מחצית השקל/אורח חיים/תעה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תעה

(א) (ס"ק א) יטול כו' ומיהו היה צ"ל כו' עסי' קנח סעיף י' דצריך שיכוין דהנטילה שנוטל לצורך דבר שטבולו במשקה אם נמלך ורוצה לאכול פת יש אומרים דצריך לחזור וליטול

(ב) (ס"ק ב) ויאחזם כו' כל שלשתן מלשון ש"ע משמע דדי כשאוחז העליונה והפרוסה דעל א' מברך המוציא ועל השני ע"א מצה וכיון די"א לברך על השלימה המוציא ועל הפרוסה ע"א מצה וי"א להיפך לכן יאחז שתיהן ויברך שתי הברכות זא"ז (ומה"ט כ' ט"ז דמ"ש בש"ע ואם אינו יכול כו' יאכל של המוצי' תחלה הוא לאו דוקא דהא לא ידעי' איזה של המוציא) אבל ב"ח ורש"ל ושל"ה כ' דצריך לאכול שלשתן משום לחם משנה דלמה יגרע ליל פסח משאר י"ט בזה אלא דבעי' פרוסה ג"כ משום דדרכו שנ עני בפרוסה

(ג) (ס"ק ג) העליונה אפי' חל בשבת דמבואר בסי' רעד דיש לבצוע בלילה על התחתונה:

(ד) (ס"ק ד) כזית כו' ז"ל ד"מ כו' דדי כשיבלע כזית כו' וא"צ לבלוע זית של מצה וזית של המוציא בבת אחת:

כורך שלשתן ר"ל הלל היה. כורך פסח מצה ומרור דאמרי' דאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצ' תרנגולת והא ג' זיתים ה"ל ביצם ומחצה. משמע דס"ל דדי כשבולע זית א' כו' מדכתב ה"ה לדידן זית א' של מצה ושל מרור והל"ל ה"ה לדידן שני זית מצה ומרור (אם כי דיוק קלוש הוא) אע"ג דלדידן דכורכים מצה ומרור כמו שעשה הלל ה"ל עכ"פ לאכול גם השני זיתים של מצה ומרור בב"א דומי' דהלל צ"ל דס"ל כיון דלדידן אינו אלא משום חומרא וכמ"ש להבא בשם הב"ח די כשבולע זית א' בב"א. אבל מ"א באמת חולק בס"ק א' אבל הכא בשני זיתי מצה ומוציא אפשר מודה מ"א דסגי אם אוכל זית א' בבת אחת:

וכ"מ בחולין ספ"ז כו' לענ"ד צריך לדחוק בראי' זו ולשיטת התוס' שם אין ראיה כלל אך לשיטת רש"י יש קצת ראיה דהכי אי' שם חלק לאבר מן החי מבחוץ (פירש"י שחלקו קודם שנתנו לתוך פיו ואכל כל חלק לבדו זה אחר זה) לכ"ע פטור דכ' רש"י אע"ג דכל איסורים מצטרפים תוך כדי אכילת פרס תי' רש"י דסתם אכילה היא בבת אחת אלא דבכל אסורים גלי לן הל"מ דמצטרפים תוך כדי א"פ אבל אבר מ"ה כיון דחידוש הוא דגם עצמות וגידין מצטרפים לכזית ואין לך בו אלא חדושו וצריך לאכלו בבת א' אבל אם חלקו מבפנים פירש"י שאחר שבא סמוך לבית בליעתו בלעו לחצאין ר"י אמר חייב דהרי נהנה גרונו בכזית ור"ל אמר פטור אכילה במעיו בעי' וליכא עכת"ד. וס"ל למ"א דע"כ לא שמעי' ההלכה למ"מ להצטרף כ"א באיסור אבל במצות עשה נשאר משמעות הקרא דכתיב בערב תאכלו מצות ואכילה בבת א' משמע דהא אפי' באמ"ה כיון דחידוש הוא אמרי' דלא קאי עלה ההל"מ. וניהו דר"י ס"ל אם חלקו בפנים חייב דנהנה גרונו בכזית. מ"מ הכא מודה לר"י דבעי' אכילה במעיו. דהא מה"ט קי"ל לעיל סי' ריו"ד דמגמע ופולט א"צ ברכה ע"ש בב"י ומ"א לכן מודה ר"י דצריך לבלוע בבת אחת ואע"ג דבאמ"ה צריך לבלעו שלם ולא ע"י לעיסה. שאני הכא גבי מצה דהא לכתחלה בעי' טעם מצה בפיו ודוקא דיעבד יצא אם בלע מצה וכמ"ש סעיף ג' כך יש לדחוק לענ"ד:

(ה) (ס"ק ה) כזית מרור. ואפי' אכל הברי' שלם דכה"ג י"א בסי' ריד דאפי' פחות מכזית דינו כזית לברך עליו ברכה אחרונה:

דהא א"י בשרשי וא"כ א"א לאכלו עם השרשים דאתי שרשים דרשות ומבטלים מרור דמצוה כמ"ש ס"ק י"ג וכיון דצריך לחסור ממנו השרשים תו לא מיקרי ברי' כמ"ש סי' ריו"ד:

(ו) (ס"ק ו) בלא כו' כ"מ בגמרא. ר"ל ניהו דאמרי' בגמרא מרור א"צ הסיבה משום דמורה על העבדות מ"מ אם מיסב אין בכך כלום דהא הלל כרך פסח מצה ומרור יחד. ופסח ומצה ע"כ צריכים הסיבה ואיך אכל עמהם המרור בהסיבה א"ו דדיעבד יצא וגבי הלל מיקרי דיעבד כיון דא"א בענין אחר:

(ז) (ס"ק ז) וטבלה וכ"פ הב"ח דהא עושי' בזה כהלל והלל ע"כ טבלו בחרוסת ודעת האומרים דאין לטבלה. דחז"ל לא תקנו כ"א ב' טבולי' ולא שלשה. והמצריכים טיבול ס"ל דשני טבולי מרור כחד' חשבי' כיון דעושים מספק' לצאת דעת הלל שכרכן. ודעת החכמים דס"ל דאין לכרכן:

(ח) (ס"ק ח) לא יסיח כו' ב"ח. וכ' הטעם דמשום דהכריכה גופה אינה אלא חומרא ואפי' להלל בזמן הזה דליכא פסח א"צ כריכה מצה ומרור כיון דא"א לקיים קרא כדכתיב על מצות ומרורים יאכלהו דהיינו שלשתן יחד פסח מצה ומרור ולכן אין מקפידים בברכה:

עסי' תקצ"ב סעיף ג' ר"ל מ"א נתן טעם אחר כדמצינו גבי תקיעה אם סח בין התקיעות א"צ לחזור ולברך דהוי כאלו הפסיק באמצע סעודה. כיון דכל התקיעות חד מצוה הן. דוקא בסח בין תפילין לתפילין דב' מצות הן צ"ל ולברך. וה"ה הכא המצה ומרור שאכל כ"א לבד והכריכה חדא מצוה הן וח"י כתב בשם של"ה לכתחלה אין להסיח בכל הסעודה כדי שתעלה הברכה גם לאפיקומן וח"י כ' דקשה ליזהר. נ"ל דבזה צריך כו' דלא כדמשמע בת"ה שהביא לעיל סס"ק ד' ע"ש:

(ט) (ס"ק ט' ) אם כו' לאפוקי נפשיה מפלוגתא ר"ל דבדף קט"ו פליגו רב הונא ור"ח אם אין לו ירקות לטיבול א' וצ"ל גם לטיבול א' מרור איך יעשה ותרוייהו ס"ל מצות צריכות כונה. לכן ס"ל לר"ה דיאכל תחלה מרור לא לשם מצוה כ"א נשם טיבול א' ויברך בפה"א לבד. ואח"ז אוכל לשם מצות מרור ומברך על אכילת מרור. ור"ח אמר ניהו דמצו' צריכות כונה ואינו יוצא בכזית א' אם אינו אוכלו לשם מצוה ומ"מ כיון דעכ"פ אכל מרור איך יברך אח"ז על כזית שני אכילת מרור וכבר מילא כרסו מן המרור. לכן יברך על כזית א' שני ברכות בפה"א וגם על אכילת מרור. ואע"ג דאינו יוצא ידי מצות מרור בזית ראשון מ"מ עולה ברכת ע"א מרור לזית שני שיאכל אח"כ לשם מרור. ולא הוי הפסק. ואוכל אח"כ לשם מצות מרור כזית בלא ברכה כלל והכי קי"ל כר"ח. מ"מ לכתחלה היכי דאפשר למצוא שאר ירקות לטיבול א' עדיף לצאת גם ידי רב הונא:

אפי' הוא מין לפת ר"ל אע"פ שכתב לעיל סי' תע"ג ס"ק ד' לכתחלה ראוי ליקח ירק שהוזכר בגמרא ולא לפת:

(י) (ס"ק י) בטיבול כו' י"ל כמ"ש קצת פוסקים כו' הוא דעת ר"י שהבאתי לעיל סי' תעג ס"ק י"ח:

(יד) (ס"ק יד) בלי כוונה כו' במידי דאכילה שאני כדאמר שמואל בעלמא אע"ג דדבר שאינו מתכוין פטור מ"מ המתעסק בחלבים ועריות (ר"ל בלא מתכוין) חייב דהא נהנה. וה"ה לענין קיום מ"ע:

ומה"ט אפי' ידע כו' דברים אלו קשין להולמן דמשמע כ"ש אם לא ידע והא בש"ע כתב להיפך דוקא בידע. והוא דעת הר"ן וה"ה ועיין בב"י. וי"ל ניהו דדעת הר"ן וה"ה דוקא בידע. אבל דעת רי"ו הוא להיפך דאפי' למ"ד מצוה א"צ כונה דוקא בסתם אבל אם אינו רוצה לצאת אינו יוצא ועיין בב"י וא"כ כ"ש לדידן דקי"ל מצו' צריכות כונה דבידע לא יצא. אך קי"ל כהר"ן וה"ה מ"מ שייך שפיר ל' ואפי' ידע דלרי"ו אפי' למ"ד א"צ כונה כה"ג לא יצא וניהו דאנן קי"ל בלא ידע לא יצא למ"ד צריכות כונה מ"מ יש צד סבר' דבידע פשיטא דלא יצא כסבר' רי"ו אלא משום דאכל ונהנה:

(יז) (ס"ק יז) מעשרון כו' (זכר ללחמי תודה כמ"ש רמ"א ר"ל דבתודה היו ד' מינים וג' מינים היו מצה והיו נעשים מי' עשרון וכל מין היו י' חלות. נמצא הי' מגיע על י' חלות ג' עשרון ושליש א"כ מגיע לכל חלה שליש עשרון א"כ ג' חלות היו נעשי' מעשרון לכן יש לעשות ג' מצות מעשרון):

ב' עיסות פחות מכשיעור דאם יעשה כל עיסה כשיעור יהיה מרובה יותר ממה שצריך:

וצ"ע דהא כו' ר"ל דאין טעם שיחלוק מהרי"ל דאי משום שעושה כל עיסה ופוטרו מחלה. הא אח"ז מצרפן וחייבת בחלה ואי דשניהם יחד הוי יותר משיעור חלה. ומבואר לעיל סי' תנ"ו דאין לעשות כן:

היינו דוקא אם לש מיד יותר משיעור חלה דא"א להתעסק יפה בשעת לישה שלא תחמיץ. אבל הכא הא אין לש כ"א פחות משיעור אלא אח"ז מצרפן:

ועכשיו שהמנהג לעשות ד' ואחד מהן נקרא ספקא. אם נשברה א' א' כיצד יעשה עיין ט"ז וח"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.