כף החיים/אורח חיים/תרלח

כף החיים ‏ אורח חיים תרלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] עצי סוכה אסורים וכו'. כדאמרינן בגמ' (סוכה ט' ע"א) מנין לעצי סוכה שאסורין כל ז' ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה' ותניא ר"י ב"ב אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה (שלמי חגיגה) כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסוכות ז' ימים. לה' מה חג לה' אף סוכה לה'. וכתבו שם התוס' דהאי דאסור מדאו' היינו בעודה קיימת אסור ליטיל ממנה עצים אבל משנפלה דבטלה מצותה לא אסירא אלא מדרבנן. ור"ת מפרש דעצים של כדי הכשר סוכה חיילא קדושה עלייהו ואסירי מדאו' אבל היותר מכדי הכשר לא מיתסרי אלא מדרבנן יעו"ש ובדפנות דעת הרא"ש והטור אין בהם איסור כלל אבל דעת הרמב"ם שגם עצי הדפנות אסורין וכ"ה דעת הר"ן כמ"ש בטור וב"י יעו"ש ופסק בש"ע כדעת הרמב"ם שגם עצי הדפנות אסורין וכ"פ הלבוש והאחרונים. אלא דהב"ח כתב דעצי הדפנות להרמב"ם יש בהם איסור דאו' והט"ז סק"א כתב שהוא מדרבנן יעו"ש:

ב

ב) שם. עצי סוכה אסורים וכו'. ואפי' עשה סוכה אחרת בחו"ה וא"צ לראשונה אפ"ה עציה אסורים בהנאה כל ז' ב"י בשם או"ח. בית השואבה או' ד' מ"ב או' א':

ג

ג) נשאל הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' מ"ג המחליף סוכה בסוכה אי פקע קדושת הראשונה והעלה דלא פקע קדושתה הראשונה וסמוכות שלו מהדיא דלקמן סי' תרס"ח דהפריש ז' אתרוגים דמשמע דוקא הפריש דהוי כהתנה. וסוכה הזאת השנית אם נשתמש בה לשם סוכה חלה קדושה גם עליה ואם לא נשתמש אלא שאמר זו חליפת זו לא חל עליה קדושה דבסוכה הזמנה לאו מילתא היא. ברכ"י או' ב' שע"ת. בית השואבה או' ה':

ד

ד) אם יחד סוכה תדירית לכל השנים בכל חג וחג כתב מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ח' דאסור ליהנות ממנה אף בשאר ימות השנה אבל ראיתי להמ"א סק"ב דסבר להפך דגם בזו כשעבר החג בטלה קדושתה וצריך מעשה אחר שתחול קדושה בה. ברכ"י או' ג' ועיין לקמן או' כ"א:

ה

ה) שם. כל שמונת ימי החג. ולדידן גם בט' שהרי בח' עדיין מחוייב לאכול בסוכה וכיון דאיתצאי ביה"ש איתקצאי לכולי יומא. ואם חל שבת לאחר יו"ט נוהגין שלא להסתפק ממנו גם בשבת דהוי כמכין מיו"ט לשבת כמ"ש לקמן סי' תרס"ז יעו"ש:

ו

ו) שם. בין עצי דפנות וכו'. ואין נ"מ בין סוכה חדשה ובין סוכה ישנה כל שסיככוה לשם חג אבל היושב בסוכת רועים ובורגנין וקייצין הרי היא כסוכה דעלמא שבשביל שנכנס זה ואכל שם פתו לא נתקדשה. מ"ב או' ג' ומשמע הא אם נתנו לו רשות לישב בה וחידש בה דבר לשם חג וכמ"ש לעיל סי' תרל"ו או' ז' י"ל שנתקדשה. ועיין לקמן או' ך':

ז

ז) שם הגה. ואפי' קיסם וכו'. שהרי כשמפריד הקיסם מהסוכה מפקיע הוא מעליו קדושת הסוכה. ר"ז או' ה':

ח

ח) שם. ואין נאותין מהם לדבר אחר וכו'. היינו דרך ביטול משום שבזה תבטל קדושתה אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עליה או להניח עליה שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה. ט"ז הק"ג. מש"ז או' ג' ר"ז שם. מ"ב או' ד':

ט

ט) ואם מותר לו לאדם לסתור סוכתו בא' מימי חו"ה של חג לאיזה סוכה שתהיה ובשכבר יש לו לקיים מצות סוכה במקום אחר. עיין עקרי הד"ט סי' ב' או' ס"ה שכתב שנחלקו בזה בני הישיבה ומסיק לאסיר דאיכא ביזוי מצוה להסתירה יעו"ש. פ"ת:

י

י) שם. הוקנה לכל היום. היינו לכל יום שמיני ובחו"ל גם בתשיעי אסור כמ"ש לקמן סי' תרס"ז יעו"ש:

יא

יא) שם הגה. ואפי' נפלה הסוכה אסורים. אין איסורם לאחר שנפלה אלא מדרבנן ולא מדאו' דלאחר שנפלו פקעא מינייהו קדושתן. ודלא כרבים ונכבדים דסברי דאף לאחר שנפלו אסורים מדאו' הרב רוח אליהו על ביצה דף ל' ע"ב. בית השואבה או' ז' ועיין לעיל או' א':

יב

יב) שם הגה. ואפי' נפלה הסוכה אסורים. דמגו דאיתקצאי ביה"ש איתקצאי לשבעה. תו' סוכה ט' ע"א ד"ה מנין. והטעם כתוב בגמ' ביצה ל' ע"ב דכולהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי יעו"ש:

יג

יג) שם בהגה. ולא מהני בה תנאי. רש"י (ביצה שם) פי' הטעם דל"מ תנאי בעצי סוכה כיון דא"א ליטלם ביה"ש משום דקא סתר אהלא ואתקצאי לכולה ז' וא"כ אם הוא בענין דליכא משום סתירת אהל כמ"ש ססי' תקי"ח מהני תנאי. והר"ן כתב דל"מ תנאי בכל ענין משום דאסור מדאו' ודעת ר"י כשנפלה שרי מדאו' משמע אבל בעודה קיימת אפי' היותר מהכשר סוכה אסור. וכתב היש"ש פ"ד דביצה סי' ג' דאם בנאה בחו"ה א"כ ליכא משום סתירת אהל ומהני בה תנאי שיהא רשאי להשתמש ביתר מהכשר סוכה לכשתפול לכ"ע יעו"ש. מ"א ריש הסימן אבל איהו (רש"ל שם) פי' פירוש אחר מדעתו וכתב דלפי פירושו לא מהני שום תנאי בכל ענין בעולם לפי שהכל אסור מדאו' ואין דבריו מוכרחים. בית השואבה אות ח' וכ"כ המחה"ש משלא הביא מ"א תירוץ היש"ש משמע דלא ס"ל כוותיה. ובתשו' הרדב"ז ח"ה סי' ש"א ר' כתב לבאר תו' דביצה ובסוף דבריו כתב דאם בא לעשות סוכה או להוסיף עצי סוכה בשאר הימים והתנה עליהם יועיל התנאי דהא לית עליה איסור דהא מותר לסתור אותם ולא שייך מגו דאתקצאי ליום א' שהרי לא היו שם ביום א' מאי אית למימר שמקצה אותם לשם מצוה לזה מועיל תנאי. והשתא אתי שפיר הכל לפי תנאו דיש דברים שמועיל בהם תנאי דאיני בודל מהם דהיינו נויי סוכה ויש זמן שמועיל תנאי אפי' בעצי סוכה כגון בשאר הימים עכ"ל. בית השואבה שם:

יד

יד) שם בהגה. ולא מהני בה תנאי. ומיהו ביום השמיני משמע ודאי דמהני תנאה לסוכה ולנוייה כל שנפלו דכיון דלא מיתסרי אלא משום מוקצה מהני בהו תנאה כי היכי דמהני לכל מוקצה. ב"י בשם הר"ן. מ"ב או' ו':

טו

טו) שם בהגה. אבל עצים הסמוכים לסוכה מותרים. עיין מ"ש ע"ז לעיל סי' תקי"ח סעי' ח' קחנו משם:

טז

טז) שם בהגה. ועיין לעיל סימן תקי"ח סעיף ח' ר"ל דשם כתב בהגה וה"ה אם זרק חבילות על הסכך דאין בטילות וכו' וגם בזה עיין בדברינו לשם בס"ד:

יז

טוב) ואם הוסיף בסכך עד שאין גשמים יורדים לתוכה די"א דפסולה כבסי' תרל"א במ"א סק"ב נהי דאפ"ה כל הסכך אסור בהנאה לדבריהם כל ז' עכ"פ מדרבנן ועוד דאינו יכול לשער באומד יפה מה ששייך לסכך אבל מ"מ אם רוצה ליטול ביו"ט ע"י עכו"ם להכשיר הסוכה שלא תהיה מעובה כ"כ שרי דהוא שבות דשבות במקום מצוה דלא הוי סתירת אהל אלא מדרבנן. מש"ז אות ב' מ"ב בב"ה:

יח

חי) שם. אבל אם עשה ארבעתם בסתם וכו'. שלא פירש על איזה דופן כוונתו להכשר סוכה ועל איזה דופן כוונתו לעשותו דופן רביעית למצוה מן המובחר בעלמא. ר"ז או' ב' משמע הא פירש שזה להכשר סוכה וזה לדופן רביעי למצוה מן המובחר לא מיתסר וכ"כ מ"ב בב"ה:

יט

יט) שם. כולם אסורות ומוקצות. דעל כולם חל שם שמים בבת אחת. לבוש:

כ

ך) שם הגה. וכל זה לא מיירי וכו'. כל דיני דאיסור עצי סוכה כמו כן הם בסוכה ישינה ואפי' לא חידש בה דבר ואפי' לא נעשית לשם סוכה. רי"ו נ"ח ח"ב. וצ"ל דעכ"פ ישב בה. מ"א סק"ב. אבל בס' עה"ק לרשב"א בחלק בית מועד שער ב' או' ו' כתב שלא נאמרו דברים אלו אלא בסוכה שעשויה לשם חג אבל היושב בסוכת רועים ובורגנים וקייצים הרי היא כסוכה דעלמא שבשביל שנכנס בה ואוכל שם פתו לא נתקדשה זו עכ"ל והב"ד א"ר אות ד' וכתב דטעמא דרי"ו דחידוש אינו אלא למצוה מן המובחר. וכ"כ הלב"ש ומחה"ש. ור"ל ולכך מחמיר בסוכה ישינה אפי' לא חידש בה דבר ולא נעשית לשם סוכה. ועיין לעיל סי' תרל"ו אות ו' שהבאנו פלוגתא בזה וא"כ יש להחמיר כרי"ו והיינו עכ"פ שישב בה לשם סוכה. וכמ"ש המ"א. וכ"פ הר"ז אות ט"ז. ועיין לעיל או' ו':

כא

כא) ומי שיש לו סוכה בנויה משנה לשנה מ"מ אינה אסורה עד שישב בה בחג ואע"ג דכבר ישב בה בשנה שעברה מ"מ כשעבר החג בטלה קדושתה וצריך מעשה אחר שתחול קדושתה. מ"א שם. והב"ד י"א בהגה"ט מיהו הא"ר שם כתב על דברי מ"א הנז' צ"ע וכ"כ השע"ת או' ג' דאפשר אף בלא מעשה חלה הקדושה כשמגיע החג יעו"ש. אבל הר"ז או' י"ז פסק כדברי מ"א. וכן הסכים בית השואבה או' י"ד. וכ"נ דעת הברכ"י כמ"ש לעיל או' ד' יעו"ש:

כב

כב) שם בהגה. שישב בה פעם אחד. משמע דבאיזה זמן שיהיה שישב בה בחג לשם מצות סוכה אז חל עלה קדושת סוכה ונאסרת כל ז' ועיין לעיל או' ג' ואו' י"ב ודו"ק:

כג

כג) שם בהגה. לא נאסרה וכו'. נ"ל דלא אמרה אלא לענין קדושת החג שחל על הסכך הוא דבעינן ישב בה בחג אבל משום מוקצה דסתירת אהל דאסור בכל יו"ט הרי לא תלי בישב בה לגמרי אלא דאינה אסורה רק ביו"ט ובחו"ה שרי כהאי גוונא. מו"ק. מ"ב בב"ה:

כד

כד) שם בהגה. דהזמנה לאו מילתא. והא דבסי' מ"ב סעי' ג' כתב דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא י"ל דתשמישי מצוה קילה טפי כמ"ש סי' כ"א. מ"א סק"ג. והא דמקשינן סוכה לחגיגה כמ"ש לעיל או' א' וא"כ נימא בסוכה ג"כ דהזמנה מילתא היא כמו בקרבן י"ל דודאי אין לך לומר שכל הדינים שישנם בחגיגה יהיו בסוכה. ט"ז סק"ג יעו"ש:

כה

כה) [סעיף ב'] וכן אוכלין ומשקין שתולין בסוכה וכו' אמרו לא' למה אין אתה תולה נויי סוכה ואמר מפני שהילדים ינתקו הפירות והחוטין שתלויין בהם הפירות ומוטב שלא יחטאו על ידי. ס"ח סי' רס"ג. ואם הם גבוהים שאין הילדים יכולין להשיגם אף לס"ח שרי. כנה"ג בהגה"ט. והמ"א סק"ד כתב שיתנה עליהם אבל הא"ר או' יו"ד כתב דמדברי ס"ח משמע שאין החשש משום שנהנה אלא משום חילול שבת (ור"ל מדכתב מפני שינתקו החוטין) וע"כ כתב כדברי הכנה"ג דיתלה בגובה שאין הילדים יכולין להגיע יעו"ש. מיהו התו"ש בהגהו' על סי' זה כתב לפרש דברי מ"א מ"ש דיתנה עליהם ר"ל דאז ליכא איסור אפי' ינתקו החוטין כיון דלא נעשה לקיום כמ"ש סי' שי"ד סעי' יו"ד יעו"ש. והב"ד בית השואבה אות כ"ד וכתב וכן עיקר. ומ"ש המ"א שיתנה עליהם הגם שכתב בהגה דבזה"ז אין נוהגין להתנות י"ל דמ"א כתב כן לשטתו סק"ח דגם בזה"ז רשאי להתנות או אפשר ר"ל דכה"ג גם רמ"א מודה דרשאי להתנות כיון דאין אוכלין רק ילדים וגם אפי' ידוע אין ברור כ"כ. מחה"ש. ומ"מ נראה דהיותר טוב לתלות בגובה שאין הילדים יכולין להגיע:

כו

כו) שם. וכן אוכלין ומשקין שתולין בסוכה וכו'. בין שתלויין בסכך בין שתלויין בדפנות. ביצה ל' ע"ב:

כז

כז) שם. אסור להסתפק מהם וכו'. משום בזוי מצוה. שבת כ"ב ע"א:

כח

כח) שם. אהור להסתפק מהם וכו'. זהו אם תלאן קודם ביה"ש ראשון ואם תלאן ביום ראשון או בחו"ה מתחיל איסורו מן ביה"ש הראשון שאחר זה עד סוף יו"ט אבל מן עת התלייה עד הערב לא מיתסרא. מ"ב בב"ה:

כט

כט) שם. אפי' נפלו. דכיון דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכל היו"ט. תו' שבת שם ד"ה סוכה. ואפילו נפלו בחו"ה אסורין. תו' שם. וכ"כ בתשו' הרא"ש כלל כ"ד סי' ט' והב"ד ביאורי הגר"א וכתב ודלא כהג"א ורש"א שכתבו דנפלו בחו"ה מותר יעו"ש:

ל

ל) שם הגה. וביו"ט ושבת אסור לטלטלם וכו'. שכל שאסור באכילה אסור בטלטול אפי' אינו אסור אלא מדרבנן. ביאורי הגר"א. אלא יביאו קטן בן ג' או ד' שנים ויטלטלם למקום אחר להצניעם שם עד אחר יו"ט. בן א"ח פ' האזינו אות יו"ד:

לא

לא) שם הגה. וביו"ט ושבת אסור לטלטלם וכו'. אבל אם נפלו בחו"ה אסורים באכילה ומותרים בטלטול. טור וב"י:

לב

לב) שם בהגה. אסור לטלטלם וכו'. ואפי' מפני הגנבים או מפני הגשמים אסור לטלטלם. ר"ז אות ו':

לג

לג) שם בהגה. אסור לטלטלם וכו'. ואם נפלו נויין על השלחן וא"א לאכול שם ביו"ט יש מתירין דמוקצה לצירך אוכל נפש שרי ומ"מ אם אפשר על ידי טלטול מהצד לנער הטבלא וכדומה יעשה ולא יטלטל בידים. מש"ז או' ד' ולע"ד נראה דאם קסמי הסכך נושרים הרבה על השלחן אפשר דמותר לטלטל אף בשבת להסירן אם נמאס מזה מידי דהוי אגרף של רעי. מ"ב בב"ה:

לד

לד) שם בהגה. דמוקצים הם. דבמוקצה למצותו אפילו ר"ש מודה דאסור. מ"א סק"ה:

לה

לה) שם. ואם התנה עליהם בשעה שתלאם. כ"כ הרמב"ם סוף פ"ו והטור בשם בה"ג. ועיין מאמ"ר אות ב' שכתב דלא דוקא בשעה שתלאם אלא כל שהתנה עליהם קודם ביה"ש מהני יעו"ש:

לו

לו) שם. ואם התנה עליהם בשעה שתלאם. דלא כמהרי"ל שכתב שצריך לעמוד ביה"ש ולהתנות. ד"מ או' ג' מ"א סק"ו. בית השואבה או' י"ז. ועיין לקמן או' מ"ו:

לז

לז) שם. ואם התנה עליהם וכו'. יש מי שנסתפק על אודות אשכול ענבים א' מגפן שהיתה מודלת ע"ג פצימין וסכך ע"ג הפצימין ונשאר האשכול תלוי בסכך מחובר לגפן וממילא נטשה נוי לסוכה ובטל לגבה וחלה עליה קדושה אי מהני ביה תנאה כמו דק"ל בשאר נויי סוכה שתלאן והדר פשטה דלא מהני ביה תנאה. אמנם הרב יד אליהו בחלק החי' דף צ"ט דחה דבריו ומסיק דאשכול זה דשם נמצא ושם היה ולא נתלה שם בכוונת נוי לא חל עליו קדושה כלל ומותר באכילה בלי שום תנאי. אמנם אם כיון להניחו משום נוי לדעת רש"י לא מהני ביה תנאה ולדעת הר"ן מהני ביה תנאה יעוש"ב. מחב"ר או' ב' שע"ת או' ד' בית השואבה אות כ"א:

לח

לח) שם. איני בודל מהם כל ביה"ש. דיש תחלת ביה"ש ויש סוף ביה"ש כמ"ש בשבת ל"ד ע"ב ועל כן בעינן שלא יבדיל מהן כל זמן ביה"ש. ועוד עיין לעיל סימן רס"א אות א':

לט

טל) שם הגה. של ח' ימים. ויש"ש פ"ד דביצה סימן ג' כתב דחומרא יתירה היא דכיון דאמר סתם איני בודל מהם כל ביה"ש כל ח' ימים במשמע. מ"א סק"ז. א"ר או' ט' ר"ז אות ט'. אבל הלבוש כתב כדברי מור"ם ז"ל דצ"ל בפי' איני בודל מהם כל ביה"ש של כל ח' ימים. והב"ד בית השואבה או' ט"ז וכתב וכן עיקר:

מ

מ) שם הגה. של ח' ימים. וח"א כלל קמ"ו אות מ"ה כתב של הט' ימים:

מא

מא) שם. הרי זה מסתפק מהם בכל עת שירצה. ואעפ"י שהם תלויין בסוכה. ר"ז או' ז'. וכ"כ בס' בית מאיר דלא כסמ"ג יעו"ש. וכ"ש דהתנאי מהני להנות מהן כשיפלו. מ"ב או' י"ט:

מב

מב) שם. לאוכלם כשיפלו אינו כלום. שהרי לא התנה אלא על שעה שלא יהיו תלוים בסוכה ואם כן בביה"ש שהיו תלוים בסוכה חלה עליהם קדושת הסוכה וכיון שחלה שוב אינו נפקעת ע"י מה שהתנה בתחלה ולפיכך אפי' נפלו מהסוכה אסור להסתפק מהם. ר"ז או' ח':

מג

מג) שם. ואם אמר אני מתנה עליהם וכו'. ומיירי ג"כ שאמר בשעה שתלאם או עכ"פ קודם ביה"ש. מ"ב אות ך':

מד

מד) שם הגה. וצריך לעשות התנאי קודם ביה"ש הראשון. דאל"כ כיון דחייל איסורא בביה"ש קמא ממילא חייל בכולהו דכיומא אריכתא דמו לענין זה ולא מהני תו תנאי. ט"ז סק"ו:

מה

מה) ואם אמר איני בודל מהם כל שהות אורך ביה"ש של יום הראשון בלבד ולא התנה על ביה"ש של שאר הימים אסור לההתפק מהם מיום שני ואילך לפי שכל יום ויום נחשב לקדושה בפ"ע וחל עליהם הקדושה בתחילת כניסת כל יום שלא התנה עליו. ואם התנה עליהם שאינו בודל מהם כל שהות ביה"ש שמיוה ב' ואילך ולא התנה על ביה"ש של יום ראשון אסור להסתפק מהם אפי' מיום שני ואילך שכיון שחלה עליהם הקדושה בביה"ש הראשון שוב אינה נפקעת כל ימי החג לפי שהן יום א' ארוך לענין זה להחמיר אבל לא להקל. ר"ז אות ט':

מו

מו) שם בהגה. קודם ביה"ש וכו'. דלא כדברי מהרי"ל שכתב שצריך לעמוד בשעת ביה"ש ולהתנות דאין דבריו נכונים כי צריך לעשות כן קודם ביה"ש כי מאחר שנכנס ספק ביה"ש תו לא מהני תנאי. ד"מ אות ג' ומיהו עיין מאמ"ר או' ג' שכתב שגם דעת מהרי"ל כן ומ"ש בשעת ביה"ש ר"ל סמוך לביה"ש וקודם לו יעו"ש:

מז

מז) שם בהגה. קודם ביה"ש וכו'. ולפי מאי דמהקינן לעיל סימן רס"א או' א' דביה"ש מתחיל תיכף אחר שקיעה שאין השמש נראית על הארץ יעו"ש א"כ צריך לעשות התנאי קודם שקיעה דהיינו בעוד שהשמש נראית על הארץ:

מח

מח) שם בהגה. יש מן האחרונים שכתבו דבזה"ז אין נוהנין להתנות. משום דאין אנחנו בקיאין להתנות כראוי. כ"כ בדרשות מהרי"ל ה' סוכה והב"ד היש"ש פ"ד דביצה סי' ג' וכתב עליו ובודאי תפס מנהג איסטרייך ואשכנז אבל לא נתפשטה חומרא זו בשאר מקומות עכ"ל והב"ד מ"א סק"ח. א"ר או' יו"ד. ומיהו מ"ש שם המ"א לפרש בדברי מהרי"ל עיין מאמ"ר או' א' שכתב שאין דבריו מחוורין יעו"ש:

מט

מט) שם בהגה. משום די"א דאין איסור אפילו בדפנות וכו'. עיין ט"ז סק"ח שכתב דדברים הללו אינן מחוורין דאין שום פוסק ס"ל להתיר אפי' בנוי דפנות כ"ש בדפנות עצמן יעו"ש אבל הי"א הקשה עליו דמדברי הטור בקיצור פסקי הרא"ש פ"ק דסוכה מוכח דאין שום איסור בדפנות יעו"ש וכן הברכ"י או' ד' הביא עוד פוסקים דסבירא להו דאין איסור בדפנות אף מדרבנן יעו"ש. ועיין לעיל אות א':

נ

נ) שם בהגה. כ"ש בנויין. מיהו הט"ז שם ומ"א סק"ט השיגו ע"ז ודעתם דנוי סוכה בודאי אסורים בלא תנאי אכן דעת הט"ז להקל בסדינים המצויירים שיש חשש מפני הגנבים משום דאנן סהדי שלא תלאן שם מתחלה להיותן שם תמיד ע"כ לא איתקצו כלל ואפי' לא התנו עליהם יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ב. ח"א כלל קמ"ו או' מ"ה. מ"ב או' כ"ד. וכתב שם הר"ז ולפיכך מותר להסירן משם אימתי שירצה ואפי' שלא בשעת הגשם ואפי' אין חשש מהגנבים שהרי לא חלה עליהם קדושת הסוכה מעולם. ומ"מ לכתחלה נכון להתנות עליהם מעיו"ט וכמ"ש מור"ם ז"ל. ר"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם. והיינו שיעמוד קודם ביה"ש הראשון ויאמר אני מתנה שאיני בודל מהן כל ביה"ש של הט' ימים. או שאומר אני מתנה שאשתמש בהה כל זמן שארצה. ח"א שם:

נא

נא) שם בהגה. ומ"מ טוב להתנות עליהם. סדינים המצויירים שתולין בדפנות ומתנין להסירן מפני הגשמים יזהר לעשות בהם עניבה ולא קשירה. חי' אגודה למס' סוכה. ד"מ או' ה' כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ט:

נב

בנ) אין לתלות שעטנז. חי' אגודה למס' סוטה. ואם היה גבוה שלא יוכל ליגע בו מותר. מהרי"ו סי' קצ"א. כנה"ג בהגה"ט. מ"א שם. ודוקא אם תלוים בדרך וילון דאיכא למיחש שיתחמם בו, אבל אם קבועים בכותל על ידי מסמרות למטה ומן הצדדין דא"א לבא לידי עיטוף מותר לסמוך עליהם. פמ"א ח"ב סי' קי"ב. ער"ה או' ו'. ועיין לעיל סי' תר"ל או' ו' וביו"ד סי' ש"א סעי' י"א:

נג

גנ) אותם החוקקים פסוק בסוכות תשבו על הדלעת לא יפה הם עושים כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ג בב"י ובט"ז. מ"א שם. לפי שאסור לכתוב פסוקים מן התורה אלא א"כ יש בהם ספר שלם כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ג וחקיקה היא ככתיבה לענין זה. ר"ז או' כ"א. ואע"ג דנוהגין היתר להתלמד בהם דוקא אבל שלא לצורך אסור. ח"א כלל קמ"ו אות מ"ז. וכ"כ מחה"ש. מ"ב או' כ"ד. ועוד משום שיבוא לידי בזיון. ח"א שם. מ"ב שם:

נד

דנ) ואף אחר הסוכות לא יפסע על עצי סוכה דתשמישי מצוה הוא כמו ציצית ולולב כדאיתא פ"ד דמגילה. מ"א שם. ר"ז או' ך'. והט"ז סי' כ"א סק"ב כתב דבסכך סוכה טוב שלא לעשות לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה יעו"ש. י"א בהגה"ט. ר"ז שם. ועיין בדברינו לשם סי' כ"א או' ה'. אך מותר לשרפם בתנור ונהגו להצניעם להגעלה לצורך פסח. בן א"ח פ' וזאת הברכה או' י"א:

נה

הנ) שם בהגה. או תלה בסוכה אתרוג לנוי וכו'. אחד שהי' לו אתרוג מיוחד ותלאו בסוכה לנוי ואח"כ ביו"ט בא אחד מן הכפר שלא מצא אתרוג לקנות מותר ליטול האתרוג התלוי בסוכה לנוי ולצאת בו ונהי דביו"ט אסור בטלטול משום מוקצה מ"מ בחו"ה שמותר לטלטלו הוא הדין שמותר לצאת בו דמצות לא ליהנות ניתנו ועוד דהא דאסור ליהנות הוא משום ביזוי מצוה וכאן ליכא ביזוי דמעיקרא הוי רק נוי מצוה והשתא מצוה גופא ומברכין עליו. תשו' חת"ס או"ח סי' קפ"ד. ועי"ש עוד שהאריך בזה ומסיק דמותר נמי לבעל האתרוג ליקח מעות מחיר האתרוג יעויין שם. והב"ד פ"ת ומ"ב בב"ה:

נו

ונ) מוכר אתרוגים שנשארו לו אתרוגים באין קונה ובעיו"ט תלה האתרוגים בסכך הסוכה לנוי סוכה ולא קשרם בקשר של קיימא כ"א בעניבה ולמחרתו ביו"ט א' של חג בא אליו איש א' מכפר הסמוך לעיר ורוצה לקנות ממנו אתרוג למצות נטילת ד' מינים כיון דהוא מילתא דלא שכיחא שיתרמי אחד ביו"ט א' שיצטרך לקנות אתרוג דכ"ע מכינין קודם החג וגם לא שכיח שיטלו אתרוג מנוי סוכה לצאת בו אין להקל בזה בלא תנאי מפורש ומה שלא קשרם בקשר של קיימא הוא רק גלוי דעת וכו'. תשו' שיבת ציון סי' ט"ז. פת"ע או' י"ט:

נז

זנ) ואם מותר לקחת הנויין לסוכה אחרת אם הסוכה כשירה ובא לקחת הנוי לסוכה אחרת יש בו משום ביזוי מצוה ואכחושי מצוה ואם הסוכה נפסלה אז ליכא משום ביזוי מצוה ואולי גם אכחושי לא שייך בזה. בהו"ר היה רוח סערה וכמעט שלא נפלה הסוכה לעת ערב אם מותר לקחת הסכך לסוכה אחרת שאינה מסוככת אסור ובפרט כיון שבשמיני אינו רק ספק ויתובי יתבינן וברכה לא מברכינן. תשו' שואל ומשיב מ"ד ח"ב סי' כ"ח. פת"ע או' יו"ד:

נח

חנ) שם בהגה. מותר להריח בו וכו'. שלא הוקצה אלא מאכילה. ובהדס לא אקצייה אלא לעצים ולא להריח. לבוש. ולפ"ז הדס לנוי לריח אסור, דלהכי אקצייה וה"ה עשבי בשמים כה"ג. א"א או' יו"ד:

נט

נט) שם בהגה. ויש אוסרים בהדס וכו', דכיון שאין עיקרו עומד אלא להריח הוקצה גם להריח בו כדלקמן סי' תרנ"ג. לבוש. והריטב"א בחי' בשם רבו התיר וכתב שכן עיקר. והביאו או"ח או' כ"ו יעו"ש. ער"ה סי' תרנ"ג או' א' ומ"מ כיון דאיכא פלוגתא שב וא"ת עדיף:

ס

ס) שם בהגה. ויש אוסרים בהדס וכו'. משא"כ באתרוג דאפי' אתרוג של מצוה מותר להריח כדלקמן סי' תרנ"ג. לב"ש. ומשמע דבאתרוג לכ"ע מותר להריח כיון דעיקרו עומד לאכילה ומאכילה רק אקצייה כמ"ש לעיל או' נ"ח. וכ"כ מ"ב או' כ"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---