מנחה חריבה/סוטה/לה/א

מנחה חריבה סוטה לה א

דף ל"ה ע"א

דין ריש קטיעה ימלל, ופרש"י שאין לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר בפנינו, עיין מהרש"א בח"א, והקשה בהגהות הגיעב"ץ זצ"ל דהא אמרינן בפ"ק דמגילה דברתא הוי ליה והרי הן היו נוטלות כדרך שנטה צלפחד עכ"ל, הנה בפשוט י"ל דלק"מ דבנתן הוי ליה אח"כ כשנכנסו לארץ אבל עד אז לא היו לו כלל, ומשמע ממגילה שם דלא היה לו כלל אשה עד דאגיירה רחב ונסבה יהושע ומשום כך קרי ליה ריש קטוע דבלא אשה אינו אדם, ועוד י"ל בפשיטות דהא פרשת נחלות עדיין לא נאמרה עד ששאל בנות צלפחד וע"י נאמרה פרשת נחלות ועיין בב"ת קט"ו קי"ז וא"כ הוי ט"ל דאין הבנות יורשות כלל וכ"ז פשוט, ומטעם זה א"ל דלכך לא השתתפו הנשים בחטא זה כדמבואר בתנחומא פ' פנחס בפסוק ותקרבנה וכו' עיי"ש בנתינת טעם לשבח:

שם דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לד"ת זמירות, וכו' התעיף עניך בי ואיננו אתה קורא אותן זמירות וכו', עיין במ"ק שהעיר על הר"ש פ"ד דפרה מ"א שהביא תוספתא ר"ע אומר צריך אדם לחזור על משנתו בכל פעם זמר בתדירא זמר ופירש הר"ש וקורא לד"ת זמר כמו זמירות היה לי חוקיך וצ"ע דהא דוד נענש ע"ז כדאמרינן הכא עכ"ל, ולענ"ד א"ל ולחלק דעל תורה שבכתב נענש וד שקרא אותן זמירות וכמו שאמר זמירות היה לי „חוקיך” אבל גמרא ומשנה שרי למקרי זמרה דבכדי לחזקה בזכרון צריך לשנות בנעימה ובניגון יפה, ויפה אמר צריך אדם לחזיר על „משנתו” שהוא משנה וגמרא, ובמגילה אמרו בדף (י"ה ע"ב) מאי ועפעפיך יישירו נגדך אלו ד"ת דכתיב בהי התעיף עיניך בו ואיננו וכו', משמע דקאי על תורה שבכתב שו"ר במה שהגה"ש מציין לעיין במהרש"א עירובין י"ח ע"ב ומשם קצת סתירה לחילוקי אך י"ל אמנם לפי מהרש"א שם שכתב דהכא בלילה קראן זמירות ע"ש שנשמעין בלילה בה בקול למרחוק כזמירות הללו, עכ"ל א"כ י"ל גם ההיא דפי' הר"ש דהכוונה על בלילה דשייך בה לשון זמירות ולא איברי לילה אלא לגירסא, ולפי לשון וכונת המדרש תנחומא פ' פנחס בפסוק ויקרב משה סי' ח' (שמציינו המצפה איתן) דאיתא שם הכי את מוצא שאמר דוד זמירות היה לי וכו' שקלות ורגילות עלי כזמירות עכ"ל יש לחלק בפשיטות מכוונת הלשון שבפרה שם הנ"ל וקצרתי:

בירושלמי כאן הל' א' אמר ליה ר"י ואם אינה שומעת ולמה היא עונה אחריו אמן אלא שלא יאמר לה על ידי תורגמן עיי"ש וכן מבואר במדר' פ' נשא דאיני אומר לה ע"י שליח ועל הרמב"ם שלא הביא זה י"ל יעיין שם במה"פ ובש"ק, – שם וידו מעשר דכתיב וענית ואמרת ג"ע בזה, – שם ק"ש דכתיב ודברת בם, עיין במפרשים וצ"ע ואפשר דהלימוד הוא מהסיום הפסוק ובלכתך בדרך ודרשינן בלכת דידך דהיינו בכל דבר של חול תדבר בכל לשון של חול ולא דוקא בלה"ק, – שם השיב ר"ב הרי מגילת אסתר וכו' א"י בה אלא אשורות, פירוש השיב על ר"ל בר יתה דבעא מעכבתהון מלקרות בלשון אלונסתין, דמשמע דוקא היה יודע אשורית ולעז אבל א"י אלא לעז יוצא בה וכמי שמסיק שם, ומיהו צע"ק לפי סברת הרא"ש והתוס' בברכות מ"ה ע"ב דמגילת אסתר שאני משום פרסומי מילתא שאני בדאמרינן התם האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן מאי ניהי עיי"ש וא"כ מאי מדמי הירושלמי למגילת אסתר ויל"ע

שם השבעין שלא בלשונן ואמרו אמן הרי אילו פטורין כדא דתני וכו' אמר רבי יודן חזקה כתניין שבלבנו הוא משביען עיי"ש נראה דר' יודן בא לומר דמזה אין ראיה ששבועת הדיינין היא בכל לשין, משום דחזקה כתנייא שבליבינו, א"כ מה לנו אם אינו מכיר בנוסח השבועה כיון שיודע ענין על מה שמשביעין אותו א"כ הוא נשבע על דעתינו ותנאי שבלבינו ודו"ק:

שם על עסקי שלו פרש"י שגגה וכו', משום דתרגום בשגגה בשלו, – וחד אמר שעשה צרכיו בפניו, הדבר מוזר תמוה, ומצאתי בספר זהב שיבה למהר"ם אלגאזי שהביא ליישב בזה מה ארון לעולם קיים וכו' עיין פרש"י עיין מש"כ לעיל בדף מ"ד ומ"ה באריכות בזה ובדעת ר"י אי ארון נגנז או גלה לבבל תליא בפלוגתא דקדושה ראשונה קלע"ל או לא עיי"ש, – בפרש"י ד"ה לא נתן וכו' הארון והשולחן והמנורה ומזבח הזהב, כוונת אריכת לשון רש"י ז"ל הוא להורות נתן דאף דכשאין הלוחות בארון ג"כ בכתף ישאו עיין בזהב שבה שם חד אמר קוצרים ומשתחוים וכו', כתבתי בחידושי מהד"ק היינו שעסקו במלאכת עצמם ולא אצל אחרים עיין קדישין ל"ד ע"א ע"כ, וכעת ראיתי בת"ה שהביא בשם העיון יעקב דהעיר מדקיי"ל דאין בעלי אומניות חייבין לבטל מלאכתן כדי לעמוד מפני ת"ח וכו' עיי"ש ואין בידי לעיין שם והלא י"ל כמש"כ עיין תוס' קדושין שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף