אליה רבה/אורח חיים/תקג

אליה רבה ‏ אורח חיים תקג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ולבשל וכו'. וכן הדחת קערות מזה לזה (מהרי"ל):

ב

[ב] [לבוש] מיתקן יותר וכו'. דוקא בבישול אבל לא בצלי (מהרי"ל) ונראה דוקא בשר ולא שאר תבשילין כמו במים סוף סימן זה, וסמ"ק שתמה בית יוסף נראה לי דמיירי בשאר תבשיל ובית יוסף וכל הגדולים נדחקו בדבריו ולמאי שפירשתי דבריו כפשטן, קצת לכוין כן דברי שייירי כנסת הגדולה שאין להם פירוש למעיין, גם מה שכתב שכן חילק במהרי"ל תמוה וקיצרתי. והנה בתשובת ר' יום טוב צהלין האריך לתמוה על הריב"ש ור"ן פרק ב' דביצה שכתבו טעם דמיתקן יותר הא בלאו הכי מותר מטעם דטירחא אחת כדפירש רש"י [ביצה] דף י"ז ותירץ שמצא בשלטי גיבורים דלטעם מיתקן יותר אפילו אמר בפירוש לצורך מחר עד כאן דבריו בקצרה. ותימא עליו שלא ראה בטור שממנו העתיק השלטי גיבורים ועוד דבאמת מבואר ברוקח שהביא בית יעקב דאף לטעם דמיתקן יותר [אסור] בפירוש וכן פירש רש"ל וב"ח ואחרונים דאסור, אך בדיעבד נראה דלכולי עלמא מותר, ובעיקר קושייתו יותר הוה ליה לתרץ דלכך כתבו טעם דמיתקן יותר דאף שאחר שהניח הקדירה על אש דיש טירחא אחרת מותר להוסיף בשר כמו שכתב הלבוש סוף סימן זה ופשוט דגם רש"י דפירש טעמא דטירחא היינו לתנא קמא אבל מודה דסבירא ליה לרבי שמעון בן אלעזר טעם דמיתקן יותר, ומה שהאריך ט"ז בזה כבר מבואר בים של שלמה וב"ח. עוד הניח בתשובת ר' יום טוב צהלון שם לתמיה גדולה על הר"ן שם שהקשה מהא דמנחות חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתים בענף ושלוש בענף אחד שתים מייתינן שלוש לא מייתינן דלריבוי בשיעורא אסור מאי פריך הא שאני הכא משום דמיתקן יותר עד כאן דבריו, ולא ירדתי לסוף דעתו דהא רבי שמעון בן אלעזר לא בא אלא להוסיף על תנא קמא דאפילו הכי דמיתקן יותר נמי מותר אבל מודה לתנא קמא היכא שיש טירחא אחת מותר בריבוי כמו בנחתום בסוף סימן זה אף דאין מיתקן יותר אם כן שפיר היקשה הר"ן:

ג

[ג] הרבה קדירות וכו'. היינו שצריך לאכול מכל אחד וכמו שנוהגין שעושין הרבה מעדנים ונותנין אותו על השולחן ואוכלין ממנו קצת. אבל לא כשעושין עיקר המאכל משום סעודת לילה ואין אוכלין ממנה אלא משום היתר בעלמא (ב"ח) ורדב"ז, אבל מגן אברהם כתב שנוהגין היתר שמבשלין בשחרית לצורך הלילה ועל כל פנים צריך ליזהר לאכול קצת ממנו ואפילו מתבשיל או מרוטב סגי (ואפילו ליתן לתינוק), והאריך בראיות ומסיק דמכל מקום יש ליזהר לבשל בערב יום טוב לצורך ליל שני. ואני אומר שפלוגתא זה הוא מפורש בשולחן ערוך ולבוש סימן תקכ"ז סעיף כ"א, ועיקר כסברא ראשונה שם ולהחמיר, גם יש לי לדחות ראיות של מגן אברהם וארשום בקצרה דברש"ל סימן ט"ו בסימנים משמע דוקא בשיש כזית באמת צורך היום הוא דמותר אבל כשעושה על ידי הערמה אסור, וכן מה שכתבו בתוס' דף י"א לאכול הכבד וכו' אפשר דנמי צורך היום, ומה שכתב מבית יוסף בשם רשב"א דמשמע בקדירה שמשביח שרי לא עיין בגוף התשובה סימן תרפ"א שכתב זה אף לטועה דמתיר לשחוט ולבשל על סמך שיתן לתינוק מעט אבל באמת גם זה אסור כמו שביאר שם קודם להדיא ועוד דאי מותר קודם אכילה תיקשי קושיית הרשב"א אם כן יהא מותר לזמן כותים לאכילה על דרך זה שיתן לתינוק מעט מכל. גם תימא על הט"ז שכתב דרשב"א מיירי כשאומר בפירוש לצורך מחר הא מייתי השואל ראיה מרב אדא דמלח גרמא בביצה דף י"א ושם מיירי כשלא אמר וגם הרשב"א השיב דשאני במלח גרמא שאם לא נתיר לו אתי למימנע משמחת יום טוב ואי באמר לא יאמר ולא ימנע אלא דמיירי על כרחך בלא אמר, וכן מבואר עוד למעיין בתשובה שם דמיירי בלא אמר:

ד

[ד] אחר אכילה וכו'. וביום טוב שני אחר מנחה כשרוצה לאכול מותר לבשל (מהרי"ל) ופשוט:

ה

[ה] [לבוש] ואם הערים וכו'. זה לשון הריב"ש סימן רנ"ד אין לאסור הבשר מפני שהערים לאכול ממנה מעט היום שהרי הערמה זו לא היתה בשעת שחיטה שאם בשעת שחיטה היה צריך לבו ביום לכזית מותר ואם לא היה צריך ושחט מזיד הוא וכיון שכבר עבר מותר ומה שאכל ממנה אחר כך אינו חוזר ואוסר ומה שאסרו הערמה היינו במי שמערים ואופה לצורך היום וחוזר ואופה לצורך היום ואמר הראשונה תהיה למחר, עד כאן, מבואר מזה דכל שכוונתו לאכול מעט ולא אכל נמי אינו אוסר וכן משמע בט"ז סוף סימן תקכ"ז וכן משמע לשון בית יוסף דהערמת אכילת כזית אין הערמה וכו' משמע כיון שכוונתו לזה אף שלא אכל, הארכתי בזה לאפוקי מגן אברהם שכתב דלא מיקרי הערמה כיון שאכלו ממנו מעט דמשמע דאם לא אכל אסור דליתא. והנה בעיקר דין זה פסק הב"ח דאף בהערמת אכילת כזית אסור בדיעבד וט"ז ומגן אברהם חלקו עליו מדברי בית יוסף וריב"ש ובאמת שכן משמע בשולחן ערוך וכן מלבוש שכתב אם עבר ובישל אחר אכילה וכו' משמע כן ואי מיירי במזיד או שוגג מאי איריא אחר אכילה אלא דמיירי שרוצה לאכול, מיהו יש לומר דלרבותא נקט דקודם אכילה פשיטא דאינו לוקה דיש יותר סברא דאורחיה כדמשמע בספר תניא סוף סימן ע"ה וכן בשולחן ערוך אפשר לכוין כן ודו"ק. ודעת הב"ח נראה לי משום דרמב"ם ושאר פוסקים סימן תמ"ו דאסור במערים מיהו אפשר לפרש דבריהם כך וכן משמע בעל הלכות גדולות סמ"ק שכתב ואם הערים אסור מיירי כשמבשל בקדירה לבדה, עד כאן, הא משכחת ליה אפילו בקדירה אחת וכגון שמערים לאכול כזית אלא דאין איסור בזה בדיעבד, ויש ליישב ודו"ק. גם נראה לי דהב"ח לטעמיה דסבירא ליה דהכא אף במזיד אסור אם כן גם בכל הערמה אסור דדוקא בעירוב תבשילין מקילין במזיד, אך קשיא לי לפי זה מאי פריך הש"ס [ביצה] דף י"ז ממעשר ומטביל ומבשל הא גם בעבר ואפה אסור רק בלא עירוב תבשילין מקילין וצריך עיון אליביה דב"ח, גם הרי"ף ועבודת הקודש ושאר פוסקים לא חילקו ומתירין גם הכא במזיד כמו בלא עירוב תבשילין, אך ראיתי בספר תניא דף ע"ה זה לשונו, צריך לגעור בו ושמא היה טוב לאסור לו כדי שלא ירגיל עצמו בכך, עד כאן, לכן נראה לי דאם רואה המורה שמקילין שיחמיר להם אף במזיד דהא יש פוסקים אוסרין במזיד גם בעירוב תבשילין:

ו

[ו] [לבוש] יכול למלאות וכו'. משמע גם בזה שרי להערים קודם אכילה (מגן אברהם), ונראה לי דאף אחר אכילה אפשר להתיר כיון שיש טירחא אחת ועיין סימן תקי"ב שמותר להרבות בשביל כותים:

ז

[ז] אסור להוסיף וכו'. ואם עושה כדי שלא יבקע הקדירה שרי:

ח

[ח] [לבוש] מותר להוסיף וכו'. משמע דאפילו הוא בקדירה קטנה מותר ליתנו בקדירה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהא שמן ביותר (מגן אברהם), דקדק כדי שיהא שמן אבל בלאו הכי אסור כיון שיש עוד טירחא ועיין סימן תק"ז ס"ק [ט"ו]:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.