כף החיים/אורח חיים/תקג

כף החיים ‏ אורח חיים תקג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור לאפות או לבשל וכו', ואסור להכין מיו"ט לחבירו אפי' דבר שאינו מלאכה וכ"ש האידנא דאנן בקיאין בקביעא דירחא ויו"ט שני לגבי ראשון חול הוא דאסור. מ"א ריש הסי'. ומיהו ע"י עכו"ם בדבר שאין מלאכה י"ל דשרי. א"א ריש הסי'. מק"ק סי' י"ג בליקוטי רימ"א או' ג':

ב

ב) שם. אסור לאפות או לבשל וכו' וכן לא ידיח הקערות מזה לזה. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. א"ר או' א' וכן אסור להביא יין מיו"ט לחבירו. מנהגים ה' פסח. מ"א ססי' תרס"ז. ר"ז או' ג' ח"א כלל צ"ט או א' וכלל קנ"ג או' ו' מק"ק שם או' ה' ומיהו כתב שם ח"א דבשעת הדחק שלא ימצא בלילה בקל מותר להביא יין וכן מים מעיו"ט לחבירו דכ"ז לאו מיקרי הכנה רק שצריך להביאו בעוד יום גדול דלא מוכח מילתא דאפשר דצריך עדיין לצורך היום וגם לא יביא כדרך שנושא בחול רק ישנה ומ"מ לצורך חול אין לנו ראיה להתיר די"ל דדוקא לצורך מצוה מותר יעו"ש. והב"ד מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ה' ופ"ת. ועיין עוד בזה לקמן ססי' תרס"ז בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

ג

ג) שם. ביו"ט לצורך מחר. משום כבוד יו"ט כדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אבל מה שהוא צריך ליום מחר שאחר היו"ט אסור לתקנו דמ"ש משאר מלאכות שאינן לצורך אוכל נפש שאסורין. לבוש:

ד

ד) שם. ביו"ט לצורך מחר. ואפי' ביה"ש של יום ראשון י"ל דאסור שמא יום הוא ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא לכתחלה. מש"ז או' א' ופשוט דאסור להתחיל באיזה מלאכת אוכל נפש אף בעוד היום גדול אם משער שימשך הדבר ולא יוכל ליהנות ממנו עד אחר שקיעת החמה. ב"ה:

ה

ה) מיהו כל דבר הצריכין לאותו יום מותר לעשותו אפי' לאחר המנחה לתקן האש וכל מאכל שירצה ודלא כיש טועים להחמיר שלא להבעיר אש במנחת יו"ט שני עד הלילה. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' א"ר או' ד' ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' יו"ד שמתיר לבשל ביו"ט א' של גליות בביה"ש כדי להאכיל הקטנים יעו"ש:

ו

ו) שם. ביו"ט לצורך מחר. פי' מיו"ט לחבירו אבל לבשל בלילה לצורך מחר שרי. ב"ד סי' רפ"ה. ברכ"י או' א' מאמ"ר או' א' ומ"ש שם המאמ"ר על השכנה"ג לא זכר שכבר קדמוהו רבנן הנז' ובאמת יש ט"ס בדברי שכנה"ג הנז' כמבואר בהדיא בדרשות מהרי"ל והב"ד לעיל או' ב' אלא שביד הרבנים הנז' לא היה נמצא ס' דרשות מהרי"ל וע"כ כתבו מסברא:

ז

ז) שם. ביו"ט לצורך מחר. והמתענה ביו"ט אם מותר לבשל לאחרים עיין לקמן סי' תקכ"ז סעי' ך' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

ח

ח) שם. אפי' הוא שבת וכו' ובגמ' (ביצה דף ב' ע"ב) מפיק לה מקרא והיה ביום הששי והכינו וכו' חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת וכו' יעו"ש:

ט

ט) שם. אפי' הוא שבת. ומיהו ע"י עירוב מותר לאפות ולבשל מיו"ט לשבת כמ"ש לקמן סי' תקכ"ז יעו"ש:

י

י) שם. ואפי' בשני ימים של ר"ה. ואע"ג דקדושה אחת הן היינו להחמיר ולא להקל ועוד דהאידנא יום ראשון עיקר. הגמ"י בשם סמ"ק והב"ד ב"י ולבוש וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' ר"ה. שכנה"ג בהגה"ט או' א'. ט"ז סק"א. מ"א סק"א. ומ"ש דהאידנא יום ראשון עיקר ר"ל משום דבקיאין בקביעא דירחא. וכ"כ הלבוש. וכ"כ השו"ג או' ב'. ר"ז או' ג'. ועיין לעיל או' א':

יא

יא) שם. אבל ממלאה אשה קדרה בשר וכו' ואפי' אם כבר נתנה הקדרה על האש מותר להוסיף כדי שיהא התבשיל מוטעם יותר. ב"י. לבוש סעי' ב' יש"ש פ"ב דביצה סי' ט"ו. ב"ח. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ב. עט"ז. פר"ח. ער"ה או' א' חמ"מ או' א' ר"ז או' ה' ח"א כלל צ"ט או ב' מק"ק סי' י"ג או' ב' מ"ב או' ה'. ומ"ש הט"ז סק"ג על דברי ב"י הוא ע"פ מ"ש ב"י לדעת רש"י אבל לענין דינא גם הב"י ס"ל הכי דמותר להוסיף בשר על בשר כמבואר בב"י ובמש"ז או' ג' יעו"ש:

יב

יב) ומשמע דאפי' הוא בקדירה קטנה מותר ליתנו בקדרה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהיה שמן ביותר. מ"א שם. א"ר או' ח' חמ"מ שם. ר"ז שם. ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

יג

יג) וכ"ז דוקא בשר ולא שאר תבשילין כמו במים סס"י זה. א"ר או' ב' ור"ל הא דמותר להוסיף אעפ"י שאין צריך אלא לחתיכה א' אפי' לאחר שנתן הקדירה ע"ג האש דוקא בבשר לפי שע"י הריבוי יהא מוטעם יותר אבל בד"א שלא יהיה מוטעם יותר ע"י הריבוי אסור להוסיף אחר שנתן הקדרה ע"ג האש אלא דוקא בפ"א מותר להוסיף וכדלקמן סוף הסי' לגבי מים יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ב' מ"ב שם:

יד

יד) וכן הצולין בשר ביו"ט הרבה חתיכות יותר מצורך יו"ט לא שפיר עבדי דדוקא קדרה ממלאה אשה אמרינן מפני שיפה לה. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. א"ר שם. וה"ד לאחר שהניח השפוד על האש אין להוסיף אבל בתחלה יכול למלאות השפוד כמו שירצה כיון שהוא טרחא אחת. מש"ז שם. מ"ב שם. ודוקא צלי אש בשפוד אבל צלי קדר י"ל רוצה רוטב טוב שמן ביותר כתבשיל עם בשר דשרי בשני טירחות. מש"ז שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ז' מיהו דעת החמ"מ בחי' או' א' להחמיר בצלי קדר יעו"ש ונראה דהכל לפי הענין דאם ע"י ההוספה יתרבה הרוטב או יהיה יותר שמן שרי. ונראה עוד דלכתחילה ודאי יותר טוב להניח הכל בפ"א אפי' היכא דמותר להוסיף כדי למעט הטירחא ביו"ט.

טו

טו) שם. שא"צ אלא לחתיכה אחת. דאפי' אמרה בפי' שהיא רוצה אותו לצורך מחר שהוא מותר ויש אוסרים ונראה שהוא מותר כיון דטעם ההיתר מפני שהתוספת גורם טעם טעם בתבשיל א"כ אפי' פירשה בפי' נמי מותר. טור. מיהו היש"ש פ"ב דביצה סי' ט"ו הסכים כדעת האוסרים. והב"ח כתב דגם לדעת האוסרים אינו אלא לכתחלה מפני שניכר קצת הערמה וכן נכון להזהיר ע"ז יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דאם אמר בפי' לא נאסר הבשר. וכ"כ א"ר או' ב' דבדיעבד לכ"ע מותר. וכ"מ מדברי האחרונים דאינו אלא רק לכתחלה יש ליזהר בזה שלא יאמר בפי' לצורך מחר ובדיעבד מותר.

טז

טז) שם. אעפ"י שא"צ אלא לחתיכה אחת, ואעפ"י שאינו אוכל מהבשר כלל שרי לבשל כיון שדעתו לאכול מהתבשיל. ב"י. והב"ח כתב דדוקא כשצריך לחתיכה אחת אז מותר למלאות הקדרה אבל אם עיקר בישולו לצורך הלילה ואוכל בשחרית קצת ממנו כי היכי דלא ליתסר עליה הוי הערמה דלא כהרבה שטועים באיסור זה יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח. וכ"ה דעת א"ר או' ג' והנה"ש או' א' אמנם המ"א סק"ב כתב דהעולם נוהגים היתר שמבשלין בשחרית לצורך הלילה ועכ"פ צריך ליזהר לאכול קצת ממנו והביא דברי החולקים בזה וסיים ומ"מ מאחר שהמנהג להקל שמבשלין בשחרית וטועמין דבר ממנו שאין לאסור להם אבל להכין מיו"ט לחול כה"ג אסור יעו"ש. וכ"כ המאמר או' ג' ובס' בית מאיר. ר"ז או' ז' ואו' ח' מק"ק סי' י"ג או' ד' אלא שכתב שם הר"ז שיש להזהירם מלומר בפי' שמבשלים לצורך הלילה וגם צריך להזהירם שלא יוסיפו בשר בקדרה אחר שכבר העמידוה אצל האש כיון שאינו אוכל ממנה אלא מעט נמצא שהוא מוסיף במלאכה בשביל יו"ט ב' ולא כותרה הערמה אלא א"כ עושה כל המלאכה בב"א עכ"ל וכ"כ מק"ק שם. ומיהו כתב שם הר"ז דכל בעל נפש יחוש לסברא ראשונה אף ביו"ט א' לצורך ליל יו"ט ב' וכ"כ בס' בית מאיר שם. מק"ק שם. ועיין עוד לקמן או' ך' ואו' כ"א:

יז

טוב) שם. אעפ"י שא"צ אלא לחתיכה אחת. אבל אסור לטבל הגבינות בבצק לצורך ליל ב' אעפ"י שאוכל א' מהם מפני שאין אחד משביח בתיקון חבירו. הרשב"א בתשו' סי' תרפ"א. ב"י. מ"א סק"ב מק"ק שם או' יו"ד. וכן אסור לעשות חרעמזי"ל או קרעפלי"ך וכיוצא בו יותר ממה שצריך לבו ביום שאין א' משביח מחבירו וצריך לטרוח בכל אחד וא' בפ"ע. ח"א כלל צ"ט או' ג' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ך' מ"ב או' ח':

יח

חי) שם הגה. וכ"ש שיכול לשחוט אעפ"י שא"צ אלא לכזית. משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה. ב"י בשם סמ"ק. לבוש. עו"ש או' ב' וה"ד אם יש עדיין שהות עד זמן אכילה להפשיטו ולמולחו ולבשלו או עכ"פ לצלותו אבל אם לא יספיק כ"כ עד זמן אכילה לכתחלה אסור וכדלקמן:

יט

יט) שם הגה. וכ"ש שיכול לשחוט וכו' בשבועות שחל בד' וה' בשבת שחט השוחט אחר שאכלו רוב הקהל קודם שיאכל הוא סעודת יו"ט י"ד עגלים בבית המטבחיים של גוים ששוחטים שם לצורך ישראל ואכל השוחט ובני ביתו בסעודת יו"ט כזית מכל א' מהעגלים ששחט ועשה זה מעצמו שכך ראה לשוחטים שקדמוהו וסבר דשרי ועשה כן כדי שיהיה בשר בע"ש דאי לא"ה היו הגוים נוחרים העגלים. העלה הזר"א א"ח סי' ע' דלא ופה עשה וזר מעשהו וחלק על מ"ש באר עשק סי' נ"ו דהתיר לשחוט ביו"ט ב' של פסח אחר אכילה לצורך חו"ה כל שאוכל השוחט ממנו כזית ודחה כל דבריו שאינן אלא דברי תימה ומ"מ העלה בנד"ד דאין אסור בדיעבד לאכול הבשר יעו"ש. מחב"ר או' ב' שע"ת:

כ

ך) שם בהגה. וכן יכולה לבשל הרבה קדירות וכו' ר"ל אפי' כוונתה לצירך הלילה כיון שרוצה לאכול מכל אחת ואחת בסעודת שחרית שרו ומיירי שבכל קדרה היא מבשלת מין בפ"ע אבל מין א' בשתי קדרות אין להתיר כיון שטעם שתי הקדרות שוה וא"כ מה שטועם משתיהם יכול לטעום מאחת ונמצא שהקדרה השנית אינה מבשלת כ"א לצורך הלילה בלבד. ט"ז סק"ד. וכ"כ הפר"ח. ר"ז או' יו"ד. ח"א כלל צ"ט או' ה' מק"ק סי' י"ג או' ב' מ"ב או' יו"ד. וכתב שם הט"ז דבזה אסור לומר בפי' שמין א' יהיה ליו"ט ב' לכ"ע יעו"ש. ועיין לעיל או' ט"ו.

כא

כא) שם בהגה. ולאכול מכל אחת מעט. מסתימת לשונו משמע דאפי' א"צ לאכול מכל המינים ורק שטועם מעט מכל אחת כדי שיהיה לו היתר לבשל שרי והיינו כדעת המקילין שכתבנו לעיל או' ט"ז אבל לדעת האוסרים שכתבנו שם אין היתר כ"א באמת שדעתו לאכול מכל המינים בסעודת שחרית אלא שמרבה בכל מין לצורך הלילה אבל לא כשטועם רק דרך הערמה יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' י"א אלא שכתב דהעולם נהגו כדעת המקילין עכ"ל ומיהו כבר כתבנו שם שבעל נפש יחמיר לעצמו יעו"ש:

כב

כב) שם בהגה. מכל אחת מעט. וה"ד בכה"ג דאוכל מכל אחת מעט והוא קודם אכילה אבל להערים ולומר עוד אני צריך להזמין אורחים ויבשל תבשילין ויותירם לשבת או ליו"ט ב' אסור אפי' קודם אכילה. עו"ש או' ב' מיהו אם בשעת הבישול היה בדעתו לטעום מכל אחת ואחת אם בישל קודם אכילת שחרית מותר לאכול מהם במוצאי יו"ט מיד ואפי' לא טעם מהם מאומה כיון שבישולו היה בהיתר שהיה רוצה לאכול מכל אחת ואחת. ר"ז או' י"א:

כג

כג) שם. ודוקא קודם אכילה וכו' ונראה דקודם אכילה דקאמר היינו אכילת קבע כסעודת של צהרים אבל סעודת עראי כסעודת של שחרית שאוכל מעט אדעתא לאכול עוד בו ביום בצהרים לא שמיה אכילה ויכול לבשל או לשחוט אפי' שור הבר אפי' א"צ כ"א לכזית א' כיון שעדין לא קבע סעודת יו"ט בו ביום אעפ"י שאכל כמה סעודות עראי בו ביום. שו"ג או' ו':

כד

כד) שם. ודוקא קודם אכילה וכו' וכתב המרדכי בפ"ב דביצה דרבינו יואל התיר לאפות ביו"ט לצורך ברית מילה שחל להיות ממחרת בחו"ה והיה יום חגם שלא היו יכולין לאפות אם לא ביו"ט ולא היה די לקהל בתנור אחד והתיר לאפות בב' פעמים מפני צריכות פת אחד לכל תנור ותנור לשנים וג' ישראלים. והב"ד ב"י וכתב דדבר פשוט הוא שאין הלכה כר' יואל שהרי הגמ"י והרשב"א פליגי עליה בהדיא וכ"נ מדברי התו' פ' כל שעה (פסחים ל"ז ע"א) גבי היתר אפיית פת עבה וכ"נ דעת כל הפו' יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ד:

כה

כה) שם. ודוקא קודם אכילה וכו' שנראה שהכל הוא לצורך אכילת היום. לבוש:

כו

כו) שם. מיהו אם עברה ובישלה או שחט מותר לאכלי. אית דמפרשי לשון הש"ע הנ"ז דמיירי בדוקא אם עברה ובישלה הוא דמותר אבל אם הערימה לבשל לצורך היום והצניעה אותם לצורך מחר אסור וכדלקמן סס"י תקכ"ז במי שלא עירב ועבר ובישל יעו"ש, וכמ"ש הרמב"ם פ"א דין י"א ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור ואפי' בשבת שאחר יו"ט מפני שהחמירו במערים יותר מן המזיד עכ"ל וכ"כ הלבוש. וכ"מ בבאה"ג שציין על דברי הש"ע הנז' מרדכי בשם רבני קולניא ורשב"א בתשו' שהביא בב"י דמיירי בעבר ובישל וכ"כ הפר"ח על דברי הש"ע הנז' פי' אפי' במזיד שהיה יודע שאסור לבשל ובישל אבל בלא הערמה אבל אם הערים שאמר אוכל ממנו כזית אסור התבשיל יעו"ש. אבל אית דמפרשי לשון הש"ע כדברי הריב"ש שהביא בב"י דאם עבר ובישל אחר אכילה בהערמת אכילת כזית אין לו דין מערים לאסור עליו התבשיל אלא דין מבשל במזיד או בשוגג יש לו דשרי יעו"ש. וכ"כ היש"ש פ"ב דביצה סי' ט"ו. וכ"כ הט"ז סק"ד. וכ"כ המ"א סק"ג דזה לא מקרי הערמה כיון שאוכל ממנו מעט ודלא כהב"ח שמחמיר. וכ"כ המט"י וכתב ודלא כהפר"ח וכ"כ הנה"ש או' ב' וכתב כי כ"ה דעת הש"ע ודלא כמ"ש הפר"ח יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ה' וכ"פ בס' בית מאיר. וכ"פ הר"ז או' י"א. ח"א כלל צ"ט או' ו' מק"ק סי' י"ג או' ה' ומיהו מ"ש הא"ר או' ה' כיון שכוונתו לאכול כזית אף שלא אכל שרי ודלא כהמ"א השיג עליו בבית מאיר שם וכתב שאם לא אכל הוי הערמה הניכרת ואסור יעו"ש. וכ"כ ח"א שם דאם אינו אוכל ממנו כלום רק שמערים שמא יצטרך או שמא יבואו אורחים אפי' בדיעבד אסור לאכול ממנה:

כז

כז) ואפי' בישל בכמה קדירות אם הם מיני מטעמים שונים בכל קדרה וקדרה ה"ז טועם כזית מכל קדרה ביו"ט ומותר לאוכלם במוצאי יו"ט מיד וא"צ להמתין כלום ואע"פ שבישל באיסור לא קנסוהו חכמים כיון שטעם מכל קדרה וקדרה ביו"ט ולא היה בישולו לגמרי לצורך החול ר"ז שם. מק"ק שם.

כח

כח) אבל אם בישל לצורך החול ב' קדרות ממין אחד שוין בטעמן אעפ"י שבישל קודם אכילת שחרית על סמך היתר הערמה דהיינו שיאכל כזית מכל אחת ואחת או אפי' אכל כזית מכל אחת ואחת או שהערים לומר שמא יזדמנו לי אורחים ואצטרך לב' קדרות בין שאכל מהן ביו"ט בין שלא אכל הרי מאכלים הללו אסור לו ולכל אנשי ביתו לעולם כיון שהורה היתר לעצמו להערים הערמה שאסרוה חכמים יש לחוש שמא יתיר לעצמו פעם אחרת וגם אחרים ילמדו ממנו היתר זה לכך קנסוהו חכמים אבל אחרים מותרים לאכול מהם במוצאי י"ט מיד, ר"ז או' י"ב. מק"ק שם או' ו' ועיין בר"ז שם בקו"א או' ב' שכתב הטעם משום דעשו מערים ביו"ט כמזיד בשבת יעו"ש ועיין לעיל סי' שי"ח סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד ועוד יתבאר מזה לקמן סס"י תקכ"ז בס"ד יעו"ש:

כט

כט) שם. מותר לאכלו. אפי' יש לו תבשילין אחרים. ב"י בשם תשו' הרשב"א. מ"א סק"ג. חמ"מ או' ב' מק"ק שם או' ה':

ל

ל) [סעיף ב'] ממלא נחתום חבית של מים וכו'. דחד טרחא הוא. רש"י ביצה י"ז ע"א לבוש. ומשמע דגם בזה שרי להערים קודם אכילה דהא י"א דבשר ומים חד דינא אית להו. מ"א סק"ד. והא"ר או' ו' כתב דאף לאחר אכילה אפשר להתיר כיון שיש טרחה אחת.

לא

לא) שם. ממלא נחתום חבית של מים וכו' פי' דוקא כשהחבית מלאה כבר מעי"ט (ר"ל ולהניחה על האש ביו"ט) או שממלאה בבת אחת מן הבור וכיוצא אבל לשאוב דלי אחר דלי לצורך מחר ודאי אסור משום טירחא. פר"ח. מיהו השו"ג או' ח' כתב שמדברי המ"מ פ"א שכתב וכתב הרשב"א ובלבד שיתן את הכל קודם שהניח החבית ע"ג האש משמע שקודם שהניחה ע"ג האש יכולה ליתן בה מים פעמים שלוש יעו"ש. וכ"מ מדברי הר"ז או' ד' אבל בס' בגדי ישע כתב כדברי הפר"ח. וכ"כ החמ"מ או' ג' הגרע"א. מ"ב או' יו"ד:

לב

לב) שם. אעפ"י שא"צ אלא לקיתון אחד. ואף במאי דשרי דוקא בסתמא אבל לומר בפה בפי' שהוא רוצה אותו לצורך מחר אסור וכמ"ש בסעי' א' ומיהו אם אמרו שרי בדיעבד כיון דחד טירחא הוא. פר"ח. חמ"מ שם. ר"ז או' ד' מק"ק סי' י"ג בליקוטי רימ"א או' ח"י. מ"ב או' ט"ו. ועיין לעיל או' ט"ו:

לג

לג) שם. אעפ"י שא"צ אלא לקיתון אחד. ובלבד שיקיים הערמתו וישתמש ביו"ט בקיתון א' של מים שמבשל. ר"ז שם. ועיין לעיל או' ט"ז.

לד

לד) שם בהגה. אבל אסור להוסיף וכו' שאין המים משביחין בכך. לבוש. מ"א סק"ה. ח"א כלל צ"ט או' ד' מק"ק שם או' ח' מ"ב או ט"ז:

לה

לה) שם בהגה. אבל אסור להוסיף וכו' ואם עושה כן כדי שלא יבקע הקדרה שרי. מ"א שם. א"ר או' ז' א"א או' ה' חמ"מ שם, ח"א שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"ט. מ"ב שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---