מחצית השקל/אורח חיים/שיט

מחצית השקל ‏ אורח חיים שיט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(ב) (ס"ק ב) לאלתר כו' ודוקא אוכל כו' עס"ד. דאפי' האוכל מרובה ויש טרחא יותר בברירת האוכל מ"מ צריך לברור דוקא האוכל:

(ג) (סק"ג) מותר לברור כו' עמ"ש ס"ס תרי"א שכ' בשם מ"מ שהקשה אהא דאמרי' התם דהתירו חז"ל לקנב ירק (היינו להסיר העלין המעופשין מן הירק) ביה"כ מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש (ע"ש פירושיו) ואמאי התירו מפני עגמת נפש איסור תורה דהא ה"ל בורר גמור ותי' כיון רהעלים המעופשים ראוים לאכילה ע"י הדחק וכה"ג גם בשבת ליכא רק משום שבות ולכן הותר ר"י ביה"כ ע"כ הרי מוכח דגם כה"ג שהעלין נאכלין ע"י הדחק מ"מ איכא איסורא דרבנן לברור הפסולת מתוך האוכל והא דהתירו שבות ביה"כ לברור הפסולת מתוך האוכל ולא אמרו שיברור האוכל מתוך הפסולת דאפילו שבות ליכא צריך לומר דלא רצו חז"ל להטריחו כל כך ואולי י"ל כיון דביה"כ אסור באכיל' גם האוכל מיקרי פסולת אלא לפ"ז לא הי' צריך המ"מ לתירוצו דגם העלין הם אוכל ע"י הדחק וי"ל בדוחק:

(ד) (ס"ק ד) ומניח כו' כוונת רמ"א כו' דלכאור' תיבת השני שהוסיף רמ"א הוא ללא צורך:

(ה) (ס"ק ה) לא מיקרי כו' וכמ"ש ס"ק ג':

ואע"פ שמחבץ ומשמר חייב ר"ל דהא הקום שמפריש מהגבינה או החמאה או השמרים מן היין הוי ג"כ אוכל ע"י הדחק ואפ"ה הוי חיובא דאורייתא ולמה בעלים ליכא אלא שבות. התם בדברים לחים דהם נבללים זה עם זה הוה ברירה גמורה משא"כ בשני דברים יבשים אע"פ שמעורבים זה עם זה מ"מ לא הוי תערובת גמור דכל חד לחודיה באפיה נפשיה קאי וליכא ברירה כ"ה:

מ"מ. פ"א מהלכות שבת.

(ו) (ס"ק ו) לאכול כו' מסעודה לסעוד' דהרב"י הביא מחלוקת הפוסקים מהו נקרא לאלתר דעת המרדכי דוקא להתחיל לאכול אחר ברירתו שרי אבל לאכול אחר שעה חייב ודעת ר"ח דמה שמברר לצורך הסעוד' שמסיב בה מקרי לאלתר. ורי"ו הביא עוד דעה דאפי' לברור ג' או ד' שעות לפני הסעוד' אם הוא לצורך אותה סעודה מקרי לאלתר ולא אסור כ"א לברור מסעודה לסעודה כגון לברור שחרית שהוא קודם סעודת צהרים והוא בורר לצורך סעודת בין הערבים או כשהוא עומד תוך סעודת צהרים ובורר לצורך סעודת בין הערבים בזה חייב:

הרמב"ם כתב כלשון שכתב הרב"י פה בש"ע וכתב הרב"י וז"ל נרא' מדבריו שיש חילוק בין בורר אוכל מתוך פסולת לבורר אוכל מתוך אוכל אחד דבבורר אוכל מתוך פסולת אם בירר להניח עד אחר ג' או ד"ש חייב ובורר אוכל א' מתוך אוכל אחר לא מחייב כ"א בבורר שחרית לאכול בין הערבים (היינו לצורך סעודה אחרת) אלא שאיני יודע מנין לו חלוק זה ואם לא נתכוין לכך קשה אמאי פלגינהו בתרתי (ר"ל דתחלה כתב מ"ש הרב"י סעיף ב' הבורר אוכל מתוך פסולת כו' אפי' לבו ביום כו' וחייב ואח"ז כתב מ"ש הרב"י סעיף ג' היו לפניו שני מיני אוכלין כו' ואם בירר כו' כגון שבירר שחרית כו' חייב) עכ"ל הרב ב"י משמע דפשיטא ליה לרב"י דמדפלגינהו בתרתי בבי ע"כ צ"ל דס"ל חילוק הנ"ל אלא שלא ידע הרב"י מאין למד זה וכיון דגם בש"ע העתיק לשון הרמב"ם ע"כ דגם הרב"י ס"ל חילוק הנ"ל וסמך על סהדותיה דהרמב"ם דודאי מצא מקום לחילוק זה ולכן כ' מ"א על דין זה דמיירי בבורר משני מיני אוכלים אוכל א' מחבירו:

דדוקא מסעודה לסעודה חייב וכ"ז לדעת הרב"י אבל לדעת רמ"א ודאי אפי' בשני מיני אוכלים לא הותר אלא סמוך לסעודה. אבל ג' וד' שעות קודם הסעודה אע"ג שהוא לצורך סעודה ראשונה סמוכה חייב דהא כ' בסעיף א' וכל מה שבורר לצורך סעודה שמסיב בה מיד מיקרי לאלתר ומסתמא קאי אתרוייהו בין על פסולת מתוך אוכל ובין אשני מיני אוכלים שכתב שם המחבר. וכן בסעיף ג' כתב ושני מיני כו' כדי לאכלן מיד כו' משמע כן:

וכמ"ש גבי דגים ועב"י. שכתב וז"ל וכתב בת"ה דבמין א' כו' ושרי ליטול קצתו ולהניח קצת לסעודה אחר' כו' ונסתפק בשני מיני דגים כו' עכ"ל משמע דאינו אסור כ"א לצורך סעודה אחרת ולכן נקט האי התירא במין א'. ועיין בת"ה גופיה בלשון השאלה נרא' מבואר יותר דכן דעתו בשני מיני אוכלים וידוע דהשאלות בת"ה הם דברי ת"ה עצמו ע"ש. וכ"ז לדעת הרב"י משא"כ לרמ"א כנ"ל. ולכן כתב מ"א בסי' שכ"א על הגהת רמ"א בסעיף י"ב בס"ק ט"ו דבעינן סמוך לסעודה ממש. ועיין בספר ת"ש והנה הט"ז חולק על ת"ה ועל רמ"א וס"ל דגם בחד מין שייך ברירה. והא דנקט הש"ס היו לפניו שני מינים כו' לרבותא נקט שני מינים דס"ד בשני מינים ליכא ברירא דכל מין לחודא קאי והביא ראיות לדבריו ובס' א"ר וס' ת"ש וח"מ הסכימו לת"ה ורמ"א ודחה ראיית ט"ז והביאו ראיה לת"ה ורמ"א ע"ש:

(ז) (ס"ק ז) הבורר כו' דבי"ט מקיליני' ולכן ביום טוב אם האוכל מרובה על הפסולת בורר הפסולת מתוך האוכל. כיון דבי"ט מה שהוא לצורך אוכל נפש מותר גם ברירה מותר וא"כ למעט בטרחא עדיף. ומזה מוכח דלא קיי"ל כהטור דס"ל אם הפסולת מרובה על האוכל גם האוכל המועט בטל לגבי פסולת ואסור לטלטלו והביאו ט"ז משמע דפסק בזה כהטור. אולם ממ"ש בסי' תק"י דבי"ט מותר לברור האוכל כשהפסולת מרובה מוכח דלא קיי"ל בזה כהטור דהא לענין טלטול מוקצה י"ט חמיר משבת. וכ"כ בס' א"ר וכ"כ מ"א בסי' תק"י סק"ד ומ"ש הט"ז בשם מהרי"ל שלא לברור במצה טחונה הפרורים הגדולים עמ"ש מ"א בסי' תק"ד ס"ק ט':

(ח) (ס"ק ח) ויש מחמירים כו' אבל כשנתפרק כו' מותר לקלפו כו' ולכן כתב רמ"א ולכן אסור לפרק כו' מתוך קליפתן הירוקה. משום דחשש לדע' המחמירים וניהו דנוהגים היתר לפרק האוכל מתוך האגוזים היינו כשכבר הוסר קליפה הירוקה והוי כמו נתפרק הדגן מן השבלים מערב שבת משא"כ כשעדיין הם בקליפתן הירוקה הוו כמפרק הדגן מן השבלים דאסור לדע' המחמירים כדאיתא בגמרא וב"י בשם התוס' ביצה דף י"ג ע"ב ד"ה ואם קלף כו' אהא דאמרינן שם ררב מקלפי ליה דביתהו כסי כסי וכן דביתהו דר"ח לר"ח כתבו התוס' חילוק זה דמיירי שנתפרק הדגן מן השבלים מע"ש ולכן מותר:

וצ"ל כיון שעודן לחין כו' ולפ"ז כשהשרביטים כבר הם ישנים ואין אוכלים השרביטים אסור לפרק הקטנית מתוך השרביטים:

(ט) (ס"ק ט) אין שורין כו' ה"ה אם יש כו' ר"ל דבש"ע לא כתב לאסור כי אם כשעדיין הפסולת מדובק באוכל דאסור ליתנן לתוך המים להסיר הפסולת מן האוכל. ועל זה כתב מ"א דה"ה אם הפסולת אינו דבוק באוכל אלא מעורב עם האוכל אסור ליתן במים להפרידן זה מזה:

וכ"מ מלשון רש"י שכתב בשבת דף ק"ח ע"א אהאי מתני' דתנן אין שורין כו' וכתב רש"י מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן וכדתנן במסכת ביצה דף י"ד אף מדיח ושולה עכ"ל ומדכ' לברור פסולתן משמע דאין הפסולת דבוק בכרשינים אלא מעורב עם האוכל וכ"נ הראיה שמביא ממס' ביצה דשם מיירי כה"ג ובאמת צ"ל דרש"י גורס גם בשבת אין שולין וכמ"ש ט"ז סק"ה ומ"ש המ"א ועסי' תק"י רצה לומר שם יש מחלוקת הפוסקים אי כה"ג אסור בי"ט וע"ש במ"א סק"ד מ"מ בשבת כ"ע מודים דאסור:

(י) (ס"ק י) יין או מים אם יש בו קמחים מותר לסננו כתב בספר ת"ש שמצויין בטעות וקאי על סודרין אבל משמרת אסור כה"ג מפני הקמחים והדין עמו וכאשר יתבאר בס"ק י"ב:

(יא) (ס"ק יא) משום ליבון כו'. וצ"ע כיון דאמרינן בבגד כו' וכמש"ל סי' ש"ב סעיף ט' י' וגם לפי המובן הפשוט מוכח מכאן מיניה וביה דהא אוסר בסודר משום ליבון ע"כ היינו טעמא משום דשרייתו הוא כבוסו:

ונ"ל שלזה כוון הטור כו' אלא דאסור שמא יסחוט. ומ"ש לאסור בסודר משום ליבון אין הפי' דע"י נתינת מים הוי ליבון דהא מיירי בסודר נקי דלא אמרינן שרייתו ז"כ לדעת הטור אלא משום דמקפיד על הסודר לנקותו חיישינן שמא יסחוט לנקותו ועי"ז חייב משום ליבון:

ומ"ש כו' דאסור ליתן מים. רצה לומר טלית שאחז בו האור לא יתן מים על צדו השני וכתב הטור הטעם משום כיבוס היינו נמי שיבא לידי כיבוס ע"י שיסחטנו:

אבל בשאר משקין כו' כמו שכתוב ס"פ י"ד דאין דרך לסחוט בגד לצורך משקה שבו עכ"ל:

דאין זה כיבוס אלא טינוף כמבואר לעיל סי' ש"ב דלמ"ד אפי' בבגד נקי נמי אמרינן שרייתו ז"כ לדידיה ע"כ צריך לומר דרך לכלוך מותר עיין שם:

(יב) (ס"ק יב) ולהרמב"ם כו' וצ"ע דבעכורי' אף לסבר' א' אסור ור"ל אם כן מה זה שכתב הרב ב"י ולהרמב"ם ואפילו בסודרים כולי אבל לא בעכורים משמע דגם בזה מחמיר הרמב"ם יותר מדעה א' וזה לכאורה ליתא:

וצריך לו' דלדעה א' כו' וכמ"ש הרב"י בשם הר"ן כולי דתנן דף קל"ט ע"ב מסננים את היין בסודרין ובכפיפה מצרית והקשה הר"ן מדקתני בסודרין משמע אבל במשמרת אסור ועל כרחך צריך לומר דמיירי שיש בו שמרים ואי אפשר לשתות בלי סינון הלא כהאי גוונא אפי' בסודרין אסור דהוי בורר גמור אלא על כרחך דמיירי בצלול אם כן מאי אריא סודרין אפילו במשמרת נמי מותר וכדאמר זעירי שם נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת ותירץ דמתני' מיירי שהוא עכור קצת ואפשר לשתותו מ"מ כיון שרוב בני אדם אין שותין אותו בלי סינון לכן במשמרת אסור אלא בסודרין דאיכא שינוי וזעירי מיירי בצלול שרוב בני אדם שותין אותו בלי סינון ולכן מותר אפילו במשמרת וכתב הרב"י שגם דעת רש"י כן הוא לכן פירש"י על המשנה דקתני מסננים את היין בסודרין מפני הקומחין כו' ע"ש. (ומזה תבין מ"ש לעיל בסק"י דמצויין בטעות להתיר מפני הקמחין אפילו במשמרת בשם רש"י) אבל דעת הרמב"ם דמשמרת אפי' צלולים אסור ומאי דאמר זעירי נותן אדם יין צלול כו' לתוך המשמרת ר"ל לתוך סודרין וקרי ליה משמרת כיון דדעתו לשמרו ולסננו בתוכו כ"כ הרב"י הרי דסבירא ליה בסודרין בעיא צלולים ממש אבל עכורים קצת אסור דכן משמע לשון זעירי וגם מה"ת לחלק בין עכורים קצת לעכורים לגמרי. כיון דהר"ן לא כתב לחלק בהכי כ"א מהכרח קושייתו ממתניתין וזעירי דקשיין אהדדי ולהרמב"ם לק"מ:

(יג) (ס"ק יג) משום כו' מצויין בטעות וצריך לציינו על סעיף י"ב:

אבל משום כו' כיון שאינו רחב ורצה לומר והמחיצות נעשו מע"ש. וע"ל בסי' שט"ו בט"ז:

(יד) (ס"ק יד) שאין כו' אבל בגמרא כו' ודברי הרב"י צ"ע הקשו האחרונים דהא הרב"י העתיק לשון רש"י שכ"כ אם כן לא על הרב"י תלונתו כ"א על רש"י אולם יש לומר דהא הר"ן העתיק תחלת לשון רש"י שאין לן מסננת כו' כדרכו ואח"ז כתב הר"ן וז"ל ואע"ג דלאו משמרת ממש כו' כמו שהעתיק מ"א וי"ל דהד"ן בא ליישב דברי רש"י שכתב שאין לך כולי והלא בגמרא אמרו דמחזי כמשמרת וכמו שהקשה מ"א גם מסברא קשיא להר"ן על פירש"י דהא לאו משמרת גמורה היא דהא גם השמרים עוברים ועל זה כתב כיון דקסמים וטנופת לא עברו דמי למשמרת א"כ מ"ש רש"י דאין לך מסננת גדולה מזה ר"ל לפי כוונות הנותן קסמים כולי דע"כ אינו חושש לשמרים דהא יודע שיעברו השמרים אע"כ אינו חושש כ"א לקסמים וטנופת ולגבי קסמים וטנופת כתב רש"י אין לך מסננת גדולה מזה אם כן דברי רש"י אתי שפיר דסמך א"ע ע"ד הש"ס דאמרה מחזי כמשמרת ועי"ז ממילא נבין דברי רש"י שכוונתו כמ"ש הר"ן אבל הרב"י שלא העתיק לשון הש"ס וגם לא הביא דברי הר"ן רק לשון רש"י גרידא דבריו צ"ע שנתן מקום לטעות ובצלול שרי:

(ש"ג) ע' סי' י' ר"ל אפי' לרמב"ם דאוסר במשמרת ואפי' צלול רק בסודר מתיר בצלול מ"מ מודה כאן דבצלול שרי לפי מ"ש במ"א דכאן אינו משמרת ממש ואם כן דינו כסודרין:

נהגו שלא ליתן כו' ולענין קליטת שומן החלב מע"ג חלב ע' במ"א סי' תק"י ס"ק י"ג:

(טו) (ס"ק טו) מוכחי כו' ולפ"ז אסור כו' דע"כ הא דאוסר כאן כשיפסק הקילוח כו' משמע אפילו רוצה לשתות השכר מיד מ"מ אסור והא מבואר לעיל ריש הסי' דאם רוצה לאכלו לאלתר מותר כשבורר בידו אע"כ צריך לומר כיון דהכא מוריק מכלי אל כלי סבירא ליה דיש לו דין בורר בכלי דאפילו לאכול לאלתר אסור. אם כן ה"ה בשומן דאסור ונראה לפי זה דבשומן אפי' לכתחלה קודם שפסק הקילוח אסור לערות דבשכר ההיתר קודם שיפסק הקילוח דאז עדיין אין הפסולת ניכר כמו שכתב הר"ן מה שאין כן בשומן דמיד ניכר הפרש בין המאכל ובין השומן:

אבל בשומן כו' ר"ל גם לפי מה דמסיק דבאינו נותן קסמים בפי כלי מותר לאכול לאלתר דלא מיקרי ברירה ע"י כלי מ"מ בשומן אסור כמ"ש סעיף ג' ובמ"א ס"ק ד' שם דמה שאינו רוצה לאכול מיקרי פסולת וכיון דאין דעתו לאכול השומן עכשיו ה"ל פסולת ואסור לברר פסולת מתוך אוכל אפי' דעתו לאכול האוכל מיד:

ואפשר כו' אבל הכא לחודא קאי הקשה בספר ת"ש דסותר דברי עצמו שכתב לקמן סי' תקפ"ו ס"ק י"ב כתבו דזהו דוקא במין א' ולא בשני מינים והכא השומן עם הרוטב או הבשר שני מינים הם וכמ"ש מ"א ריש ס"ק זה ולענ"ד לק"מ דתחלה צריכים להבין דברי מ"א סי' ת"ק הנ"ל שכתב על דברי ראבי"ה שהתיר לנקר בשר בי"ט ואין בזה משום בורר. וכת' מ"א הטעם וז"ל דבריר' לא שייך אלא בדבר המעורב אבל הכא האי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי כו' ואפי' לפמ"ש סי' תק"י היינו בדבר שהיא פסולת גמור או בשני מיני אוכלים אבל הכא הוא מין א' ואינו פסולת אלא אסור' דרביע עליה עכ"ל מ"א וצ"ב כשמנקר הבשר מן הגידים איך יקרא בשר עם גיד מין אחד ואפי' מנקרו מן החלב גם חלב עם בשר שני מינים אם לא כשהבשר שמן כמ"ש ש"ך י"ד ד"ס נ"ח ועיין בפד"מ שם וע"כ צ"ל דמה שכתב שם מין א' אינו ר"ל מין א' ממש אלא ר"ל כיון שהם דבוקים זה בזה נקראים לענין זה מין אחר וכמ"ש מ"א פה בס"ק שאח"ז במחבץ דהקום והגבינה או החמאה נקראים מין אחד וכן השמרים עם היין אע"ג דקום וחמאה וכן שמרים עם יין ב' מינים הם מ"מ לענין ברירה מיקרי מין אחד. ולולי שהם דברים לחים לא היה בו איסור תורה אע"ג דקום ושמרים אינו כ"א אוכל ע"י הדחק יש בו איסור ברירה מדרבנן וכמ"ש פה ס"ק ה' וע"י סברת האי לחודי' קאי מותר וא"כ ה"ה הכא שומן עם בשר או עם רוטב ניהו דשני מינים הם מ"מ לענין זה מיקרי מין א' דמהני בי' סברת האי לחודי' קאי כו':

(טז) (ס"ק טז) נשאר כו' אבל כו' לאכול כו' אסור. דדייקו מדכתב הטור דלא ניתן לתוכו החלמון כ"א למראה משמע דלמאכל אסור:

מקרי פסולת וכיון דאינו רוצה לאכול החלבון והחלבון נשאר למעלה הוא בורר פסולת מתוך אוכל דהא החלבון שאינו רוצה לאכול פסולת מיקרי וכה"ג אסור אבל כיון דאינו נותן החלמון לתוך החרדל כ"א למרא' ואין כוונתו לאכול החלמון א"כ החלבון והחלמון שכיהם שוים כיון דאינו רוצה באכילת שניהם וליכא משום בורר:

אבל כו' משמע דזה מיקרי מין אחד דהמ"א ס"ק ה' הביא בשם מ"מ שהקשה מ"ש דברירת עלין המעופשים שאינן אוכל כ"א ע"י הדחק אם בררן מן הירק ליכא כ"א שבות ומחבץ ומשמר דמפריד הקום מן הגבינה או החמאה או משמר דמפריד היין מן השמרים הוי איסור תורה והא גם הקום והשמרים הם אוכלים ע"י הדחק. ומאי קושיא בשלמא עלין עם הירק הם מין א' אבל קום עם הגבינה או השמרים עם היין הם שני מינים אע"כ דס"ל דגם הקום עם הגבינה והשמרים עם היין הם מין א' כיון דמחוברים יחד מתחלתן א"כ ה"ה החלבון עם החלמון מה"ט יקראו מין א' ולית בהו משום ברירה וכתב ע"ז בס' ת"ש וז"ל ואיני מבין דבריו דהא כ' שם בשם מ"מ דה"ט דמחבץ ומשמר אסור אף שהוא מין א' כיון שהם דברים לחים וא"כ מה"ט גופי' ראוי לאסור גם הכא גבי חלבון וחלמון ואפשר כו' ע"ש ולענ"ד לק"מ דכבר כתבתי לעיל ס"ק ה' הסברא לחלק בין דברים לחים לדברים יבשים דדברים לחים הם מתערבים זע"ז וס"ל ברירה גמורה כיון דנבללים זע"ז משא"כ דברים יבשים אפי' מעורבין כיון דאין נבללים זע"ז לא שייך בהו ברירה כ"ה א"כ בחלבון וחלמון ניהו שהם דברים לחים מ"מ אין נבללים זע"ז וכל חד לחודיה קאי ויש להם דין דברים יבשים. לכן נ"ל דה"פ ד"ל כיון דאפי' רוצה לאכול החלבון לדברי מ"א מותר א"כ מה זה שכתב הטור ואין נותנים אותו כ"א לתקן המראה דהא אפי' רוצה לאוכלו מותר:

דה"א דהחלבון נקרא פסולת כיון שא' ר לאכלו כך דהא גם החלמון אינו ראוי לאכול כ"א ע"י תערובת שמערבים אותו בחרדל א"כ החלבון שנשאר בלי תערובת אינו ראוי לאכילה והוי פסולת ויש בו משום ברירה עז"כ הטור דאין נותנים החלמון כ"א למראה אבל הוא ראוי לאכול בלי תערובת חרדל וה"ה החלבון לבד ראוי לאכול והוי אוכל:

(יז) (ס"ק יז) ומותר כו' ואם כן להאוסרים אסור. היינו מים אבל שאר משקין דלית בהו משום מלבן מותר והא דל"ג משום סחיטה כ' הרב"י וז"ל כיון שאינו נשרה במים כ"א דבר מועט מהבגד כדי הנחת פיו לא אתי לידי סחיטה וגם כי אין זו שרי' הצריכה סחיטה שבהגעת המים בבגד נסחט ועומד הוא עכ"ל:

(יח) (ס"ק יח) המחבץ כו' ורש"י פי' כו' ר"ל דברמב"ם אינו מבואר כ"א איסור ההפרד' הקום מן הגבינה וברש"י מבואר ענין אחר אפי' היה כבר מופרדים זה מזה והם בכלי א' ועושה כדי שירד הקום וישאר הגבינ' למעל' אסור משום ברירה:

(יט) (ס"ק יט) לפיכך כו' ועוד דאנן לא קיי"ל כההיא תוספת' דר"י ב"י הוא ואנן קי"ל כרבי בסי' שכ"א כו' דבריו תמוהים אדרבא הרמב"ם פסק כר"י ב"י וכמ"ש לקמן סי' שכ"ח וע"ש בב"י ולכן בס' ת"ש הגי' וכצ"ל ואנן לא קיי"ל כהאי תוס' דאתיא כרבי ואנן קי"ל כר"י בר"י ונדחק בפי' כמ"ש הוא בעצמו ואעפ"כ השיג עליו גם לפרושו בסי' שכ"ד. ולענ"ד אין צורך להגיה כ"א למחוק תיבת כרבי וכצ"ל דאנן לא קי"ל כהאי תוספתא דר"י בר"י היא ואנן קי"ל כמ"ש סי' ש"ך א' סעיף י"ד דגובלין ק"ק וא"כ שומשמין כו' ואציעה בקצרה דברי הש"ס דף קנ"ה ע"ב תנן נותנים מים למורסן אבל לא גובלין ואמר אביי משמיה דרבה דאתיא מתני' כר"י ב"י דתניא אחד נותן הקמח ואחר נותן לתוכו מים האחרון חייב דברי רבי דס"ל נתינת מים זהו גבולו ר"י ב"י אומר עד שיגבל דס"ל דנתינת מים לאו היינו גיבול וכן מצינו בברייתא אחרת דרבי בר"י פליגי כה"ג גם במורסן דלאו בר גיבול אם כן מתניתין דקתני נותנים מים למורסן ע"כ ר"י ב"י הוא:

ת"ר אין גובלין את הקלי וי"א גובלין. ואמרינן מאן י"א ואר"ח ר"י בר"י היא ופרש"י דלרבי ניהו דגיבול ליכא אסורא מ"מ חייב מיד על נתינת מים לרבי ומסיק הא די"א מתירין הגיבול היינו דוקא על ידי שינוי דהיינו מעט מעט ע"כ דברי הש"ס ולזה כ' מ"א דתוס' דקתני נותנים מים לקמח קלי ע"כ ר"י ב"י הוא דהא ר' אוסר נתינת מים לתוך מורסן או קלי ומזה מוכח דלא קי"ל כהאי תוספתא דהא קי"ל בסי' שכ"א דגובלים ק"ק והיינו כי"א בברייתא דקתני וי"א גובלין דאתיא כר"י ב"י ולמה קתני בתוס' ובלבד שלא יגבול וא"ל דהא ר"י ב"י אינו מתיר הגיבול כ"א ע"י שינוי דהיינו מעט מעט ובתוס' קתני סתמ' אבל לא יגבל משמע כלל לא אפי' מעט ז"א דהא גם במשנה קתני נותנים מים למורסן אבל לא גובלין ומוקמינן ליה כר"י ב"י וע"כ הא דקתני אין גובלין ר"ל הרבה ביחד אע"ג דקתני סתמא אין גובלין ומאי אולמ' דתוס' ממתני' (וע' בת"ש סי' שכ"ד) להכי דייק מ"א בלשונו וא"כ שומשמין ואגוזים נמי לית בהו משום גיבול נקט שומשמין ואגוזים ושביק קלי דביה מיירי מ"א וגם הוא רישא דתוספתא אלא ודאי דעל קלי לק"מ די"ל מ"ש ברייתא בקלי ובלבד שלא יגבל ר"ל הרבה ביחד ולא קשיא ליה כ"א על שומשמין ואגוזים דבדידהו אפי' הרבה יהיה מותר לגבל דע"כ לא בעינן שינוי מעט מעט אלא בקלי דגזרינן אטו קמח שאינו קלי דאסו' אפי' מעט מעט לכן בעינן שינוי להכירא וכמ"ש סי' שכ"א סעיף י"ד וכ"כ הרמב"ם משא"כ שומשמין ואגוזים ס"ל למ"א דלא מיחליף בקמח שאינו קלי וליכא למיגזר לכן יש להתי' אפי' לגבל הרבה וכמ"ש הרמב"ם הובא לקמן סי' שכ"א בתבואה שלא הביאה שליש וטחנו אותה טחינה גסה וה"ה בחול מותר לגבל אפילו הרבה ועפ"ז ס"ל למ"א דע"כ התוס' חולקת על ש"ס דילן וכיון דלא הובא בש"ס ע"כ ידוע היה להש"ס דאינה עיקרת ולא קי"ל כוותיה בשום דבר:

ודע שכ' ט"ז בס"ק י"ב דגם לברור כלי מתוך כלי יש בו איסור ברירה והביא ראיה מדברי רש"י ע"ש:

עוד כתב ט"ז בס"ק י"ג דלהראב"ד אם יש זבובים בכוס אסור להוציא זבובים לבד משום בורר אלא צריך ליקח גם מן המשקה עם הזבובים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.