מחצית השקל/אורח חיים/תרלז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרלז

(א) (ס"ק א) וכן כ ' דהא קי"ל כחכמים. ר"ל דהיא מחלוקת ר"א ורבנן כדאית' בסכה דף כ"ז הובא בט"ז:

(ב) (ס"ק ב) גזול כו' דאינה נגזלת. ר"ל אינה נקנית בשום קנין לגזלן. וכ"ע דקיימ' ברשותא דמרא קמא קיימ' ואפילו לאחר ייאוש:

(ג) (ס"ק ג) וכן כולי דהא בר"ה כו' עיין בח"מ סי' קס"ב סעיף ב' שכתב וז"ל וכן מבואות המפולשות לדרך עיר אחרת ובקשו בני אותן מבואות לסותמן בני אותה העיר מעכבים עליה אפילו יש להן דרך אחרת כו' וע"כ צ"ל הא דאמר בני אותו העיר לאו דוקא ואפילו מחילת כל אנשי העי לא מהני משום דכל בני העולם יכולים למחות וכ"מ שם סעיף א' ע"ש. ועיין בח"מ סי' תי"ז סעיף א' בהג' שכתב וז"ל וי"א אע"ג דהכי דינ' מ"מ כבר נהגו לעשות ביבין ומרתפות תחת חלל ר"ה כו' וכולן מוחלין על כך מאחר שכן נהגו:

ועוד שר"ה הם של מושלי העיר ולכל מה שנותנים רשות אזלינן בתריה ולפי ענין המנהג עכ"ל וע"ש בסמ"ע. וטעם השני שכתב רמ"א שם לענ"ד שייך גם לסכה:

ואת"ל דכל ישראל מוחלים משום דניח' לאינש למיעבד מצו' בממוניה בדבר שאין לו חסרון כיס גמור כדהכא. ועוד י"ל כמ"ש סמ"ע סימן תי"ז סעיף קטן ג'. וז"ל וכולן מוחלים על כך שהיום או מחר יצטרך גם הוא או בניו לעשות כן עכ"ל:

דוקא מישראל. אהא דאמר רב הונא שם לסוחרי לולב וכל הדברים הצריכים לו. כי קניתו הדסים מן הגוים במחובר יקצצן הגוי דסתם גוים גוזלי קרקעות הן. ושמא אות' קרקע גזול' היא וקרקע אינה נגזלת. ואין קונים ההדסים כ"א בשעת קציצ' דנעשו תלושים ונגזלים. לכן יקצץ הגוי ויהי' ייאוש ביד גוי ואחר כך שינוי רשות בידכם. ופירש"י סתם גוים גוזלי קרקעות הן גוזלי קרקע מישראל ושמא אות' קרקע מישראל הוי עכ"ל מלשון זה לכאור' משמע דאי גזלי מגוי מותר. וא"כ הי' מתיישב המנהג שעושים סכה בר"ה דהא ישראלים מוחלים ובגוים לא איכפת לן אפילו לא מחלי:

ואע"ג דקי"ל כו' בזה אתי לדחויי תי' זה. ובאמת לשון מ"א קצת מגומגם פה. והכוונ' דאין מרש"י ראי' להמנהג. דהא קי"ל גזל גוי אסור אלא דכוונת רש"י דבגוי ליכא משום מצו' הבא' בעביר'. וה"ט י"ל דרש"י לטעמי' דס"ל פ"ד דסנהדרין דגזל גוי אינו אסור אלא מדרבנן [וכמ"ש ש"ך בח"מ סי' שנ"ט ס"ק ב'] משום חילול השם. (ועיין באה"ע סי' כ"ח בב"ש ס"ק ה) קליש אסוריה ולא מיקרי מצו' הב"ע. ולפ"ז דבגוי ליכא משום מצו' הב"ע הוצרך לומר דגזלי מישראל כדי ליישב דברי רב הונא לכל שני הפירושים שכ' רש"י שם אהא דאמר ר"ה דליהוי יאוש ביד גוי ושינוי רשות בידכם וז"ל רש"י וקסבר יאוש גריד' לא קני אבל יאוש ושינוי רשות קני. ואי נמי קני מצו' הבא' בעביר' הוי עכ"ל ורצ' רש"י ליישב אפי' נאמר דרב הונא ס"ל ייאוש גרידא קני ואין האיסור כ"א משום מצו' הב"ע. וכיון דבגוי ליכא משום מהב"ע כנ"ל הוצרך לומר דגזלי מישראל וזה יספיק ליישב דברי רש"י אבל לא נתיישב מנהג העולם בזה דלדידן מלבד דדעת הרמב"ם גזל גוי אסור מן התור' וא"כ לדידיה גם בגוי יש משום מצו' הב"ע אלא אפ"ת דסמכו על דעת רש"י הנ"ל וליכא משום מהב"ע. מ"מ איכ' איסור גזל. וגם קי"ל ייאוש גרידא לא קני. וגם בלא"ה אע"ג דקרקע אינה נגזלת מ"מ לכתחל' אסור כמ"ש רמ"א בהג'. כיון דלא קניא. היינו משום דקרקע אינה נגזלת. ולכן לא הוי מצו' הב"ע כיון דלא נגמר' העביר':

כמ"ש ר"ס תרמ"ט דאם קנה לולב גזול או שאר ג' מינים בלי סיוע המצו' לא מיקרי מצו' הב"ע. ומ"מ לא יברך עליו דאין זה מברך אלא מנאץ. ודין ההוא נובע מדברי התוס' ריש פ"ג דסכה ובמקומות אחרים שהביא פה מ"א שכתב כאן היכי דקני דבר בלי סיוע המצו' ל"מ מצו' הב"ע. א"כ תיקשי הא דאמרי' במס' ב"ק גזל סאה חטין וטחנ' ואפא' אע"ג דשינוי קונה וקנאו בשינוי מעש' קודם הפרשת חלה אפ"ה אי מברך על הפרש' חלתה אין זה מברך אלא מנאץ. ואמאי הא כה"ג לא הוי מצו' הב"ע. ותי' לחד תירוצ' וז"ל שאני ברכ' דאיכ' נמי הזכר' לשם שמים עכ"ל:

(ד) (ס"ק ד) יוצא כו' בעובד' דר"ג דף ל"א ע"א שישבו ר"ג ורבנן בסכה כהאי:

(ה) (ס"ק ה) דמי כו' וכן עיקר. ר"ל לאפוקי הנרא' מדעת רש"י כמ"ש הרב"י דס"ל כיון דתקון דבנן דסגי בחזרת דמי עצים. דמים חייב לו ולא עצים. וא"כ אפילו אינו משלם לו הוי כאלו אינו רוצ' לפרוע חובו. או דמי הדבר שקנ' ממנו אבל בה"ע והטור חולקים. וכתב מ"א הטעם. דמדאוריית' אפי' נותן לו דמים לא יצא וצריך להחזיר לו גוף העצים. אלא דחכמים תקנו משום תקנת השבים שלא יצטרך לסתור בנינו וע"ז יונעל דלת בפני בעל תשוב' ולכן אמרו דסגי אם נותן לו הדמים. וא"כ כיון שאומר שאינו רוצ' ליתן הדמים אינו מן השבים וליכא תקנתא דרבנן ונשאר דין תור' מזה משמע אבל אם אומר שרוצ' ליתן הדמים. רק שאינו רוצ' ליתן הדמים תיכף ומיד אפי' מדחהו מיום ליום מודו דיצא דעכ"פ כה"ג ה"ה מן השבים ואיכ' גביה תקנתא דרבנן.

(ו) (ס"ק ו) לא יצא כו' וגבי סכה הוי כמו לולב בי"ט א'. ר"ל דשם בסי' תרמ"ט כ' די"א דגנוב וגזיול אינו פסול בד' מינים אלא לגנב וגזלן עצמו. אבל לאחרים כשר בשאר ימים חוץ מי"ט ראשון דבגנוב וגזול איכא תרי פסולי חדא דלא מיקרי לכם. ועוד דהוי מצו' הב"ע. ולגבי אחרים לא מיקרי מצו' הב"ע. וליכא כ"א דלא הוי לכם ולכן בשאר ימים דלא בעינן לכם כשר. אבל בי"ט ראשון דבעינן לכם גם לאחרים פסול. ועז"כ מ"א דכאן אין חילוק בין י"ט א' לשאר ימם. ובכלם פסול אפי' לאחרים. דבשלמא בד' מינים כתב ולקחתם לכם ביום הראשון. ולכן בשאר ימים לא בעינן לכם. אבל בסכה כתב חג הסכות תעשה לך שבעת ימים ומתיבת לך ממעטינן גזול' כדאיתא דף ט' א"כ הרי כתיב גביה שבעת ימים אלמא בעי' לך כל ז' ימים ונתמעט סכה גזול' כל שבע'. אם כן גם לאחרים פסול' כל ז':

(ז) (ס"ק ז) לא יצא כו' דאין עלי' תורת שאול'. ר"ל כמ"ש בס"ק ב':

עכ"ל התו' סכה דף ל"א ע"א ד"ה אבל כו' ור"ל בשלמא אם הית' הקרקע של ראובן וגם העצים וגזל' שמעון אז יצא שמעון. כיון דקרקע אינה נגזלת וקיימא ברשות בעלים ולא נקנית לגזלן בשום קנין. א"כ גם העצים לא קני הגזלן. ומטעם שיתבאר בס"ק זה. וה"ל שאולה ביד הגזלן ולכן יצא. אבל בנידון דהכא דאין הקרקע של ראובן ול"ל קרקע בחזקת בעלים עומדת. דהא הקרקע של שמעון. והעצים סהן מטלטלים נגזלים. לכן לא יצא שמעון משום גזל עצים וגם תקנת השבים ליכא כמ"ש רמ"א דהא לא טרח בה:

ובהג"א כתב שלא מדעתו. ר"ל שכתב בהג"א ראובן בנה סכה בקרקע של שמעון שלא מדעתו של שמעון ושמעון תקף כו':

וקשה דהא כו' דעת מ"א ליתן טעם להג"א למה הצריך שיהי' שלא מדעתו. לכן הקדים להקשות על גוף הדין של המחבר שכ' סכה גזול' כשר. כיצד כגון ראובן שתקף את חבירו והוציאו מסכתי כו'. והוא גמרא ערוכ' שם ואמאי ניהו דקרקע אינה נגזלת וה"ל שאולה. מ"מ העצים שהן מטלטלים נגזלים וה"ל סכה גזול' מצד העצים:

ועיין בש"ך כו' די"ל כיון כו' רצה ליישב בזה עיקר קושית הש"ך בס"ק ח' וז"ל תדע (דבית מיקרי מחובר והוי כקרקע) דהא משמע בכל דוכתי דבית נקנה בכסף שטר וחזק' כמו קרקע כו' עכ"ל ועז"כ מ"א כיון דהקרקע שהבית בנוי עליו נקנ' בכסף בשטר וחזק' גם הבית דהוי כמטלטלין נקנה עמה:

וה"ה לאינך כו' ר"ל לשאר קושיית הש"ך יש לדחותן. אבל לא האיר עינינו במה יש לדחותן. אולם עיקר דברי מ"א צ"ב במ"ש דהבית דהוי מטלטלין נקנה בתורת אגב הא מבואר בח"מ ר"ס ר"ב שכתב רמ"א שנרא' לו עיקר דעת האומרים דאפילו מטלטלין צבורים ע"ג קרקע. מ"מ אין המטלטלים נקנים בתורת אגב אא"כ יאמר קני מטלטלין אגב קרקע. ולי"א שם סגי כשיאמר קני מטלטלין עם הקרקע עכ"פ אמור' בעי. והא לא מצינו בשום מקום בקניית בית קנה מטלטלין אגב או עם הקרקע באמת לאותו מ"ד דס"ל דבית מיקרי תלוש לק"מ. דלדידי' שפיר י"ל כמ"ש מ"א דהיינו דבית דנקנ' בתורת אגב:

וס"ל כמ"ד דהיכי דמטלטלין צבורים ענ"ק לא בעינן אמיר' כלל אבל לדידן קשיא. כיון שכתב רמ"א דנרא' לו עיקר דאפילו בצבורים בעי אמיר' ובזה לא הכריע בסימן צ"ה אי בית מיקרי מחובר וכרא' שם דספוקי מספקא ליה. קשיא. וביותר קשה על הטור דבסימן ר"ב הביא דעת הרא"ש ונרא' דגם הטור הסכים עמו דאפילו צבורי' בעי אמיר' ובסימן צ"ה הביא דעת בעל העיטור בלי חולק דבית מיקרי תלוש. ואפשר דמ"א ס"ל כסמ"ע בסימן ר"ב דהא דבעינן אמיר' אפילו בצבורי' היינו דוקא בחצר שאינה משתמרת אבל במשתמרת לא בעי אמיר' דקני למטלטלין מתורת חצר. וא"כ א"ש דכותלי הבית ודאי משתמר ונקנים בתורת חצר. דהיינו אגב הקרקע שהבית עומר עליו ולפ"ז הש"ך לשיטתי' יפה הקשה דהא הש"ך שם חולק על הסמ"ע וס"ל אפי' בחצר המשתמרת בעי אמיר' דלא קני מטעם חצר. כיון דעתה בא לקנות החצר ולא הי' שלו תחלה אין המטלטלין נקנים מתורת חצר דקנין חצר וקנין מטלטלין הבאים כא' לא אמרינן ואין חצר קונה אלא כשהוא כבר חצרו:

א"כ הדרא קושית הש"ך הנ"ל לדוכתי' דל"ל לשיטתיה תירוץ מ"א כנ"ל (אולם זה ימים רבים לא הבנתי דברי הש"ך בסימן ר"ב הנ"ל דמאי דפשיט' ליה דהיכי דעכשיו קונה החצר אין המטלטלין נקנים מתורת חצר לענ"ד מבעיא ליה דהא בגיטין דף ע"ז ע"ב בהאי ש"מ דתקיף ליה עלמא. אמר רבא גיטה וחצר' באים כא'. והכי קי"ל באה"ע ססי' קל"ו וע"ש בב"ש הרי מבואר היפך דברי הש"ך ולא ידעתי לחלק בין קנין מטלטלין לקנין גט). אך מכאן הוא קשה. ר"ל דקושית הש"ך יש ליישב. אבל מכאן מדין התוקף א"ח והוציאו מסוכתו דיצא והוא גמרא ערוכ' דף ל"א קשה למ"ד דבית תלוש מיקרי וכנ"ל:

וי"ל כו' רהא לא משך כו' ר"ל בשלמא אי קרקע נגזלת דקני קרקע אע"ג דלא מכך העצים ניקנו בתורת חצר. אבל כיון רקרקע אינה נגזלת ולא קני קרקע גם העצים לא קנה דל"ל מתורת חצר ובזה א"ש דינו של המחבר:

ומעתה י"ל כו' וקרקע אינה נגזלת כו' לאו דוקא וכמ"ש לעיל. כיון דאינה רק שאולה ביר ראובן ל"ל בחזקת בעלי' קיימא. אלא ר"ל ניהו דאינה ברשות ראובן דלא הוי רק שאולה בידו. מ"מ גם ברשות שמעון אינה. כיון שהשאילו לראובן. וס"ל השתא קרקע שאול' ביד אחרים אין הקרקע קונה מטלטלין בתורת חצר למשאיל ואע"פ שעכשיו תקף שמעון הקרקע מראובן השואל מ"מ לענין זה שיהי' עדיין בחזקת ראובן השואל בחזקת שאולה. אמרינן שפיר קרקע אינה נגזלת. וא"כ לא קנה העצים וה"ל שאולה ויצא בה:

ואפשר לסתור כו' נלע"ד שצ"ל עומד לסתור. ור"ל ניהו דיישב דעת הג"א למ"ד הוי תלוש אבל למ"ד דהוי מחובר לא תי' עדיין כלום לכן הוסיף דאפי' ס"ל להג"א דבית מיקרי מחובר מ"מ א"ש דאפילו למ"ד בית הוי מחובר. מ"מ בסכה מורה דהוי כתלוש כיון דהסכ' עומדת לסתור אחר החג ואכתי י"ל כנ"ל:

ומיהו בח"מ סימן שי"ג דכשהקרקע שאול' כו' א"כ אזיל ליה תי' המ"א על הג"א דאפילו בנה מדעתו מ"מ קנה העצים אע"ג דהקרקע שאולה ביר ראובן וא"כ הוי גזולה מצד העצים ולא יצא. וכוונת מ"א בזה לישב דעת רמ"א שדילג תיבה שלא מדעתו וס"ל אפי' מדעתו לא יצא דמ"מ קני שמעון העצים כמ"ש בח"מ סשי"ג וא"כ אכתי הוי גזול' מצד העצים. וליישב דעת הג"א דס"ל דבעי' דוקא שלא מדעתו. צ"ל דס"ל כדעת רש"י שהביא סמ"ע שם בסי' שי"ג דס"ל קרקע מושאלת אין הקרקע קונה למשאיל. וא"ש. ובהא פליגי הג"א עם הרמ"א דהג"א ס"ל כרש"י דחצר מושאל אינו קונה למשאיל. ורמ"א ס"ל כמ"ש בח"מ סי' שי"ג דחצר מושאל קונה למשאיל לכן דילג רמ"א תיבת שלא מדעתו כנ"ל ובהכי א"ש גרס' הישנ' בתו' שגם התוס' לא כ' שלא מדעתו וס"ל דאפי' מדעתו לא יצא דהתו' אזלי לשיטתייהו דהש"ך שם סי' שי"ג כ' דגם התו' דעתם דחצר מושאל קונ' למשאיל דלא אמרי' שכירות ליומא ממכר אלא לענין אונאה ולא לשאר דברים ע"ש:

ועבי"ד כו' אי אסר המשכיר על השוכר הבית שהשכיר לו בקונם אי חל הקונם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.