מגדל עוז/איסורי ביאה/טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ איסורי ביאה טז

א

פצוע דכא וכו'. אבל פצוע דכא וכו' עד אסורה מן התורה: כתב הראב"ד ז"ל וברייתא זו הביאהו לומר כך כו': ואני אומר פליאה דעת ממני אם יצא דבר זה מפי הקדוש רבינו הראב"ד ז"ל לפי שאילו היה פוסק ר"מ ז"ל מאותה ברייתא דפרק הערל (דף ע"ו) גמרא מתני' דפצוע דכא שרמז הראב"ד ז"ל היתה עליו קושיא גדולה יותר מזאת וסוגיא מפורסמת סוף אותה הלכ' להוכיח שאותה ברייתא לא לדיוק ניתנה דגרסינן א"ל רבינא לרב אשי והא אנן תנן פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת הא בנתינה אסירי ומהדר ליה ולטעמיך אימא סיפא אינן אסורין אלא מלבא בקהל הא בנתינה שרו אלא מהא ליכא למשמע מינה אלמא ברייתא לאו דוקא וכן משמע בכולה סוגיין דשקלי וטרו עלה ועוד מה ענין לדקדק מנתינים שהן גזירה לממזרים שהן מן התורה ועוד שזה פסול פסול הגוף וזה פסול משפחה וגם מפרק י' יוחסין גמרא מתני' דכל האסורין לבא בקהל היינו מקשים יותר מזה ולמה לא דקדקו התלמוד אם היה אמת וכהנה רבות אילו היה זה דעתו ח"ו אבל כיון ועיין ומצאו מפורש בירושלמי דקידושין גמרא מתני' דכל האסורין דגרסי' רבי ירמיה אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת א"ר יוסי ובלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא חייליה דרבי יוסי מן הדא דא"ר חלקיה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא כמה דאת אמר כהן ברור הוא אסור לו לישא גיורת אף הכא ישראל ברור הוא אסור לו לישא ממזרת ע"כ. ודרבי חלקיה גופיה גרסי' לה פרק הערל גמ' מתניתין דפצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת ואינן אסורים אלא מלבא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' ושקלינן וטרינן עלה טובא עד שחלקו בין סריס חמה לסריס בידי אדם ובעי למילף לה מממזר ובתר שקלא וטריא מהדר על מתניתין וגרסינן רבי חלקיה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא תמן תנינן כל האסורים לבא בקהל מותרים לבא זה בזה רבי יהודה אוסר רבי ירמיה אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת אמר רבי יוסי ובלבד פסול משפחה הא פסול גוף לא חייליה דרבי יוסי מן הדא דאמר רבי חלקיה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ל"ש אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן כמה דאת אמר תמן אם כהן ברור הוא פסול לו לישא גיורת אף הכא ישראל ברור הוא אסור [לו] לישא ממזרת ע"כ. וקי"ל בכולי תלמודא רבי יוסי נימוקו עמו והלכתא כוותיה וכי דייקת נמי סוגיין דקידושין גמרא מתניתין דכל האסורין הכי משכחת לה אלא שאין לי חפץ להאריך וזה ברור ומה שמקשה בשם הראב"ד ז"ל מלישנא דמתניתין שלא נאסרו אלא מלבא בקהל לאו קושיא היא חדא כמו שחלקתי בין פסול הגוף לפסול יוחסין וכדברי הירושלמי ובזו נתבררו דברי רמז"ל ועוד דלישנא דמתני' דקהל לאו משום דיוקא מיתניא כלל אלא משום דינא גופא מיתניא דאי ס"ד משום דיוקא מיתניא כי דאיק עלה בקידושין אילימא ממזירי ונתיני הא תנא ליה רישא אמאי לא פריק מדוקיא דמתניתין דמשמע כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה וזה אינו דהא גירי וחרורי מותרין לבא בקהל ומותרין לבא זה בזה וכמו שהקשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל אלא ודאי עיקר לישנא דקהל בכל דוכתא לאו משום דיוקא אתני אלא משום דינא גופא דלא סגי דלא אמר ודברי ר"מ ז"ל נכונים ואין צריכים לפני ולפנים ואם הראב"ד יש לו דרך אחרת לא ידעתי:

ב

פצוע דכא וכו'. אבל פצוע דכא וכו' עד אסורה מן התורה: כתב הראב"ד ז"ל וברייתא זו הביאהו לומר כך כו': ואני אומר פליאה דעת ממני אם יצא דבר זה מפי הקדוש רבינו הראב"ד ז"ל לפי שאילו היה פוסק ר"מ ז"ל מאותה ברייתא דפרק הערל (דף ע"ו) גמרא מתני' דפצוע דכא שרמז הראב"ד ז"ל היתה עליו קושיא גדולה יותר מזאת וסוגיא מפורסמת סוף אותה הלכ' להוכיח שאותה ברייתא לא לדיוק ניתנה דגרסינן א"ל רבינא לרב אשי והא אנן תנן פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת הא בנתינה אסירי ומהדר ליה ולטעמיך אימא סיפא אינן אסורין אלא מלבא בקהל הא בנתינה שרו אלא מהא ליכא למשמע מינה אלמא ברייתא לאו דוקא וכן משמע בכולה סוגיין דשקלי וטרו עלה ועוד מה ענין לדקדק מנתינים שהן גזירה לממזרים שהן מן התורה ועוד שזה פסול פסול הגוף וזה פסול משפחה וגם מפרק י' יוחסין גמרא מתני' דכל האסורין לבא בקהל היינו מקשים יותר מזה ולמה לא דקדקו התלמוד אם היה אמת וכהנה רבות אילו היה זה דעתו ח"ו אבל כיון ועיין ומצאו מפורש בירושלמי דקידושין גמרא מתני' דכל האסורין דגרסי' רבי ירמיה אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת א"ר יוסי ובלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא חייליה דרבי יוסי מן הדא דא"ר חלקיה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא כמה דאת אמר כהן ברור הוא אסור לו לישא גיורת אף הכא ישראל ברור הוא אסור לו לישא ממזרת ע"כ. ודרבי חלקיה גופיה גרסי' לה פרק הערל גמ' מתניתין דפצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת ואינן אסורים אלא מלבא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' ושקלינן וטרינן עלה טובא עד שחלקו בין סריס חמה לסריס בידי אדם ובעי למילף לה מממזר ובתר שקלא וטריא מהדר על מתניתין וגרסינן רבי חלקיה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא תמן תנינן כל האסורים לבא בקהל מותרים לבא זה בזה רבי יהודה אוסר רבי ירמיה אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת אמר רבי יוסי ובלבד פסול משפחה הא פסול גוף לא חייליה דרבי יוסי מן הדא דאמר רבי חלקיה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ל"ש אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן כמה דאת אמר תמן אם כהן ברור הוא פסול לו לישא גיורת אף הכא ישראל ברור הוא אסור [לו] לישא ממזרת ע"כ. וקי"ל בכולי תלמודא רבי יוסי נימוקו עמו והלכתא כוותיה וכי דייקת נמי סוגיין דקידושין גמרא מתניתין דכל האסורין הכי משכחת לה אלא שאין לי חפץ להאריך וזה ברור ומה שמקשה בשם הראב"ד ז"ל מלישנא דמתניתין שלא נאסרו אלא מלבא בקהל לאו קושיא היא חדא כמו שחלקתי בין פסול הגוף לפסול יוחסין וכדברי הירושלמי ובזו נתבררו דברי רמז"ל ועוד דלישנא דמתני' דקהל לאו משום דיוקא מיתניא כלל אלא משום דינא גופא מיתניא דאי ס"ד משום דיוקא מיתניא כי דאיק עלה בקידושין אילימא ממזירי ונתיני הא תנא ליה רישא אמאי לא פריק מדוקיא דמתניתין דמשמע כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה וזה אינו דהא גירי וחרורי מותרין לבא בקהל ומותרין לבא זה בזה וכמו שהקשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל אלא ודאי עיקר לישנא דקהל בכל דוכתא לאו משום דיוקא אתני אלא משום דינא גופא דלא סגי דלא אמר ודברי ר"מ ז"ל נכונים ואין צריכים לפני ולפנים ואם הראב"ד יש לו דרך אחרת לא ידעתי:

ג

אי זהו פצוע דכא עד שכל אלו בידי שמים. ביבמות פרק הערל (דף ע') ומקצת בבכורות פ' על אלו מומין:

ד

אי זהו פצוע דכא עד שכל אלו בידי שמים. ביבמות פרק הערל (דף ע') ומקצת בבכורות פ' על אלו מומין:

ה

אי זהו פצוע דכא עד שכל אלו בידי שמים. ביבמות פרק הערל (דף ע') ומקצת בבכורות פ' על אלו מומין:

ו

אי זהו פצוע דכא עד שכל אלו בידי שמים. ביבמות פרק הערל (דף ע') ומקצת בבכורות פ' על אלו מומין:

ז

אי זהו פצוע דכא עד שכל אלו בידי שמים. ביבמות פרק הערל (דף ע') ומקצת בבכורות פ' על אלו מומין:

ח

אי זהו פצוע דכא עד שכל אלו בידי שמים. ביבמות פרק הערל (דף ע') ומקצת בבכורות פ' על אלו מומין:

ט

אי זהו פצוע דכא עד שכל אלו בידי שמים. ביבמות פרק הערל (דף ע') ומקצת בבכורות פ' על אלו מומין:

י

אסור להפסיד וכו' עד אחד טמאים ואחד טהורים כו' עד בגוף אחרים. בת"כ ופ' אין דורשין (דף י"ד) :

וכל המסרס לוקה כו' עד בשאר מינין פטור. פרק שמנה שרצים במסכת שבת (דף קי"א) ופרק כל פסולי המוקדשין (דף ל"ג) פרק אלו מומין (דף ל') במסכת בכורות ובמסכת מנחות (דף נ"ו) ופרק כל המנחות באות מצה ובת"כ:

יא

אסור להפסיד וכו' עד אחד טמאים ואחד טהורים כו' עד בגוף אחרים. בת"כ ופ' אין דורשין (דף י"ד) :

וכל המסרס לוקה כו' עד בשאר מינין פטור. פרק שמנה שרצים במסכת שבת (דף קי"א) ופרק כל פסולי המוקדשין (דף ל"ג) פרק אלו מומין (דף ל') במסכת בכורות ובמסכת מנחות (דף נ"ו) ופרק כל המנחות באות מצה ובת"כ:

יב

המשקה עיקרין כו' עד שלא תלד. פרק ח' שרצים (דף ק"י) ופרק הבא על יבמתו:

הרי שכפה את האדם כו' עד מכת מרדות. מקצתו בבבא קמא (דף כ"ד) והשאר כדקי"ל בכוליה תלמודא כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:

יג

אסור לו' לעכו"ם כו' עד סוף הפרק. במציעא פרק השוכר את הפועלים (דף צ') מיתני' בהדיא ורמוזה בכמה מקומות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.