כף החיים/אורח חיים/תעו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תעו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שונה הלכות
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] מקום שנהגו לאכול צלי וכו'. ואשכנז מקום שנהגו שלא לאכול צלי הוא. טור. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"א מ"א סק"א. ח"י או' ב' חק יוסף או' א' מש"ז או' א' ר"ז או' ה' ח"א כלל ק"ל או' ט' מ"ב או' א' ואף בליל שני אין אוכלין. א"ר או' ב' מש"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם. ובאלו הארצות שאין נוהגין לאכול צלי בליל פסחים אסור גם בליל ט"ו אייר ואף את"ל כיון דבמנהגא תליא מלתא אמרינן דלא נהגו רק בט"ו בניסן. מ"מ גדי מקולס דאסור בכל מקום איסורו הוא אף בלילי ט"ו אייר. הגהות הרש"ש פסחים נ"ג ע"א לפי הא"נ שכתבו התו' יעו"ש.

ב[עריכה]

ב) שם. בלילי פסחים. דייק לומר בלילי לרבות ליל שני שנוהגין בו כמו בליל א'. יפ"ל ח"ב או' א'. ובענין הימים כתב בתשו' בית יהודה סי' נ"א דבמקום שנהגו שלא לאכול הוא בין בלילה ובין ביום דלא בעינן דוקא דומיא דאכילת פסח ממש וסיים וכן קבלתי ממורי הרב ז"ל שאיסור צלי לדידן בשני ימים ראשונים בין בלילה בין ביום וכן צריך לנהוג ולהנהיג יעו"ש. וכיכ בדף ק"ח ע"ג סי' ט"ו. והסכים עמו הרב חסדי דוד פי' התוספתא. בפ"ב דביצה יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' א' ובספרו מחב"ר או' א' וחיים שאל ח"ב סי' ל"ח או' פ"ט. והער"ה או' א' יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו לעיל סי' תע"ג או' ס"ג דדעת כמה אחרונים כדברי מ"א וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בד"מ דביום מותר לאכול כיעו"ש. וכ"מ לשון התנא דנקט לילי פסחים משמע דאף במקום שנהגו שלא לאכול אינו אלא בלילות. וכ"כ השו"ג או' ג' דביום מותר בכל מקום דהפסח אינו נאכל אלא בלילה ואין לגזור ביום אטו לילה כיון שעיקר איסורו אינו אלא מנהג וכן המנהג עכ"ל. וכ"כ הנה"ש או' ב' דמוכח מסתמיות כל הפו' דביום שרי וכתב על דברי בית יהודה הנז' דראיותיו אין מכריעות ואפי' אם נהגו נמי לא הוי מנהגא וסיים כי נמי נימא דאין להקל במקום שנהגו איסור מ"מ פשוט דאין להנהיג איסור בעיר חדשה וכ"ש במקום שנהגו היתר כיון דעיקר הדבר תלוי במקומות מאי דנהוג נהוג יעו"ש. ומנהג אזמיר יע"א שלא לאכול צלי ב' לילות של פסח ויום א' לבד וביום ב' אוכלין כמ"ש הרב בתי כנסיות בסי' זה יעו"ש. רו"ח או' א'.

ג[עריכה]

ג) שם. בלילי פסחים אוכלים. מיהו בשר שמניחים על השלחן זכר לפסח אין אוכלים אותו בלילי פסחים אף במקום שנהגו לאכול צלי כמ"ש לעיל סי' תע"ג או' ס"א יעו"ש.

ד[עריכה]

ד) שם. מקום שנהגו שלא לאכול וכו'. וצלאו ואח"כ בישלו מותר אבל בבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר אסור מפני מראית העין. מ"א סק"א. ח"י אר ב'. א"ר או' ב'. מיהו הנ"ץ מתיר בצלי קדר וכ"כ הזכ"ל בשם לקט הקמח דף מ"ד ע"ד יעו"ש. והפר"ח כתב לאסור בין בישלו ואח"כ צלאו ובין צלאו ואח"כ בישלו יעו"ש. וכ"כ בית יהודה דף ק"ח ע"ג סי' ע"ו בשם רבו ז"ל. והביאו המחבר אר ב'. וכ"כ חק יוסף או' א' על דברי הפר"ח הנז' דנראין דבריו אבל הר"ז או' ד' פסק כדברי מ"א דצלאו ואח"כ בישלו מותר. וכ"פ בתשו' בית יעקב סי' כ"ד. וכ"מ מדברי ח"א כלל ק"ל או' ט', וכ"פ מ"ב או" א' והרב ים יששכר בפ"ב דין ט"ו כתב להכריע דאם ביה"ש היה צלי חל עליו שם איסור ושוב אינו יכול להתירו ע"י בישול אך אם נתבשל אחר הצליה מבע"י לא נקרא על בשר זה שם איסור מעולם ומותר יעו"ש. עיקרי הד"ט סי' י"ט או' יו"ד. ונראה דלעת הצורך ושמחת יו"ט יש להקל כדברי המ"א ודעמיה דצלאו ואח"כ בישלו מותר כיון דעיקר איסור זה אינו אלא משום מנהג.

ה[עריכה]

ה) וכתב שם המ"א דבבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר לצורך חולה קצת יש להקל. וכ"כ א"ר שם. חק יוסף שם. ר"ז שם. מ"ב שם.

ו[עריכה]

ו) כל דבר שבקדירה שיש בו מרק אעפ"י שלאח"כ מצטמק ולא ישאר לחלוחית של מרק אינו נקרא צלי אלא תבשיל ומותר. בית יהודה שם. מחב"ר או' ד' שע"ת.

ז[עריכה]

ז) שם. מקום שנהגו שלא לאכול וכו'. ואסור להם לשנות מנהגם ואף בניהם אחריהם אינן רשאים לשנות מנהג אבותיהם ואף מי שבא לדור שם ממקום שנהגו לאסור אסור לו לאכול כמ"ש סי' תס"ח ר"ז או' א'. ועיין בדברינו לשם או' ל"ה ואו' מ"א ודוק.

ח[עריכה]

ח) שם. ובכ"מ אסור לאכול שה צלוי כולו וכו'. משמע דאפי' אם לא נצלה עם קרבו וכרעיו ביחד אסור וכ"מ מדברי הרמב"ם פ"ח דין י"א והלבוש. מיהו מדברי הטור ומור"ם ז"ל לעיל סי' תה"ט משמע דאינו אסור אלא א"כ צלאו עם ראשו וקרבו וכרעיו ביחד יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' יעו"ש. אמנם לשון הברייתא בפסחים ע"ד ע"א הוא כדברי הרמב"ם והש"ע וע"כ יש להחמיר.

ט[עריכה]

ט) שם. ובכ"מ אסור לאכול שה וכו'. אבל עגל אפי' צלוי כולו מותר במקום שנוהגין לאכול צלי. פר"ח. י"א בהגה"ט. ער"ה או' ב' מ"ב או' יו"ד.

י[עריכה]

י) שם. אסור לאכול שה וכו'. ואין חילוק בין גדי לטלה שיש בו אליה ואפי' בן ב' שנים או נקבה או בעל מום דלא חזו לפסח אסור. הרשב"ץ דף ל"ג. ער"ה או' ג'.

יא[עריכה]

יא) שם. שה צלוי כולו וכו'. ומבואר בש"ס פ' מקום שנהגו דמי שעבר והנהיג בני דורו לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים מנדים אותו וכדשלחו לתודוס אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי. ומבואר שם ומוכח בסוגיא זו שלפעמים אף מי שראוי לנדותו מותר לנשאו פנים שלא לנדותו אם הוא גדול בתורה כמו בתודוס או שמטיל מלאי לכיס ת"ח או אפי' גברא אלמא כדאיתא שם בש"ס. וכ"ז כששב מחטאו אבל כששלחו לו והתרו בו ועדיין עומד במרדו מנדין אותו בלי נשיאות פנים ולפעמים על עבירה גדולה מנדין אותו בסתר וכדאיתא במו"ק דף י"ז גבי האי אלמא יעו"ש. ח"י או' ג' והב"ד הברכ"י או' ג' וביו"ד סי' של"ד או' מ"ט ואו' ן' יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' תס"ח או' ו' ואכמ"ל.

יב[עריכה]

יב) שם, שה צלוי כולו וכו'. ואף בליל שני אסור ומ"מ לענין נידוי י"ל דוקא בליל א' מנדין בגדי מקולס לא בליל שני. מש"ז או' א'.

יג[עריכה]

יג) שם. שה צלוי כולו וכו'. וכל שצולה אחר חצות אסור לאכול מבע"ד ג"כ אבל בשר צלי במקום שאין אוכלין דוקא בלילה הא מבע"י מותר לאכול וכ"ש לצלות דלא קבלו עלייהו רק אכילה בלילה לאסור. מש"ז שם.

יד[עריכה]

יד) שם. ואם היה מחותך. ר"ל כשצלה אותו היה מחותך או אפי' כשהוא מחובר אלא שנחתך אבר א' מגופו קודם הצלייה (ואפי' צלאו אצלו. גמ') או ששלק בו אבר א' כשהוא מחובר ואח"כ צלה אותו כולו כאחד הואיל ואינו דומה לצליית הפסח ה"ז מותר במקום שנהגו לאכול צלי בלילה הזה. ר"ז או' ב' מ"ב או' ד' ואו' ה' ועיין עוד מזה לעיל סי' תס"ט או' יו"ד.

טו[עריכה]

טו) שם בהגה. על אכילה גסה. ופירשו התו' (נזיר כ"ג ע"א) דתרי גווני אכילה גסה הן אחת שנפשו קצה מלאכול ועל אותה אכילה פטור ביוה"כ ויש אכילה גסה שאינו מתאוה לאכול אך יש בה טעם ועל אותה אכילה קאמר בנזיר שאם אכל את הפסח לשם אכילה גסה לא עביד מצוה מן המובחר. והא דפסח נאכל על השבע היינו שמתאוה לאכול קצת. ב"ח רסי' תע"א. מ"א סק"ב.

טז[עריכה]

טז) וכשאוכל האפיקומן לא יהיה לו טורח דאמר בנזיר (כ"ג ע"א) אכל מצה (צ"ל פסח) לשם אכילה גסה עליו כתיב ופושעים יכשלו בם. רוקח סי' רפ"ג. ב"י סי' תע"ז. מ"א שם. ואם אכלו ממש אכילה גסה לא יצא. רוקח שם. והיינו אם קץ במזונו שפטור על אותה אכילה ביוה"כ כמ"ש באו' הקודם ובסי' תרי"ב סעי' ו' וכ"כ מ"א שם. ח"י או' ד' א"ר או' ג' חק יוסף או' ב' ר"ז או' ה' מ"ב או' ו'.

יז[עריכה]

יז) נמצא ג' מיני אכילות. א' מתאוה לאכול במ"ע מצוה מן המובחר. ב' שאין מתאוה ואינו קץ יוצא י"ח ולא מן המובחר ובאיסורין חייב. ג' קץ במזונו י"ח לא יצא ובאיסורין פטור. א"א או' ב'.

יח[עריכה]

חי) שם בהגה. על אכילה גסה. וגם בליל שני יש ליזהר לאכול לתיאבון. ח"י שם. ועיין לקמן סי' תפ"א סעי' ב' בהגה.

יט[עריכה]

יט) שם בהגה. או ישתכר וישן מיד. ותניא בתוספתא חייב אדם לעסוק בה' פסח כל הלילה. ביאורי הגר"א. והלבוש כתב הטעם שלא ישן מיד ולא יוכל לגמור ההלל.

כ[עריכה]

ך) [סעיף ב'] אפי' בשר עגל ועוף וכו'. שאין הפסח בא מהם לפי שהעולם יטעו בין צלי לצלי ויבואו להתיר גם בשר צלוי מכבשים ועזים כיון שהכל מין בשר הוא. ר"ז או' ג' מ"ב או' ח'.

כא[עריכה]

כא) שם. כל דבר שטעון שחיטה וכו'. אבל דגים וביצים צלויים מותרים. עו"ש או' ב' ע"ז ומ"א סק"ג ח"י או' ה' א"ר או' א' חק יוסף או' ג' ר"ז שם. ח"א כלל ק"ל או' ט' וא"כ רשאי לצלות ביצה ולאכול בליל א' מש"ז או ג' ועיין לעיל סי' תע"ג או' ס"ט.

כב[עריכה]

כב) שם. אסור לאכול צלי וכו'. ומבושל אף באם עשו מנהג שלא לאכול מנהג שטות הוא ומבטלין משמחת יו"ט ורשאי להתיר בפניהם. א"א או' ג'.

כג[עריכה]

כג) שם בהגה. לאכול בסעודה ביצים וכו'. וגם נכון לאכול דגים ומה גם כשחל בשבת. יפ"ל ח"ב בסי' זה או' ב' ובסי' תע"ג או' ה' ועי"ש כמה טעמים לזה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תע"ג או' ז"ן.

כד[עריכה]

כד) שם בהגה. זכר לאבילות. וכתב הרו"ח או' ב' דמשמע בס"ח שלא יאמר בפירוש כן משום דרכי האמרי.

כה[עריכה]

כה) שם בהגה. משום שליל ט"ב נקבע בליל פסח. פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ט"ב וסי' על מצות ומרורים יאכלוהו וכמ"ש לעיל סי' תכ"ח סעי' ג' בסדר לקביעות המועדים א"ת ב"ש וכו' יעו"ש ולפ"ז בליל שני אין צורך לאוכלם אכן לטעם ב' יש לאוכלם גם בליל שני. ועיין לעיל סי' תע"ג שהיו מקריבין ק"פ ועכשיו בטל ועוד טעם משום דביצה תרגימו ביעא דבעא רחמנא לפרקינן וזהו הטעם לביצים שעל הקערה. ח"י או' ו' ועיין לעיל סי' תע"ג או' נ"ו.

כו[עריכה]

כו) שם בהגה. ועוד זכר לחרבן וכו'. והמש"ז או' ג' כתב הטעם בשם יד יוסף פ' תולדות כי אברהם אע"ה מת בע"פ ומשו"ה אוכלים ביצים זכר לאבילות יעו"ש. והגר"א כתב עוד העטם מפני שעושין אותו זכר לחגיגה כמ"ש לעיל סי' תע"ג סעי' ד' וצריך לאכול ומה שאין אוכלין את הזרוע לפי שעושין אותו צלי ואין אוכלין צלי ויוצאין באפיקומן שאוכלין עכ"ל. ולפ"ז יש לאכול אותה ביצה שהונחה בקערה לזכר קרבן חגיגה ויש נוהגין לומר בעת אכילת הביצה זכר לקרבן חגיגה.

כז[עריכה]

כז) שם בהגה. שהיו מקריבין ק"פ. ומתאבלין ע"ז. ולפ"ז יש לאכול גם בליל שני וכמ"ש לעיל או' כ"ה וכ"ה לפי הטעם שהיא זכר לקרבן חגיגה. ומ"מ לכל הטעמים אינו אלא לזכר בע"א ודלא כההמון שחושבין זה למצוה ומכח זה ממלאים כריסם עד שאוכלים אפיקומן על אכילה גסה ולכן צריך אדם לידע בנפשו. ח"א כלל ק"ל או' ט'.

כח[עריכה]

כח) שם בהגה. רק ב' טבולים וכו'. ומה שטובלין גם המרור שעל הכריכה בחרוסת אין זה טיבול ג' דאין עושין כן אלא משום ספק ושניהם נחשבים לאחד. ט"ז סי' תע"ה סק"ו.


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון