מעשה רקח/איסורי ביאה/יח
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יג[עריכה]
פנויה שראוה שנבעלה וכו'. עיין הרמ"ך וכבר הרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו עיין עליו גם הר"ן ז"ל הביאו מרן ז"ל עיין עליו אלא דאיכא למידק בההיא שכתב הר"ן ז"ל דבטוענת בדיעבד אפי' חד רובא לא בעינן וכו' ע"כ וקשה דרבינו כתב במה דברים אמורים וכו' אבל אם היו רוב העוברים פוסלין אותה וכו' אע"פ שרוב המקום שבאו ממנה כשרים וכו' ועלה קמסיים ואם נשאת לא תצא משמע דחד רובא בעינן אפילו בדיעבד וי"ל דחיליה דהר"ן ז"ל ממ"ש אחרי זה ראוה שנבעלה בעיר וכו' אפילו לא היה שם אלא כותי אחד וכו' שכל הקבוע כמחצה על מחצה ואם נשאת לא תצא הואיל והיא אומרת לכשר נבעלתי ע"כ הרי שכיון שהיא טוענת בכל גווני לא תצא ולפי זה מ"ש למעלה לא קאי אלא ארבותא דלכתחילה.
יז[עריכה]
השבויה וכו' מפני שהיא ספק זונה. ספק זה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש רבינו הואיל ואסור כל הספיקות כולן מדברי סופרים וראיתי בהכנה"ג אה"ע סימן ז' בהגהת הטור אות ב' שכתב אסורה לכהן משום ספק זונה וכו' נ"ב ואיסור זה מדאורייתא רש"י ז"ל בפרק הגוזל ומאכיל הר"ם אלשקר ז"ל סי' צ"ה ע"כ ולא ידעתי מהו דהא ודאי איסור השבויה נראה שאינו אלא מדרבנן ולפיכך הקילו בה כמה קולות וכמ"ש בכמה מקומות ומהם בסוגיין דכתובות דף כ"ז גם ראיתי בפרק הגוזל דף קי"ד ואדרבא משם מוכח למסקנא דמילתא שאינו אלא מדרבנן שהרי המקשן היה סבור שהוא מדאורייתא דפריך התם וקטן מסיח לפי תומו מדאורייתא לא והא אמר ר' יהודה [וכו'] מעשה בתינוק אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין הגוים וכו' יצאתי לשאוב מים וכו' ומתרץ בשבויה הקילו. הרי דהמקשן היה סבור שהיא מדאורייתא והתרצן תירץ לו דאינו כן אלא מדרבנן הוא דאין לומר דגם התרצן ס"ל שהוא דאורייתא דא"כ היכי מצו רבנן להקל באיסור תורה חלילה ורש"י ז"ל גם כן בדברי המקשה פי' שהוא דאורייתא ובדברי התרצן פי' בשבויה הקילו דספיקא בעלמא היא ותדע דרש"י גופיה בדף כ"ג פי' להדיא שאינו אלא חששא בעלמא עיין עליו ומה אעשה שאין בידי הרב אלשקר ז"ל שוב מצאתי להרב אליהו רבה דף פ' שגם הוא תמה על הרב אלשקר ז"ל עיין עליו ושבח להשי"ת. ואם יש לה עד וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו אם בעד מפי עד סגי ונראה דהוי ק"ו מדין אשה שמת בעלה שפסק רבינו פי"ג דהל' גירושין דין ח' דסגי דהן אמת דהתם משום דהיא דייקא ומנסבא ומילתא דעבידא לאגלויי ומתוך חומר וכו' מ"מ כיון דהכא לא הוי אלא מדרבנן ואית לן דמנוולא נפשה לגבי שבאי אית לן לאקולי והדברים ק"ו ועוד למסיח לפי תומו שאמרו בגמ' דנאמן וכתבו רבינו בדין י"ח הוי ודאי עד מפי עד דהא לא אתי לבי"ד להעיד דא"כ הו"ל מתכוין להעיד וכן מצאתי להרב משפטי שמואל סי' ק"ז עיין עליו. ואפילו עבד וכו'. נראה פשוט דאף החמש נשים שפסולות להעיד זו לזו מפני שחזקתן ששונאות זו את זו כמ"ש רבינו פי"ב דהל' גירושין דין ט"ז הכא הם כשרים דהתם מפני שאפשר שיתכוונו להכשילה אבל הכא אין שייך וכו' וכן דקדק רבינו שם שכתב שאין מעידין במיתת בעלה וכו'.
יח[עריכה]
וכן קטן שהיה מסיח לפי תומו וכו'. דין זה לא נמצא בגמרא וכבר תמה עליו הרב המגיד ז"ל ולענ"ד נראה דרבינו פסק כברייתא דקתני הכל נאמנים להעיד חוץ מהימנה ובעלה ומאחר דסתם תלמודא קא מהדר לדרב פפא ומוקים לה דבשפחתה במסיחה לפי תומה מהניא דומיא דקטן המעיד על אמו דבמסל"ת עבד רבי עובדא להכשיר מינה יליף רבינו לסתם קטן דמידי הוא טעמא אלא מפני שכיון שהוא קטן שהוא משולל הדעת אין עדותו עדות משא"כ כשהוא מסיח לפי תומו יש לנו לסמוך עליו כיון דבשבויה הקילו גם בפ' הגוזל דף קי"ד מוכח דאין שום קטן נאמן אלא במסיח לפי תומו עיי"ש ומינה דבשפחתה גם כן אף שהוא כלול בהימנה ובעלה האמור בברייתא מ"מ במסיחה לפי תומה סמכינן עלה מדסתם לן תנא דאפילו עבד ואפילו שפחה נאמנין דמשמע דאפילו שפחתה קאמר ובהאי חילוקא דמסל"ת יתקיימו שניהם ובין שנאמר דפסק כרב פפא בין שנאמר דפסק כרב פפי או רב אשי מכיון דרבינו סמך עצמו לזאת הברייתא וסתם תלמודא שהביא הך עובדא וכו' מכח זה פסק הדין כן וראוים הדברים למי שאמרן ולמ"ש הרב המגיד ז"ל בכותים או עוברי עבירה וכו' עיין להרב משפטי שמואל ז"ל סי' ק"ז והרב בית שמואל ז"ל אה"ע סי' ז' שיש פנים לכאן ולכאן.
יט[עריכה]
אין הבעל נאמן להעיד באשתו השבויה שלא נטמאת שאין אדם מעיד לעצמו. מטעם זה אף אם העיד שנטמאת אינו נאמן דלגבי נפשיה כיון שהיא באונס היא מותרת לו אם הוא ישראל ואם הוא כהן לגבי נפשיה פשיטא שהיא אסורה דהא שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא אבל לגבי כהן אחר נראה שלא נאסרה על פיו מהטעם שכתב רבינו ומה שיש לעיין אם זה שאנו מאמינים גם לעדות הקרובים כמ"ש רבינו לעיל דין י"ז אם דוקא להקל דהיינו להעיד שלא נתייחד הכותי עמה אבל להחמיר דהיינו שנטמאת לא נאמנים מטעם קורבה או דילמא לא שנא והן אמת שמדברי רבינו לקמן דין כ"א משמע דאפי' עד אחד שמעיד שנטמאת הרי זה לא תנשא לכהן אמנם אם כבר נשאת ובא עד אחד והעיד שנטמאת משמע דלא תצא כמ"ש מדברי רבינו בדין כ"ג שכתב שאם בא ע"א אינו כלום עיי"ש וי"ל עם מה שכתב רבינו לקמן דין כ"ד שהאב שאמר נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה אינו נאמן שלא האמינה אותו תורה אלא לאוסרה משום אישות שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה אבל לא לפוסלה משום זנות ע"כ והדברים ק"ו לשאר קרובים ועיין מ"ש. וכן שפחתה לא תעיד לה וכו'. עיין הרמ"ך וכבר ביארנו בדין הקודם טעמו של רבינו ואין להאריך.
כא[עריכה]
ואחד מכחיש אותו וכו'. משמע דאם אין מכחיש אפי' עד אחד נאמן ורבינו כתב לקמן דין כ"ג שע"א אינו כלום ושני חילוקין יש בדבר אחד דהכא כבר יש שני עדים שהעידו שנשבית ולכך דין הוא שע"א יהיה נאמן להעיד שנטמאת משא"כ שם שמפיה אנו חיין ועוד יש לחוש דהכא עדין לא נשאת ואנו מחמירים עליה שלכתחילה לא תנשא משא"כ התם שכבר נשאת דלהוציאה מבעלה בעינן שני עדים.
כב[עריכה]
ואפילו נכנס אחריה שבאי וכו'. כן הוא בגמרא בעובדא דברתיה דמר שמואל אך לא אתבריר לן אם קדם השבאי ואמר ששבה אשה זאת מה דינה מי נימא הרי אין כאן עוד הפה שאסר או דלמא כיון שאין עדות לגוי הו"ל כמאן דליתיה וחזרנו להפה שאסר ויש לדקדק מדברי רבי חנינא בגמ' דאמר בנתיה דמורן נינהו ופירש"י אדם גדול שיודע ובעל הוראה הוא שידעו לעשות כן דהיינו שנתחכמו ליכנס לפניו קודם השבאי משמע שאם הקדים השבאי היו נאסרות.
כד[עריכה]
נשבית ופדיתיה וכו' אינו נאמן שלא האמינה אותו תורה אלא לאוסרה משום אישות וכו' אבל לא לפוסלה משום זנות. מדדקדק רבינו לכתוב אבל לא לפוסלה משום זנות משמע דלענין זה הרי הוא כאדם דעלמא שאין אדם מעיד לבתו דדוקא במה שהאמינתו תורה הרי הוא כשר אבל בענין אחר הרי ידוע דגזרת הכתוב היא דאפי' משה רבינו ע"ה לא יעיד על אהרן. וראיתי להרב חלקת מחוקק אה"ע סימן ז' שכתב וז"ל נראה פשוט דמ"מ הוי כעד אחד דעלמא ומצטרף עם אחר לפוסלה וכו' ע"כ ואחרי המחילה הראויה כיון שיצא מכלל נאמנות שהאמינתו תורה איך יעיד לבתו שנאסרה וכבר ראיתי להרב בית שמואל שם שהשיג עליו בזה.
כו[עריכה]
עיר שבאה במצור ונכבשה. הנה התוספות ז"ל בע"ז דף ע"א אמאי דרמינן מתניתין אהדדי הקשה דדילמא ההיא מיירי לאחר גמר המלחמה דאז יש להם פנאי וי"ל דמשמע בכל ענין אפילו קודם גמר המלחמה ע"כ וכיון שכן הא דכתב רבינו ונכבשה הכוונה דאף שעדיין לא נכנסו לעיר מכיון שכבר נכבשה באין מנוס כבר נאסרו כל הנשים ומ"ש במשנה כל הכהנות שבתוכה הכוונה על הראויות לכהונה דהיינו לינשא לכהן אלא שיש לעיין אם גם הבתולות נאסרו דכיון שהיא בתולה גמורה היה נראה דאין לחוש לה ומסתברא דאין לחלק חדא דאפשר דנאסרה בהעראה ועוד יש לחוש לשלא כדרכה ועוד דסתמא אמרו בשבויה ולא הוציא רבינו אלא אותה שהיא פחותה מג' שנים משמע דהכל בכלל שוב ראיתי להכנה"ג אה"ע סימן ז' בהגהת הטור אות ל"ב שהביא משם מהר"ם אלשקר ז"ל דאם יש בירור גמור שלא באו עליהן כדרכן אין חוששין לשמא באו עליהן שלא כדרכן ע"כ ולא ידעתי איך יתכן זה דאם יש עדות גמור שלא נתייחדו עם הגוי הרי אין לחוש לשום דבר ואם היה שם יחוד מי מפיס בין כדרכה לשלא כדרכה ועוד חשש העראה מי מוציאה ומה אעשה שאין בידי הספר הנזכר להבין דבריו ז"ל.
ל[עריכה]
האשה שנחבשה וכו'. לשיטתיה אזיל לדמותו לדין השבויה ולכך אינה אסורה בכל גווני אלא דוקא לבעלה כהן אבל לישראל לעולם לא חיישינן שמא נתרצית לזנות ולעולם היא מותרת וכבר נתבארו כל אלו הפרטים והחולקין על רבינו בדברי הר"ן והתוס' והרב ב"י אה"ע סי' ז' ע"כ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |