דרישה/אורח חיים/שיט

דרישה ‏ אורח חיים שיט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל בידו כדי לאכול מיד מותר כו' ז"ל הגמרא והביאוהו ב"י בריש הסימן בורר ואוכל לאלתר וכו' ופירש"י ז"ל ומניח לאלתר לאכול לאלתר שאין זה דרך בוררין והתו' פירשו בורר ומניח לצורך אחרים. ושם בגמרא בהיו לפניו שני מיני אוכלין וקאמר דבורר אחד לאכול לאלתר והאחד מניח לאלתר. ונלע"ד דכוונת רש"י הוא דמפרש דאו או קאמר דאם דעתו לאכול הא' ולהניח השני אמרינן דזה המין שמניח לאחר זמן מיקרי פסולת. ואז אם המין שרוצה לאכול עכשיו הוא יותר אזי הוא בורר המין השני וזה שמניח בקערה שהוא הרוב מניח כדי לאכלו לאלתר ואם זה המין שרוצה להניח הוא הרוב אזי הוא בורר בידים עתה זה המין שרוצה לאכול עתה שהוא המיעוט וזה בורר לאכול לאלתר. והתוס' מפרשין דחדא קתני דאף שאם תרווייהו רוצין לאכול אלא שהבורר מדקדק לאכול מין א' והמסובין האחרים יאכלו מין השני אפ"ה לא יברור כ"א שיאכל הוא לאלתר את מינו שבורר וכדי שיאכלו המסובין את המין השני שמניח לאלתר אלא שקשה לי למה יצטרכו לאכול המין השני אשר מניח לאלתר לא יהא אלא פסולת שאין אוכלין כלל. ועיין מ"ש רמ"א בש"ע סעיף ג' ומניח השני כדי לאכול מיד שכתבתי שם פירושו וגם פי' כלל כ"ג סעיף ד' ע"ש. ושם כתב ב"י בשם רי"ו ז"ל ואפי' ביד שאמרנו דמותר דוקא לאלתר כלו' לאות' סעודה אבל לבו ביום כלומר שבורר ומניח לצורך סעודה אחרת על אותו יום בעצמו אסור כו' ודבריו תמוהין שמיד אחר זה הביא הב"י דברי המרדכי שכתב ז"ל ודוקא להתחיל ולאכול לאלתר אחר ברירתו שרי אבל לאכול לאחר שעה נעשה כבורר לאוצר ואסור. וא"כ דברי רי"ו לפרש הכי דמ"ש כלומר לאותו סעודה ר"ל שהסעודה לפניו או שהוא בתוך הסעודה וקמ"ל בהאי דא"צ לאכול מיד ממש אלא כל שאוכל בתוך אותו סעודה מקרי לאלתר. אבל כשאין סעודה לפניו אלא רוצה להכין עתה לצורך הסעודה הסמוכה לו לאכול לאחר שעה אסור. והא דכתב לצורך סעודה אחרת ר"ל שלע"ע הוא מסעודה ראשונה ורוצה להכינו לצורך הסעודה אחר שלאחר זמן וק"ל. עוד שם כתב ב"י ז"ל וקשה לי ע"ז הא דתנן פ"ק דיום טוב הבורר קטנית בי"ט בית שמאי אומרים בורר ואוכל ובה"א בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי. ובחיקו משמע דהיינו שבורר בידו ונותן לתוך חיקו. ודומיא דחיקו הוי קנון ותמחוי ונפה וכברה. וא"כ בשבת לא שרי אלא לברור ולהניח בידו אבל להניח בקנון ובתמחוי אע"פ שאינו בורר אלא בידו כו' וכתב דצ"ל הא כדאיתא והא כדאיתא כו' ופי' דחוק מאד לחלק פירוש דחיקו מקנון ותמחוי ועוד איך ס"ד לפרש לאסור להניח בקנון ובתמחוי דהא אין טעם לאסור בשבת לברור ביד ולהניח בקנון ותמחוי דמה לי לברור בידו ולהניח בכלי או להניח בקינון כיון שרוצה לאוכלו מיד ואי ר"ל שאסור להניח הנברר בשום כלי או לתפוס אותו בידו שברר בה או להניחו בידו השני ודוקא בי"ט הקילו להניח ג"כ בחיקו ובקנון ובתמחוי אכתי קשה מה לי קנון ותמחוי שמותר להניח בו בי"ט ומה לי נפה וכברה שאסור להניח בו דהא לפי' ב"י לא הוזכר בגמרא דדרך בירורו הוא קנון ותמחוי ונפה וכברה אלא ר"ל להניח לתוכו. וכן קשה לפי האמת שפי' ב"י בחיקו. שר"ל שיניח בחיקו מה לי בחיקו מה לי בכלי. לכן נלע"ד פשוט דפי' בחיקו הוא דומה לפי' בקנון ובתמחוי ופי' דקנון ותמחוי הוא כדפירש"י שנותן הקטניות במקום הרחב והקטניות מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי וקמ"ל דבי"ט מותר לברור כדרכו וגם מותר לברור בחיקו או בקנון ותמחוי אף דבשבת אסור כ"א לברור בידו ודו"ק:

ב

בורר כדרכו לזרוק הפסולת כו' ז"ל רא"ף לשון סמ"ג ומיימוני בהדיא דוקא אוכל מתוך הפסולת אבל פסולת מתוך האוכל אפי' בידו ולאלתר חייב וכי משמע באשר"י פרק כלל גדול ותמיהני על הטור שכתב אם יש טורח כו' בורר כדרכו לזרוק הפסולת. כי חילוק זה מצאנו פ"ח דביצה גבי י"ט לא בכלל גדול גבי שבת וק"ל עכ"ל. ועיין בב"י שכתב ג"כ שדעת הרמב"ם והרמב"ן וסמ"ג וסמ"ק והר"ן ויש בו משמעות שדעת ההלכות חולק על הטור בזה. וכתב שדעת רבינו שאע"ג דהאי בריית' בי"ט מיתניא ס"ל דאין חילוק בין שבת לי"ט בדין זה עכ"ל. וז"ל הרא"ש פרק כלל גדול דף קפ"ב ע"א וביד בורר ואוכל ובורר ומניח לאלתר כו' עד ודוקא אוכל מתוך פסולת אבל איפכא אסור. והבורר שני מינין אוכלין אותו שרוצה לאכול עתה מקרי אוכל ואידך מקרי פסולת. אמר חזקיה הבורר תורמסין מתוך פסולת שלהן חייב חטאת. לימא קסבר חזקיה אוכל מתוך פסולת אסור לא שאני תורמסין דשלקי להו ז"פ ואי לא שקלי מינייהו פסולת שלהן מסרח וכפסולת מתוך אוכל דמי ולהכי חייב עכ"ל. ובאמת משמעות לשון הרא"ש משמע דס"ל דפסולת מתוך האוכל אסור בשבת בכל ענין ולא כמו רבינו. וגם זולת זה לשון רבינו תמוה שכתב ותורמס קאמר בגמרא דאפילו אוכל מתוך פסולת אסור מאי אפי' דקאמר הא לדידיה בריר' אוכל ופסולת שוה והולך אחר מיעוט טירחא גם קשה מאי דמסיק לכך חשיב אפי' ברירת אוכל כברירת פסולת גם מ"ש היו לפניו שני מיני' השני חשיב פסולת ואסור לבררו. גם מ"ש אח"כ ולא שפין אותו ביד כדי להסיר פסולת דהו"ל כבורר דכל זה עולה יפה לפי דעת האומרים דאין מבררין בשבת הפסולת מתוך האוכל ולפי דעת רבינו צ"ל דה"ק דתורמס ידוע הוא שהאוכל מרובה על הפסולת הוא נפיש בטירחא בברירתו מברירת האוכל דהיינו התורמוס. ואשמועינן חזקי' דאף דבשאר מינין כה"ג מבררין האוכל בתורמסין אסור לברר וקמתמה תלמודא דלא ידע טעם לחלק בין תורמוס לשאר מיני' וכי סבר חזקיה דאין לברר אוכל מתוך פסולת אפילו לאכול מיד וביד. וזה שרי לכ"ע ומשני שאני תורמס כו' עד וכפסולת מתוך אוכל דמי כך הוא לשון הגמרא והרי"ף והרא"ש ורבינו שינה וקיצר וכתב לכך חשיב אפי' ברירת אוכל כברירת פסולת משום דס"ל ה"ט דאסור משום דמחשב הכל לפסולת מחמת שאינו ראוי לאכול כו' וכבר אשמועינן דאפי' ברוב פסולת אסור לטלטל הכל כ"ש בשכולו מיחשב לפסולת דאסור לבררו ולטלטלו. והא דקאמר בגמרא דחשיב כברירת פסולת מתוך האוכל אם לא נאמר שהיתה לרבינו גירסא אחרת צ"ל דה"פ האי תורמס האוכל מיחשב לפסולת וכיון שהוא הרוב כמ"ש תחילה אף שהפסולת היה אוכל עכ"פ אסור לברר התורמס דמחשב מתוך שליקותו לפסולת כיון שהוא הרוב וק"ל ומסיק דתורמוס דידן מותר לבררו מתוך הפסולת לאו מטעם שהתורמוס הוא האוכל לבד אלא כיון שפסולת הוא רוב בטירחא וכמ"ש. וגם בדין שאחר זה היה לפניו שני מינין כו' שינה רבינו וכתב לבסוף ואסור לבררו מה שלא כתב אביו הרא"ש דהיינו נמי לשיטתו דס"ל דמותר לברר הפסולת מתוך האוכל כשהוא זוטר בטירחא וא"כ קשה ליה למה נפקא מינה נחשב אותו שרוצה להניח לפסולת אי משום דאסור לבררו ז"א כיון שאם הוא המועט מותר לבררו ומאי פסקא לומר שאותו שרוצה להניח הוא הרוב. ועוד את"ל שאותו שרוצה להניח הוא הרוב ומחשב כפסולת א"כ אף מין השני המועט אסור לבררו אם לא שתאמר שאותו שרוצה להניח הוא נפיש בטירחא וזוטר בשיעורא וכל זה הוא דוחק לשיטתו דהא משני אוכלין סתמא איירי ואיירי אפילו בשוין או שהמין שרוצה לאכול הוא המעט. לכך הוסיף וכתב ואסור לבררו. ור"ל דנ"מ דלא מיחשב הבל אוכל ולומר דאף אם אינו רוצה לאכול מיד משום אחד מהן מותר לברר כיון דליתא כאן פסולת לא שייך ביה איסור בירור קמ"ל דז"א אלא יש בו איסור בירור ונ"מ דאם אינו רוצה לאכול משום א' מיד אסור לבררו מין מתוך מין אבל כשירצה לאכול מיד מזה לא איירי דהיה בו איסור כברירת אותו מין דירצה להניח אלא סמך אמ"ש לפני זה דבענין זה בוררין המין הזוטר בטירחא וק"ל. וכעין זה נמי נראה לפרש ממ"ש אחר זה ולא שפין אותו ביד כדי להסיר הפסולת דהו"ל כבורר ר"ל יש כאן איסור ברירה ונ"מ דאם אינו רוצה לאכול הכרשינין מיד אסור לשופן להסיר הפסולת דהו"ל כבורר. ול"ת דאין בזה שייכות איסור ברירה. אבל אם רצונו לאכול הכרשינין מיד אפשר דמותר דומיא דבריר' הנ"ל דמותר לברר הפסולת כשהוא זוטר בטירחא כדי לאכול מיד. ודוחק לומר דשאני התם דיד מיחשב שינוי משא"כ הכא דשפין הוא באורחי' חדא דגם שם חייב לאוצר אפי' בידים. ועוד דגם כאן לכאורה משמע דדרכן היה לשרות הכרשינין בכלי. ואם כן שפין ביד ג"כ היה דרך שינוי שלו ודו"ק. ועיון מ"ש רא"ף בהגהותיו אמ"ש רבינו ואסור לבררו ר"ל דר"ל האוכל מתוך הפסולת כו' לע"ד אין זה כוונת רבינו אלא כמ"ש דאל"כ קשה דברי רבינו דידיה אדידיה ודו"ק:

ג

ותורמוס קאמר בגמרא דאפי' אוכל מתוך פסולת אסור עיין מ"ש בק"ש והארכתי בביאורו גם שם כתבתי השגות רא"ף על רבינו מה שמתיר לברור פסולת מתוך האוכל כשהאוכל מריבה על הפסולת וגם כתבתי איך שמיישב רבינו לשון הגמרא ע"ש. ומ"ש רבינו היה לו מלילות מע"ש מנפח מיד ליד ואוכל ועיין מ"ש ב"י ע"ז ופי' תמוה דמנפח מיד ליד להרמב"ם ר"ל באותו יד עצמו ושרבינו ס"ל דר"א איידי קתני דכל כה"ג ודאי לא הו"ל לסתום אלא לפרש וגם רבינו היה מביא דברי הרמב"ם והיה פליג עליו כדרכו. לכן נראה לע"ד פשוט דאף שהרמב"ם סתם וכתב בל' הגמרא בידו א' ג"כ מנפח בידו אל ידו דכל שאינו נוטל אלא מלא יד א' אף שמזרקו מידו הא' לידו השניה ומנפח בו יד הא' מיקרי וז"ש ר"א ובכל כחו ר"ל באיזה ענין שיוכל ינפח רק שלא יקח בפעם אחד מלא שתי ידיו וינפחן דהיינו בזריקתן למעלה מידיו לאויר וק"ל:

ד

אין שולין כרשינין עיין בפרק תולין דף ק"מ ע"א שכן הוא לשון בהמשנה שלפנינו אבל ברא"ש והרי"ף ור"ן בכולן כתוב שורין ופירש"י שם ז"ל אין שורין את הכרשינין מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן כדתנן במסכת ביצה אף מדיח ושולה ע"כ. ושם בפ"ק דביצה דף י"ח במשנה קאמר רבן גמליאל אף מדיח ושולה ומפרש שם בגמרא שמדיח במים ושולה הפסולת הצף למעלה כמו שיש לה בחבית דהיינו נמי שנוטל החרצנים הצפים על פי החבית כן פי' ר"ש שם ור"ן מכל זה נראה להוכיח שגי' אין שולין עיקר אף שברי"ף ורא"ש מסננת ורש"י ור"ן איתא שורין וק"ל:

ה

ובשאר משקין חוץ ממים שרי. ה"מ מכאן הורה ר"י הלכה למעשה שמשקה של שקדים כתושים מע"ש מותר לסנן דרך סדין או מטפחת דמשום בורר ליכא כיון שיכולין לשתותן בלא סינון ושמא יסחוט לא גזרינן אלא במים שהבגד מתלבן ומתכבס בכך אבל סחיטת שאר משקים אינו אלא משום דש ואין רגילים לסחוט לצורך משקה הבלוע בבגד שזה יהיה כעין דישה וק"ל וכן בסמ"ג עכ"ל:

ו

וכן מותר לסננו בכפיפה ובלבד שלא יגביה הככיפה משולי הכלי טפח משום אהל טעם זה דאוהל כתבו ג"כ רש"י ורמב"ם והר"ן כתב בשם הר"י ז"ל דהטעם משום שינוי והיכר קאמר דאי משום אהל אפי' במסנן את היין בסודרין נימא הכי ומדלא קאמר הכי בגמרא ש"מ דאינו אלא משום שינוי ובסודר כיון דאיכא שינויא אחרינא דלא קעביד גומא ש"ד עכ"ל בדף קנ"ט ע"ב והביאו בב"י. וצ"ע לדעת רבינו שכתב לעיל סוף סי' שט"ו ז"ל בגד ששוטחין ע"פ הגיגית לכסותו לא ישטחנו ע"פ כולו משום אהל כו'. א"כ ה"נ הול"ל במסנן בסודרים דצריך ליזהר שלא להגביה הסודר משולי הכלי טפח ולהראב"ד ל"ק מידי דלית ליה שם טעמא משום אוהל וכמ"ש הב"י שם וצ"ל דס"ל כמ"ש התוס' והרא"ש פרק המביא דאין איסור בשטיחת אוהל לחוד בלא עשיית מחיצות וראיה שמותר להחזיר הקדירה ע"ג כירה והתם בגיגית שאני שהוא רחב טפי. וכמ"ש הב"י שם דברי התוס' ע"ש אלא שצ"ע א"כ בכפיפה נמי א"ל שדוקא בשטיחת בגד אמרו דלית ביה איסור עשיית אוהל וצ"ע:

והרמב"ם ז"ל לא התיר אפי' ברפיפה וסודר אלא יין שאין בו שמרים ומים צלולים צ"ע מים בסודר האיך מותרין הא שרייתו זהו כיבוסו וכמ"ש רבינו לפני זה ואף של' רבינו יש ליישב ולומר דמים אכפיפה קאי וסודר דנקט משום יין אבל באמת ז"א דבהרמב"ם בהדיא כתב מים גם אסודר להיתר והביאו ב"י ע"ש וצריכים לומר דהרמב"ם הוא גם כן ס"ל דלא אמרינן במים שרייתו זהו כבוסו כ"א בבגד שיש עליו טינוף אבל אי לאו הכי אף שהוא שחור מחמת לבישה או תשמיש לא אמרינן שרייתו זהו כבוסו וכמ"ש ב"י בשם הרא"ש והרבה פוסקים דס"ל הכי לעיל בס"ס ש"ב ע ש אלא שרבינו ורא"ם וה"ג לא ס"ל הכי אלא בכל ענין ס"ל דשרייתו זהו כיבוסו:

ז

שהחלבון והחלמון שניהם אוכלים הם כו' צ"ע מאי קאמר הא כתב לעיל היו לפניו שני מינים אוכלים אותו שרוצה להניח מיחשב כפסולת ואסור לבררו. ודוחק לומר דהכא איירי שרוצה לאכול שניהם מיד גם החלבון אלא דה"א דהוה אסור כיון שבורר אותו במסננת דדרכו בכך ודומה לבורר בנפה וכברה דאסור אפי' רוצה לאכול מיד קמ"ל דלא דאין כאן פסולת כיון דרוצה לאכול שניהן שניהן מין אוכלין הן ולא חשיב כבורר אוכל מתוך פסולת. דא"כ עיקר חסר מן הספר בפרט מאחר שכתב שהחלבון נשאר עם הפסולת משמע שאינו אוכלו כמו הפסולת דחרדל. ומיהו ע"כ ז"א דהא מדכתב ששניהם אוכלים הם משמע דשוין באכילתן מיד אלא שנתנו במסננת להפרידם זה מזה בשביל הצבע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.