מהרש"א - חידושי אגדות/סוטה/לה/ב

מהרש"א - חידושי אגדות סוטה לה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ב ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש גו'. מדלא כתיב וחמשים אלף איש בוי"ו גם מדכתיב איש איש בכל פרט משמע להו דהיינו השבעים איש היינו החמשים אלף למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דאל"כ לכתוב נ' אלפים שבעים איש ויונתן תרגם וקטל בסבי עמא שבעין גברי כו' ובקהלא נ' אלפים יתיישב לפי דבריו דנקט איש בכל פרט אבל לא יתיישב דה"ל למכתב וחמשים בוי"ו ודו"ק:

על כל פסיעה ופסיעה שור כו'. וצ"ל דה"ק דבכל אחד מששה צעדים שור ומריא ולא נקט ששה אלא משום ז' פרים וז' אילים דמפורש באידך קרא דדה"י. ולמ"ד על כל שש פסיעות שור ומריא. ניחא טפי דנקט בהאי קרא ששה צעדים וקרא דהתם ז' פרים וז' אילים היינו על כל ו' סדרים כו' אע"ג דלא מפורש התם כלום נלמד סתום מן המפורש מה הכא בשור ומריא ששה אף התם בז' פרים ששה ודו"ק:

בתחלה כידון ולבסוף נכון כו'. פי' שני שפרש"י בשם ר' מנחם גורן נכון הוא גורן ארונה היבוסי כו' ע"ש הוא דחוק דמשמע מתוך המקראות דשמואל ודה"י שאחר שפרץ בעזה שם הטהו בדרך לבית עובד אדום הגתי ושוב שהה שם ג' חדשים ואח"כ העלוהו לעיר דוד גם פי' ראשון הוא דחוק לפרש כידון על פרץ עזה ונכון על בית עובד שאין זה ענין אחד אבל הנראה כידון ע"ש פרץ עזה כשנשאוהו בעגלה וגורן נכון על שנשאוהו משם לעיר דוד על נכון על כתפיים כדינו כמפורש במקראות וק"ל:

נמצאת אתה אומר ג' מיני אבנים היו א' שהקים משה כו'. יש לעיין בזה מה טעם אבנים של משה שהקים דאותן של יהושע בגלגל מפורש כי ישאלון גו' אשר נכרתו מי הירדן גו' לזכרון לבני ישראל עד עולם וכן שהניחם במי הירדן קאמר מטעם זה ויהיו שם עד היום הזה גם אינו מענין סיפורו של הברייתא דמיירי כולו במעשה יהושע בעברו הירדן הכוונה בו ידוע כמ"ש בעל העקרים באמונתינו שלשה הם העיקרים ויסודי האמונה והם תורה מן השמים ומציאתו ית' ב"ה המחדש עולמו ושכר ועונש והאבן הוא רמז בכ"מ על היסוד ועיקר כמו אבן פנה משם רועה אבן גו' וקאמר ג' מיני אבנים לרמוז על הג' יסודי האמונה אבנים של משה לרמוז על יסוד התורה שנכתב עליהן מפי משה שהורידה משמים ובאותם שבגלגל והן עצמן שבנו מהן מזבח בהר עיבל אשר שם נאמרו הקללות והברכות שהם השכר והעונש בקיום התורה ובהעברת התורה שנכתבה עליהן ואותן שהקים בתוך הירדן להורות על מציאותו ויכלתו לחדש עולם באות אשר נכרתו מי הירדן מפני ארון גו' וק"ל:

שהקים בגלגל כו'. פרש"י לאחר שבנו מהן מזבח בהר עיבל קפלום והביאום לגלגל כו' עכ"ל. והכי מוכח הסוגיא לקמן דאותן של הר עיבל הן בעצמן שהביאו אח"כ לגלגל ודברי רש"י בחומש תמוהין בזה שכתב נמצאת אתה אומר ג' מיני אבנים היו בירדן וכנגדן בגלגל וכנגדן בהר עיבל כדאיתא במסכת סוטה עכ"ל וזה אינו דהיינו של עיבל היינו של גלגל אלא דג' מיני אבנים האמור בשמעתין היינו עם אבנים של משה וכבר כתב הרא"ם דצ"ע:

שנאמר וכתבת על האבנים כו' ואח"כ סדו אותן בסיד כו'. ולא מייתי קרא דלעיל מיניה והקמות לך אבנים גו' וכתבת עליהן את כל דברי גו' משום דמינה משמע כר"ש דכתיב וסדת אותם בסיד וכתבת עליהם גו' דמשמע סיד ואח"כ הכתיבה אבל מהאי קרא וכתבת על האבנים משמע הכתיבה על האבנים ממש ואח"כ הסיד ואין מוקדם ומאוחר בתורה ולכך פריך לקמן מ"ט דר"ש דעל האבנים משמע ממש על האבנים ודו"ק:

א"ל בינה יתירה כו' וקלפו את הסיד והשיאוה ועד"ז כו'. נראה דלר"י אצטריך למימר והשיאוה דהיינו העתיקוה ונשאוה משם לכ"ע דע"י קילוף לאו כ"ע ידעי לקרות בו אבל לר"ש דלא היה בו קילוף כ"ע ידעי לקרות בו משם גם מ"ש ר"י ועד"ז נתחתם גזר דינם כו' ראיה קצת לדברי ר"י שהעתקה הזה היה מצוי לכ"ע אבל לר"ש בלא העתקה לא היו נענשים כ"כ לילך לשם לקרות בו וק"ל:

וכתבו להם למטה למען אשר לא ילמדו גו'. נראה לפרש לר"י דכתבוה על האבנים כדי שסופרי עובד כוכבים יעתיקוה לכל העולם לא היה כתוב האי קרא למטה דאיירי דוקא בז' עממים כפרש"י אבל לר"ש דלא העתיקוה משם אלא כדי שיקראוה שם על הסיד אין סברא דמשום רחוקים שיבואו שם לחוד נכתבה שם אלא משום ז' עממין שבתוכה נמי וזה שכתוב האי קרא למטה למען אשר לא ילמדו גו' הוא הטעם אשר נכתבה על הסיד שם כדי שילמדו ז' עממין ג"כ ולא ילמדו אתכם גו'. וז"ש

הא למדת שאם היו חוזרין כו'. שהרי העיקר בשבילם נכתבה שם והיינו דוקא לאותן שהלכו מא"י חוץ לגבול א"י אבל שבתוכה אין מקבלין שמחמת יראה עושין כפרש"י ולא למדנו מהאי קרא אלא מאותן ז' עממים שהלכו מעצמם מחון לגבול כגון הגרגשי שפנה אבל שהלכו בע"כ כגון כנענים שנשבו לא משתמע מיניה להכי איצטריך ושבית שביו דאפילו שבאו חוץ לגבול בע"כ ע"י שבי מקבלין אותן ובזה יפול קושית התוס' לקמן גם מה שהקשו התוס' בענינא דהכא למה קבלו את רחב שהרי בתוך א"י היתה נראה דלאו קושיא היא דמפני השבועה שנשבעו לה הב' שלוחים הוצרכו לקיימה כמו באנשי גבעון שנאמר בהם ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם ונתנום לחוטבי עצים ולשואבי מים מפני שהטעו את בני ישראל כמפורש בקרא אבל השבועה לרחב היתה כהוגן מפני פקוח נפשם גם שראו בה שחזרה בתשובה גמורה כמ"ש כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וק"ל:

והיו עמים משרפות גו' אין לו תקנה אלא שריפה כו'. פרש"י גיהנם כו' עכ"ל מפירושו נראה דלר"ש דדריש על עסקי סיד לא יהיה פירוש משרפות שריפת גיהנם ואפשר דאיכא לפרושי ע"פ מ"ש ברפ"ק דע"ז שהקב"ה דן את העובדי כוכבים שלא למדו תורה דהיינו על עסקי סיד ואמר התם דמצווה להם מצות סוכה ומקדיר להם חמה בתקופת תמוז כו' והיינו משרפות אבל לר"י ליכא לפרושי הכי דסיד דקאמר מאי היא אבל על שריפת גהינם ניחא כמו שתיקון הסיד אינו אלא ע"י שריפה כך תיקון של עובד כוכבים אינו אלא ע"י שריפת גיהנם וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---