מחצית השקל/אורח חיים/תרלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרלח

(א) רש"י פי' כו' דליכא משום סתיר' אהל כמ"ש ס"ס תקי"ח בשם בעל המאור. והיינו בסוכ' רעוע' בין רשמשות. וז"ל שם כיון שהיא רעוע' דאי נמי סתר לה קודם נפיל' אין בה משום סתירת אהל כיון שהיא רעוע' אלא דלכתחל' אסור דמחזי כסותר אהל עכ"ל ולכן ס"ל דמהני תנאי דאיני בודל דל"ל הא ע"כ בודל ב"ה משום סתירת אהל. מ"מ כה"ג דליכא בסתירה כ"א שבות דרבנן. והא קי"ל דל"ג על שבות ב"ה אך יש חולקים ע"ז כמבואר שם. אלא כוונת מ"א דלדעת בעל המאור היה מהני תנאי דאינו בודל לטעמו של רש"י:

ודעת ר"י כו' שהתו' הקשו דבמס' סכה משמע דעצי סכה אסורים מדאורי' ובמסכת שבת ובדוכתי אחריתי משמע דאין אסורים כי אם מדרבנן. ותי' ר"ת דמה שצריך להכשר סכה אסור מדאוריי' אבל היותר מזה אינו אסור כ"א מדרבנן ור"י חילק דבעודה קיימת אסור' מדאורייתא וכשנפלה אינה אסורה אלא מדרבנן. והשתא כתב מ"א דלטעם הר"ן דמש"ה אינו מועיל תנאי הואיל ואסור מן התורה. א"כ לדעת ר"י אם נפלה דאין אסור' כי אם מדרבנן מהני תנאי אבל בעודה קיימת אפי' יותר מהכשר סכה לר"י ע"כ אסור מן התורה. מדלא הונח לר"י בתי' ר"ת א"ו ס"ל דאין לחלק ואפי' יותר מהכשר סכה אסור מן התורה. א"כ לר"י בעודה קיימת לא מהני תנאי אפי' ליותר מהכשר סכה לטעם הר"ן (ולר"ת הוי להיפך):

וכתב היש"ש כו' ליכא סתירת אהל ואזיל לטעמי' של רש"י וא"כ לרש י מהני תנאי כה"ג אלא דאכתי איכא למיחש לטעם הר"ן. לזה כת' מהני בה תנאי כו' ביתר מהכשר סכה. ר"ל דמותר מן התורה לדעת ר"ת. אלא דאכתי א"ל לדעת ר"י דבעודה קיימת הכל אסור מן התורה אפי' יותר מהכשר סכה לזה כ' כשתפול. דבז' לר"י הוי דרבנן ולחוש גם לר"ת לכן הקדים ביותר מהכשר סכה דלר"ת אפי' נפלה אסור מן התור':

ע"ש שהוא כתב תי' אחר לקושית התו' הנ"ל דבמקום אחד מצינו דאסורים מן התור' ובמקומות אחרים מצינו דאין אסורים רק מדרבנן ולפי תי' של יש"ש ישתנו הדינים. וכיון שלא הביא מ"א תי' היש"ש מסתמא לא ס"ל כוותי':

(ב) (ס"ק ב) וכל זה כו' לא חידש ב"ד ולא נעשה לשם סכה ואפילו הכי כשרה דרי"ו אזיל לשיטתי' כמ"ש מ"א בשמו ר"ס תרל"ו דחידוש לא בעינן מצד הדין רק למצו' מן המובחר:

(ג) (ס"ק ג) דהזמנ' כו'. דתשמישי מצוה כו' ועצי סכה מיקרי תשמישי מצוה כמ"ש מ"א בסי' מ':

(ד) (ס"ק ד) וכן אוכלים כו' ולי נראה דיתנה עליהן י"ל דמ"א כתב כן לפי שטתו בסעיף קטן ח' דגם בזה"ז רשאי להתנות. או אפשר ר"ל דכה"ג גם רמ"א מודה דרשאי להתנות כיון דאין אוכלים רק ילדים וגם אפי' ידוע אינו ברור כ"כ:

(ה) (ס"ק ה) דמוקצים כו' דלא כב"י שהקשה על בה"ג לפי גרסת המרדכי בלשון בה"ג דאוסר בין בשבת ובי"ט והא בה"ג פוסק כר"ש דל"ל מוקצה בין בשבת ובין בי"ט ולכן כ' דמוקצה מ' מצוה גם לר"ש אסור:

עיין סי' תצ"ה. הובא מחלוקת הפוסקים אי קי"ל מוקצה אסור בי"ט. וא"כ למאן דאוסר לדידן בלא"ה א"ש:

(ו) (ס"ק ו) בשע' כו' דלא כמהרי"ל שצ"ל ב"ה כו' אדרבא ב"ה תו לא מהני תנאי דלמא כבר הוא לילה וכבר חלה עליו הקדושה. אלא צריך להתנות כשעדיין וודאי יום כ"ה בד"מ:

(ח) (ס"ק ח) אין נוהגים כו' להתנות. אבל לדידן דצריך להתנות מבע"י כו' כצ"ל ור"ל דוקא לשיטת מהרי"ל צריך להתנות דוקא ב"ה שייך בקיאות דכמה בני אדם אין בקיאים בשיעור ב"ה:

ולשון התנאי מפורש כו' ר"ל וא"כ בלשון התנאי וודאי א"צ בקיאות:

(ט) (ס"ק ט) כ"ש בנוי' כו' מודה הרא"ש. הוא הי"א שכתב רמ"א דאין איסור אפי' בדפנות וס"ל לרמ"א דלדידיה כ"ש נוי הדפנות. ומ"א כתב להיפך דאדרבא נוי הדפנות לכ"ע אסורים דלא הוי נוי הדפנות כי אם נוי סכך. דהסכך הוא עיקר הסכ' ועל שמו נקראים הנוים ולכן כ"ע מודים דנוי דפנות אסורים:

דמשני כו' אהא דתנן פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה. ואר"ח אבל תלאה לנאות' תחת הסכך כשרה. ואמרינן לימ' מסייע ליה סככה כהלכת' ועטר' בקרמי' ובסדינים המצויירים כו' אסורים עד מוצאי יום טוב אחרון. ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו והוי ס"ד הא דקתני ועטר' בקרמים כו' ר"ל שפרסן תחת הסכך אלמא לנאות' כשר' כדר"ח ודחי הש"ס דלמא לנאות' פסול'. וברייתא מיירי שעטרה מן הצד בקרמים כו' שתלאן בדפנות ולכן כשיר' וא"כ לרמ"א אליבי' דהרא"ש תיקשי אי מיירי שעטר' מן הצד למה אסורים אא"כ התנה. הלא נוי דפנות אין אסורי' כלל:

אין לתלות עיין בי"ד סי' ש"א ס"א. ר"ל אע"ג דבס"א מבואר שם דאהל של כלאים שרי לעשות אבל בסעיף י"א שם כתב דוילון של כלאים אסור לתלות מפני שלפעמים אדם מחמם ידיו בוילון ואיכא איסיור לבישה בשעת חימום דהוי כמו לבישה. ולכן בעינן כאן שיהיו גבוהים מתשמיש אדם דתו ל"ל שיחמם בה ידיו:

דאותן החוקקים כו' לא יפה כו' דקי"ל אין כותבים פרשה או פסוק מן התורה אלא לתינוק. כדי שילמוד התינוק מתוכו משום עת לעשות לה' כו' דאין יד כל אדם משגת לקנות ספר שלם לתינוק. ואם כן הכא מה עת לעשות שייך בזה במה שחוקק על הדלעת:

(י) (ס"ק י) דלא הוקצה כו' דהא אפשר כו' ר"ל אע"ג דאמרינן לקמן סי' תרצ"ג דהדס של מצוה אסור להריח בו דמריח' אקצייה (אבל אתרוג של מצוה מותר להריח בו דלא אקציי' כי אם מאכילה) וזה באמת טעם היש אוסרים בהדס שכתב רמ"א שהם מדמים דינ' דהכא להדס שבלולב. אבל הר"ן חילק ביניהם בשלמא הדס שבלולב דלא אפשר במין אחר. וכיון דצריך דוקא להדס והדס עומד לריח א"כ מריח' אקצייה. מה שאין כן כשנטלו לצורך סכך כיון דאפשר לסכך בעצים. מעשה עץ בעלמא משמש ההדס ולא אקצייה מריחו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.