כף החיים/אורח חיים/שיט

כף החיים ‏ אורח חיים שיט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הבורר אוכל וכו'. הבורר הוא אחת מט"ל אבות מלאכות שחייבים עליהם סקילה במזיד ובהתראה ובשוגג חטאת קבועה ומפרש המחבר הכא כיצד הוא הבורר שיתחייב מיתה ומה שהוא פטור אבל אסור ומה שהוא מותר אפי' לכתחלה. עו"ש או' א'. ובענין אם אסור לאוכלו בו ביום ומה שיש לחלק בין שוגג למזיד והמברר לחולה כבר נתבאר לעיל סי' שי"ח סעי' א' וב' לענין מבשל וה"ה למברר דלא יש הפרש בין המלאכות כמ"ש שם ומ"ש הא"א אות א' לחלק בין מברר פסולת מתוך האוכל למברר שני מינין כבר השיג עליו הפתה"ד או' א' יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' ל"ו ואו' ל"ז:

ב

ב) שם בנפה ובכברה חייב. שזהו דרך ברירתו, מ"א סק"א. ואפי' לאכול לאלתר חייב אם בירר בנפה ובכברה. ב"י. ב"ח. תו"ש או' א':

ג

ג) שם בקנון ובתמחוי וכו'. קנין הוא כלי עץ שעושין כעין צינור רחב מלאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושין אותו והבורר בו קטנית נותן קטנית במקום הרחב ומנענעו והקטנית מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי, רש"י שבת ע"ד ע"א. ותמחוי הוא קערה גדולה שמערה כל האלפס לתוכה ומשם לקערות. ב"ח פרישה או' ג' א"ר או' ב' ועיין לקמן סעי' ז':

ד

ד) שם פטור אבל אסור. ומותר לכתחילה לא הוי דדמי לברירה, וחייב חטאת לא הוי דלכאחר יד הוא דעיקר ברירה בנפה וכברה אבל ביד לא דמי לבורר כלל רש"י שם, ומ"ש אבל ביד לא דמי וכו' ר"ל ולכך שרי לכתחילה וכמ"ש בש"ע:

ה

ה) שם פטור אבל אסור. ואפי' לאכול לאלתר נמי בקנון ותמחוי פטור אבל אסור, ב"י ב"ח. והוי יודע בקנון ותמחוי לברור פחות מכגרוגרת חצי שיעור אסור אטו נפה וכברה דחצי שיעור אף בשבת הוי מה"ת לא מדרבנן דליהוי גזירה לגזירה, מש"ז או' א':

ו

ו) שם ואם בירר בידי כדי לאכול וכו'. אבל אם בירר בידו לאוצר חייב. טור, ועיין לקמן סעי' ב':

ז

ז) שם ואם בירר בידו לאכול וכו', ואפי' מניחו אח"כ לכלי אחר שרי ופשוט הוא כמ"ש הב"י. תו"ש או' ג' מש"ז או' ג':

ח

ח) שם לאלתר מותר, ודוקא אוכל מתוך הפסולת, מ"מ, מ"א סק"ב ואפי' אם האוכל מרובה ויש טרחא יותר בברירת האוכל אפ"ה צריך דוקא לברור האוכל כמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה יעו"ש, ואם בירר לאלתר ואח"כ נמלך והשהה לסעודת בין הערביים, לא אריך למעבד הכי אבל חיוב חטאת למפרע לא דמלאכת מחשבת אסרה תורה, מש"ז או' ב' ועיין לקמן או' ל"ו.

ט

ט) שם לאלתר מותר, לאו דוקא לאלתר אלא באותה סעודה ט"ז סק"א והוכיח כן מהגמ' יעו"ש והגם שכתב זה מור"ם ז"ל בהגה כתב הלב"ש דכוונתו לומר דגם הש"ע מודה בהא לרמ"א דהא לשון הגמ' הוא בורר ואוכל היינו לאלתר בורר ומניח היינו סמיך לסעודה עכ"ד.

י

י) שם לאלתר מותר, וכן הבורר ביד לאכול הבהמה לאלתר שרי מש"ז או' ה'. ודוקא בורר ביד דהוי דרך אכילה שרי כדי לאכול לאלתר אבל לא בשאר מלאכות מ"א סי' ש"ך סק"ז יעו"ש:

יא

יא) שם הגה. וכל מה שבורר לצורך אותה סעודה וכו' ר"ל שבורר קודם סעודה לצורך אותה סעודה, וכתב ב"י בשם רי"ו שאם הוא בורר אחר סעודה כל שבורר לצורך סעודה אחרת באותו יום בעצמו הוי לאלתר ואם כשהוא בתוך הסעודה בורר אינו יכול לברור אלא לצורך אותה סעודה בלבד וכן אם בורר קודם סעודה צריך לאוכלם בתוך סעודה ראשונה ואם השהה מהם עד אחר שעומד מסעודתו לא מקרי לאלתר וחייב אלא שבשם המרדכי כתב דדוקא להתחיל ולאכול אחר ברירתו שרי אבל לאכול אחר שעה נעשה כבורר לאוצר ואסור וכתב שכ"מ מדברי הרמב"ם כדברי המרדכי יעו"ש וכן דעתו כאן בש"ע כמ"ש לקמן או' ל"ה. וכ"כ הלבוש סעי' ב' לא יברור אלא בתוך הסעודה או סמוך לה קודם שיסעוד, וכ"כ מ"א סי' שכ"א ס"ק ט"ו, ר"ז או' ג', ח"א כלל ט"ז או' ב' ואו' ג'. וכתב שם הר"ז דכל שהוא סמוך לסעודה. מותר לברור לצורך כל אותה סעודה אעפ"י שתמשך איזה זמן ואם נשתייר מברירתו עד לאחר הסעודה אין בכך כלום כיון שבירר בהיתר ובלבד שלא יערים עכ"ד, וכ"כ הרב בן א"ח פ' בשלח או' א' דאם בורר לסעודה שמתחיל בה אחר פחות משעה מותר ואעפ"י שהסעודה שאוכל בה נמשכת הרבה שעות מותר:

יב

יב) שם בהגה ואפי' אחרים אוכלים עמו שרי, ומותר לברור אחד בעד כולם, לבוש. ר"ז שם:

יג

יג) שם בהגה ואפי' אחרים אוכלים עמו וכו', לאו דוקא אלא אפי' שמברר הכל לצורך אחרים ואינו אוכל עמהם שרי. ברכ"י או' א' אמנם השש"א או' א' כתב דדבר זה לא נפיק מפלוגתא די"א בעינן דוקא שיאכל עמהם יעו"ש וע"כ נראה דיש להחמיר ולאכול מאותו דבר שמברר לצורך אחרים:

יד

יד) שם בהגה ואפי' אחרים אוכלים עמו שרי, והגם דמרן ז"ל לא העלה דבר זה על שלחנו מ"מ נראה דכל הפו' מודים בזה ולא חששו לבארו מפני שהוא פשוט בעיניהם ברכ"י או' ב':

טו

טו) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו'. ודוקא אוכל מתוך הפסולת ואפי' אין העלין הללו פסול' גמור שראויים לאכילה ע"י הדחק אסור לברור הפסולת. מ"א סק"ג, תו"ש או' ו' ר"ז או' ד' ח"א כלל ט"ז או' ד' ומה שנהגו לחתוך המעופש ודאי לכ"ע אינו אלא כקליפת תפוחים וכהסרת עצם המחטין דקין מן הדגים דשרי סמוך לאכילתו ואפי' לקרוע הנייר הנדבק בעוגות מתירין מה"ט בשעת אכילה, ס' מאורי אור בחלק באר שבע דף פ"ט ע"א א"ח או' ב' וכ"כ המש"ז או' ג' ועיין לקמן או' י"ט:

טז

טז) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו'. וצריך ליזהר שלא לברור עד לאחר יציאת בהכ"נ שיהא סמוך לסעודה ממש ואז מותר לברור כל מה שצריך לאכול ממנו באותה סעודה. ר"ז שם:

יז

טוב) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו'. ועיין בשה"ג פ' אלו קשרים שנהג לבררו מע"ש ומי"ט כתב המחמיר תע"ב. א"ר או' ה':

יח

חי) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו'. וה"ה קטניות לברור הטובים מהמתולעים שרי ביד לאכול מיד הא לברור המתולעים יש לאסור מדרבנן עכ"פ וכ"ש פסולת קליפה מקטניות אע"ג דראוי לאכול ע"י הדחק מדרבנן אסור א"א או' ג' וכן פירות שנפלו לארץ ונתערבו בעפר וצרורות יזהר שלא יברור רק מה שצריך לאותה סעודה שרוצה לאכול תיכף ולא יותר דאז חייב. ח"א כלל ך' או' ד'

יט

יט) שם בהגה מן העלין המעופשין וכו'. באופן ברירה זו יש חילוק דאם הם עלין מופרדין יבור לו הטובים ויניח המעופשים דאם יעשה בהיפך הו"ל בורר פסולת מתוך האוכל דאסור אפי' ביד ואפי' לאלתר אבל אם הם קלחים כגון חזרת שהעלים מבחוץ הם המעופשים אז יסיר מוצא המעופשות דהו"ל כמסיר הקליפה לאכול התוך. הרב מהרי"ל ואלי בהגהות כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' א' והיינו ברוצה לאכול לאלתר כמ"ש לעיל או' ט"ו:

כ

ך) [סעיף ב'] הבורר אוכל מתוך פסולת וכו'. כלומר אפי' אוכל מתוך פסולת כיון שבירר להניח חייב עו"ש או' ד':

כא

כא) שם נעשה כבורר לאוצר וכו'. והיינו בבורר זמן מופלג מסעודה וכמ"ש לקמן או' ל"ה יעו"ש.

כב

כב) [סעיף ג'] הוי לפניו שני מיני וכו' בורר אחד וכו'. דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת ואסור לבררו, טור, לבוש:

כג

כג) שם הגה ומניח השני וכו'. כוונת רמ"א למ"ש הטור דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת וא"כ צריך לברור זה שרוצה לאכול ולהניח השני אבל איפכא לא דהוי פסולת מתוך אוכל. מ"א סק"ד א"ר או' ו' תו"ש או' ט' ר"ז או' ה' ת"א כלל ט"ז או' ה'

כד

כד) שם כדי לאכול מיד, כלומר מה שבורר צריך לאכול מיד באותה סעודה, עו"ש או' ו'

כה

כה) ודע דגם בשני מיני כלים המעורבים שייך ברירה כשבירר אחד מאחד וכדאיתא בפ' כלל גדול (שבת ע"ד ע"ב) גבי האי מאן דעביד חלתא וכו' ועיין בפרש"י שם שכתב בירר יפות הר"ז בורר, ט"ז ס"ק י"ב. תו"ש או' יו"ד, פתה"ד או' ג' וזה שרוצה עכשיו להשתמש בו מקרי אוכל והשני פסולת וצריך לברור זה שרוצה עכשיו להשתמש בו מיד ולהיפך חייב חטאת, ח"א שם, וכ"כ הר"ז או' ח' ואפשר דאם תלויים כמה בגדים על הכותל זה על זה ומוכרח לסלק מתחלה כל הבגדים כדי לקחת בגדו וכן אם מונחים כמה מינים יחד זה על זה והמין שרוצה למטה, וצריך לסלק כל המינים כדי לקחת מין שרוצה דזה לא הוי בכלל בורר דלא גרע מעלין המעופשין המונחים בחוץ דמותר להסירם כדי לקחת הטובים המונחים מבפנים כמ"ש לעיל או' י"ט יעו"ש

כו

כו) שם הגה ושני מיני דגים וכו'. בתה"ד סי' נ"ז נסתפק בזה ונטה להחמיר מטעם דספיקא דחיוב חטאת הוא, ב"י עו"ש או' ז' ונ"מ דאם בירר בדיעבד אין לאסור לאוכלו באותו יום דספקא דרבנן לקולא, וכ"כ המש"ז סוף או' ב':

כז

כז) שם בהגה ושני מיני דגים וכו'. ונראה דה"ה בשני מיני בשר דמאי שנא, והטוב והישר שילמד אדם תוך ביתו להניח מע"ש כל פרי ואוכל בכלי בפ"ע. ס' הזכרונות דף נ"א כנה"ג בהגב"י:

כח

כח) שם בהגה כדי לאכלו מיד, ר"ל שיברור אותו שרוצה לאכול מיד ולא יברור אותם שרוצה להניח לסעודה אחרת. לב"ש:

כט

כט) שם בהגה וכל אחת נכרת וכו'. כלומר דלא תימא דאין שייך בורר אלא בב' מינים מעורבים כלשון הש"ע וכאן אין מעורבין קמ"ל דאפ"ה שייך ברירה, ועיין לב"ש.

ל

ל) שם בהגה אבל כל שהוא מין א' וכו'. כ"כ בתה"ד סי' נ"ז דבמין א' לא שייך ברירה ושרי ליטול קצתו לאכול ולהניח קצתו לסעודה אתרת או ליטול קצתו ולהצניעו לסעודה אחרת ולהניח קצתו לפניו לאכול לאלתר, והביאו ב"י. אבל הט"ז סק"ב חולק וס"ל דאפי' במין א' שייך ברירה דאותו שאינו רוצה לאכול עתה ולהניחו לסעודה אחרת מיקרי פיסולת יעו"ש, אמנם הח"מ או' ב' ואו' ג' והתו"ש או' יו"ד והנה"ש או' א' כולם השיגו על דברי הט"ז הנ"ז והסכימו לדברי התה"ד ומור"ם ז"ל דבמין אחד לא שייך ברירה יעו"ש, וכ"כ הברכ"י או' ד' דבהמ"מ ריש שביתת עשור משמע כהתה"ד וכ"כ בא"ח דף מ"ה ע"ד משם ר' פרץ יעו"ש, וכ"פ הר"ז או' ז' ומיהו הת"א כלל ט"ז או' ה' כתב דמ"מ נכון להחמיר אפי' במין א' בגדולות מן הקטנות ושיברור מה שרוצה לאכול עכשיו:

לא

לא) שם בהגה לא מקרי ברירה אלא א"כ קצת אין ראוי לאכילה אלא ע"י הדחק דאז פטור אבל אסור, מ"א סק"ה:

לב

לב) שם בהגה לא מקרי ברירה, והיינו דוקא כשהם חתיכות גדולות וקטנות אבל אם אם הוא מין א' כגון מצה שנידוכה ויש בה פירורין גדולים אסור לברור הגדולים מן הקטנים דמה שנידוך הוי כקמח וכשני מנים חשיבי, מ"א סי' תק"ד סק"ט בשם מהרי"ל ולפ"ז יש ליזהר שלא לברור ממלח הנידוך פירורי מלח דהוי למצה נידוכה דמהרי"ל בי"מ או' ל"ח ור"ל שיקח רק מה שהוא צריך בלא ברירה:

לג

לג) שם בהגה לא מקרי ברירה, אבל כשהוא קצת מהם אינם טובים כ"כ כמו חתיכות האחרים כגון שנקדחו מכח הבישול איזה חתיכת דגים ורוצה לברור אותן שלא נקדחו אפי' במין א' או שבישל ב' דגים ממין אחד ביחד ודג א' הוי חי והדג הב' מת ורוצה לברור זה מזה בודאי גם בזה שייך ברירה וצריך לברור זה שרוצה לאכול עכשיו ודמי ממש לעלין מעופשין (לעיל סעי' א') וצריכין ליזהר בסעודה שמונחין כמה מיני עופות יחד ובוררין להניח למו"ש שיבררו אלו שרוצין לאכול עכשיו ולא להיפוך ובשר צלי ומבושל הוי שני מינים לענין זה, ח"א שם. וכן דג שלוק במים ודג מטוגן בשמן הוי ב' מינין לענין זה בי"מ או' ט"ל, וכן שחורות ולבנות וכדומה אסור דמקרי ב' מינים, ועיין סי' רכ"ה או' יו"ד במ"א אם חלוקים בטעמם או בשמם לענין שהחיינו ה"ה לכאן וצ"ע, גם במיני מתיקה י"ל דב' מינין הוי כל שחלוקי' בטעמם, א"א או' ה' ותפוחים מתוקים וחמוצים את"ל מין א' הוא אפ"ה כל ששונא חמוצים פסולת מקרי לגבי דידיה ואסור אבל אם אחרים מסובים והם אוהבים חמוצים י"ל דשרי לברור חמוצים ממתוקים, מש"ז או' ב':

לד

לד) שם כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים וכו'. היינו מסעודה לסעודה, מ"א סק"ו, ור"ל שבורר בסעודת שחרית כדי לאכול בסעודת בין הערבים, ועיין באו' שאח"ז:

לה

לה) שם כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים וכו'. והא דלא כתב אפי' לבו ביום כמ"ש לעיל סעי' ב' גבי בורר אוכל מתוך פסולת וגם הא דלא כללנהו ביחד אוכל ופסולת וב' מיני אוכלין כמו בסעי' א' כתב הלב"ש משום דחלוקים הם דבאוכל ופסולת כל שאינו סמוך לסעודה חייב אבל בב' מיני אוכלין שרי אפי' רחיק מסעודה ואינו חייב אלא מסעודה לסעודה וכתב שזהו כוונת ע"א סק"ו וכ"ה בב"י יעו"ש, וכ"כ הא"א או' ו' ומחה"ש וכתבו דכ"ה דעת הש"ע יעו"ש. ועיין לעיל או' י"א:

לו

לו) שם לאכול בין הערבים חייב, ואם בירר בכונה של איסור דהיתה כוונתו לאח"ז דהיינו לסעודת בין הערבים ואח"כ נמלך לאכול לאלתר לא מהני וה"ה אם בישל ואח"כ נזדמן לו חולה שיש בו סכנה שצריך לאותו תבשיל לא נפטר בכך מאחר שגמר מלאכתו במחשבת איסור, וכן אם בירר בהיתר כדי לאכול לאלתר ואח"כ נמלך והניח זה לסעודת בין הערבים לכ"ע איכא בזה איסורא דרבנן ודלא כהרב טל אורות אבל אם בירר בהיתר כדי לאכול לאלתר ואכל לאלתר ונשתייר שרי להניחו לסעודת בין הערבים ובלבד שלא יערים כמ"ש הר"ז או' ג' וכ"ש אם בירר חתיכה אתת שהיתר כדי לאכול לאלתר ואכל ממנה לאלתר ונשתייר דפשיטה דשרי כיון שאכל מאותה חתיכה עצמה אבל אם בירר יותר ממה שצריך לאלתר אדעתא לשייר ממנו לסעודת בין הערבים לכ"ע חייב מה"ת, ואם בירר אוכל שיעור קערה מלאה כדי להביא לפני האורחים אעפ"י שיודע בודאי שלא יאכלו כולה האורחים ורק שעושה מפני הכבוד שבושה להביא קערה חסירה יש להתיר דחשבינן לה כולה לצורך סעודה רב פעלים ח"א סי' י"ב ובספרו בן א"ח פ' בשלח או' ג'

לז

לז) ואם בירר במזיד בשבת דאסור לו לעולם כמ"ש רסי' י"ח ואח"כ חזר ועירב הפיסולת עם האוכל כמו שהיה אפ"ה אסור לו לחזור ולברור אוכל מתוך פסולת כדי לאכול לאלתר, רב פעלים שם סי' י"ג ובספרו בן א"ח שם או' ד' אמנם צ"ע על הרב הנז' דבספרו רב פעלים פסק דאפי' חזר ועירבו כמו שהיה אסור לו לעולם אפי' בחול ובס' בן א"ח משמע דדוקא באותו היום אסור ונראה דמ"ש בבן א"ח לאו דוקא, וכ"ה דעת הפתה"ד או' א' דכיון שעשה מלאכה במזיד נאסר לו לעולם ולא מהני במה שמחזירו לכמו שהיה יעו"ש:

לח

לח) ואם בירר לצורך אותה סעודה דוקא ולא יותר ואח"כ נאנס ולא אכלו באותה סעודה לית ביה איסור אפי' כל דהוא ומותר לאוכלו בסעודה שאחריה. פתה"ד או' ב':

לט

טל) בורר עצים שעורו כדי לבשל בו כגרוגרת ובכלים ובגדים וצרורות וכדומה שיעורן בכ"ש, ותו נראה דבהנך דלאו אוכלא אין חילוק בין בורר יפות מתוך הרעות או איפכא שכ"נ מדברי רש"י דבשניהם חייב מיהו מדברי הערוך ע' חילתא משמע קצת דגם בהנך אינו חייב רק בבורר פסולת מבין היפות, הגאון מהר"י ליפשי"ץ ז"ל בקונט' כלכלת שבת דף ז' ומזה אתה דן לשואפין עפר הטאבק"ו ולפעמים ימצא בתוכו קסמין דקין או שהטיל לתוכו פרחי שושנים ליתן בהם ריח ויבשו והוא מסיר אותן מתוך הטאבק"י דאי עביד הכי בשבת חייב משום בורר שהרי יש איסור בורר אף במידי דלאו דמיכל וגם הוי בורר הרע מתוך היפה דחייב גם לדעת הערוך ז"ל כנז' וצריך זהירות יתירה בזה, פתה"ד או' ד':

מ

מ) [סעיף ד'] הבורר פסולת וכו'. עיין סי' תק"י דביו"ט מקלינן וכ"כ ב"י והעו"ש (או' ט') עשה עצמו כאלו לא ידע את יוסף, מ"א סק"ז ור"ל דדעת הש"ע לחלק בין שבת ליו"ט דבשבת אפי' האוכל מרובה אסור לברור את הפסולת כמ"ש בב"י ודלא כהטור וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בהגה וכ"ה דעת האחרונים:

מא

מא) שם הבורר פסולת מתוך האוכל וכו'. והיינו כדי לאכיל לאלתר דאלו להניח אפי' אוכל מתוך פסולת חייב. עו"ש או' ח', ומיהו עיין ברכ"י בשיו"ב או' ב' שהביא פלוגתא בזה בבורר פסולת מתוך האוכל כדי לאכול לאלתר אם חייב יעו"ש ועיין לעיל או' ח' ואו' ה' ומשמע דדעת הש"ע והאחרונים כדעת האוסרים:

מב

מב) שם הבורר פסולת מתוך האוכל וכו'. אבל מותר להסיר צרעין ויתושין מן הכוס מטעם דאין ברירה בלח דלא שייך ברירה אלא מה שצריך לפשפש ולברור אבל עם דבר שצף למעלה כבר ברור הוא והו"ל כמשחל ביניתא מחלבא דאין זה בורר, כ"כ מהריט"ץ בתשו' סי' ר"ג יעו"ש והביאו א"ר סוף או' ח', וכן הסכים הברכ"י סוף או' ה' וכתב דהכי נהוג, וכן הסכי' הרב זכור ליצחק הררי סי' פ"ט, וכן הסכים הרב מהרי"ן גווי"א בס' טל אורות דף ל"ב ע"ב, והב"ד הבי"מ או' נ"ב, מיהו הט"ז בסס"י זה ובסי' תק"ו סק"ג כתב בשם הראב"ד דשנופלים זבובים לכוס אסור להוציא הזבובים לבדן מן הכוס משום בורר אלא יקח מן המשקה קצת עמהן יעו"ש, וכ"כ הר"ז או' כ"ד (אמנם בסידור שלו כתב שאין לסמוך על היתר זה רק לשפוך מהכוס עד שיצא הפסולת יעו"ש) ח"א כלל ט"ז או' י"ב, ולכן כתב הרב בן א"ת פ' בשלח או' י"ב דנכון לעשות כך שיטול עם היתוש מעט משקה עכ"ף או ד"א ואם אין לו דבר כזה יתחוב אצבעו לתוך המשקה כדי שיהיה היתוש עולה על אצבעו ובודאי יהיה על אצבעו משקה שראוי למצוץ אותו בפיו עכ"ל, ומ"מ אם אפשר יותר טוב שישפוך מן הכוס עצמו היתוש עם מעט יין:

מג

מג) שם הבורר פסולת מתוך אוכל וכו'. ואם הפסולת ראוי לאכול ע"י הדחק ורוצה עתה לברור הפסולת לאכול ולהניח הטוב לאחר זמן ודאי שרי לברור הפסולת שרוצה עתה לאכול ואפשר שאסור לברור המאכל שרוצה להניח אחר זמן אבל זה טעות דאוכל מאוכל לאו ברירה במין אחד רק להט"ז י"ל שזה אסור, מש"ז או' ג" וכבר כתבנו לעיל או' ל' דהסכמת הפו' להתיר במין א' דלא כהט"ז יעו"ש:

מד

מד) שם הבורר פסולת מתוך האוכל וכו'. מיהו אם אוכל חתיכת דג או חתיכת בשר שיש בהם עצמות מותר להוציא בידו תחלה העצמות ולאכול לאלתר. ואעפ"י שמסיר בזה כמה עצמות בזא"ז שרי דדרך אכילתם בכך תמיד ואין זה דרך ברירה אלא דרך אכילה ודלא כהמאמ"ר או' ז' דאסר לקרוע הדג מגבו ולהסיר השדרה שבאמצע וכו' בן א"ח שם או' יו"ד, וכן העלה הפתה"ד או' ו' וכתב דלא כהמאמ"ר יעו"ש:

מה

מה) אבל אם יש לפניו קערה של בשר ובתוכה עצמות בלא בשר אסור להסירם משם דאלו פסולת גמור הם והו"ל בורר פסולת מתוך אוכל וכמ"ש המאמ"ר שם, בן א"ת שם או' י"א. אבל הפתה"ד שם כתב להתיר גם בזה משום דעכ"פ יש בתוכו מוהל התבשיל ומרק הבשר ובחול אין משליכין אותו מן הקערה אלא א"כ מוצצין אותו והו"ל כיש מקצת אוכל עם הפסולת ולא חשיב בורר כמ"ש הט"ז (לעיל או' מ"ב) יעו"ש:

מו

מו) וכתב עו"ש הרב בן א"ח דה"ה אותם שדרכם לסחוט על הבצים לימוני"ס חמוץ ונופלין גרעינין שבהם על הבצים שבקערה דאסור להסירם ולהשליכם דהו"ל פסולת מאוכל דאסיר גם לאלתר עכ"ל אמנם אם נשאר בגרעינים מעט תומץ שראוי למצוץ אותם נראה גם בזה שרי לדברי הפתה"ד דהו"ל מעט אוכל עם הפסולת דשרי להט"ז:

מז

מז) אבטיחים (שקורין בערבי של בבל רק"י ובערבי של א"י בטיך אכצ"ר) שיש בקרבם גרעינין הרבה מפוזרים אנה ואנה יש ליקח החתיכה בידו וינתז בכח בעודה בידו להשליך ממנה הגרעינים ומה שלא יכול בהתזה מתמת שדבוקים בה הרבה שרינן ליה להוציא הגרעין בידים דחשיב דרך אכילה בכך ואין מחייבין אותו לתת החתיכה בפיו ולהוציא הגרעינים מפיו דאין זו דרך אכילה מיהו טוב להוציאם ע"י שינוי קנת דהיינו לדחותם כלאחר יד, בן א"ח שם או' ז':

מח

מח) וכן אם אוכל תמרים בשבת מותר להפריד התמרה מן הגרעין בידו וזורק הגרעין ואוכל התמרה כי כיון שיש בו גרעין א' הו"ל לוקח אוכל מתוך פסולת כשהוא מפרידם זה מזה, וה"ה בפרי שקורין משמש וכיוצא בו אבל בצימוקים שהם ענבים יבשים שיש בכל א' שלש וארבע גירעין אם הוא רוצה להוציא הגרעין ה"ז נמצא בורר פסולת מאוכל כי הוא מוכרח להוציא הגרעין בזא"ז מתוך הענבה וכן יעשה יניח הענבה בפיו ויוצא הגרעין מפיו, בן א"ח שם או' ח':

מט

מט) פרי שקורין בערבי פסת"ק (והוא מן לוזים קטנים) שקליפתו סדוקה מעט והאדם גומרה בידיו ומוציא הפרי ואוכלו שרי דשאני זה מדין התרמוסין הנ"ז בסעי' שאח"ז מיהו כל זה אינו אלא באוכל לאלתר או בתוך שעה אבל לסעודה שאחר שעה אסור, בן א"ח שם או' ט'.

נ

נ) שם הגה ואפי' האוכל מרובה וכו'. בטור כתב דאם כמות הפסולת מרובה אסור אפי' לטלטלו שהאוכל בטל ברוב הפסולת ומ"מ לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין מעורבים בקליפתן אעפ"י שהקליפת מרובות על האוכל לא מקרי פסולת מרובה על האוכל כיון דארחייהו בהכי והוו כמו שומר לפרי ע"כ. וכתב הב"ח דכן יש להחמיר שלא לטלטלו כלל כשהפסולת מרובה מן האוכל יעו"ש, וכ"כ ח"א כלל ט"ז או' א' שאם הפסולת מרובה על האוכל אסור לברור אפי' האוכל יעו"ש, אמנם הא"ר או' ח' כתב על דברי הב"ח הנ"ז דאינו נכון דאדרבא מסתימת הש"ע משמע דמותר יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ג' דבש"ע משמע דפסולת מרובה מקילין ובורר האוכל לאלתר ולא בטל לגבי פסולת וצ"ע על מ"ש הב"ח יעו"ש, וכ"כ הברכ"י בשיו"ב או' ג' בשם מהרי"ל ואלי דתמה על הב"ח דלמה נחמיר בזה כיון דאין איסורו אלא מד"ס, וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בהגה והלבוש יעו"ש, וכ"כ המחה"ש סק"ז דלא ק"ל כהטור בזה, וכ"כ הלב"ש על הע"ז סק"ג:

נא

נא) שם בהגה אפ"ה לא יברור הפסולת וכו'. ואם יש לפניו אוכל ופסולת ורוצה לברור הפסולת להאכילה לבהמה לאלתר ה"ז בורר הפסולת מתוך האוכל יען מאחר דעתה הוא רוצה בפסולת להאכילה לבהמה חשיבה הפסולת אוכל והו"ל בורר אוכל מתוך הפסולת כמ"ש המש"ז או' ה' יעו"ש, ולפ"ז אם יש לפניו אוכל ופסולת והוא רוצה עתה האוכל לאכלו לאלתר ורוצה ג"כ בפסולת עתה להאכילה לבהמה לאלתר אם האוכל מרובה על הפסולת שהוא מאכל הבהמה יברור הפסולת דלמעוטי בטרחה עדיף, ואם הפסולת שהוא מאכל הבהמא מרובה על האוכל שהוא מאכל אדם יברור האוכל משום למעוטי בטרחה, ואם שניהם שוים יעשה כרצונו, מיהו אם הוא בורר הפסולת מתוך האוכל יעשה בצנעה מפני החשד אבל אם נראה שבורר לצורך הבהמה כגון שמניח לתוך סל המיוחד לבהמה וכדומה אין לחוש, בן א"ח פ' בשלח או' י"ד:

נב

בנ) שם בהגה אפ"ה לא יברור הפסולת וכו'. וכתב בס' קובץ על הרמב"ם פ"ח דבשעת אכילה שהוא אוכל ופסולת מעכבו גם פסולת מתוך אוכל שרי. פ"ת.

נג

גנ) [סעיף ה'] הבורר תורמסים מתוך פסולת וכו'. זהו לשון הרמב"ם אבל הטור כתב דתרמוסין שלנו שאין שולקין אותם כ"כ כמו בימי הגמ' מותר לבררו מתוך הפסולת יעו"ש, וכ"כ בשו"ח אהל יוסף סי' ו' דדוקא בתורמסין שלהם שהיו משלקין כמה פעמים והקליפה היתה משמרתן הו"ל הקליפה אוכל אבל בתרמוסין שלנו שאין מבשלין כ"כ הוי הקליפה פסולת והו"ל אוכל מתוך פסולת ומותר ומ"מ לענין הלכה למעשה מסיק שלא יברור הפסולת בעודם בידו אלא לאחר שנתנן בפיו כדרך אכילתן יעו"ש, והביאו עיקרי הד"ט סי' י"ד או' מ"ב והאחרונים, וכ"פ בן א"ח שם או' ח' בענין תרמוסין ופולין כיון שדרך בני אדם בחול לקלפם בפיהם כן יעשה בשבת ולא יקלפם בידו ויניחם בתוך פיו יעו"ש:

נד

דנ) [סעיף ו'] אין מוללין מלילות וכו'. וז"ל הרמב"ם פכ"א דין י"ד המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יראה כדש עכ"ל וכתב עליו ה"ה וז"ל ודע שיש מפרשין שמלילה זו היא לרכך האוכל בדוקא הא להוציאו מן הקשין אסור בשבת אפי' ע"י שינוי (והיא ס' המחמירין שכתב מור"ם ז"ל בהגה) וביו"ט מותר ע"י שינוי ודעת רבינו (הרמב"ם) כדעת ההלכות שבשבת מותר בשינוי וביו"ט מותר אפי' כדרכו כמ"ש פ"ג מהיו"ט וכ"נ מהתוספתא כדבריהם ועיקר עכ"ל. וכ"ה דעת הטור והרא"ש וכוותייהו פסק כאן בש"ע, וכ"ה רש"י בפ"ק דיו"ט דאפי' בשבת בלא שינוי אינו אסור אלא מדרבנן וכיון שאינו אסור אלא מדרבנן ודאי דיש להתיר ע"י שינוי והטעם משום דהוא מפרק כלאחר יד ובפ' מפנין פרש"י דמהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכו, ואמרינן נמי התם ובלבד שלא ימלול הרבה, וזהו שכתב כאן בש"ע שימלול בשינוי ומעט כלומר שלא ימלול הרבה ואפי' ע"י שינוי והטעם מבואר שם בגמ' כדי שלא יעשה הרבה כדרך שהוא עושה בחול, וגם בעינן שלא ימלול אלא בראשי' אצבעותיו אבל בכל היד אסור, וכן מבואר בתוספתא. עו"ש או' י"א:

נה

הנ) שם אין מוללין מלילות וכו'. דהיינו לשפשף שבלים בכפות ידיו כדי שיפול הזרע מהן אלא מולל, בשינוי מעט בראשי אצבעותיו, ר"ז או' ט':

נו

ונ) שם בראשי אצבעותיו ואפי' בכולהו ראשי אצבעותיו נמי שרי. ב"י בשם הגמ' וב"ח:

נז

זנ) שם בהגה כדי לאכול שרי. והיינו כדי לאכול לאלתר ר"ז שם, וכל שהוא סמוך לסעודה פחות משעה מקרי לאלתר כמ"ש לעיל או' י"א:

נח

חנ) שם בהגה ויש מחמירין, משום דס"ל דדוקא לרכך שרי אבל לפרק הדגן מתוך השבלין הוי תולדה דדש ואסור, ב"י מ"א סק"ח, ולרכך תפוח קשה וכדומה אפשר דשרי בלא שינוי, א"א או' ח':

נט

נט) שם בהגה ויש מחמירין, ורש"ל פ"ו דביצה סי' ל"ח פסק כסברא ראשונה וכ"פ הנ"ץ, א"ר או' יו"ד, והב"ח כתב ודאי דגם דעת מור"ם ז"ל דהלכה כרוב פו' המפורסמים ולהתיר בשבת ע"י שינוי אלא שטוב להחמיר שלא יבוא לזלזל באיסור שבת וכתב והכי נקטינן:

ס

ס) שם בהגה ויש מחמירין, אבל כשנתפרקו הדגן מן השבלים מע"ש מותר לקלפו לכ"ע כדאי' בגמ' וב"י בשם התו' מ"א שם, א"ר שם,:

סא

סא) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו'. היינו אפי' ע"י שינוי דבלא שינוי לכ"ע אסור כמ"ש לעיל או' דן יעו"ש, ועיין לקמן או' ס"ד:

סב

סב) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו'. אבל לשבור האגוזים ולקלף מהאגוזים העור הדק שעליהם ודאי דמותר לכ"ע, עו"ש או' י"ד, תו"ש או' י"ג. ר"ז או' ט':

סג

סג) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו'. ומשמע דה"ה בשרביטין של קטניות שגדלו עמהם דאסור לפרכן ולהוציא הקטניות, וכתב הט"ז סק"ד דאפי' אם כבר נתקן מע"ש (ר"ל שהוציאן מן הרשביטים ע"י פירוך ועדיין מעורבין עם הפסולת שלהן) אין ליקח הקטניות מן הקליפות (משום ברירה) אלא מה שרוצה לאכול מיד עכ"ל, ובמהרי"ל תמה איך רשאין לאכול קטניות מתוך שרביטין שלהן (ר"ל בלא שינוי) שקורין שוטי"ן והביאו מ"א סק"ח אלא שתירץ שם המ"א דכיון שעודן לחין ואף השרביט אוכלין אותו לא הוי מפרק אלא כמפריד אוכל מאוכל יע"ש. וכ"כ המי"ט והביאו א"ר או' י"א, ולפ"ז משמע כשהרביטין יבישין ואין ראויין לאכילה דאסור לפרקו ולהוציא הקטניות מחה"ש וכ"כ הא"א או' ח' ר"ז או' ט' ח"א כלל י"ד או' א' ונראה דה"ד במיני קטניות וכדומה דיש במינם דישה אבל שאר ירקות וכדומה שאין במינם דישה שרי דהא מותר להסיר עלין המעופשין מעל גבי ירק כמ"ש לעיל או' י"ט יעו"ש וכ"ז לדעת המחמירין אבל לדעת המתירין שרי ע"י שינוי וכמ"ש לעיל א' ד"ן יעו"ש:

סד

סד) שם בהגה מתוך קליפתן הירוקה, היינו קליפה העליונה הירוקה שע"ג קליפה הקשה והעבה ואפי' בראשי אצבעותיו אסור, ר"ז שם, וכן יש ליזהר מלהוציא השומשמין מן הקליפה, ח"א שם, וכתב בס' כלכלת שבת דדוקא כשמפרק הרבה ביחד אסור אבל אם מפרק כל אחד לבדו ואוכלו מיד דרך אכילה הוא ושרי יעו"ש:

סה

סה) שם בהגה וטוב להחמיר מאחר שיכול וכו'. ר"ל שיכול לשברן ולאכלן כך בלא פירוק, ר"ז שם, כף החיים להרח"פ סי' ל' או' כ"ו:

סו

סו) שם בהגה וטוב להחמיר וכו'. בצלים אין להם רק קליפה אחת משא"כ שומין יש להם קליפה חיצונה וקליפה בכל גרעין וגרעין וי"ל דקליפה החיצונה הוה מפרק וצ"ע בכל זה, א"א או' ח' וע"כ יש לעשות ע"י שינוי, ועיין לקמן סס"י שכ"א בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

סז

סז) [סעיף ז'] היו לו מלילות מע"ש וכו'. ועדיין הם מעורבין בקליפתן לא ינפח בקנון ובתמחוי דגזירה אטו נפה וכברה. תו"ש או' י"ד, לב"ש, ר"ז או' יו"ד:

סח

סח) שם ולא בשתי ידיו וכו'. זהו דעת הרמב"ם פכ"א דין י"ז וכפי מ"ש המ"מ אבל הטור כתב מנפת מיד ליד וכתב עליו בב"י אפשר דס"ל דמיד ליד היינו מיד לחברתה יעו"ש וכ"כ הלבוש כדברי הטור וסברת הש"ע כתב אותה בשם י"א אלא שכ' עליה הא"ר או' י"ב וכן עיקר בפו' ור"ל דעת הש"ע ופ"ה דעת האחרונים:

סט

סט) שם ולא בשתי ידיו וכו'. לא מיבעיא מיד ליד חברתה אסור אלא אפי' לקבץ שתי ידיו כאחת וליתן בשניהם ולנפח אסור ורק בידו אחת ממקום למקום שרי, מש"ז או' ד':

ע

ע) שם אלא מנפח בידו אחת וכו'. פ' בכל היד וא"צ לצמצם דוקא בראשי אצבעותיו כמו שסבר חד מ"ד דלית הלכתא כוותיה, עו"ש או' ט"ז:

עא

עא) שם אלא מנפח בידו אחת וכו'. כדי שישנה מדרך החול ולא יבא לנפות בנפה, ר"ז או' יו"ד:

עב

עב) [סעיף ח'] אין שורין וכו'. כ"כ בש"ע. וכתב הב"ח והט"ז שט"ס הוא וצ"ל אין שולין כדאיתא בש"ס דף ק"מ ע"א ועיינתי בכל ספרי משניות ואיתא נמי אין שורין וכ"ה בירושלמי במשנה וגמ' וכ"ה ברי"ף ור"ן, א"ר או' י"ג, וגם אני עיינתי בכל ספרי המשניות וכתוב שורין אבל במשנה המודפסת עם הגמ' כתוב שולין:

עג

עג) שם אין שורין את הכרשינין וכו'. וה"ה אם יש פסולת ואוכל מעורבין אסור ליתנם במים כדי שיפול הפסולת למטה כגון עפר או שיציף למעלה כגון תבן. מ"א סק"ט, תו"ש או' ט"ו, ואע"ג דביו"ט איכא פלוגתא בזה כמבואר בב"י סי' תק"י כתב המחה"ש דבשבת כ"ע מודו דאסור יעו"ש, וכ"פ הר"ז או' י"א, ח"א כלל ט"ז או' ואפי' כדי לאכול לאלתר אסור לעשות כן, מש"ז או' ה' ועיין מ"א סי' תק"י סק"ד שכ"פ לאסור נמי גבי יו"ט ויתבאר בדברינו לשם בס"ד:

עד

עד) שם דהו"ל כבורר, ובורר אפי' לאוכלו מיד אינו מותר אם לא ע"י שינוי, פרישה או' ז':

עה

עה) שם אעפ"י שנופל הפסולת וכו'. אין חוששין כיון דממילא נתברר והוא לא עביד כלום, ואין לגזור שמא יברר שאין דרך לברר כרשינין בכברה ואפי' אי עביד הו"ל שינוי ולא אסור מה"ת, לביש תו"ש או' ט"ז:

עו

עו) [סעיף ט'] משמרת, שמסננין בה שמרים, טור:

עז

עז) שם אפי' תלויה מע"ש, דאם אינה תלויה ונטויה מע"ש בל"ה אסור לתלותה ולנטותה בשבת כמ"ש לעיל סי' שט"ו סעי' ט' יעו"ש, ועיין בדברינו לשם או' ח"ן ולקמן או' קכ"ז:

עח

עח) שם אסור ליתן בה שמרים. ואם עבר ונתן חייב או משום בירר או משום מרקד, הרמב"ם פ"ח דין י"א ב"י, עו"ש או' ח"י, תו"ש או' י"ז, ר"ז או' י"ב, ובענין אם אסור לשתותו בו ביום ומה שיש לחלק בין שוגג למזיד כבר כתבנו לעיל או' א' בענין בורר וה"ה לענין משמר כיעו"ש:

עט

עט) שם כדי שיחזרו צלולים לזוב. ר"ל שיהיו השמרים צלולים ויזובו כל יינם, הרע"מ בפי' המשנה:

פ

פ) וכן מותר ליתן מים ע"ג שמרים שנשארו בחבית וקולטין המים טעם היין ומוציאין אותם ואין בזה משום בורר את היין מפני הקמחין לבנים שמתהוים בו, הרע"מ שם, ואעפ"י שכתב זה בשם פי' אחר מ"מ האחרונים הביאו אותו להלכה, ועיין לקמן או' ק"ה:

פא

פא) [סעיף יוד'] יין או מים שהם צלולים וכו'. היינו דרובא דאינשי לא קפדי לשתותן כמות שהם ומסננן במשמרת כדי שיהו צלולין ביותר, ב"י בשם הר"ן, אבל הב"ח כתב דלא שרי אלא צלול לגמרי ואינו מסננו במשמרת אלא מפני קצת קסמין וקשין שבתוכו א"נ כדי שיהא צלול יותר ודלא כמשמע מדברי הר"ן דהיכא דרובייהו דאינשי שתו ליה הכי אפי' במשמרת שרי יעו"ש, וכ"נ דעח הא"ר או' ט"ו, אבל הט"ז סק"ו והתו"ש או' ח"י כתבו כדעח הר"ן וכ"נ דעת הר"ז אוי' י"ג, וכ"פ בן א"ח פ' בשלת או' ט"ו וכ"ה דעת האחרונים:

פב

פב) שם יין או מים שהם צלולים וכו'. פי' אעפ"י דדעתו שיהיו צלולין ביותר אפ"ה מותר שהרי אין מתקן כלום דבל"ה הם ראויין לשתות ואפי' במשמרת מותר ומכ"ש בכפיפה מצרית וכה"ג דאין דרכם לשמר בהם וגם משום ליבון ליכא בהם. והא דנקט הש"ע משמרת לרבותא דאפי' משמרת דאיכא למיחש שלא יבא לשמר בו יין עם שמרים ויבא לידי חיוב חטאת אפ"ה מותר וכ"ש דברים אחרים שאינם ראויים לבא לידי חיוב חטאת. עו"ש או' י"ט, ועיין לקמן או' קכ"ז:

פג

פג) שם שהם צלולין וכו'. ואם יש בו קמחים מוחר לסננו מ"א סק"י, וה"ד בסודר אבל במשמרת אסור משום דרובא קפדי אקמחים. תו"ש או' י"ט. וכתב שמ"א מצויין בטעות. וצ"ל אסודר יעו"ש, וכ"כ המחה"ש ולב"ש א"א או' יו"ד, בן א"ח שם, והיינו לסתום הש"ע אבל להרמב"ם אפי' בסודר אסור. א"א שם. ועיין לקמן או' פ"ט:

פד

פד) שם הגה ואעפ"י שיש בו קסמין וכו'. וכפי זה מותר נמי לנפח קש או קסמין לצד אחד כדי שיכול לשתות המים או היין דכיון דבל"ה משתתי מותר, הלק"ע ת"ב סי' רנ"ד, י"א בהגב"י. ועיין לקמן סי' של"ט סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד:

פה

פה) שם אבל בסודרים מים אסור וכו'. אבל משמרת עשויה לכך ואין חושש לליבונו, טור, ואע"ג דאמרינן בבגד שרייתו זהו כיבוסו וא"כ מה לי עשוי לכך או אינו עשוי לכך, כתב המ"א ס"ק י"א דהטור ס"ל כמ"ש הב"י בסי' ש"ב בשם התו' והרא"ש ובש"ע שם סעי' ט' דכשאין עליו לכלוך לא הוי כבוס אלא דאסור שמא יסחוט והוי כבוס ולכן בעשוי לכך לא גזרינן. ומ"ש בסס"י של"ד דאסור ליתן מים היינו נמי שמא יסחוט והוי כבוס אבל בשאר משקין סחיטה שלהם אינא אסירה אלא משום תולדה דדש מפני שאין מלבנין המשקין ולכן לא גזרינן שמא יסחוט (דאין דרך לסחוט בגד לצורך משקה שבו. מחה"ש) יעו"ש. אמנם התו"ש או' י"ט השיג על דברי המ"א הנ"ז דהטור לא ס"ל כב"י אלא דנתינת מים בעצמה חשיב כבוס וכמ"ש ב"י בסי' של"ד בכוונת הטור אלא טעם הטור דמתיר במשמרת משום דאין מכוין לכך ולא ניחא ליה בהכי יעו"ש. ומשמע דאם הסודר מיוחד לכך דינו כמשמרת כיון דאין מקפיד עליו וכ"ע לקמן סי' ש"ך סעי' ט"ו יעו"ש:

פו

פו) שם ויין ושאר משקין מותר. משום דלית בהו משום ליבון' תו"ש שם (ומה שהקשה הט"ז סק"ז מדברי הר"ן כתב עליו שם התו"ש דאין מזה הכרע יעו"ש) ומשום סחיטה נמי ליכא למיחש דאין דרך לסחוט הבגד לצורך משקה שלו וכמ"ש באו' הקודם,:

פז

פז) שם ויין ושאר משקין מותר, וה"ד יין אדום אבל יין לבן יש בו משום ליבון ודינו כמים. ט"ז סס"י ש"ך וכ"כ הר"ז או' י"ג, והגם שמדבדי הא"ר שם או' כ"ב משמע דאין לחלק מ"מ נראה דיש להחמיר, ועיין לקמן סי' ש"ך או' פ' ואו' ק"ו:

פח

פח) שם ואם הם עכורים וכו'. היינו בעכורים לגמרי דלא משתתי כלל אסור אפי' בסודר אבל אם הם עכורים קצת ואפשר דמשתתי הכי אעפ"י דרובא דאינשי לא שתו ליה הכי מוחר לסננו בסודר. ב"י בשם הר"ן. ט"ז סק"ט. מ"א ס"ק י"ב:

פט

פט) שם ולהרמב"ם במשמרת אסור אפי' מים ויין צלולים וכו'. ר"ל דאפי' הם צלולים דהיינו רובא דאינשי לא קפדי בהכי אסור במשמרת ואפי' בסודרים לא שרי אלא דוקא כשרובא דאינשי לא קפדי בהכי, תו"ש או' כ"א, ולענין דינא כתב הא"ר או' ח"י דמרוב הפו' נראה דהלכה כסברה הראשונה יעו"ש אבל דעת האחרונים דיש לחוש לדברי הרמב"ם היכא דאפשר אבל לעת הצורך יש לסמוך על סברה ראשונה כי הם עיקר, וכ"כ לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שסותם הש"ע להקל ואח"כ מביא סברת המחמיר חושש לה רק לכתחלה היכא דאפשר יעו"ש. וה"ד ביין יש להחמיר לסננו בסודר אבל מים בסודר אסור כיון דלסברא הראשונה יש בו משום ליבון:

צ

צ) שם ויין מגתו וכו'. גם זה לדעת הרמב"ם דס"ל דאסור לשמר במשמרת משום גזירה דלמא אתי לשמר יין ממש עם שמריו ומשו"ה לא התיר אפי' יין תוסס שעדיין לא נפרש היין יפה מן השמרים וכל היין כגוף אחד הוא ואין שייך כלל ברירה אלא בסודר ולא במשמרת אבל לפי דעה הראשונה דסבר דאעפ"י שיש בו קסמין מותר מכ"ש יין תוסס דמותר אפי' במשמרת וכן משמעות פשט הגמ' דיין תוסס אפי' במשמרת מותר, עו"ש או' כ"ה, וכ"כ בהגהת הלבוש. א"ר או' ך' תו"ש או' כ"ג. לב"ש, ר"ז או' י"ד:

צא

צא) שם ויין מגתו וכו'. נ"ל דבחומץ דג"כ דרכו להשתמש ממנו אפי' אם הוא עב אין לאסור בסודר אלא א"כ הוא עב הרבה שאין ראוי כלל להשתמש בלא סינון. ט"ז סק"י, א"ר שם, תו"ש שם, ר"ז שם והיינו לסי' ראשונה אבל להרמב"ם גם זה אסור, נה"ש או' ה':

צב

צב) משקה שקדים כתושים מע"ש מותר לסננן כיון שיכולין לשתות בלא סינון הג"מ וסמ"ק מ"א ס"ק י"ב, תו"ש שם, ר"ז שם, ח"א כלל ט"ז או" ז' וכתב הא"א או' י"ב דבסודר י"ל דאסור לסננו משום מלבן אבל הח"א שם מתירו אף בסודר וכ"נ לע"ד דאעפ"י שהמשקה הוא לבן מ"מ כיון שמעורב בו כתישת השקדים הרי זה דרך ליכלוך ולא ליבון ומשו"ה שרי גם בסודר, ואח"כ ראיתי שכ"ה בהדיא בהגמ' סוף פ"ח ובמרדכי פ' תולין שכתבו דמותר לסננו בסודר וליכא משום מלבן יעו"ש. ונראה שזה אשתמיש מהא"א הנז':

צג

צג) [סעיף יא'] כשמסננין היין בסודר היינו בעכור קצת כמ"ש לעיל או' פ"ח:

צד

צד) שם שלא יעשה גומא וכו'. אלא ישפוך עליו והוא ישקע מעצמו, טור. ר"ז או' ט"ו:

צה

צה) שם משום שינוי שלא יעשה כעובדין דחול, לבוש, וכ"כ הב"ח, ר"ז שם:

צו

צו) שם משום שינוי, משמע דבסודר די בשינוי שאין עושה גומא אבל משום אהל ליכא למיחש וכמ"ש ב"י בשם הר"ן, והב"ח כתב דאף במסנן בסודר צריך שלא יגביה הסודר משולי הכלי טפח משום אהל כשהכלי רחב או שלא יפרוס כסודר על כל הכלי ודלא כהש"ע שנמשך אחרי דברי הר"ן יעו"ש אמנם מדברי המ"א ס"ק י"ג והתו"ש או' ב"ד משמע דאם הכלי רחב אף לדעת הר"ן יש בו משום אהל יעו"ש ועיין לעיל סי' שט"ו או' ע"ו ודו"ק:

צז

צז) [סעיף יב'] כל מקום שמותר לסנן יין בסודר וכו'. היינו בעכור קצת כמ"ש לעיל או' פ"ח אבל יש חילוק בכפיפה מצרית דגם מים צלולין או עכורין קצת דאסור בסודר משום ליבון כמ"ש סעי' יו"ד הכא בכפיפה מצרית שרי כיון דליכא ליבון:

צח

צח) שם מותר לסננו בכפיפה וכו'. ונ"ל דאותו כלי העשוי כנפה שמסננין בו דינו כמשמרת הואיל ומיוחד לכך מ"א ס"קי"ג, תו"ש או' כ"ד, א"א או' י"ג ר"ז או' ט"ז, בי"מ או' מ"ג. ור"ל שאין לסנן בו כ"א משקה צלול כמו משמרת דסעי' יו"ד לדיעה ראשונה יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם:

צט

צט) שם משום שינוי. כ"כ ב"י בשם הר"ן דהטעם משום שינוי שלא יעשה כעובדא דחול. וכ"כ הלבוש והר"ז או' ט"ז, אבל הטור כתב הטעם משום אוהל וכ"כ רש"י והרמב"ם סוף פכ"ב, וכ"ה דעת הב"ח והט"ז ס"ק י"א יעו"ש, ונ"מ בין הטעמים דאם הכפיפה אינה מכסה את כל הכלי אי משום אהל מותר אפי' בגבוה טפח אבל אם משום שינוי אפי' אם אינו מכסה כל הכלי צריך לעשות שינוי שלא יגביה טפח, ועוד למאן דמפרש משום אהל מיירי כשהכלי חסר כדי שיעור טפח דאויר אהל אינו פחות מטפח וגם כשרחב הרבה דאל"כ הא ק"ל דאין בכיסוי כלים משום אהל וכ"כ הר"ן בשם התו', עו"ש או' כ"ח, ועוד נ"מ למ"ד משוש אהל דאם אין הכלי רחב טפח שרי, מש"ז או' י"א ועיין עוד מזה לעיל סס"י שט"ו:

ק

ק) שם משום שינוי ואם אינו מכסה את כולה אלא מחזיק הכפיפה בידו א' ושופך בידו השנית אפשר דגם הר"ן מודה בזה דהוי ג"כ שינוי במה שאוחז הכפיפה בידו, ט"ז שם, א"ר או' כ"א

קא

קא) [סעיף יג'] לא יתן בפיו קשין וכו'. ומשמע דאפי' אם נתן הקשין בפי הכלי מע"ש אסור לערות לתוכו יין בשבת כיון דהאסור הוא מטעם משמרת ומשמרת אפי' אם היתה תלויה מע"ש אסור ליתן בתוכה בשבת כמ"ש לעיל סעי' ט' יעו"ש:

קב

קב) שם בחזקה וכו'. משמע דאם אינו נותן בחזקה ויוכלו לעבור דרך שם קצת קשין וקסמין אין לאסור וכ"כ הר"ן פ' תולין בשם הראב"ד:

קג

קג) שם שאין לך מסננת גדולה מזה, כ"כ ב"י בשם רש"י וכ"כ הר"ן פ' תולין, מיהו בגמ' איתא משום דמיחזי כמשמרת וכתב הר"ן משום דאע"ג דלאו משמרת ממש הוא שהרי עוברין בה השמרים כיון דאיכא קסמין טנופת דמעכב בהו ולא עברי דמי למשמרת עכ"ל וא"כ צ"ל מ"ש רש"י והר"ן בתחלת דבריו שאין לך מסננת גדולה מזה הוא לגבי קשין וקסמין שאין עוברין מתוכה ומ"ש דמיחזי כמשמרת דמשמע דאינה כמשמרת ממש הוא לגבי שמרים שעוברין מתוכה וכה"ג כתב הא"ר או' כ"ב והשיג על מ"א ס"ק י"ד שכתב צ"ע על ב"י יעו"ש:

קד

קד) שם שאין לך מסננת וכו'. ובצלול שרי כמ"ש סעי' יו"ד, מ"א שם, א"ר שם, תו"ש או' כ"ו, א"א או' י"ד. ר"ז או' י"ז:

קה

קה) נהגו שלא ליתן שמרים במשקה בשבת כדי להעמידן אעפ"י שראוי לשתותו בשבת, ונ"ל דהוי תולדת בורר דעכ"פ יורדין שמרים מהמשקה בשולי הכלי ודומיא דמחבץ.. מ"א שם, ומיהו מותר ליתן בשבת מים ע"ג שמרים שנשארו בחבית וקולטין המים טעם היין ומוציאין אותו בשבת ושותין אותו, א"ר שם בשם ברטנורא, ר"ז או' ך' נזר ישראל סי' ח' או' כ"ב, מ"ב או' ל"ג ועיין לעיל או' ף':

קו

קו) [סעיף יד'] מותר לערות בנחת וכו'. כדי להפריד המשקה מהשמרים שבשולי הכלי' פרישה או' י"א:

קז

קז) שם מותר לערית בנחת וכו'. פי' דאם אינו מערה בנחת מתערבים השמרים עם השכר וליכא הכא משום בורר. ב"ח:

קח

קח) שם מותר לערות בנחת וכו'. ובפסקי מהר"מ מריקאנטי סי' קמ"ג כתוב יש ליזהר בשבת ויו"ט שלא ישפה (ר"ל ישפוך) מכלי אל כלי כדי להשאיר פסולת הנשארת בשולי הכלי אלא או ישאיר משקה עם הפסולת או ישפה המשקה עם הפסולת לחוץ. שכנה"ג בהגב"י או' ח'. ולכן כששורין צמוקין לעשות שרבי"ט או לקדש עליו במקום שאין מצוי יין יש ליזהר להשאיר ממי הצמוקין עם הצימוקין ולא ישפוך כל המים לתוך הכוס משום בורר ורק אם שותה לאלתר ומערה מכלי לכלי שלא ע"י מסננת שרי כמ"ש לקמן או' קי"א יעו"ש. ולענין אם מותר לשרותו בשבת עיין לעיל סי' רנ"ב או' ז"ן יעו"ש:

קט

קט) שם הניצוצות מוכחי שהוא בורר. אבל בתחלת שרייתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא, ב"י בשם רש"י ומ"א ס"ק ט"ו בשם הר"ן. ולפ"ז אסור לערות שומן מהמאכל דהא שני מיני אוכלים הם (ואותו שאינו רוצה עתה חשוב פסולת) ואסור לברור א' מחברו אלא בידו (ור"ל שאותו שרוצה לאכול עתה דאותו שאינו רוצה עתה חשוב פסולת ואסור לברור אותו ואעפ"י שרוצה לאכול מין השני לאלתר וכמ"ש לעיל או' כ"ב יעו"ש) כדי לאכלו מיד ואפשר דלא שייך ברירה אלא בדברים המעורבים אבל הכא לחודא קאי. מ"א שם. וכששופכין עמו מרק מעט נראה להקל בפשיטות א"ר או' כ"ד נז"י סי' ח' או' י"ט וכ"מ ממ"ש לעיל או' מ"ב יעו"ש, והיינו כשאינו רוצה עתה לאכול השומן אלא המרק דהו"ל כפסולת וכמ"ש לעיל אבל אם רוצה עתה לאכול השומן מותר לערות אותו בידיו אפי' בלא מרק כנ"ז:

קי

קי) וכתב מ"א סי' תק"י ס"ק י"ג דמותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטנ"י אפי' בשבת וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב וכמ"ש סי' שי"ט סעי' י"ד. ודוקא שצריך לאכול בו ביום ואם א"צ לו רק שחושש שיפסיד ויתקלקל מותר לעשותו ע"י עכו"ם (וצריך להניח ג"כ קצת עם החלב. אחרונים) וכמ"ש סי' שיז סעי' ה' עכ"ל. ור"ל דשום דהוי שבות דשבות והיינו שבות דמכין משבת לחול וע"י עכו"ם הוי שבות דשבות, ומיהו שם בסי' ש"ז לא התיר המ"א רק במקום הפסד גדול יעו"ש, תו"ש או' כ"ח, ואם רוצה לאוכלו לאלתר א"צ להניח ממנה כלום עם החלב, ר"ז או' ח"י, והיינו אם קולט בידו אבל אם קולט בכלי כגון בכף וכדומה אפי' אוכל לאלתר צריך להניח מעט עם החלב או יקח מעט מן החלב עם השומן משום דלא שרי לאלתר אלא בידו כמ"ש סעי' א':

קיא

קיא) שם הניצוצות מוכחו שהוא בורר, ואיירי ברוצה לשתות לאחר זמן אבל לשתות לאלתר שרי וכמ"ש סעי' א' מ"א ס"ק ט"ו, א"ר או' כ"ג, תו"ש שם, ר"ז שם, בי"מ או' מ"ו נז"י סי' ח' או' ח"י, ואע"ג דלא שרי בסעי' א' לאלתר אלא בידו מ"מ הכא נמי כיון שאינו בורר ע"י כלי אלא שמערה מכלי לכלי עיקר הברירה נעשת ע"י ידיו ואינו חשוב בורר בכלי אלא כשמסנן בסודר או כפיפה וכיוצה בהן. ר"ז שם,:

קיב

קיב) שם הגה, מותר להגביה החבית וכו'. ואף שעי"ז יורד יין גם מתוך השמרים אינו חשוב כבורר כל זמן שאין הניצוצות מתחילין לירד מהשמרים כנז' ר"ז או' ך':

קיג

קיג) כלי הנקרא ליבריק שעושין בו משקה מעשב הנקרא ט"י ויש לכלי זה שני פיות אחד רחב והשני פיו קצר וסתום ויש בסתימתו נקבים דקין כדי שיעבור מי הט"י דרך אותו הפה ולא יעברו העשבים של הט"י אלא נשארין תוך הכלי ומי הט"י עובר דרך נקבי הפה הנז' צלול בלתי שום עשב, נ"ל דבשבת אסור לשפוך מי הט"י דרך פי הקצר המנוקב הנז' דהו"ל מסנן מי הט"י דרך פה הנז' וכיון שלכך נעשה הפה הקצר הנז' כדי שיסונן מי הט"י בו הרי הוא כבורר ע"י כלי דאסור אפי' לשתותו מיד ולכן יש ליזהר ולשפוך מי הט"י בשבת דרך פיו השני הגדול' ויכול לערות ממנו בנחת לכלי כדי שישארו עשבי הט"י בהליבריקו, בי"מ או' מ"ח, ומ"מ צריך ליזהר נמי שלא ישפוך כל מי הט"י אלא ישאיר מעט עם העשיבים כדי שלא יהא בורר וכנז' בש"ע סעי' זה. וה"ה בכל דבר שמערה מכלי אל כלי ונשאר שם שמרים או פסולות צריך להשאיר מעט משקה עם הפסולות או עם השמרים כדי שלא יהא בורר והיינו אם אין שותהו לאלתר וכמ"ש לעיל או' קי"א:

קיד

קיד) [סעיף טו'] מסננת שנתן בה חרדל וכו'. מע"ש מותר ליתן בה ביצה בשבת, ב"ח, פרישה, א"ר או' כ"ה, תו"ש או' ל' דבשבת אסור ליתן בה חרדל כדי לסננו מהסובין שלו כמבואר בסעי' ט' לב"ש ואעפ"י שגם הם ראוים לאכילה ואין הסובין פסולת כלל ואין בו משום בורר מה"ת אעפ"י כן אסור מד"ס מפני שנראה כבורר אוכל מן הפסולות הואיל ומסננן כדי לאכול החרדל ולהשליך הסובין, ר"ז או' כ"א, והוא מן התו' שבת קל"ד ע"א והביאו מ"א סי' תק"י סק"ה. ומ"ש הב"ח דיש בזה חיוב חטאת אשתמיט מניה דברי התוס', הנז':

קטו

קטו) שם, אעפ"י שהחלמון יורד למטה עם החרדל וכו'. לא חשיב כבורר שהחלבון והחלמון (חלבון הוא הלבן וחלמון הוא הירוק) שניהם אוכלין הם ואין נותנין אותה לתוכו אלא לתקן מראה החרדל הילכך לא חשיב כבורר אוכל מתוך פסולת, טור. ולענין אם רוצה לברור כדי לאכול כתב הלבוש שהחלבון והחלמון שני מיני אוכלין הם וכבר אמרנו לעיל (סעיף ג' ) דבשני מיני אוכלין יש בהם ג"כ משים בורר שאותו שרוצה לאכול נקרא אוכל והשני נקרא פסולת, וכ"כ הב"ח דשני מינין הן, וכ"ה דעת הנה"ש או' כו"ו, וא"כ אסור לברור ע"י כלי אלא דוקא בידו ואותו מין שרוצה עתה לאכל לאלתר וכמ"ש לעיל סעי' ג' בהגה יעו"ש, אבל העו"ש או' ל"ב כתב דשניהם מין אחד הוא שהכל נקרא ביצה, וכ"ה דעת המ"א ס"ק ט"ז. וכ"כ הח"מ או' ח'. ולפ"ז לא שייך ברירה בחלבון וחלמון ואיזה שירצה יכיל לברור ואפי' אותו מין שאינו רוצה עתה לאכלו וכמ"ש לעיל סעי' ג' בהגה יעו"ש ומ"ש הט"ז ס"ק י"ב דאפי' במין א' שייך ברירה כבר השיגו הח"מ שם וכן השיג עליו המט"י או' ד' וכתב דלא ק"ל הכי עי"ש, וכ"כ לעיל או' ל' בשם כמה פו' יעו"ש. ומ"מ הכא גבי חלבון וחלמון אם רוצה לאכול עתה רק החלמון לבדו כגון לשפוך לתוך הקאוי (בענין שאין בו בישול כמ"ש סי' שי"ח או' פ"ב) במקום חלב כמו שנוהגין וביו"ט יש לקחת החלמון מתוך החלבון בידו כדי לחוש לדעת האוסרין וכן לערות החלמון מתוך החלבון מהקליפה או מתוך הכלי לכלי אחר שרי דהערוי מכלי לכלי הוי כמו בידיו כמ"ש לעיל או' קי"א בשם כמה פו' יעו"ש ובפרט בדין זה דיש כמה פו' דס"ל דהוי מין א' ואין בו איסור בורר כנ"ז ומ"ש ח"א כלל ט"ז או' יו"ד לאסור בזה הוא לפי סברתו באו' ט' ואו' יו"ד להחמיר בעירוי אף אם רוצה לאכול לאלתר אבל אנן ק"ל כהסכמת רוב הפו' דמתירין כמ"ש לעיל או' ק"י ואו' ק"א יעו"ש:

קטז

קטז) [סעיף טז'] מים שיש בהם תולעים וכו'. ואעפ"י שאמרנו למעלה שמשקין שיש בהן קשין וקסמין מותר לסננן ואין זה בורר היינו משום שאפשר לשתותן ע"י הדחק בעוד הקשין והקסמין בתוכן והיה יכול לסנן המשקה בדרך שתייה בין שיניו לפיכך מותר לסננן במסננת אבל מים שיש בהם תולעים שאינו יכול לשתותן בלא סינון שאסור לשתותן ולסננן דרך שיניו שמא יבלע אחד מהם שאסור משום שרץ אסור לסננם במסננת, לבוש:

קיז

קיז) שם מים שיש בהם תולעים וכו'. האסורים ע"ד שנתבאר בי"ד סי' פ"ד ר"ז או' כ"ג, ולכאורה משמע היינו הגדלים במעינות הנובעים שאסורים בשתייה משום שרץ המים אוסרין לסננן במסננת בשבת אבל הגדלים במים שבכלים ושבבורות שאינם נובעים שמותר לשתות ולשתות מהם כמביאר בי"ד שם רסי' פ"ד מותר לסננן במסננת כיון שאינם אוסרים בשתייה. אמנם לפי מ"ש שם הט"ז ס"קב והאחרונים דאם הם מאוסים עליו אסור לשחות ולשתות מהם משום בל תשקצו ה"ה דאסור לאותו אדם לסננן במסננת בשבת כיון שהם אסורים עליו ונראה דמשו"ה סתמו הפו' לאסור במסננת משום דרובא דעלמא עתה מאיסי עלייהו התולעים אף הגדלים בכלים ובבורות שאינם נובעים וכיון דמאיסי עלייהו ואסירי משום בל תשקצו ה"ה דאסור לסננן במסננת בשבת, ועיין לקמן או' ק"ך:

קיח

קיח) שם מים שיש בהם תולעים וכו'. עיין בנ"א כלל ט"ז או' ה' שמסתפק וכתב דיש לחלק דמיירי מתולעים כמו זבובים וכיוצא דאפי' בלא איסור הם מאוסים ומיקרי פסולת גמור משא"כ אלו התולעים קטנים הגדלים בשכר ומשקין שאלולי האיסור היו שותין אותן והראיה שהגוים שותין אותן כך אפשר שדומה לקסמין ומותר לסנן אותן במשמרת יעו"ש אמנם מסתמיות דברי הפו' משמע דפשיטא דמיירי בתולעים הגדלים במשקה ואפ"ה אסור לסננן במשמרת בשבת:

קיט

קיט) שם מים שיש בהם תולעים וכו'. וה"ה יין שיש בו תולעים אסור לסננו בסודר דכיון דיש בו תולעים ואסור לשתותו בלא סינון כעכור דמי ואסור לסננו בסודר משום בורר אלא שותהו ע"י מפה כדין המים. שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד. מיהו הגו"ר חא"ח כלל ג' סי' י"ג כתב דכיון דיש פו' שמתירין לסנן היין אפי' שהוא עכור ע"י שינוי אין למחות ביד הנוהגין לסנן היין שיש בו יתושים או החומץ שיש בו תולעים כיין דיש פו' דסברי דזה מותר לגמרי ומה גם דמנהג דעלמא לתת הסודר על פי הכד ושופכין לתוך הכוס דהשתא הוי שינוי גדול בכל כי האי שינוי אפי' להאוסרים שפיר דמי יעו"ש. והביאו השע"ת. אבל הרב תפארת אדם סי' יו"ד חלק עליו והעלה דפשיטא ודאי דמי שמסנן יין שיש בו תולעים או עכור באופן דלא משתתי בלא"ה דיש לנו למחות בידו כיון שאין לו על מה לסמוך ואין חילוק בין מניח הסודר עפ"י הכד או עפ"י הכוס דבכל גוונא אסור יעו"ש, וכן הסכים הפתה"ד או' י"א, וכן העלה הבי"מ או' ן':

קכ

קך) אין לסנן יין או חומץ שיש בו ודאי תולעים בשבת אבל אם מסננן מספיקא יראה לי דמותר דכיון דאפי' יש בהם ודאי תולעים אינם צריכין סינון מחמת איסור תולעים אלא משום שיקוץ כמ"ש ביו"ד סי' פ"ד דמסתמא לא פירשו לדופני הכלי מבחוץ דליתסרו א"כ אם הוא ספק דלית ביה משום שיקוץ ויכול לשתותן בלא"ה יכול לסננן במשמרת או בסודר שהרי אינו עושה אלא על צד היותר טוב. נו"ש סי' רס"ט או' ז"ך יעו"ש, ונראה דה"ה בתולעים הגדלים במים שבכלים או בבורות שאין נובעים ובמקואות הנקוים ממי גשמים כמו בעיר קדשנו ירושת"ו כיון שאין אסורין אלא משום מיאוס כמ"ש לעיל או' קי"ז אם אין שם תולעים בודאי אלא ספק ורוצה לסננם על צד היותר טוב דמותר לסננם ע"י משמרת העשויה לכך אבל בסודר אסור משים ליבון כמ"ש לעיל סעי' יו"ד יעו"ש, ועיין לקמן או' קכ"ג:

קכא

קכא) שם מותר לשתותן ע"י מפה וכו'. ודוקא ע"י שתיה במפה ובשעת שתיה הא לאו הכי שלא בשעת שתיה ובסודר אסור, שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד, נ"א כלל ט"ז או' ה':

קכב

קכב) ונראה דא"צ לשתותם בכלי עצמו שיש שם התולעים ע"י מפה כמו שנראה לכאורה מדברי הרא"ש ז"ל דאם היה הכלי גדול יהיה לו טורח לשתות כן בכל שעה אלא מותר לערות מאותו כלי לכוס מה שצריך לשתות ומניח מפה על הכוס ושותה ויכול להשליך מן הכלי שיש בו תולעים לכיס אפי' שלא בשעת שתייה ובלבד שבשעת שתייה ישתה בדרך הזה דלא הקפידו שיהא דוקא בשעת השתייה אלא הסינון וכל שהסינון בשעת שתייה יכול להשליך אפי' קודם לכן מן הכלי לכוס דבאותה שעה אין כאן סינון, שכנה"ג שם או' י"א בי"מ או' נ"א:

קכג

קכג) כתב גאון ירושלים הרב חקי חיים סי' ג' דנוהגין לסנן מים בשבת ע"י שינוי דהיינו ששנים אוחזים במסננת ואין עושים גומא במסננת והשלישי דולה מן הבור ושופך לתוך המסננת ומנהגן של ישראל תורה היא לפי מ"ש בשבת צ"ב וברמב"ם פ"א דין ט"ו ובאו"ח סי' שט"ז סעי' ה' דזה יכול וזה יכול ועשו המלאכה ביחד אין איסור אלא מדרבנן ומשו"ה אם עושין כנ"ז ע"י שינוי מותר יעו"ש, והרב מזבח אדמה בסי' זה כתב שראה לדודו ז"ל שהיה ממלא כלי גדול מים ופורס מפה עליו וממלא מן המים העולים על המפה כי זה הוא רק מעכב הפסולת דשרי:

קכד

קכד) מותר לשתותן ע"י מפה וכו'. מים שיש בהם תולעים מותר ליטול ידיו מהם בשבת ואינו חושש שמא ימותו וכן השותה מים שיש בהם תולעים מותר לסנן אותם ואינו חושש לנטילת נשמה דתולעים, כ"מ בתשו' מהר"ם ן' חביב ז"ל בכ"י, י"א מ"ב בהגב"י סי' שט"ז, ברכ"י בזה הסי' או' ז':

קכה

קכה) שם ומותר. ומשום מלבן ליכא כיון דליכא טירוף כמ"ש סי' ש"ב סעי' ט' וא"כ להאוסרין שם אסור ע"י מפה. מ"א ס"ק י"ז, והיינו מים אבל שאר משקין דלית בהו משום מלבן מותר כמ"ש סעי' יו"ד, והא דלא גזרינן משום סחיטה כתב הב"י דכיון דאינו נשרה במים אלא דבר מועט מהבגד כדי הנחת פיו לא אתי לידי סחיטה וגם כי אין זה שרייה הצריכה סחיטה שבהגעת המים בבגד סחוט ועומד הוא עכ"ל ומ"מ לא ישתה דרך בית יד בכתונת שלו דבזה חיישינן יותר שמא יסחוט שמצטער בלבישתו, ח"א כלל כ"ב או' ד' אבל במפה המיוחדת לכך לית לן בה, חס"ל או' ו' בן א"ח פ' ויחי או' י"ז:

קכו

קכו) [סעיף יז'] המחבץ וכו'. שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו חייב שהרי הפריש הקום מן החלב ואם גבנו ועשאו גבינה חייב משום בונה שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד דומה לבנין: הרמב"ם פ"ז, ורש"י פירש שעושה כמין כלי גמי ונותן הקום בתוכו ומי חלב נוטפין, וכ"כ המ"מ פ"ח יעו"ש, מ"א ס"ק ח"י, ור"ל דברמב"ם אינו מבואר כ"א האיסור ההפרדה הקום מן הגבינה וברש"י מבואר ענין אחר אפי' היו כבר מופרדים זה מזה והם בכלי אחד ועושה כדי שירד הקום וישאר הגבינה למעלה אסור משום ברירה, מחה"ש, וא"כ מ"ש הגה בש"ע המחבץ פי' שמוציא חמאה וכו' זה אינו מלשון הרמב"ם כנ"ז והש"ע הוא מל' הרמב"ם ומ"מ הדין אמת שכ"כ הריב"ש סס"י קפ"א שגם זה בכלל בורר יעו"ש, כ"כ האחרונים:

קכז

קכז) כתב הרמב"ם פכ"א אסור לתלות המשמרת כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לשמר עכ"ל משמע אפי' ליתן בה דבר אחר אסור לתלותה ופשט הגמ' והפו' משמע דאין איסור בזה וכ"מ לעיל סעי' יו"ד, מ"א ס"ק י"ט ור"ל דשם בסעי' יו"ד כתב דצלולים מותר לסנן במשמרת. ולא התנה דדוקא אם היתה תלויה מע"ש אלא ודאי דמותר לתלותה לצורך צלולים דהוי כמו לית בה דבר אחר כיון דאין בצלולים משום שמור. לב"ש. והוא בענין שאין בו משום איסור אהל כגון שאינה גבוהה משולי הכלי טפח ואם גבוהה טפח צריך שלא תהיה פרושה על כל רוחב הכלי כמ"ש לעיל או' צ"ט יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' שט"ו או' ח"ן:

קכח

קכח) אסור להעמיד החלב במקום חם כדי שתעשה גבינה דזה הוי בורר. וכן אם נתן החלב הקפוי בשק וכדומה ומי החלב נוטפין כמו שעושין גבינות חייב משום בורר. וכן אסור ליתן חומץ וכל דבר בחלב כדי שתעשה סיראוויטקי (שקורין בערבי לבן) דזה בורר ממש ח"א כלל ט"ז או' י"א. בן א"ח פ' בשלח או' ך'. וצ"ל בכ"ז כיון דדרך ברירתה בכך הוי כמו בורר ע"י נפה וכברה דאפי' כדי לאכול לאלתר אסור וכמ"ש לקמן או' קל"א:

קכט

קכט) חלב חמוץ שקורין אותו בלע"ז יגורט"י ובלשון ערבי לב"ן שעודנו לח שיש לו מים בעיקרו מותר להניחו בתוך כיס כדי שיזובו מימיו ויתנגב מפני כי זה קודם שיזובו ממנו אלו המים הוא נאכל לכל אדם ורק ניגוב זה ממעיטו יותר' ועיין קרבן אשה שאלה י"ד או' ט"י בן א"ח שם או' י"ט,:

קל

קל) גם לפעמים עושין יגורט"י הנז' מע"ש שמחממין החלב ונותנין אותו לתוך הכלי ומניחין בו מעט יגורט"י גמור אי שאר דבר המעמיד כדי שזה החלב יקפה ויעשה יגורט"י ונשלם עד אור הבוקר אך לפעמים רואין אותו בבוקר שעודנו חלב ולא נקפה להיות יגורטי לכך מכסים אותו בבגדים ומניחים אותו במקום חם כדי שיגמר תיקונו ויקפם ויש עוד מניחין בו חתיכת פת ג"כ כדי שיגמור תיקונו דאסור למיעבד הכי בשבת אלא ישאר כמו שהוא עד שיהא נקפה ונשלם מאליו. בן א"ח שם:

קלא

קלא) שם לא יחבצם בידו, ר"ל שמקבץ יחד האגוזים ועי"ז מפריד הדבש מבחוץ דהוי בורר. ח"א שם או' ט"ו, ולפ"ז משמע אם לאכול לאלתר שרי לחבץ בידו כמ"ש סעי' א' דבורר בידו כדי לאכול לאלתר שרי אבל זה אינו דשאני התם כיון שהדרך לברור בנפה וכברה ועתה בורר בידו דהוי דרך אכילה שרי לאלתר וכמ"ש הטעם לעיל או' יו"ד לא כן המחבץ וכדומה שכתבנו לעיל או' קכ"ח שדרך ברירתו בכך בלא כלי הוי ברירה זו כמו ע"י נפה וכברה ואסור לעשות כן אפי' כדי לאכול לאלתר,:

קלב

קלב) שם הגה' הרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב וכו'. לא ראינו מי שחשש לזה כיון שאינו מתכוין לכך וכ"ש שאין דרך זריקה בכך, מהריק"ש בהגהותיו, וכן הסכים מהר"א אוזלאי ז"ל בהגהו" כ"י ברכ"י או' ח':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---