מנחה חריבה/סוטה/לה/ב

מנחה חריבה סוטה לה ב

דף ל"ה ע"ב

אמ"ל ר"ח א"כ מלאת את כל אר"י במות, פרש"י מזבחות דעל כל פסיעה מזבח ע"כ עיין זבחים דף ק"ת ע"ב דאין מזבה בבמה ואין קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין בבמה קטנה עיי"ש, וביותר יש להסביר תמיהת ר"ח עפ"י מה שכתב הח"ס חאור"ח סי' ל"ב דהביא ראיה ברורה להיתר זה (לטלטל עצי הקדש ממקום למקום) מדהע"ה שהעלה ארון הקודש מבית שמש לבית עובד אדום וכו' ומי התיר לו הטלטול הזה הלא עדיין לא נבנה בהמ"ק ואין ספק כי לא גרע קדושת הבמה מקדושת בהכנ"ס שלנו וכו' דאין ספק אצלי שאסור לנתוץ אבן מהבמה לא מבעי בשעת היתר הבמות אלא אפי' בשעת איסור הבמות משנבנה בהמ"ק מ"ח אותם הבמות שנבנו בשעת היתר נ"ל שאסור לנתץ מהם שום דבר ושהע"ה השאירם ולא הרסם כלל וכו' עייש"ה לכך פריך ליה ר"ח א"כ מלאת את כל אר"י במות, פירוש ואסור אח"כ להרסם ולנתוצם וכנ"ל והיו צריכים להשאר בקביעות, ובגליון הח"ס הנ"ל כתבתי דתיתי לי דכן אמרתי אני מדנפשאי על מה שנשאלתי מחכם ספרדי אחד ה"ה ידי"ע הרב החכם השלם ירא"מ ר' שלום הדאייא ס"ט שליט"א, ושאל בהא דאמר אליהו (מלכים א' י"ט י"ד) כי עזבו בריתך בנ"י את מזבחתיך הרסו וגו' ופרש"י שם דקאי הבמות יחיד הנעשות לשם שמים שהרי מזבח בית הבחירה בירושלם הוה עכ"ל רש"י יהא א"ר לא עברו אאיסור דלא תעשון כן, והשבתי לו כן כהח"ס הנ"ל דגם הבמות אסור לנתוץ ולהרוס ושפיר התאונן אליה, וזו ראיה אלימתא לסברת ודין הח"ס וצ"ע שלא הרגיש בזה הח"ס ז"ל:

(שם ל"ה ע"ב) ועל ד"ז נתחתם גז"ד, ובתוס' הקשו דעדיין יש להם פ"פ שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכ"ז שיש להן פ"פ איך נתחתם גז"ד עכ"ל, אולי י"ל קצת עפ"י מה שכתבו התוס' שבת פ"ח ע"א ד"ה מודעה רבה וכו' דהא דאמר בנדרים שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות והשביעם על כך ובפרק אלו נאמרים שקיבלו את כל התורה בהר גריזים ובהר עיבל אור"ת דע"פ הדיבור היה והרי כבע"כ וכו' עיי"ש היטב, וא"כ י"ל כיון שבכה"ג קבלו ישראל בהרי גריזים ועיבל וכיון שכתבו התורה בע' לשון ע"פ הדיבור הרי הוי נמי כבע"כ והוי להו ללמוד ולקבל את התורה כמו ישראל ולכך נתחתם גז"ד באותה שעה מיהו י"ל דכפית הר מקודם לא היה להם וקצרתי:

שם ד"ה לרבות וכו' תימה האיך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה וכו' עיי"ש, עיין מהרש"א בח"א בד"ה הא למדת וכו' כתב בתוך דבריו גם מה שהקשו התוס' למה קבלו רחב, נראה דלאו קושיא היא דמפני השבועה שנשבעו לה ב' שלוחים הוצרכו לקיימה כמו באנשי גבעון וכו' אבל השבועה לרחב היתה כהוגן מפני פק"נ וכו' יע"ש, ולדה"ק אדרבה צע"ק דזה מקרי שבועה באונס מפני פק"נ ויש להאריך בזה, גם יש לחלק דהתם בגבעונים נשבעו להם נשיאי העדה, אבל הכא נשבעו לה השני מרגלים ולא היה בכוחם כלל, ועיין היטב תוס' גיטין מ"ו ע"א ד"ה כיון וכו' ואפשר דעכ"פ חילול השם תהוי דאף דהוי נשבעו לבטל את המצוה דכתיב לא תחיה כל נשמה כמו שהקשו התוס' שם, אבל עכ"פ אין להקשות על התוס' די"ל דמצד השבועה לא מהני דהוי נשבעו לבטל את המצוה, וחילול השם ליכא דלא הוי אלא שלוחים מרגלים ולא נשואי העדה וכמו שכתבו התוס' שם דקסבר ר"י דאם איתא דיש לו הפרה לא הוה בדבר חילול השם יע"ש, ועיין תה"ד ובנו"ב ובדור"ל שהעירו דאיך מהני כלל שבועת הנשואים דהא שבועה לא מהני ע"י שליח יע"ש וא"כ מכש"כ של שליחי המרגלים די"ל דלא מהני כלל שבועתם, – ולענ"ד א"ל קצת קושיתם עם זה גופא שהביאו התוס' הגמרא דמגילה דאיגיירה ונסבה יהושע, בזה יש לתקן הרטיה דכל טעמא דלא מהני חזרת התשובה של כנענים שבתוכה כתב רש"י דמחמת יראה עבדי, ושמא יחזרו לסורן משא"כ ברחב דתיכף נסבה יהושע בוודאי תלך בדרך הישרה ולא תהי' למכשול ולכך קבלוה וק"ל, ועיין בתוס' גיטין שם דמשמע דאי לא חילול השם נהי דבאין להתגייר לא היו יכולין להורגן מ"מ היו יכולין לגרשם מעריהם עיי"ש, וילע"ק מכאן שוב נזדמן לידי ס' הדרוש ערבי נחל וראיתי שהאריך בדרוש אחד בענין זה דשם הוי אונס ולהוכיח מזה דאם הוי אונס על דבר אחד לא הוי אונס יעו"ש היטב בזה, ולא העיר מזה שכתבתי, (אה"מ כך כתוב אצלי משנת תרס"ט ועכשיו אין בידי הס' לעיין שם היטב ויעיין המעיין):

שם בגמרא ואח"כ סדו אותן בסיד וכו' ר"ש אומר על גבי הסיד כתבוה וכו' וי"ל קצת עפ"י הסוגיא דמנחות ל"ד ע"א ונאמר להלן כתיבה מה להלן על האבנים וכו' ופרש"י ואין כתיבה תמה על האבנים וכו' ובתוס' שם ד"ה וכתבתם וכו' עיי"ש וקצרתי, שו"ר עכשיו שכן כ"כ המ"ק – ועיין בשו"ת פנים מאירות סי' מ"ה דהעיר בכאן האיך קלפו את הסיד והשיאוה, ואיך עברו על מחיקת השם וי"ל דהסיד לא היה מוחק את השם וכו' ולפ"ז כשהשם נכתב על הכותל שכבר סדו בסיד ואם יסודו על כתב זה א"א להעביר הסיד האחרון עד שיקפל כל הסיד והוי כמוחק את השם יעו"ש וצ"ע א"כ לר"ש דעל הסיד כתבוה ואח"כ הריסתהו וקלפו את הסיד ויל"ע אבל נזכרתי כי דברי הפנים מאירות כתובים בספר שו"ת מעיל צדקה סי' כ"ג בפנים אחרים דשם הביא זה לענין אם איסור מחיקה תלוי בקדושת השם, והקשה לפ"ז מהא דכתבו ישראל התורה בע' לשון וסדו בסיד ואיך עברו על מחיקת השם וא"ל דכתבו בכתב אחר השם כפי אותו הלשון קשה לי מהמג"א או"ח סי' של"ד ס"ק י"ז וכו' אלא ע"כ דמשם אין ראיה דסד בסיד הוי מחיקה כיון דלאחר שיגרור הסיד רשומו ניכר וא"כ בנ"ד מותר להטיח עליו סיד ויצא לנו מזה דאף השם הנכתב בלשונם מסופק בעל ש"ג וכתב דיש להחמיר למוחקו וכו' והגאון בעל מעיל צדקה השיב שם בס' כ"ד דמשם אין ראיה כלל דוודאי אותו הסיד היה טוח על האבנים דבקל יכול להסיר וישאר הכתב תחתיו שלם כמו שהשיב ר"י שקלפו הסיד והרי הוא כמדבק שעווה על השם כמ"ש שיש לדבק שעוה על השם שדי שבמזוזה במקום שאינו טהור כ"כ וכו' אבל הכתב שעל האבנים שעליהן התורה כתובה היה כתב חקוק כמפורש בתרג"י ולא היה הסיד כ"א מחסה ומסתור הכתב ולא מחיקה, ובמ"ד דוודאי א"א לומר שהיה נכתב ע"ג האבנים בדיו כי דיו ע"ג אבנים לא מקרי כתב והתורה אמרה וכתבתם על האבנים ודיו ע"ג אבן דבר שאינו מתקיים הוא (הגם כי מסוטה דף מ"ח ע"ב משמע דאם לא כתב שם פתוחי חותם ה"א לכתוב עליהם בדיו היינו אם היה ג"כ נכתב שם בלשון כתיבה וכו' ואין ספק שהיה שם חקיקה ואין הסיד מאבדו, וגם אין משם לילף דש"ה שהיה מצותו בכך להאי מ"ד ושדת אותם בס"ד לאחר וכתבתם ומה נעשה אם גזרת מלך הוא עכ"ד, ועיין גיטין כ' ע"א וכתב ולא וחקק וכו' הא דחק תוכות הא דחק יריכות וכו' ובתוס' ד"ה למימרא וכו' המ"ל מלוחות דכתיב בהו כתיבה והיה כתבם חקוק וכו' עיי"ש ועיין היטב במנחות ל"ד ע"א שהזכרתי לעיל וברש"י שם ד"ה לכתבה אאבנים יחקקם בסכין על האבנים דהויא כתיבה תמה עכ"ל ומשמע משם דהא דכתב וכתבתם על האבנים הוי בדיו, משום דבכ"מ דכתיב וכתבתם בעינן כתיבה תמה אבל שם כתוב וכתבת לא בעינן כתיבה תמה ודי אפילו בדיו ועיין תוס' שם ד"ה וכתבתם וכו' ויל"ע בזה, גם עוד יש להעיר בזה דהלא באופן הכתיבה על האבנים בע' לשון דלהרמב"ם ורבינו בחיי היה כתוב ממש כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל והיה בדרך נס, אבל ר"ס גאון כתב שהיה כתוב בהן מספר המצות כמו שהן כתובות בהל' גדולות כעין אזהרות עיין בתוס' יו"ט כאן ד"ה בשבעים לשין שהביא זה, וא"כ לפי דברי ר"ס גאון א"ל דלא הוה כלל כתוב שמו ב"ה להדיא אלא בר"ת וכדומה באופן דלא הוי מחיקה כלל וגם כיון דהוי כתיבא בדרך אזהרות לא היה מתכוון כלל לקדש את השם באופן שמדאורייתא לא הוי כאן איסור מחיקה וקצרתי ומסתברא כר"ס גאון דאל"ה למ"ל למכתב עוד הפסוק אשר לא ילמדו הלא כתוב זה נכלל בכל התורה כולה א"ו כר"ס גאון, ועיין במאירי ד"ה ברכות וקללות וכו' שיהא כותבים עליהם משנה התורה (פסוק הוא ביהושע (ח' ל"ב) ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל) ומ"מ מגאוני הראשונים פרשו במשנה התורה כלומר ענין התורה ר"ל גוף המצות ולא שכתבו כל הכתוב בספר תורה וכו', ע"ש (ואגב איני מדויק לי לשין הגמרא כיצד כתבו „ישראל” את התורה, הלא יהושע כתבו, ואפשר שהיו מסייעים אותו ולכך כתבו באותו יום ויל"ע) גם יש להעיר אי נימא דהיה חקוקה דחק תוכות לא היה בו קדושות השם גם לענין מחיקה וכמש"כ השב יעקב חליור"ד סי' נ"ה ועיי"ש סי' נ"ו תשובת הגאון אב"ד ור"מ רבי אברהם ברודא ז"ל וכמש"ה לעיל דף י"ז וספיקת בעל תורת גיטין בדף כ' עיי"ש וכן מצאתי אח"ז במנ"ח מ"ע תל"ז שהביא כל זה וקצרתי, ועיין לקמן בד"ה ובנו המזבח שם הביא הת"ה בשם בעל עיון יעקב דנכתב ע"י שמיר דאי בדיו הוה נמחק ע"י הסיד יע"ש ובתור"ה ואין בידי כעת העיון יעקב שם ור"י כי סיד מהסיד אין לו תקנה וכו' אין להם תקנה אלא שריפה פרש"י ז"ל שכ"ז שאין מתגיירין והם קרויין עמים אין חלקם אלא משרפות הסיד, דהיינו גיהנום ע"ש ילע"ק דהא לר"י קיימינן דאית ליה אפילו חוזרין בתשו' אין מקבלין אותו ונחתם גז"ד לבאר שחת וא"כ אפילו נתגיירו נמי קיימי למשרפות הסיד, ואפשר דס"ל לרש"י דחוזרין בתשובה הוא דבר אחר מגירות, אלא שלא יעשו מעשיהם הרעים שלא ילמדו לעשות את ישראל כמעשה ארץ כנען אבל כל שקבלו שלא לעשות מעשיהם הרעים, אלא כחם די או"ה בזה פליגי ר"ש ור"י אבל כל שנתגיירו לגמרו וקבלו עליהם יהדות שפיר דמי, וצ"ע דלא משמע כן, וגם מהברייתא דלקמן יל"ע קצת, וקושית התוס' מרחב אזלה לפי זה כיון שנתגיירה ונסבה יהושע הרי קיבלה עליה דת יהודית לגמרי ולכך קיבלוה ואני נבוך בזה, ועיין בק"א, ועיין היטב בתוס' בשם הספרי שו"ר ברש"י בחומש וברמב"ן שם וברא"ם ובש"ח שם, ובהתורה והמצוה פ' שופטים מציין לעיין בזרע אברהם ונלאתי להאריך בזה, וכמנ"ח מ' תכ"ה ומצוה תקכ"ח עיי"ש ואין בידי ד"ב עדיין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף