חק יעקב/אורח חיים/תעו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חק יעקבTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תעו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שונה הלכות
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) בליל פסחים. עיין בכ"ג ובע"ש מה שהעתיקו בשם תשו' מהרי"ו ודבריהם תמוהים וגם לא מצאתי כן בדברי מהרי"ו אולי הוא טעות שנפל בדפוס וכוונתו על מ"ש לעיל סימן תע"ג ס"ק י"ז בשמו דהבשר צלוי שמביאין על השלחן זכר לפסח שאותו צלי אין אוכלין אף במקום שנהגו לאכול צלי:

(ב) אין אוכלין. וכת' המ"א אפילו צלי קדירה (ובנ"ץ מתיר בצלי קדרה) ואפילו בשלו ואח"כ צלאו צלי קדרה יש לאסור מפני מראית עין אבל צלו ואחר כך בשלו מותר: וכתב הלבוש ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צל:

(ג) שה צלי כולו. ומבואר בש"ס פרק מקום שנהגו דמי שעבר והנהיג בני דורו לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים מנדין אותו וכדשלחו לתודס אלמלא תודס אתה גוזרני עליך נידוי וכמבואר שם ומוכח בסוגיא זו שלפעמים אף מי שראוי לנדותו מותר לנשאו פנים שלא לנדותו אם הוא גדול בתורה כמו בתודס או שמטיל מלאי לשום ת"ח או אפילו גברא אלמא כדאיתא שם בש"ס (ועיין ביורה דעה סימן קנ"ז) וכל זה כששב מחטאו אבל כששלחו לו והתרו בו ועדיין עומד במרדו מנדין אותו בלי נשיאות פנים ולפעמים על עבירה גדולה מנדין אותו בסתר וכדאיתא במועד קטן דף י"ז גבי האי אלמא ע"ש והארכתי בכל זה בתשובתי למדינת מעהרין:

(ד) שלא יאכל אפיקומן על אכילת גסה דלא קא עביד מצוה מן המובחר אבל מ"מ בדיעבד יצא וכדאיתא בנזיר דף נ"ג לענין פסח שאכל לשם אכילה גסה נהי דלא קעביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעבד וכתבו התוס' וקשה דבפ' בתרא דיומא משמע דאכילה גסה לא שמיה אכילה ואומר ר"ת דתרי עניני אכילה גסות הם דכשנפשו קצה באכילה מרוב שובעו לא שמיה אכילה כלל והכא שאין נפשו קצה אלא שאין רעב לאכול לתיאבון עכ"ל והרוקח סימן רפ"ג כ' וז"ל כשאוכל אפיקומן לא יהיה עליו לטורח כדאמרינן בנזיר אכלו למצה לשם אכילה גסה עליו נא' ופושעים יכשלו בם (מ"ש למצה צ"ל לפסח גם מ"ש עליו נאמר ופושעים יכשלו בם לא קאי במסקנא אלא דלא קעביד מצוה מו המובחר ודוק) ואם אכיל ממש אכילה גסה לא יצא עכ"ל נראה שדעתו לחלק בענין אחר בין אכלו לשם אכילה גסה או אכילה גסה ממש וע"ל סי' תרי"ב משמע שדעת הפוסקים כדעת התוספת וע"ל סי' תע"א ס"ב מבואר דגם בליל ב' יש ליזהר לאכול לתיאבון:

(ה) שטעון שחיטה. לאפוקי דגים וביצים וכה"ג וכן הסכמת הט"ז וכן עיקר דלא כיש מחמירין וע"ל סי' תס"ט ומ"ש שם:

(ו) שליל ט"ב נקבע בליל פסח. פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ט"ב וסי' על מצות ומרורים יאכלוהו וכמבואר לעיל סי' תכ"ח בסי' לקביעות המועדים א"ת ב"ש ע"ש ולפ"ז בליל שני אין צורך לאכלם אכן לטעם שני יש לאכלם גם בליל ב' וע"ל סי' תע"ג שהיו מקריבין קרבן פסח ועכשיו בטל ועוד טעם משום דביצה תרגומו בועא דבעא רחמנא לפרקינן וזה הטעם בבצים שעל הקערה וע"ל סי' תע"ג:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון