מחצית השקל/אורח חיים/תעו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תעו

(א) (ס"ק א) לאכול כו' עיין בגמרא פסחים דף מ"א דבצלי קדר איכא פלוגתא בין ר' לרבנן בקרבן פסח אי עבדו צלי קדר אי לוקה על אכילתו. אבל בעשה לכ"ע עובר דכתיב צלי אש ולא מחמת דבר אחר. ובצלאו ואא"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו לכ"ע לוקה. והרמב"ם פסק דבין בצלאו ואח"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו או צלי קדר לוקה ועיין בכ"מ א"כ ס"ד אי בשלו ואח"כ צלאו או צלי קדר יש להתיר לאכול בפסח דל"ל שמא יאמרו פסח הוא דהא כה"ג בפסח אסור ולכן כ' מ"א דלית' דאפי' איכא תרתי לטיבות' דהיינו בשלו ואח"כ צלאו ואותו צלי היה צלי קדר. דמ"מ אסור דמ"מ איכא מראית העין שלא ידעו הרואים. שהוא צלי קדר וכ"ש שלא ידעו שנתבשל תחלה אבל צלאו ואח"כ בשלו כיון דנראה עכשיו שהוא מבושל ליכא מראית העין לכן מותר. מיהו בחולה וזקן יש להתיר בזה לאו דוקא היכי דאיכא תרתי לטיבות' דהיינו בשלו ואח"כ צלאו ואותו צלי הוא צלי קדר אלא בחדא סגי או בשלו ואח"כ צלאו אפי' צלי שפוד. או צלי קדר אפי' לא בשלו תחלה אבל פר"ח חולק וס"ל דלא פלוג רבנן וכל מה שנכנס תחת שם צלי אסור. וא"כ גם צלאו ואח"כ בשלו אסור דגם הוא מיקרי צלי דדוקא גבי קרבן דאיכא קרא למעט דלא מיקרי צלי אבל בעלמא צלי מיקרי ואסור:

(ב) (ס"ק ב) אכילה כו' ב"ח סי' תע"ז ס"ק ה' באמת הם דברי התו' בפסחים דף ק"ז ע"ב ד"ה דלמא כו' אלא שהתו' כתבו דבריהם לענין פסח. והב"ח הוסיף דגם באפיקומן שהוא זכר לפסח הדין כן:

כ' ב"י כו' ופושעים יכשלו בם ואם קץ כו' לכאורה האי ואם קץ כו' הוא פירוש לדברי רוקח דלפום ריהטא דברי הרוקח הם נגד דברי הש"ס דנזיר דף כג ע"א:

דאמר רבה בב"ח אר"י מ"ד כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. משל לשני ב"א שצלו פסחיהם א' אכלו לשם מצוה וא' לשם אכילה גסה זה כו' וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם. א"ל ר"ל האי רשע קרית ליה ניהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעביד. אלא משל לשני ב"א זה אשתו ואחותו עמו כו' וא"כ ניהו דהרוקח ס"ל דאפיקומן דין פסח יש לו מ"מ הא גם פסח אמרינן דאם אכלו לשם אכילה גסה לא הוי פושע אלא דלא עביד מצוה מ"ה וצ"ל דס"ל כמ"ש התו' שם ובפסחים דף ק"ז שהקשו על קושית הש"ס הנ"ל האמרי' ביומא האוכל אכילה גסה ביה"כ פטור אלמא דלאו אכילה מיקרי. ובנזיר משמע דעכ"פ יצא ידי פסח ותי' דתרי גווני אכילה גסה איכא חדא שקץ באכילה ובהאי מיירי ביומא דכה"ג לאו אכילה הוא. ובנזיר מיירי שאינו תאב כלל. ומ"מ יש לו טעם ואינו קץ בה לכן יצא. אלא דלא עביד מצוה מ"ה וצ"ל דכוונת רוקח במ"ש אל יהי כו' דאמרי' בנזיר כו' ופושעים כו' הרי דלאכילה גסה קרו פושעים וניהו דדחי ר"ל ואמר דמ"מ פסח עביד. היינו דוקא כה"ג שאינו קץ אבל היכי דקץ דמוכח במס' יומא דל"מ אכילה עליו נאמר ופושעים כו' כס"ד דהש"ס שם. וצ"ל דס"ל דה"ה דהש"ס בנזיר המ"ל דגם אכילה גסה דהתם מיירי בקץ ושפיר ק"ל פושע וכמ"ש מהרש"א בפסחים ע"ש אולם י"ל דרוקח ס"ל כתי' השני דהתו' דפסחים דהא דאמרינן בנזיר דלא הוי פושע ופסח מיהו עביד משום דאכילת פסחים לא מעכבא. וא"כ במצה דאכילתה מעכבת ואין בעשייתה מצוה כי אם האכילה ודאי הוי פושע ועיין בח"י:

(ג) (ס"ק ג) ועוף כו' דלעולם יטעו כו'. דבצלי לפעמים אינו ניכר אם הוא בשר עוף או בשר בהמה:

משא"כ בסי' תס"ט דלאו צלי הוא אלא דאיכא מראית העין משום אמירתו שאומר בשר זה לפסח שפיר יש לחלק בין בהמה לעוף. כיון שניכר שהוא עוף יודעים שאין כוונתו לקרבן פסח:

אבל דגים מותר. וה"ה ביצים. וכ"כ ט"ז דלא כרש"ל ועיין מה שכתב לעיל סי' תע"ג במ"א ס"ק ח':

(ד) (ס"ק ד) שהיו כו' ומתאבלים כו' וטעם אחד שכתב רמ"א שליל תשעה באב נקבע בליל פסח ר"ל שבאותו יום שחל פסח חל גם ט"ב כמה שכתב לעיל סי' תכ"ח בסימן א"ת ב"ש כן כתב ח"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.