מחצית השקל/אורח חיים/תקד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקד

(א) (ס"ק א) התבלין כו' וה"ה כרכום כו' דע דבדף י"ד ע"א תנן בה"א תבלין נדוכי' כדרכן בלי שינוי ומלח בעי שינוי לדוכו במדוך של עץ ומסיק מ"ש מלח מתבלין ופליגי ר"ה ור"ח ח"א מפני שתבלין מפיגין טעמן אם נידוכים מעי"ט לכן הקילו והתירו לדוכן בי"ט בלי שינוי אבל מלח אינו מפיג וה"ל לדוכו מעי"ט לכן החמירו ובעי שינוי וח"א מפני שכל הקדרות צריכות מלח וידע אתמול שיצטרך מלח וה"ל לדוכו מעי"ט. אבל אין כל הקדרות צריכות תבלין ולא ידע אתמול שיבשל תבשיל שיצטרך תבלין ואמרי' מאי בינייהו ואמר א"ב היכי דידע אתמול מה קדרה בעי לבשולי וידע שיצטרך לאותו תבשיל תבלין דלטעם אין כל הקדרות צריכות תבלין כה"ג גם תבלין צריכות שינוי ולטעם דתבלין מפיג טעם אפי' כה"ג לא צריך שינוי אי נמי מוריק' דהיינו תבלין דאינו מפיג טעם ולא ידע אתמול שיצטרך למוריק' דלטעם כל הקדרות א"צ תבלין א"צ שינוי ולטעם שתבלין מפיג טעם מוריק' צריך שינוי ואר"י א"ש דאפי' מלח א"צ שינוי דאשכח ברייתא דפליג על המשנה ואמרי' בתר הכי דרב אחא ברדל' אמר אם ידוך מלח ישנ' עכ"פ קצת דהיינו שיטה המדוכה על צדה ופסקו הרי"ף והרמב"ם כר"י א"ש וכר"א ברדל' והרמב"ם לא חילק בין ידע מאי קדרה בעי לבשולי ובין כרכום לתבלין אחרים וכן הרי"ף לא העתיק כ"א דברי ר"י א"ש ודברי ר"א ברדל' ולא הביא מחלוקת ר"ה ור"ח בטעם דמלח יותר חמיר מתבלין הא לדידן ג"כ נ"מ במוריק' או ידע מה קדרה בעי לבשולי כ"ח כדא"ל אי בעי עכ"פ שינוי קצת דהיינו הטיה ותי' הרב"י דס"ל עיקר כמ"ד הטעם דתבלין מפיגים טעמן ולכן תבלין בכ"ע א"צ שינוי אפי' ידע מה קדרה בעי לבשולי ואי דה"ל להעתיק טעם זה כדי שנדע דמוריק' דאינו מפיג טעם צריך הטי' לזה תי' הרב"י דס"ל דגם מוריק' מ"מ מפיג קצת ואף ע"ג דהש"ס אמר איכא ביניהו מוריק' היינו לתנא דמתני' דס"ל דמלח בעי שינוי גדול במדוך של עץ וכיון דהחמירו הרבה א"כ מוריק' אע"ג דמפיג טעם קצת מ"מ כיון דאינו מפיג הרבה כתבלין צריך שינוי. משא"כ לדידן דקי"ל כר"י א"ש דמלח סגי בשינוי קל בהטי' ה"ה מקילינן במוריק' וסגי בהפגת טעם קצת ומוריק' לא בעי שינוי:

אוסרים בכרכום ופלפלין דהם תפסו כשיטת הפוסקים דאפי' לשמואל ורא"ב דסגי במלח בשינוי מועט מ"מ תלי' במחלוקת ר"ה ור"ח אי ידע מאי קדרה ב"ל או מוריק' בעי שינוי וכ' התוס' דניהו דבדרבנן הולכים אחר המיקל מ"מ הכא כיון דלכל חד מהני טעמי נפיק חומרא וקול' וא"א לתפוס שני הקולות דסתרי אהדדי ע"כ צריך לתפוס שני החומרות הן ידע מאי קדרה בעי לבשולי או מוריק' צריך שינוי קצת. וגם ס"ל דגם פלפלין אינו מפיג טעם וכדאמר הש"ס א"ב מוריקה המ"ל א"ב פלפלין לכן כ' דאסור בכרכום ופלפלין וה"ה בשאר תבלין היכי דידע מאי קדרה ב"ל וכמ"ש מ"א סק"ד:

(ב) (ס"ק ב) ואין כו' אפי' א' א' כו' ר"ל דהא קיימא לן בשבת אסור לדוך ואמרי' בשבת דף קמא ע"א לחד מ"ד דפלפלין בקת' דסכינא שרי לדוך א' א'. ורבא פליג ואמר כיון דמשנה ע"י קתא דסכינא אפי' טובא שרי והכי קי"ל סי' שכא מ"מ מצינו לחד מ"ד דבשבת אוסר לדוך פלפלין אפילו ע"י שינוי דקת' דסכינא ואפ"ה מתיר חדא חדא ס"ד ה"ה בי"ט לשחוק ברחים דאסור מ"מ חדא חדא שרי קמ"ל דליתא. ואפי' חדא חדא אסור:

(ד) (ס"ק ד) לשנות כו' ובשי"ש כ' כו' ובתשו' פ"מ חלק שני סי' מד כ' על טחינת הקאפע ברחים ודאי אסור מק"ו דשום ושחלים דמפיגין טעם יותר מאקפ"ע ואפ"ה אסור לשוחקן בריחים אבל לדוכן במדוך שרי. ומ"מ צריך שינוי קצת דאינו מפיג טעם יותר מכרכום דבעיא שינוי קצת ע"י הטי' ע"ש. ולענ"ד בזה"ז הוי קאפ"ע כמו ידע מאי קדרה בעי לבשולי דדרך ב"א לשתותו כל יום ויום ואפי' מפיג טעם הרבה צריך שינוי קצת:

בש"ע סעיף ב' מותר להוליך תבלין כו' לאפוקי מדעת ב"ש דאוסר דחייש פן ימלך ולא ידוך והוי טרח' שלא לצורך אלא קי"ל כב"ה דל"ח לאמלוכי:

(ה) (ס"ק ה) אין כו' משמע כו' דתיתא שם ר' פפי אקלע לבי מר שמואל אייתי לי' דייס' ולא אכל ומסיק שם הטעם לחד תי' דבי מר שמואל איכא פריצותא דעבדי בגדולה ואמרי דעבדי בקטנה הרי דאפי' לא ידעינן ודאי שנעשה בגדולה אלא שיש רגלים לדבר כגון היכי דאיכא עבדי אפי' דיעבד אסור דהא ר"פ לא אכל מה"ט:

וכ' מ"א ואפשר כו' וער"ס שי"ח:

ראיתי בספר שטה מקובצת שכ' בשם הריטב"א וז"ל אייתי כו' ולא אכל פי' הריטב"א ז"ל דהו' רצה להחמיר על עצמו דאלו מדינ' שרי דהא קי"ל כר"מ כו' דאמר המבשל בשבת שיאכל בו ביום לאחרים. עכ"ל הרי דדימה האי דכתישה דהכא למבשל בשבת (אע"ג שמ"א לא היה לפניו ס' שטה מקובצת אמר כן מסברא דנפשי') וא"כ לדידן דקי"ל ר"ס שי"ח במבשל בשבת במזיד אסור אפי' לאחרים בו ביום לכן לדידן מדינא אסור מ"מ כ' אפשר דוקא אדם חשוב כר"פ. דמדינ' שרי. ולא דמי למבשל דהיא מלאכה דאורייתא משא"כ הכא דליכא אלא משום עובד' דחול. וגם השט"מ י"ל דס"ל כן דאפי' לר"י במבשל הכא ליכא אלא חומרא ומ"ש דהא קי"ל כר"מ האמת נקט לפי שטתו דפסק כר"מ ומקשה מכח כ"ש דאפי' במבשל מקילינן. כ"ש הכא (וע במ"א סי' רנג ס"ק י"א וס"ק י"ג):

(ו) (ס"ק ו) ובא"י כו' וה"ה בכ"מ כו' בגמ' שם רמי תרי ברייתות אהדדי דבחדא קתני דבקטנה מותר ובאידך קתני דאפי' בקטנה אסור. ומשני רבא הא לן והא להו. פי' רש"י דהא לן בני בבל דל"ל עבדי דמזלזלי. והא להו בני א"י דא"ל עבדי דעושי' בגדול' ואומרים בקטנ' עשינו. הרב"י הביא שיטת הראב"ד דחילק גבי בני בבל דרגילים בדייס' ודייס' דרכו לעשות בגדולה ותבלין עושין בקטנה א"כ אי עביד דייס' בקטנה הוי שינוי. אבל בני א"י דלא רגילים בדייס' ואם לפעמי' עושים דייס' עושים בקטנה א"כ אין הקטנה שינוי. והרמב"ם הוא דעה ג' שנתן טעם בא"י שתבואת' טובה מאד. ואפילו עושים בקטנה הדייס' יפה כאלו נעשה בגדולה ולכן אסור. ומ"א השמיט טעם הרמב"ם ולא ידעתי למה:

(ז) (ס"ק ז) ומותר כו' ודמי לעובדא דחול ועיין במ"א סק"ג. ולפ"ז התמכה. ר"ל לפ"ז דמדמה הריב"ש האי מורג חרוץ לרחיים של פלפלין. א"כ תמכ' שנעשה לימים מרובים אסור כדין שום ושחלי' אע"פ שמפיגים טעמן כמבואר בפוסקים וכן הפלפלין דאפי' ע"י שינוי אסור ברחיים. (וראיתי הוגה במ"א דפוס פראג הוגה בטעות לענ"ד) ובספר א"ר מיקל בתמכ' ע"ש טעמו:

(ח) (ס"ק ח) צריך כו' מיהו י"מ אם ידע כו' היינו דעת יש"ש שהביא מ"א סק"ד דמחמיר אפילו בתבלין דמפיג טעם אם ידע כו' ואע"ג דבלא"ה רמ"א בסעיף א' מחמיר טפי שכ' שנוהגים לשנות אפילו בתבלין משמע אפילו לא ידע כו' צ"ל דכוונת מ"א דרמ"א לא כ' כ"א מצד חומרא. אבל לדעת יש"ש אם ידע כו' אסור מדינא וכן צ"ל לעיל בס"ק ו' שכ' וה"ה בכ"מ כו' דאע"ג דכ' הרב"י וכיון שא"א יודעים כו' יש לאסור הכל הוא מדברי הטור. ואם כן אפילו ל"ל לפריצות דעבדי אסור. מ"מ כ' מ"א דבריו דבמקום דליכא פריצות כו' אינו אסור אלא מצד חומרא. וכמ"ש הטור לשון ונכון להחמיר לדידן. אבל היכי דא"ל לפריצות כו' מדינא אסור. וכן לטעם הב"י שהביא מ"א שם. ואפשר עוד לו' דמ"ש בס"ק ו' הנ"מ לענין דיעבד. דלפי מ"ש הרב"י דאיסורו מצד חומרא דיעבד שרי אבל היכי דא"ל לפריצות אפילו דיעבד יש סברא להחמיר:

(ט) (ס"ק ט) וה"ה מצות כו' ול"נ דמהרי"ל סבר כו' ולכן אסור ג"כ ליטול המצות כו'. ר"ל דנטילת קיסם אסור ליש מחמירים משום בורר ואע"ג דבורר מותר אפילו פסולת מתוך אוכל מ"מ לא הותר. כ"א מלישה ואילך וכמ"ש מ"א סי' תק"ו סק"ב לענין הרקדה וס"ל למהרי"ל דה"ה במצות אע"ג דבמצות כבר נילוש ונאפה. מ"מ כיון דעל ידי גרירה חזר להעשות כקמח דין קמח י"ל קודם לישה. וכמ"ש מ"א אחר זה ויש בו משום ברירה:

דמותר לברור כו' במין א' וע"ש בט"ז שמחמיר אפילו במין אחד:

הוי כקמח ודינו כשני מינים:

(י) (ס"ק י) מותר כו' וי"א כו' הוא דעת הטור דבגמ' אי' דף כ"ט הנחתום מודד תבלין וס"ל לטור דנחתום דנקט הוא דוקא דלגבי' הוי קפידא גדולה. שעושה הרבה בבת א' וגם עושה למכור צ"ל התבשיל יותר טוב מאילו מבשל לעצמו. והוי פסידא מרובה אבל המ"מ כ' הא דנקטו נחתום דברו חכמים בהוה וה"ה כל אדם:

ולכן נ"ל כו' ר"ל כיון דגם בימי הש"ס י"א דוקא נחתום אם כן לדידן יש להחמיר עכ"פ במי שאינו נחתום. ואפשר לדידן יש להחמיר גם בנחתום. דהא בזה"ז גם הנחתום לוקח באומד:

אסור למדוד בי"ט כצ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.