר דלכ״ע יש לה תכשיט:

ח

המדיר את אשתו וכו'. משנה (כתובות דף ע') פרק המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה ובעשירות שלשים יום ובגמרא (שם ע"א:) וכמה קצבה אר"י אמר שמואל י"ב חדש רבב"ח אר"י י' שנים רב חסדא אמר אבימי רגל שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל ולא הוזכרו מחלוקות אלו בהלכות ואפשר שדעתו שאין הלכה כר"י אלא כת"ק שאינו מחלק בין עניות לעשירות ולכולן יש ל' יום אבל רבינו פסק כר"י מדשקלו וטרו אמוראי אליבי' ופסק כשמואל דאמר י"ב חודש. ובחידושי הרשב"א ז"ל וכתב רבינו חננאל ז"ל דהלכתא כר"י ואיכא מ"ד הלכתא כרב חסדא דהוא בתרא וזה נראה יותר. עוד כתב שאינו יודע טעם לדברי רבינו דהא קי"ל שמואל ור"י הלכה כר"י או יפסוק כר"י דהלכתא כוותיה במקום שמואל או כרב חסדא דהוא בתרא עכ"ל. ואני אתן טעם נכון לדברי רבינו ודאין אין הלכה כר"י משום דהוי להו שמואל ורב חסדא כנגדו בחד טעמא דלא בעינן זמן מרובה כולי האי והוו להו תרי לגבי חד וכן אין הלכה כרב חסדא משום דהוו להו שמואל ור"י כנגדו בחד טעמא דלא סגיא זמן מועט כולי האי הלכך הלכתא כשמואל דבתרי טעמי פליגי עליה ובודאי דרב חסדא מודה דבשנים עשר חדש יוציא שהרי אפילו ברגל אחד אמר יוציא וזה ברור כנ"ל:

ט

הדירה שלא תלך לבית המרחץ וכו'. ירושלמי פ' המדיר:

שלא תנעול מנעל וכו'. גם זה שם:

י

הדירה שלא תשאל וכו'. מימרא וברייתא בפרק המדיר (כתובות דף ע"ב) וכתב רבינו יתיר נדרו פירוש שממתינין לו ל' יום כנזכר פי״ב ואע״פ שבגמרא לא אמר אלא יוציא ויתן כתובה לא אמרו לאלתר שלא הוצרכו אלא ללמד שעיקר הנדר קשה לה או ישאל על נדרו או יוציא ויתן כתובה וכן פירשו קצת מפרשים ז״ל וכבר כתבתי פי״ב שכ״מ שנזכר הדירה ר״ל שהדירה מהנאתו אם תעשה כך:

וכן היא שנדרה וכו'. מימרא שם:

יא

מקום שדרכן שלא תצא וכו'. כבר נתבאר למעלה שהכל לפי מנהג המקום כמו שמוכיח בפרק אע״פ (כתובות דף ס"ה) ולא הוצרך רבינו לפרוט בזה אלא לומר אע״פ שהם עומדות בבית בלא רדיד כיון שאינן יוצאות לשוק חוץ ממנו חייב ליתן לה שהרי צריכה היא לילך לבית האבל וכיוצא בו וזהו שסמך ענין המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל:

אבל גנאי הוא לאשה וכו'. בב"ר כשמזכיר גנותן של נשים אומר נשים יצאניות הן שנאמר ותצא דינה ואמרו רבותינו ז"ל גבי נערה המאורסה פירצה קוראה לגנב:

ויש לבעל וכו'. כך אמרו ז"ל במדרש וכבשוה וכבשה כתיב מלמד שהאיש דרכו לכבש את האשה שלא תהא יצאנית:

יב

המדיר את וכו'. פרק המדיר משנה (שם ע"א):

בזמן שהם בעיר אחרת רגל אחד יקיים ג' יוציא ויתן כתובה. שם ובגמרא הא גופה קשיא אמרת רגל אחד יקיים הא ב' יוציא ויתן כתובה אימא סיפא ג' יוציא ויתן כתובה הא ב' יקיים ותירץ אביי סיפא אתאן לכהנת ור"י היא. פירוש דמפליג בעלמא בין אשת כהן שאינו יכול להחזירה אחר שגירשה לאשת ישראל ולא קיימא לן כר"י אלא כסתם מתניתין דפליג עליה בעלמא הילכך כאן אף באשת כהן בב' יוציא ויתן כתובה ואע"פ שיש שם אוקימתא אחרת זו עיקר וכן פסק בהלכות:

יג

המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל וכו'. משנה וגמרא שם ויש מי שפי' זו ואותה שלא תלך לבית אביה כגון שנדרה היא ואמרה תיאסר הנאת תשמישך עלי אם אלך לבית אבא או לבית האבל ושמע בעלה ולא הפר לה שאם במדירה הבעל ואומר לה תיאסר הנאתי עליך אם תלכי כבר נתבאר למעלה פרק י"ב בכיוצא בזה שאין כופין אותו להוציא לאלתר אלא עד ל' יום אלו דבריהם. ומדברי רבינו נראה שהוא מפרשה במדירה הבעל מהנאתו אם תלך וזהו שכתב יתיר נדרו ר"ל תוך זמן השלשים יום הידוע למעלה פרק י"ב שממתינין לבעל וכבר כתבתי פרק י"ב שאין הבעל יכול לאסור לאשתו שום דבר אלא בדרך זה שיאסור הנאתו עליה אם תעשה כך:

יד

האומר לאשתו וכו'. דברים פשוטים הן אלו וכן כתבו מן הגאונים ז"ל:

וכן היא שאמרה וכו'. כך כתב הרב אלפס בתשובה. ובהשגות א"א אימתי בזמן שהן באות בגבולה וכו'. ואני אומר אין אדם דר עם נחש בכפיפה אלא כך הוא עיקר הדבר שאם נראה לב"ד שהם מריעים ומצירין לה וגורמין לה קטטה עם בעלה הדין עמה ואם לאו לא כל הימנה ובזה יפה כח הבעל מכח האשה לפי שהמדור הוא של בעל ואינו שלה ולפיכך אינה יכולה למחות על ידן אלא בטענה זהו דעתי:

טו

האיש שאמר איני דר במדור זה וכו'. וכן היא שאמרה וכו'. (פרק המדיר דף ע"ב):

טז

כל הישוב ארצות ארצות וכו'. זה פשוט.

ומה שכתב וערי ישראל לענין נישואין שלש ארצות וכו'. שם פרק שני דייני גזרות (דף ק"י):

יז

איש שהיה מארץ מן הארצות וכו'. תוספתא אם היה מיהודה ואירס אשה בגליל כופין אותה לצאת שעל מנת כן נשאה וכו' והביאה בהלכות:

אבל הנושא אשה וכו'. במשנה שם ומפרש בתוספתא בזמן שהוא מאותה הארץ שנשאה:

ואינו יכול להוציאה וכו'. שם במשנה ולשון המשנה כרך ורבינו כתב מדינה והכל אחד ומצינו בכתוב שם מדינה למקום מיוחד עילם המדינה:

יח

וכשמוציאה ממדינה למדינה וכו'. שם במשנה מוציאין מנוה הרעה לנוה היפה אבל לא מיפה לרעה רשב"ג אומר אף לא מנוה רעה לנוה יפה מפני שנוה היפה בודק וידוע שהלכה כרשב"ג במשנתנו. ופי' רבינו שהנוה היפה בודק שהוא צריכה להטפל ולבדוק ולפ"ז מה שאמרו בגמרא מאי בודק כדשמואל דאמר שינוי וסת תחלת חלי מעים לדוגמא בעלמא נקטה לומר שרוב הטובה מצינו שמזיק לפעמים. ויש בזה פירוש אחר:

וכן לא יוציאנה וכו'. תוספתא נזכר בהלכות:

יט

בד"א מחוצה לארץ וכו'. שם במשנה הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין ובגמרא הכל מעלין וכו' לאתויי מנוה היפה לנוה הרע. ומה שכתב אפילו ממקום שרובו ישראל הוא כפי התוספתא וכל הדברים בכלל הכל שהזכירו במשנה:

'[כ] אמר'

האיש לעלות וכו'. ברייתא שם. עוד בברייתא כיוצא בזה כשהן בארץ ישראל והאחד רוצה לצאת והאחד אינו רוצה ולא הוצרך רבינו לכתוב זה מפני שקל וחומר הוא מדין העליה:

והוא הדין לכל מקום וכו'. במשנה הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין אחד האנשים ואחד הנשים וזה מבואר:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף