מעשה רקח/איסורי ביאה/יט

מעשה רקח ‏ איסורי ביאה יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק יט מהלכות איסורי ביאה

ג

וכהן גדול וכו' או שנשא בעולה ובא עליה הרי אלו נתחללו לעולם ואם הוליד ממנה בן וכו' הולד חלל. כתב הרב המגיד ז"ל ומ"ש או שנשא בעולה וכו' הוא מחלוקת תנאים שם בגמרא ונפסקה הלכה שם שאע"פ שאין בנושא הבעולה אלא עשה כנזכר פי"ז הולד ממנה חלל ע"כ. ודבריו מגומגמים דמשמע דתופס במושלם דאף מחייבי עשה הולד חלל והנה בפ' הבא על יבמתו דף נ"ט ברייתא אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא ואם נשא ר' אליעזר בן יעקב אומר הולד חלל וחכמים אומרים הולד כשר ובגמרא אמר ר' הונא אמר רב הלכה כראב"י איכא דאמרי אמר ר"ה אמר רב מ"ט דראב"י סבר לה כר' אלעזר (דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה) ומי סבר לה כוותיה והא קי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואילו בהא אמר ר' עמרם אין הלכה כר"א קשיא רב אשי אמר ביש חלל מחייבי עשה קמפלגי ראב"י סבר יש חלל מחייבי עשה ורבנן סברי אין חלל מחייבי עשה מ"ט דראב"י דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו אכולהו קאי וכו' ופירש"י אכולהו ואפי' אבתולה יקח ולא בעולה דעשה הוא ע"כ נמצא דהא דמחייב ראב"י דהולד חלל אלא מכח הלאו דולא יחלל דאכולהו קאי הא אי הוה עשה גרידא לא היה עושה הולד חלל וכיון שכן איך כתב הרה"מ דאע"פ שאין בנושא הבעולה אלא עשה הולד חלל דמשמע דאף שאין לנו שום לאו אלא עשה גרידא אפ"ה הולד חלל וזה הוי ממש היפך פשט הסוגיא דאילו לא הוה הלאו דלא יחלל דקאי גם אבתולה יקח אפי' ראב"י לא היה עושה הולד חלל אף דאיכא העשה. הן אמת דבסוגיא עצמה איכא למקשי דכיון דטעמא דר' אלעזר משום הלאו דולא יחלל היכי קאמר רב אשי ביש חלל מחייבי עשה קמיפלגי הא לא הוי אלא מפני הלאו דולא יחלל גם התוס' ז"ל תמהו בדבר זה וכתבו דולא יחלל לאו הוא כדאמרינן בקדושין בעל לוקה משום ולא יחלל ע"כ אלא דקשיא ליה בגוייהו דאמאי אצטריכו לאתויי דלקי אלאו זה דהא אף אם לא ילקה כיון דהוי לאו בעלמא סגי לן דהא אי לא הוה לאו זה לא היה עושה ר' אליעזר בן יעקב הולד חלל ואולי דלאלומי מילתא הוא דהביאו זה האמנם אעיקרא דמילתא י"ל דכיון דכוונת רב אשי אינה אלא אבעולה לכה"ג נקט חייבי עשה משום דדרך התלמוד לייחס הבעולה לכה"ג בחייבי עשה כדאיתא בכמה דוכתי ומהם פ' כיצד דף כ' גבי אלמנה לכה"ג וכו' בשלמא מן הנשואין עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה וכו' ובפ' אלו נערות דף ל' איכא בייניהו בעולה לכה"ג ומאי שנא דהו"ל עשה שאינו שוה בכל וכו'. ועל פי האמור אפשר ליישב דברי הרב המגיד במ"ש שאע"פ שאין בנושא הבעולה אלא עשה כלומר שעיקר האיסור הוא בעשה ואעפ"כ הולד חלל מפני הלאו דלא יחלל ומ"ש רבינו או שנשא בעולה וכו' נראה שכוונתו שנבעלה מאחר דאם נבעלה מעצמו אין לנו שיהא הולד חלל ומה שסיים רבינו ואם הוליד ממנה בן בין מזה בין מאחר הכוונה למ"ש לעיל איזו היא חללה וכו' כיצד וכו' והשתא מסיים דאם הוליד ממנה בן בין זה שעשאה חללה בין אחר דהיינו כהן אחר שבא עליה אחר שנתחללה הולד חלל דכיון שהיא חללה ועומדת פשיטא ודאי ששום כהן שבא עליה הולד חלל וכיון שכן הדבר פשוט דבעולה זו שהזכיר רבינו היא שנבעלה לאדם אחר דוקא ומתבאר מדברי הרה"מ ז"ל שכתב על זה הוא מחלוקת תנאים שם בגמרא ונפסקה הלכה שם וכו' ע"כ והיינו המחלוקת הנזכר דאפליגו ר' אליעזר בן יעקב ורבנן באנוסת חבירו ומפותת חבירו ופסק ר' הונא שם הלכה כראב"י דמשנתו קב ונקי ואחרי המחילה הראויה מהמל"מ ז"ל שרצה להבין דבעולה שכתב רבינו כאן הוא שם כולל בין לבעולת עצמו בין לבעולת זולתו וכבר הארכתי בזה בפרק י"ז דין ט"ו. שכל נשואה בחזקת בעולה היא אף על פי שנמצאת בתולה. פירוש דאפילו נבדקה ונמצאת בתולה מאחר שנשאת ונתייחד עמה היא בחזקת בעולה ומה שנמצאת בתולה אפשר שבא עליה שלא כדרכה או הטה או הערה עיין להרשד"ם אה"ע סי' כ"ב.

ד

וכן אם בעל בעולה בלא נשואין וכו'. מדקדוק הלשון משמע דאף שבעלה לשם קדושין כיון שלא היו שם נשואין לא נתחללה אמנם מדברי הרב המגיד אינו נראה כן שהרי כתב דדוקא בנושא לפי שעבר על עשה דוהוא אשה בבתוליה יקח אבל אם בא על הבעולה שלא כדרך נשואין אינו מוזהר בה יותר מאדם אחר וכו' ע"כ הרי דאין הדבר תלוי אלא בבעילה דרך נשואין וכשבעל לשם קדושין הרי עבר אעשה דוהוא אשה בבתוליה יקח והכי מסתברא דסתם קיחה קדושין היא וק"ל.

ה

כהן הבא וכו' או על אחת מחייבי לאוין השוין בכל עשה אותה זונה וכו'. כאן קיצר רבינו מפני שכוונתו להשמיענו דין החללה אמנם בדין הזונה כבר ביאר בפי"ח דין ב' דאף אם נבעלה לאיסורי עשה הרי היא זונה ולפי זה צ"ע בדין החללה אם גם מאיסורי עשה נתחללה או לאו דאפשר דזונה שאני דשמה מוכיח עליה משא"כ בחללה ומדברי רבינו שכתב בדין א' וכן אחת מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה לכהן נתחללה מסתמיות דבריו נראה דלא שנא מאיסור לאו או מאיסור עשה כיון שהיא אסורה לכהונה דינה שוה שנעשית חללה אמנם ראיתי להתוס' פרק הערל דף ע"ו ד"ה מחלל דחייבי עשה וכו' שכתבו בשם ר"י דשמא חללה הבאה מחייבי עשה ליכא לאו אלא עשה לכהן הבא עליה ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין דאם היא חללה ונכללה בחללה דקרא הרי קיימא בלאו דלא יקח ואם אינה חללה אין בה לא עשה ולא לאו וכבר ראיתי להמל"מ ז"ל שתמה על סברא זו עיין עליו. לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל רצה רבינו ללמוד הכשר מדין זה ולא מצא אלא על מי שזקוקה ליבם שאילו בחייבי כריתות הולד ממזר ובלאוי כהונה הולד חלל ואם בא על הממזרת הרי הולד פסול וכו' ע"כ הקשה המל"מ ז"ל דהא משכחת לה בכהן שבא על מצרית ואדומית שנית שהולד כשר וכו' ושוב כתב דלא אתבריר לן אי שם זונה חל על פסולי קהל דדוקא בישראלית המותרת שייך לומר בה שם זונה אבל הני שהם פסולי קהל אפשר דלא חל עלייהו שם זונה וכו' ומהגמ' דקדושין דף ע"ז יש להוכיח דשם זונה אינו חל על פסולי קהל אלא דקשה למה כתב הרה"מ ז"ל ואם בא על הממזרת הרי הולד פסול תיפו"ל דשם זונה לא חל על פסולי קהל וכו' ע"כ ומדקדוק דברי הרה"מ ז"ל נראה דלא היתה כן כוונתו.

ו

וכן כהן וכו'. כבר נתבאר למעלה דדעת רבינו דסתם גויה זונה אפילו שלא ידענו שנבעלה בודאי ודלא כפירוש רש"י דס"ל דבעינן דידעינן שנבעלה ומ"ש רבינו כהן הבא על הנדה וכו' אף שכבר נלמד ממ"ש בדין ה' מ"מ חזר להזכירו כדי להודיענו הטעם.

ז

כהן שנשא גרושה מעוברת בין ממנו וכו'. פי' שהיתה אשתו וגירשה כשהיא מעוברת דנמצאת הורתו בקדושה ודאי וראיתי להכנה"ג סי' ז' בהגהת הטור אות [ל"ד] שהביא דין זה משם תשובות הגאונים סי' ק"צ ולא ידעתי מהו שהרי דין זה מבואר הוא בדברי רבינו כאן ובשו"ע ג"כ שם והו"ל למימר וכ"כ בתשובת הגאונים וכו'.

ח

לפיכך כהן שבא על החלוצה וכו'. בפ' יש מותרות דף פ"ה ברייתא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט היא פסולה וולדה פסול ע"כ והמל"מ ז"ל הבין דרבינו מפי עצמו אמר דבר זה מדכתב שהנראה מדברי רבינו הוא דלא אשכח חללה דרבנן אלא בבא על החלוצה מדלא כתב אלא זו ע"כ. ולא ידעתי מהו שהרי הרב המגיד ציין בפ' יש מותרות והיא הברייתא שהזכרתי וכיון שכן אין שום תפיסה על רבינו כיון שהוא העתיק הדין מהברייתא וגם מה שהקשה שם ממ"ש רבינו פ"י דהל' גרושין דהרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם דפסולה לכהונה מדרבנן דהוי ריח הגט נראה שהדברים ק"ו מהחלוצה שהזכיר רבינו שהרי בההיך אסמכוה רבנן אקרא דאשה גרושה מאישה א"כ אלימא מחלוצה וכל עצמה של חלוצה לא נגזרה אלא אטו גרושה גם בהא דכהן שבא על אחת מהשניות וכו' הקשה הרב שם דלא ידע כוונת רבינו בזה וכו' וגם בזו ציין הרה"מ שם מבואר ע"כ. וגם מ"ש המל"מ ז"ל יש לישב בקל עיין עליו.

י

והוא הדין בחלל של דבריהם. פי' ארישא קאי דאין נותנין עליו חומרי כהנים וכו' אבל לענין העונש אם התרו בו ונטמא למתים או נשא אשה האסורה לכהנים נראה ודאי דלוקה מן התורה שהרי כהן גמור הוא מה"ת וכן כתבו ז"ל ודלא כהפר"ח שכתב דחז"ל השוו מדותיהם עיין עליו.

יא

אבל הכהנת וכו'. פרק עשרה יוחסין מסקנא דתלמודא לא הוזהרו הכשרות להנשא לפסולין ופירש"י ז"ל אבל הפסולין שהאנשים הפסולין הוזהרו עליהן מלישא אותן כגון ממזרים ונתינין אף הנשים הוזהרו עליהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ע"כ.

יב

הואיל והורתה ולידתה בקדושה. משמע דתרתי בעינן ועיין בב"י סימן ז' ובהרב חלקת מחוקק והרב בית שמואל שם.

יג

גר עמוני וכו' וכן מצרי שני וכו'. הטעם משום דמכל צד שאתה פונה הוא להכשיר דבעמוני כיון שהיא בת אף אי שדית לה בתר אבוה הא קי"ל עמוני ולא עמונית וגם במצרי שני כיון שזאת היא דור שלישי שריא ועיין להרב ב"י שם.

יח

משפחה שקרא עליה ערער וכו'. עיין הרמ"ך והיא השגת הראב"ד ז"ל ודברי רבינו מבוארים כמ"ש הרב המגיד ז"ל אך למ"ש רבינו או שיש בהם עבדות קצת קשה דהוא עצמו פסק לעיל פט"ו דין ג' דכותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין פנויה בין אשת איש וכו' וכיון שכן אין כאן פיסול משפחה וראיתי להרב חלקת מחוקק אה"ע סי' ב' שפירש שעבדות הוא שם כולל וקאי על השפחה שהיא פסולה באמת שולדה כמוה עיי"ש והיה אפשר עוד דאף דהולד כשר מ"מ גנאי משפחה הוא וידוע דמעלה עשו ביוחסין.

כב

כל שקורין לו ממזר ושותק וכו'. כתובות דף י"ד ברייתא ופסק כת"ק דכל פיסולא דקרו ליה ושתיק פסול וכתב הרב המגיד ז"ל דרבינו מפרש שהוא כמו משפחה שקרא עליה ערער דבבדיקה סגי דלא ליהוי האי דשתיק טפי מעדים שהעידו שנתערב במשפחה זו פסול וכמ"ש רבינו למעלה וכו' ע"כ. משמע מדבריו שהוא מפרש כוונת רבינו דאין לנו שום ודאות בדבר אלא מכח שתיקתו דהויא כהודאה אלא דאין לנו כח לפוסלו לגמרי דאפשר דהאי דשתק הוא מפני שהוא יודע שיש במשפחתו פיסול ואינו רוצה לגלותו ואמטו להכי הוא שותק ולכך הצריך רבינו לבדוק לכל בני משפחתו והבדיקה כבר הקדימה רבינו לעיל שהם בד' אמהות וכו' ומפני זה סתם כאן ותדע דלקמן בדין משפחה שנתערב בה חלל ודאי וכו' שהצריך ג"כ בדיקה כתב הרה"מ ז"ל שהבדיקה היא לד' אמהות כנזכר ע"כ ומינה נמי דכיון שאנו דנין דין זה דשתק כבאו עדים והעידו על הודאי אם נשא בלא בדיקה תצא כמ"ש רבינו לקמן וכן משמע מהגמרא ופשט הדברים נראה דבשתק בממזר וכיוצא מפסולי קהל היא ההזהרה לכל ישראל בכולל דהא ספיקא דאורייתא הוא ובפרט אם אתחזק איסורא ובשתק דחלל אינו אלא לכהנים שהרי ישראל הוזהרו על זה. וראיתי להכנה"ג אה"ע סי' ב' שהביא דהרב משפטי שמואל פירש דברי רבינו דדוקא לגבי כהנים קאמר בכולהו ולכאורה הסברא תמוהה היא אם לא שנאמר דס"ל להרב דאף דשתק אכתי לא מקרי אתחזק איסורא וכיון שכן אין לחוש גבי ישראל אלא דוקא גבי כהנים דמעלה עשו ביוחסין ועיין להטור שהביא דברי ר"י דמפרש דזה הדין של שתק וכו' איירי בידוע שנתערב בה ודאי ופשט דברי הטור נראה דאדברי רבינו קאי ונחלקו הפוסקים ז"ל בהבנת הדברים וכל אחד לדרכו פנה ולענ"ד נראה אין הכרח חותך לאחד מהם ואלו ואלו וכו' והנראה לענ"ד כתבתי ושבח לאל יתברך שמצאתי כדברי בס' בנימין זאב שו"ת סימן תי"ב עיי"ש.

כג

משפחה שנתערב וכו'. מדקדוק דברי רבינו בדין זה נראה דלענין כהנים דוקא איירי ומשום מעלה שהרי כתב כאן כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן וכן מה שסיים וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה איסור אחת הוא כמ"ש ע"כ. נראה דכולה מלתא בכהן דוקא איירי אמנם מדברי הרב המגיד נראה שלא רצה להבין כן שהרי כתב על מ"ש וה"ה וכו' פשוט הוא שאיסור ממזר לבא בקהל ואיסור חלל לכהונה כולן חייבי לאוין ושוין הן ע"כ מדדקדק לכתוב שאיסור ממזר לבא בקהל ולא כתב סתם שאיסור ממזר ואיסור חלל וכו' משמע דהבין דבין בכהן בין בישראל איירי רבינו ויותר מתבאר מדברי מרן ז"ל שכתב ומ"ש רבינו וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי וכו' אכולא מילתא דלעיל שאם נתערב בה ספק ממזר אסור ישראל לישא אשה מאותה משפחה לכתחילה וכו' ואם נתערבה ודאי ממזר כל אשה מהם אסורה לישראל עד שיבדוק וכו' ע"כ הרי דמלבד דדעתו מבוארת עוד יש ללמוד שהבין גם דברי הרה"מ כן בפשיטות שהרי ידוע שדרכו להזכירו וגם מדברי מרן (כאן חסר עד הלכות מאכלות אסורות וחבל על דאבדין וכו').

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---