מעשה רקח/איסורי ביאה/טז

מעשה רקח ‏ איסורי ביאה טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק טז מהלכות איסורי ביאה

א

פצוע דכא וכו'. עיין הרמ"ך וכבר נתבאר פי"ב דעת רבינו ובהרב המגיד שם ומ"ש ואפי' כהן וכו' ראיתי דברים תמוהים בהרב חלקת מחוקק אה"ע סי' ה' שכתב דה"ה גרושה וחללה דמה לי זונה מה לי גרושה וחללה דהא בחד קרא כתיבי אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו וכו' וכן אין עליו שום קדושת כהן כגון לטמא למתים ולישא כפיו דמאחר שאתה מתירו בגיורת שהיא זונה דקרא ה"ה שאר מצות כהונה והוי כזר בעלמא וכו' ע"כ. וריש מלין נראה דאין כוונת הרב אלא מצד קדושת כהונה כלומר דמצד כהונה הוא מותר בגרושה כחללה וכן נראה ממ"ש לפי שאינו בקדושתו וכו' וכן אין עליו שום קדושת כהן וכו' דאילו מצד ישראל כיון שהכתוב אסר הפצוע דכא לבא בקהל פשיטא ודאי שהוא אסור בכל בת ישראל ובכללם הגרושה וחללה אלא נראה דמצד הכהונה קאמר וגם בזה לא צדק אחר המחילה רבה שהרי כתב דאין עליו שום קדושת כהן כגון לטמא למתים ולישא את כפיו וכו' וזו מנא ליה דהא מדברי רבינו פ"ג דהל' אבל דין י"א לא התיר להטמא למתים אלא החללים שאינן בכהונתם והן אסורין בתרומה כמ"ש מדברי רבינו פ"ז דהל' תרומות ואילו פצוע דכא אוכל בתרומה ובקדשים להדיא כמ"ש שם באותו פרק ופ"ז דביאת מקדש לענין אכילת קדשים וגם לענין נשיאות כפים לא נפסלו אלא המומים שהם בגלוי כדי שלא יסתכלו העם בהם כמ"ש רבינו פ"ז דהלכות תפילה והפצוע דכא פשיטא שהוא כשר לישא את כפיו. והרב בית שמואל ז"ל הקשה עליו מדברי הרה"מ ז"ל שכתב דאין להתיר אלא מה שמנו חכמים וכו' כנראה שהבין שהרב בעל חלקת מחוקק כוונתו להתיר הגרושה וחללה להדיא להפצוע דכא ואף דפשט הדברים כן נראין מ"מ אם איתא עדיפא מינה הו"ל להקשות עליו דאיך יותר בגרושה וחללה שהם ישראליות גמורות והתורה אסרתן עליו מצד שאינו בר הולדה ומקרא מלא הוא וחז"ל לא התירו לו אלא גיורת ומשוחררת דאינן בכלל קהל ישראל דקהל גרים לא איקרו קהל ומה שהוצרך רבינו לאסור לו הממזרת אף שישראלית גמורה היא היינו משום דכיון שהיא אסורה לבא בקהל הו"א דלענין זה אין נקרא קהל ה' כיון שהיא עצמה אסורה בהם. ואחד מתלמידי יצ"ו פי' דאין כוונת הרב חלקת מחוקק ז"ל לסתם גרושה וחללה דהא מילתא דפשיטא היא שהם אסורות לו אלא כוונתו לגיורת ומשוחררת שנשאו ונתגרשו או נתחללו דכיון שהגיורת ומשוחררת הותרו לו מצד עצמן אף דשייך איסור זונה שהיא דאורייתא ה"ה אם נתגרשה או נתחללה דכיון דטעמא משום שאינו בקדושתו מעתה מה לי זונה ומה לי גרושה וחללה כיון דבחד קרא כתיבי ואף שעדיין קצת קשה דאם איתא הו"ל לתפוס דבורו בגיורת ומשוחררת וכו' מ"מ יותר הגון הוא כדי להליץ בעד הרב ז"ל ולענין דברי הרה"מ שכתב דאם איתא דממזרת שריא לישמועינן מתני' רבותא טפי שהוא מותר בממזרת וכ"ש גיורת ומשוחררת וכו' וקשה דהא כי בעו לאוכוחי מדיוקא דמתניתין לנתינה אסיקו דמהא ליכא למשמע מינה מידי משום דקשה דיוקא אדיוקא א"כ גם בממזרת ליכא למידק מידי ועוד דאיכא מ"ש הראב"ד ז"ל דממזר לאו קהל הוא כלל וכן הקשה מהרש"ך ז"ל דף קס"ז הביאו הכנה"ג ז"ל והניחו בצ"ע ולענ"ד נראה דהרה"מ ז"ל לא נתכוון בזה אלא כלפי השגת הראב"ד ז"ל שכתב דמדלא קתני במתניתין ממזרת אלמא אסור בממזרת וכו' ולדידיה הוא שכתב כן לאלומי דברי רבינו ועוד י"ל דהא דממזרת לא אתיא מדיוקא אלא מפשטא דמתני' שהרי לא התיר אלא גיורת ומשוחררת משום דלא אקרו קהל משא"כ הממזר ואינו דומה לנתינים דכיון שהם גרים לא אקרו קהל כלל לפסק ההלכה ועיין עוד להרב מגדל עוז ז"ל.

ב

הואיל ופצוע דכא וכו'. פי' דאף דבפ' הקודם אסר הספיקות לישא אהדדי דשמא חד ישראל כשר הוא והאחר ממזר וכ"ש וודאן בספיקן מ"מ זה הפצוע דכא הואיל והוא אסור לבא בקהל לגמרי מדין תורה התירו לו אלו דאינן אלא מדבריהם דהם אמרו והם אמרו ומה שסיים ז"ל אבל אסור בממזרת ודאית שהרי אסורה מן התורה פי' דכיון דכוונת בקהל ה' שאמרה תורה ר"ל שלא ישא ישראלית מעתה גם הממזרת היא ישראלית גמורה והוא פי' דבריו שנאסר לישא ישראלית גם זו בכלל דאין לפרש שהרי אסורה מה"ת שכתב רבינו דהכוונה שלא הותר לו שום איסור מה"ת שהרי הגיורת היא אסורה על הכהן מה"ת ולוקה עליה כמ"ש רבינו פי"ב דין ג' דכהן הבא על הכותית לוקה עליה משום זונה ואף שעכשיו נתגיירה לא מפני זה פקע ממנה איסור זונה וק"ל.

ט

אבל אם נולד וכו' הרי זה כשר שכל אלו בידי שמים. נ"ב וכן הדין לענין טרפיות כמ"ש פ"ח דהל' שחיטה דין ט' וסימניך אין רע יורד מן השמים וכל דעבדין מן שמיא לטב.

י

ואפי' מסרס אחר מסרס וכו'. בשבת דף ק"י ומסתברא דאף בסריס בידי שמים שייך בו מסרס אחר מסרס וכן משמע בגמרא שם דמוקים לה בסריס סתמא והמסרס את הנקבה פטור בתורת כהנים פרשת אמור מנין שהנקבות בסירוס תלמוד לומר כי משחתם בהם מום בם ר' יהודה אומר בהם אין נקבות בסירוס ע"כ ורבינו פסק כר"י והניח ת"ק שהם רבים נראה דחיליה מההיא דאמרו בשבת דף קי"א דאוקימו ההיא דלירקונא תרין בשכרא שהוא מסרס ודאי באשה דמשמע דלא מפקדא אסירוס ומכח זה פסק כר"י ומשמע ליה דלא פליג ר"י אלא בלאו דסירוס דאין כאן לאו אבל איסורא מיהא איכא והיינו טעמא משום דר"י מודה דלהקרבה המסורסות הם פסולות וכמ"ש שם הרב קרבן אהרן ז"ל וכיון שכן אינו מן הראוי לעשותו לכתחילה בדבר דמאיס לגבוה והרב המגיד ז"ל כתב דהכרח של רבינו מדלא תני מותר לסרס ולענ"ד נראה לא אריא דכיון דת"ק נקט מנין שהנקבות בסירוס נקט נמי ר"י שאין הנקבות בסירוס ולא הוה אתי שפיר לשון מותר כיון דת"ק לא תני לשון איסור אכן לפי זה היה צריך רבינו לפרש להדיא דגם הנקבות אסורות בסירוס להקרבה ופסולות ולא מצאתי דבר זה בפירוש בדברי רבינו אלא בפ"ז דביאת מקדש דין ח' כשמנה המומין הפוסלין באדם ובבהמה מנה המומין שבאיברי הזרע סתם ולפי פסקו כאן שבנקבה אין בו מלקות וכו' היה צריך לבאר להדיא דלענין הקרבה פיסול גמור הוא אף בנקבה גם פ"א דהל' איסורי מזבח דין ז' כתב דמטיל מום בקדשים לוקה והיה לו לבאר דגם הסירוס בנקבה בכלל ובפ"ב דין ד' מנה נפגמה הערוה של נקבה וגם זה אינו סירוס כמבואר. תו קשיא לי דכפי זה לר' יהודה אי קרא לא איירי אלא לענין הקרבה מעתה אין איסור הסירוס אלא במה שראוי להקרבה ואדם וחיה ובהמה טמאה מנ"ל וצ"ל דר' יהודה ס"ל דקרא דובארצכם לא תעשו בא לאסור העשיה בכל המינין מבע"ח כמ"ש שם אלא דבהך קרא דכי משחתם בהם תיבת בהם שהיא מיותרת באה למעט הנקבות דה"ק בהם דקא מעבדי מעוך וכתות דהיינו הזכרים לא תעשו ולא הנקבות ומדכתיב לא ירצו לכם דריש שהם פסולות לקרבן וכ"כ הרב גדליה ז"ל שם והנקבות הואיל ואינם בכלל מעוך וכתות כמו הזכרים לכך אין בהם זה הלאו דליכא למימר שאין שייך בהם סירוס כלל כיון שהוא מבפנים דא"כ היכי מרבינן העופות הרי אין סירוסן אלא מבפנים ועוד דבשבת דף קי"א אמרו דהא דשרי לסרס היינו באשה משמע דגם באשה שייך סירוס אלא שאין כאן איסור משום דלא מפקדי אפריה ורביה ולהכי פריך תו התם ולר' יוחנן בן ברוקא דעל שניהם נאמר פרו ורבו מאי איכא למימר ומתרץ בזקנה או עקרה ובבהמות חיות ועופות דאין שייך טעמא דפו"ר הטעם הוא משום דאינן בכלל מעוך וכתות כמו הזכרים כאמור ומעתה מ"ש התוס' שם ד"ה והתניא וכו' דבאשה אין שייך סירוס וכו' אין הכוונה בגוף המעשה דהא ודאי נראה דשייך שפיר בהכנסת ידו למעיה וכו' אלא כוונתן לענין מצות פו"ר דאתתא לא מפקדא דאל"כ תקשה להו מהת"ק הנ"ל דת"ק ס"ל דהנקבות בסירוס ואף דר"י פליג עליה וס"ל דאין הנקבות בסירוס אינו מצד המציאות דאיך נאמר דפליגי במציאות אלא מחלוקתן בדרשת הפסוקים כנ"ל. ורבינו כתב לקמן דאשה מותרת לשתות עקרין וכו' וכאן כתב דהמסרס את הנקבה פטור דמשמע אבל אסור וכמ"ש הרב המגיד ז"ל. והחילוק נראה לענ"ד מבואר דכאן דכתב לשון מסרס איירי בידים כגון שהכניס ידו למעי האשה ונתק איברי ההולדה וכיוצא ולקמן איירי באינו עושה בידים אלא ע"י השקאת העקרין וכו' והכי דייקי דברי רבינו שסיים דאינו לוקה עד שיסרס בידו ואכולהו קאי והכי מוכחי דברי הרה"מ ז"ל שכתב המשקה עקרין וכו' מהסוגיא של שם מתבאר כל זה דכל היכא דלא נגע באיברים ממש לא מחייב וכו' ע"כ. וזה נראה לענ"ד פשוט אכן ראיתי להרב ב"ח ז"ל אה"ע סי' ה' שמכח שהבין דברי התוס' הנ"ל כפשוטן דבאשה אין שייך סירוס כלל פירש דברי רבינו דמ"ש המסרס את הנקבה פטור היינו נמי ע"י שתיית עקרין שלא לצורך ומה שהתיר לקמן לשתות עקרין היינו לצורך דהיינו שהיא מצטערת בלידה ופקוח נפש ונסתייע מההוא דהבא על יבמתו דדביתהו דר' חייא שתתה מכח צער לידה וכו' והרואה יראה שאין זה פשטן של דברי רבינו כלל וכל דבריו אינן מוכרחים אלא דכיון שהוא לחומרא ראוי לחוש לדבריו ז"ל ובפרט אם היא אשת איש דקרוב הדבר שהיא עוברת על לפני עור לא תתן מכשול שמונעת בעלה מלהוליד. שוב מצאתי להסמ"ג לאוין ק"כ שתפס במושלם דמחלוקת ת"ק ור' יהודה לענין הקרבה אבל לענין סירוס לכו"ע אין כאן סירוס וכיון שכן רבינו דפסק כר"י לא הוצרך שום ביאור דאף לענין הקרבה שפיר דמי אלא דלפ"ז סיום לשון התורת כהנים או קאי לת"ק או קאי לזכרים וכו' ודוק.

יג

אסור לומר לכותי וכו'. בב"מ דף צ' שלחו ליה לאבוה דשמואל הני תורי דגנבין ארמאי ומגנחין יתהון מהו שלח להו הערמה איתעביד בהו אערימו עלייהו ויזדבנון וכו' מרימר ומר זוטרא ואמרי לה הנהו תרי חסידי מחלפי אהדדי ופי' רש"י ומגנחין יתהון מסרסין אותם ואח"כ מחזירין לבעלים ומאהבת בעליו ישראל גונבו הנכרי שהוא מכירו ומסרסו כדי שיהא יפה לחרישה ויזדבנון ולא יהנה ישראל בעבירה הוא עשה כדי שיהא יפה לחרוש לפיכך יקנסוהו וכו' מחלפי אהדדי שוורין שלהם גנבום נכרים מכיריהם וסרסום ע"כ ולכאורה קשה בדברי רש"י דכיון שהגוי עושה זה מעצמו מעתה היכי קאמר להו אבוה דשמואל הערמה אתעביד בהו וצ"ל דהדברים מוכיחין דאיזה דברים דברו לפני הגוי או בדרך רמז כדי שהגוי מעצמו יעשה דבר זה והיינו ההערמה שעשו ולפי שלא עשו הדבר להדיא פירש ז"ל שלא יהנה ישראל בעבירה וכו' אלא דאכתי קשה דבהנהו תרי חסידי פי' ז"ל שגנבום נכרים מכיריהם וסרסום משמע שגם הם עשו ההערמה ח"ו וקשה דכיון דקרי להו חסידי אין נאות להם דבר זה דלא יאונה לצדיק כל און. וי"ל דהנהו תרי חסידי לא הערימו בשום דבר אלא שהגוים ידעו דבר זה ונתפרסם אצלם ומעצמם עשו זה להנהו תרי חסידי ומשום דמן הדין היה מותר גמור אפ"ה החמירו על עצמם והיו מחליפין. והנה התוס' ז"ל נראה דשיטה אחרת להם שפי' ד"ה דגנבין להו דבשאלתות דרב אחאי מפרש שהיו קושרין דינר בכיס של בהמה בחזקה והגנב גונב הדינר ותולש הכיס ומסרסו ע"כ ולפ"ז הויא הערמה גמורה כפשט דברי הגמרא הגם דלשון גנבין להו הוא קצת דחוק וכמ"ש התוס' ובההיא דהנהו תרי חסידי פי' ז"ל דשלא מדעתן היו מסרסין ומ"מ היו מחליפין שמא לא יאמינו העולם שהיה שלא מדעתם וכו' נמצא דלפירוש השאלתות אתי שפיר הא דקאמר אבוה דשמואל הערמה אתעביד בהו וכו' שהיה יודע שכך היו עושים כדי שיסרסו אותם מה שאין כן לפירוש רש"י דקשה מנ"ל לאבוה דשמואל דהערמה אתעביד בהו דילמא המעשה היה כההיא דתרי חסידי שסרסו אותם שלא לדעתן לגמרי ואיך שיהיה נראה דרש"י והא דהשאלתות פליגי אהדדי דלרש"י אפי' בסתם דיינינן ליה בהערמה ולהשאלתות בעינן שתהיה הערמה ניכרת וודאית וזו נראית דעת רבינו שכתב דאם לקחה מעצמו מותר ואם הערים ישראל בדבר קונסין אותו דמשמע שידענו ודאי דהערים אבל מן הסתם אין לקנוס דהיינו ההיא דהנהו תרי חסידי ואף שהם היו מחליפים כיון שאינו מעיקר הדין אלא דרך חסידות לא חש רבינו להזכירה והטור אה"ע סי' ה' כתב דאם הערים ישראל בדבר או אפי' לא הערים והגוי מכירו ומכוין לטובת ישראל אסור וקונסין אותו וכו' נראה שנמשך אחר פירוש רש"י ז"ל אלא דקשה מנין הוציא הא דאפי' לא הערים וכו' אי מההיא דאבוה דשמואל הא קאמר להדיא הערמה אתעביד בהו דמשמע הערמה ודאית ואי מההיא דהנהו תרי חסידי וס"ל דמעיקר הדין עשו להחליפן א"כ היה לו לומר דה"ה חילוף הוי כמו מכירה לענין זה. ויותר תמהתי מהרב ב"י ז"ל שם שהביא ע"ד הטור דברי התוס' בהנהו תרי חסידי דמשמע שהיו עושים לפנים משורת הדין מצד חסידותן וכו' וכלפי לייא הוא גם הסמ"ג לאוין ק"כ פסק דאם לקחה הגוי מעצמו וסירס אותה מותר ואמר שם שמרימר ומר זוטרא היו מחמירין על עצמם והיו מחליפין זה לזה וכו' ע"כ ובשאלתות פרשת אמור מצאתי וז"ל ואפי' הערמה נמי אסור היכי דמי כגון דתלן זוזא דכי חזו ליה גוים שקלין ליה ואזלי קא מסרסי ליה אסור והיכא דסרסוה גוים אמור רבנן האי הערמה הוא דאתעביד ביה וקנסוה רבנן דלא ליעביד עיבידתא אלא ליזדבן איזדבוני דשלחו ליה לאבוה דשמואל הני תורי דגנבי ארמאי וכו' ע"כ ופירושן נוטה לפירוש רש"י ז"ל דהיכא דסרסום גוים מסתמא ודאי הערמה היא ובזה ניחא לדברי הטור ז"ל ויתורץ ג"כ קושית התוספות על השאלתות שהקשה דלשון גנבין (ומנגחין) [ומגנחין] לא משמע כן דודאי זה הפירוש שפי' השאלתות שתולין הזוז לא פי' אותו ע"ד הא דאבוה דשמואל וכו' אלא כתבו שזו היא ההערמה שהיו עושין בזמנם אבל בהא דאבוה דשמואל לא היתה הערמה מפורסמת אלא שהגוים היו לוקחים אותם מעצמם וכו' ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון ואמת. וברבינו ירוחם נתיב כ' ראיתי דבריו מגומגמים שכתב וז"ל ואם יעשה הערמה ובא גוי וגנבו וסרסו והחזירו לו קנסוהו רבנן וכו' ואע"ג דישראל אינו עושה מעשה הערמה והגוי עושה מעצמו כיון שכוונת הגוי לטובת ישראל אסור וצריך למוכרו או להחליפו וכו' ע"כ והרואה יראה דקשה מיניה וביה דמתחילה כתב ואם יעשה הערמה וכו' ושוב כתב ואע"ג דהישראל אינו עושה מעשה הערמה וכו' ואולי דמ"ש תחילה ואם יעשה הערמה היו"ד היא בציר"י ור"ל שנעשית הערמה דהיינו כמ"ש מפירוש רש"י ז"ל שההערמה היא מפני שהגוי מכירו ולכך סיים דאע"ג דהישראל אינו עושה מעשה ההערמה כלומר אלא ההערמה נעשית מאליה. ולמדנו עוד מדברי רבינו דחילוף הרי הוא כמכירה והנהו תרי חסידי ע"פ הדין עשו ולא ממידת חסידות.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---