מחצית השקל/אורח חיים/תקג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקג

(א) כתב מ"א אסור כו' אפי' דבר שא"מ כו' ר"ל אע"ג דבש"ע לא הוזכר לאיסור כ"א דבר שהיא מלאכה אפיה ובישול וכדומה קמ"ל מ"א דאפי' דבר שאינו מלאכה רק טרחא בעלמא ג"כ אסור כמ"ש סי' תרס"ז דאסור להביא יין מי"ט לחבירו:

ומהרי"ל אוסר לחפש הס"ת ולגללו אל מקום שמחר יהיו קוראים אסור מי"ט א' לשני ועסי' תמ"ז דאפילו אמירה לצורך י"ט שני אסור דאיתא שם המערב ברגליו דהיינו בין השמשות של שבת עומד במקום שרוצה לקנות שביתה. ואומר פה תהיה שביתתי:

ואם מערב ברגליו בשני י"ט של גליות לרוח א'. אע"פ שעמד ב"ה הראשון במקום שביתה. מ"מ גם ב"ה של יום שני צריך לילך למקום השביתה אבל הוא צריך לו' פה תהיה שביתתי וקי"ל דאסור לו' בב"ה השני פה תהיה שביתתי:

אע"ג שא"צ לאמירה ההיא. מכל מקום נראה כמכין מי"ט ראשון לשני:

(ב) (ס"ק ב) אבל כו' אפילו כו' מפני שהתבשיל כו'. דע דבדף י"ז ע"א תניא ממלאה אשה קדרה בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה א' ממלא נחתום חביות של מים כו' אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו. רשב"א אימר ממלאה אשה תנור פת אעפ"י שא"צ אלא לככר א' מפני שהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא. אמר רבא הלכה כרשב"א ופי' רש"י הטעם לת"ק דמתיר למלא אשה קדרה כו' דבחד טרחא סגי. וכן בנחתום לגבי מילוי עכ"ל והבין הרב"י מדעת רש"י דבקדרה אינו חשוב תיקון אם ממלאה הקדרה. דדוקא גבי תנור שנאפת יפה חשיב תיקין. ולכן הצריך לטעם דחד טרחא. והרשב"א וכן הטור כ' הטעם גם במילוי הקדרה משום תיקון התבשיל. וכתב הרב"י דנ"מ בין שני הטעמים דלרש"י אם כבר העמיד הקדרה על האש אסור להוסיף דאיכא טרחא יתירה:

אבל לרשב"א גם כה"ג מותר. ופסק. הרב"י כהרשב"א וטור ולכן כתב מ"א אפילו לאחר שהניחה כו'. אלא שהאחרונים חלקו על הרב"י וס"ל דאין מחלוקת בין רש"י לרשב"א. דע"כ לא הוצרך ליתן טעם דחד טרחא אלא לת"ק דאינו מתיר משום דמה שצריך מתקן ע"י התוס'. דהא אסור לאפות יותר ממה שצריך. אבל לדידן דקי"ל כרשב"א דמתיר בפת משום תיקין. מודה רש"י דגם בקדירה י"ל משום תיקון ואפילו כבר הקדרה אצל האש מותר להוסיף ואף על גב דהוי טרחא יתירה משום התוספות וכתב בספר א"ר בשם מהרי"ל דוקא בבישול אבל לא בצלי ע"כ:

ר"ל צלי קדר דליכא רוטב:

וכתב הטור דמותר לו' בפירש כו' וז"ל ונראה שהוא מותר. כיון דטעם ההיתר מפני שהתוספות גורם טעם בתבשיל. אם כן אפילו פירשה בפי'. נמי מותר עכ"ל הטור:

וכ"מ בב"ח ועיין סי תקי"ב ס"א ר"ל זה ראיית הב"ח ובזה נתן טעם לדעת האיסרים לו' שעושה צורך יום טוב שני. דהב"ח הביא בשם מרדכי הארוך. שהקשה הא דאסרינן לזמן גוי ביום טוב. גזרה שמא ירבה בשבילו כמבואר סי' תקי"ב סעיף א':

ומה בכך אם ירבה בשבילו. הא קי"ל ממלאה אשה קדרה בשר כו'. וי"ל דהתם אלו היה כרסו מחזיק הכל ראוי לו. ע"כ מותר לאפות ולבשל בבת אחת יותר מצרכו. אבל לאפות ולבשל להדיא לצורך גוי אסור כו'. וכ' ע"ז הב"ח ולפ"ז יראה לי דאפילו צריך לחתיכה א' ומבשל הרבה לצורך הלילה ונותנו על השולחן לאכול קצת ממנו לא יאמר לבני ביתו שלא יאכלו מתבשיל זה כ"א מעט דהא עיקר ההיתר משום שאילו היה כרסו מחזיק הכל כו' אלא אם יותיר יותיר ע"כ ולא יאמר כלום. ואפשר שזה סברת הי"א כו'. עכ"ל הב"ח. אולם הפוסקים כ' תי' אחר לקושית המרדכי דחיישי' שמא ירבה בשבילו בקדירה אחרת ע"ש בר"ן פ"ב:

ועכ"פ צריך ליזהר כו'. ר"ל אף דמקילים בהא שאומרים בפי' שהוא לצורך מחר וסומכים על הטור מ"מ עכ"פ צריך כך:

וכ' ב"י כו'. רק מהתבשיל כו' דגם התבשיל והרוטב מתוקנים ע"י התוס':

והב"ח כתב דדוקא כו'. הוא ענין בפני עצמו ולא קאי אדלעיל:

דדוקא כשצריך כו'. ודייק כן מלשון הברייתא דקתני ממלאה אשה קדרה בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה אחת. משמע עכ"פ לחתיכה אחת צריכה באמת. וכן הביא ראיה מלשונות הפוסקים:

ודחק לישב דברי התוס' דף י"א ע"ב ד"ה מערים ומלח גרמי גרמי כו' ודברי רי"ו א"א לי שבן כו'. דהא כ' שאין אוכלים כ"א מענו מהכבד:

או דבר מועט. משמע שא"צ לתרנגולת כלל ואינו אוכל כי אם דרך הערמה:

שמותר להערים. והא דאסרי הערמה היינו כשאינו כו' כצ"ל:

עסי' תקכ"ז סעיף כ"א שם מבואר דין הערמה לענין מי שלא הניח ע"ת. ופירש"י הערמה שא"צ לו. אלא לו' שמא יזדמנו לו אורחים כו':

לטפל הגבינות כו'. משמע דבקדרה כו' דז"ל השואל לרשב"א לטפל הגבינות בבצק לצורך ליל י"ט שני. ובלבד שיתן מא' מהנה לתינוק עכ"ל. ומשמע מזה דא"צ לו כלל והנתינה לתינוק איננה כ"א כי היכי דלא ליתסר עליה. ואפ"ה לולי דאין א' משביח בתיקון כו' לא היה מתירו רשב"א וא"כ בקדרה דמתקן מותר:

ע"ש ובתשו' רשב"א סי' תרפ"א. אפשר כוונת מ"א בזה דתחילה הביא דברי רשב"א כפי מה שהביאו הרב"י ודייק מיניה דהערמה שרי היכי דמתקן. וע"ז רמז מ"א לעיין בתשובת רשב"א גופי' בסי' תרפ"א. ויראה מדבריו לכאורה להיפך דהערמה אסור. שא"ל לרשב"א שא' התיר לשחוט אחר מנחה לצורך מחר ולאכול הימנו היום דבר מועט. וגם הורה להתיר לטפל הגבינות. וכתב דטעה בדין א' דזו הערמה ואסור ודחה ראיית המורה מר"א דמלח גרמי גרמי בדף י"א. ומה שהתיר לטפל כו'. טעה אפילו לפי דעת המורה שהתיר בשחיטה כיון דא"א לכזית בשר בלי שחיטה. אבל בבצק לא הותר ע"י נתינה א' לתינוק אלא היכי דמתקן כו'. הרי דאוסר הערמה בשחיטה ומ"ש בבצק כיון שאינו מתקן זה לא כתב כ"א לפי טעות המורה. וכ"כ בס' א"ר דהמ"א לא עיין בגוף התשובה כי אם מה שהביא ב"י. והל' נראה שעיין שם שהרי כ' ועיין בסי' תרפ"א. ומה שאסר הערמה בשחיטה הטעם כיון שהשחיטה היתה לאחר מנחה ואחר הסעודה ודאי הערמה אסורה וכמ"ש גם בש"ע:

י"ל דדוקא כו' מפני שצריך כל ככר טרחא כו'. ולפ"ז הא דהוצרך רשב"א ליתן טעם בטופל הגבינות משום דלא מתקן ת"ל דכ"א צריך טרחא ע"כ צ"ל כר"י דמתיר כה"ג אפילו כ"א צריך טרחא. מ"מ אפילו לדעת מ"א דמתיר הערמה היכי דמתקן היינו דוקא כי היכי דליכא טרחא יתירה. וא"כ עכ"פ מודה מ"א דגם בקדרה דמתקן אם כבר הונח אצל האש או להוריקה מקדרה קטנה לגדולה ולהוסיף אסור ע"י הערמה. כיון דאיכא טרחא:

ומ"ש הג"מ דזה מיקרי הערמה. היינו אפילו באמת צריך לפת א' ב' וג' מ"מ מיקרי הערמה. דהא יכול ליקח אותו פת שצריך לו הכל מתנור א'. וכ"כ הט"ז לדעת האוסרים הערמה אפילו צריך לקצת אסור לבשל שתי קדירות ממין א' ולאכול מכל א' קצת דהא יוכל לאכול הכל מקדירה א' וא"צ לשתי קדירות:

עסי' תק"ז סעיף ו' בב"י הביאו מ"א סי' תק"ז ס"ק י"ג מ"ש בשם א"ח בשם הרא"ש ע"ש:

אח"כ ראיתי כו' דוקא כשאוכל כו' והיינו כדעת הב"ח:

שאין לאסור כו' אע"ג דהרדב"ז אוסר מ"מ יש להעולם אשלי רברבי לתלות בהן:

בזמנינו לא נהגו א"כ מה לנו להוסיף להם קולא נגד הרדב"ז. והנה הט"ז ס"ל כהאוסרים כשאומר בפי' שהוא לצורך י"ט שני לכן יש ליזהר לבשל מעי"ט מה שצריך לליל י"ט שני אע"ג דסתמא אם אינו אומר שעושה לצורך י"ט שני מותר מדינא מ"מ טוב יותר לבשל מעי"ט:

(ג) (ס"ק ג) מותר לאכלו אפילו יש לו תבשילין אחרים דזה ל"מ הערמה כו'. בא ליישב האומרים פ"ב דביצה אם לא הניח ע"ת ועבר במזיד ובישל לצורך שבת דמותר ומקשה מברייתא דקתני ואם הערים אסור ומשני הערמה אחמרי רבנן טפי ממזיד דבהערמה יש לחוש שגם אחרים ילמדו ממנו וגם הוא לא ישים אל לבו לחזור בו א"כ תיקשי למה מתירין כאן בהערמה. לזה כתב מ"א בסוף דבריו דאין זה הערמה כו' וא"כ לא מחמרינן בי' יותר ממזיד. תו קשיא לי' דהא פרכינן שם על מאי דמתיר באם עבר במזיד ובישל מדתנן המעשר פירותיו בשבת במזיד לא יאכל ומשני דמיירי בא"ל פירי לכן לא התירו משא"כ בבישל בשבת דל"ל מידי אחריני לשבת והא לא הניח ע"ת הרי דבמזיד לא הותר אלא בל"ל פירי אחריני א"כ ס"ד ה"ה הכא ניהו דהערמה דהכא שאוכל מעט ממנו אין לו דין הערמה. עכ"פ לא עדיף ממזיד ובא"ל תבשילים אחרים אסור עז"כ דליתא דאפילו י"ל תבשילים אחרים דגם במזיד מותר אפילו י"ל פירי אחריני דבתר הכי פריך מדתנן המבשל בשבת במזיד לא יאכל ומשני איסורא דשבת שאני דאחמרי ביה רבנן יותר מי"ט דקיל לגבי שבת וס"ל כהמפרשים כיון דאתינן להאי תי' דמחלק בין שבת לי"ט חזר מתי' א' דמחלק בין א"ל פירי אחריני או לא אלא בי"ט שרי אפי' א"ל פירי אחריני ובשבת אסור אפילו לית לי' פירי אחריני עבב"י וכ"ה בתשובת הריב"ש:

ומיהו בי"ט של ר"ה כו'. ואין טעמו נראה וז"ל ש"ג פ"ב דביצה. ונראה בעיני שאם עבר ואפה מי"ט לחבירו בשני י"ט של גליות מותר באכילה שהרי הוא כאופה מי"ט לחול ובב' י"ט של ר"ה אסור לפי ששניהם קודש וחמיר הוא מאופה מי"ט לשבת לפי שאינו יכול לאפות ביום שני עצמו עכ"ל. ולענ"ד כוונתו כמ"ש רש"י ריש ביצה אהא דאמרי' ביצה שנולדה בי"ט שאחר שבת אסור משום הכנה דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה בשבת וא"כ שבת הכין לי"ט ואע"ג דהוי הכנה ממילא ובידי שמים מ"מ אסור. וכתב רש"י הא דביצה שנולדה ביום א' שהוא חול למה מותרת הא הוכנה בשבת ותי' דסעודת חול לא חשיבא ולא בעי הכנה א"כ ההכנה שנעשה בשבת לא מיקרי הכנה אבל סעודת שבת ויו"ט דצריכים הכנה דסעודתייהו חשיבא ולכן אם הוכן משבת לי"ט או איפכא אפילו הכנה דממילא אסורה. וכעין זה ס"ל לש"ג בהכנה דבידים דשני י"ט של גליות כיון דיומא קמא עיקר והשני חול רק משום מנהג אבותינו לכן אין סעודתו חשיבא ולא אסרו חכמים מה שהוכן מי"ט א' לשני משא"כ בב' י"ט של ר"ה דשניהם קודש אם כן סעודת י"ט שני חשיב' והוי הכנה שהוכן בי"ט א' הכנה גמורה והחמירו רבנן. והוקשה לו א"כ מי"ט לשבת למה הותר דהא סעודת שבת חשיבא ועי"ז תי' לפי שאינו יוכל לבשל ביום השבת הקילו רבנן:

(ד) (ס"ק ד) ממלא כו' כיון דחד טירחא ר"ל אף ע"ג דאינו מתקן כמ"ש בס"ק שאח"ז מ"מ מותר דחד טירחא הוא. ומה"ט כ' הפר"ח דצריך למלאות בפעם אחת מהדלי ולא פעמים רבים ע"י כלי:

ומשמע דגם בזה כו' ר"ל אף ע"ג דאינו מתקן מ"מ כיון דחד טירחא הוא מותר להערים דהא הרב"י הבין מדעת רש"י דס"ל דבתוספת בשר לא מיקרי מתקן וליכא טעם הית' בתוס' כ"א משום דחד טרחא הוא ואפ"ה לא מצינו דלרש"י אסור להערים ועוד דהרב"י כתב הנ"מ בין טעם רש"י דחד טרחא ובין טעם רש"י שמתקן אם כבר הונחה הקדרה על האש אם מותר להוסיף דלרש"י אסור ולרשב"א מותר כמ"ש ס"ק ב' ועוד כ' נ"מ ולא כ' האי נ"מ דלרש"י דהטעם משום טרחא הערמה אסורה ולרשב"א דמתקן הערמה מותרת אע"כ דלטעם חד טרחא גם כן הערמה מותרת וה"ה במים הכא ואין זה הכרח כ"כ ויש לדחות בכמה אנפי:

(ה) (ס"ק ה) אסור כו' שרי עסי' תק"ז סעיף ה' כצ"ל ר"ל מבואר שם באיזה אופן מותר להפג בצונן את התנור:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.