מחצית השקל/אורח חיים/רנג

מחצית השקל ‏ אורח חיים רנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) דע שיש ענין שהייה וענין חזרה. ושהה מיקרי שנותן תבשיל מערב שבת ע"ג כירה לא דרך הטמנה ומניחו עומד ע"ג כירה ובשבת נוטל מכירה. וחזרה מיקרי כשהניחה מע"ש ע"ג כיר' ובשבת נוטלו מהכירה ורוצה להחזירה שנית ע"ג כירה (זהו עיקר דין חזרה אבל יש עוד ענין חזרה כמבואר בש"ע) ופליגי חנניא ורבנן דחנני' ס"ל אם התבשיל כבר נתבשל כמאכל ב"ד מותר לשהות' על גבי כירה אפי' אינה גרופה וקטומה וחכמים ס"ל דאסור אם אינה גרופה וקטומה אא"כ נתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו ובריש פרק כירה תנן כירה שהסיקוהו כו' בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר ומבעיא להש"ס האי לא יתן דתנן רוצה לומר ישהה אא"כ גרוף וקטום ואתיא כרבנן דחנניא. או לא יתן ר"ל לא יחזור אבל שהייה מותרת אפי' אינו גרוף וקטום ואתיא כחנניא ולא אפשיטא האי בעיין ופסקו הרי"ף ורמב"ם והעומדים בשטתם לשהות תנן וכרבנן דחנניא ורש"י והתוס' פסקו להחזיר תנן אבל לשהות מותר כחנניא והן השני דיעות שהובאו בש"ע דעה א' הוא דעת הרי"ף ורמב"ם והי"א הוא דעת רש"י ותוספות הנ"ל:

(ב) (סק"ב) שהו' חי כו' אלא א"כ נתבשל כל צרכו קודם השבת עכ"ל וגם בעי' שיהיה מצטמק ורע לו כמ"ש בש"ע:

(ג) (ס"ק ג) שכיסה כו' רק בקטימה כ"ש וכ' בס' ת"ש דודאי צריך לקטום כל הגחלים דלא עדיף קיטום מגריפ' שצריך לגרוף ולהוציא כל הגחלים וא"כ ה"ה דצריך לקטם כל הגחלים ומ"ש מ"א דסגי בקטימה כ"ש ר"ל דא"צ ליתן עליו אפר הרבה עד שיהיה הכיסוי רב אלא די בכיסוי קלוש ודק:

(ד) (ס"ק ד) חתיכה כו' אבל ירק לא מהני. הא דלא העמיד מ"א דבריו לעיל על מ"ש המחבר או כשהוא חי משום דאין כוונת מ"א לאפוקי מדעת הרמב"ם בפי' המשנה הביא' הרב"י וגם הט"ז דס"ל אפי' נתן בה ירק חי סגי אע"ג דירק חי יוכל להתבשל בלילה וא"ל שמא יחתה מ"מ מותר כיון שעשה מעשה מוכיח שמסיח דעתו ל"ח שיחתה אבל אנן לא קי"ל כוותיה בהא וע' בהרב"י ובמ"ש מ"א לכן העמיד מ"א דבריו פה משא"כ לעיל שכ' המחבר או שהוא חי ור"ל שכל הקדיר' מלאה מדבר חי ובזה גם הרמב"ם מודה דצ"ל דוק' בשר דאי כל הקדירה מלאה ירק חי ודאי יש לחוש שיחתה כיון דלא עביד מעשה המוכיח שהסיח דעתו:

(ה) (סק"ה) לסמוך כו' עכ"ל הרמב"ם פ"ג מהלכות שבת:

דהאי בעיא בגמ' כו' ר"ל דהרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל כהרי"ף לשהות תנן כנ"ל וא' מראיותיהם מדאבעי' לן שם מהו לסמוך בה תוכה וגבה הוא דאסור אבל לסמוך בה ש"ד או דלמא לא שנא ובעי למפשט מדתנן שני כירות המתאימות (והוא מ"ש רמ"א בהג"ה) א' גרופה ואחד שאינה גרופה משהין ע"ג גרופה כו' ומדמשהין ע"ג גרופ' אע"פ שסמוכה לאינ' גרופה שבצדה אלמ' דסמיכה מותרת ודחי שא"ה כיון דמדלי ר"ל כיון דהקדיר' עומדת למעלה מן הגרופה ומשאינה גרופה ושליט בה אוירא ועדיין לא שמענו אם סמוך לצדי התנור והקדירה עומדת ע"ג קרקע ולבסוף פשט מברייתא אחרת דסמיכה מותרת וא"כ ע"כ צ"ל לשהות תנן דאי להחזיר תנן אבל לשהות מותר אפי' אינו גרוף וקטום מאי קמבעי ליה בסמיכה תוכה וגבה כו' הא אפי' תוכה וגבה מותר וא"ל דהאיבעי' היה בסמיכה דחזרה וא"ש תוכ' וגבה הוא דאסור א"כ היכי פשט משתי כירות המתאימות דמשהין ע"פ גרופה כו' ואיך בא לפשוט סמיכה דחזרה להתיר מדשרי סמיכה דשהיה דהא ודאי חזרה חמור' משהיה אע"כ דהאבעי' בסמיכה דשהי' אלמא לשהות תנן והחולקים דחו דלעולם האבעי' בחזרה דסמיכה ואפי' הכי פשט שפיר מסמיכה דשהיה דהא בריי' דשתי כירות כו' כרבנן דחנניה דהא אסרו לשהות ע"ג שאינה גרופה א"כ פשט מסמיכ' דשהי' לרבנן לסמיכ' דחזרה לחנניה דהא שהיה לרבנן י"ל דין חזרה לחנניה ולפ"ז דברי הרמב"ם דאין סומכין בשבת א"ש לפי שטתו דהא האבעיא ופשיטות דסמיכה מותרת היינו בסמיכה דשהיה והיינו מבע"י אבל סמיכה דחזרה היינו בשבת לא הוזכר בגמ' להתירא וכיון דהרמב"ם ס"ל דאין ללמוד היתר סמיכה דחזרה מסמיכה דשהיה לכן ס"ל דבשבת אסור להחזיר לסמוך אבל לסברא ב' כו' דהא הי"א ס"ל להחזיר תנן וע"כ צ"ל לדידהו דהאיבעיא דסמיכה הוא בסמיכה דחזרה ואפ"ה שפיר פשט כנ"ל ופשט דסמיכה מותרת ע"כ היינו אפי' סמיכה דחזרה והיינו בשבת:

(ו) (ס"ק ו) מותר כו' ולסברא ב' כו' מסמיכה בשבת כנ"ל בס"ק שלפני זה:

וקפשיט ליה מהאי. א"כ דיניהם שוין והא דהוצרך מ"א לראיה ע"ז כיון דכבר כ' בס"ק שלפני זה דלסברא ב' אפי' סמיכה בשבת שרי א"כ כ"ש שתי כירות המתאימות דקיל מסמיכה כמו שדחי הש"ס כיון דמדלי שליט בי' אוירא כנ"ל אלא דקושיא זו הקשה גם הט"ז על רמ"א לאיזה צורך העתיק דין דשתי כירות כו' הא הוי כ"ש מסמיכה. ואחרונים תי' ניהו דהש"ס דחה כיון דמדלי כו' וי"ל דסמיכה חמירא ה"ה דיש ג"כ סברא להיפך די"ל דסמיכה קילא משתי כירות המתאימות ובס' ת"ש שכתב הטעם די"ל שתי כירות איכא תרתי דעומדת ע"ג גרופ' וסליק לה עכ"פ הבלא וגם היא סמיכה בצד כירה שאינה גרופ' ע"ש א"כ מה"ט גם מ"א הוצרך לאשמועי' דבריו:

(ח) (סק"ח) אפי' כו' מפני שהגורף כו' רצה ליתן טעם למה החמירו בתנור לאסור אפי' גרוף ניהו דתנור חומו הרבה יותר מכירה ויש לחוש בו יותר שמא יחתה מ"מ כיון דגרוף התנור ואין גחלים בתנור א"א לחתות עז"כ מפני שהגורף כו':

(ט) (סק"ט) אפי' ע"ג אפי' בשבת. דל"ת דרמ"א קאי דוקא על דברי המחבר דאיירי בסמיכה קמ"ל דאפי' ע"ג כו':

כ"מ בגמ' דף מ' ע"ב ת"ר מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה כו' והובא בש"ע סי' שי"ח סעי' י"ד ע"ש:

ואפשר דאפי' אינו גרוף כו' דהא בסי' שי"ח הנ"ל מניחו כנגד המדורה אלא שיש לדחות כמ"ש הרא"ש פ' כירה סי' יו"ד דגבי מדורה דקתני נגד המדורה ולא קתני אצל המדורה משמע דצריך להרחיק מן המדור' וא"כ א"ל הכירא ולכן לא גזרו:

מיהו בסעיף ה' משמע כו' חוזר על תחלת דבריו שהתיר בגרוף אפי' ע"ג וע"ז כ' מיהו בסעיף ה' משמע דעכ"פ לתוכה אסור אפי' גרוף וקטום וע"ש מ"א ס"ק ל"ה:

(י) (ס"ק י) ותנורים כו' אלא תנור של נחתומין וסיים הר"ן ותנור של נחתומין מפרש בפ' לא יחפור דף כ' ומובא בח"מ סי' קנ"ח וכ' שם הרשב"ם הטעם לפי שהנחתום אופה בה תדיר חומו יותר משאר תנורים:

(יא) (ס"ק יא) אסור כו' משום דס"ל כר"מ אבל אנן קי"ל כו' רצה לומר לדידן גם הגמ"ר מוד' דגם לאחריני אסור. אולם דברי מגן אברהם הם קצרים כדרכו לכן צ"ב קצת. בדף ל"ח איתא איבעיא להו שכח קדרה על גבי כירה ובשל' בשבת מהו ודרש רב חמא בר אבא תניא המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל אבל בשהיה אין חילוק בין שוגג למזיד ומסיק דאפי' בשוגג אסור ומסיק הטעם משום שראו כי רבו המערימים ושוהים במזיד ואומרים שוכחי' היינו לכן גזרו גם על השוגג משא"כ במבשל ליכא למיחש שיעשה במזיד כו' דלא נחשדו ישראל על השבתות משא"כ איסור שהיה דקיל בעיני הבריו' ומבשל פליגי ר"מ ור"י הובא כמה פעמים בש"ס בחולין דף ט"ו ובב"ק ובכתובות דר"מ ס"ל בשוגג יאכל אפילו המבשל ואפי' בשבת מזיד לא יאכל בין הוא בין אחרים ולמוצאי שבת מותר אפי' לדידיה ור"י ס"ל בשוגג כדא"ל ר"מ במזיד ובמזיד ס"ל דבשבת אסור אפי' לאחרים. אבל במוצ"ש לא אסור אלא לדידיה והיינו עולמית אבל לאחרים שרי במ"ש כן פירשו התוס' במקומות הנ"ל וא"כ לאסור לאחרים בשבת ליכ' פלוגתא בין ר"מ לר"י וגם ר"מ מודה דגם לאחרים אסור בשבת ולא פליגי כ"א במ"ש דלר' מאיר אפי' לו מותר במ"ש. ולר"י לו לעולם אסור וכיון דבשהיה גזרו על השוגג אטו מזיד שלא יערים א"כ גם לר"מ ראוי לאסור שהה בשוגג אפי' לאחרים ביום השבת כמו לר"י ואיך תלה מ"א מחלוקת הטור והג"מ בין אי קי"ל כר"מ או כר"י אולם בדברי הג"מ הדברים מבוארים שכ' וז"ל ונ"ל הא דאסרינן בשכח כו' ה"מ לדידיה אבל לאחרים שרי אפילו בו ביום דמן הדין הוי ליה להתיר בשכח אפי' לדידיה כמו המבשל בשבת בשוגג דקי"ל כר"מ כו' והא דאסרינן בשכח משום גזרה כדאמרי' משרבו עושים מזיד ואמרו כו' חזרו וקנסו גם על השוגג וכיון דאסרינן לדידיה אע"ג דשרי לאחריני תו ליכא למיחש דלמא יניחו במזיד ויאמרו שוכחים אנחנו דאין אדם חוטא ולא לו עכ"ל הג"מ. וטעם זה ניחא לר"מ דס"ל במבשל בשוגג אפי' לדידיה שרי דס"ל דלא קנסו שוגג אטו מזיד. אלא בשהה אסור גם בשוגג מחשש הערמ' וא"כ די במה שאסור לדידיה וכמ"ש בהגמ"י משא"כ לר"י דגם במבשל אוסר בשוגג ואע"ג דמבשל ליכא למיחש לערמ' דלא נחשדו ישראל על השבתות מכל מקום אסרו בשוגג מטעם קנס דסבירא ליה קנסו שוגג אטו מזיד כדאיתא בגטין דף נ"ג ע"ב ע"ש דבהא פליגי ר"מ ור"י אי קנסו שוגג אטו מזיד. וכיון דר"י סבירא לי' במבשל בשבת בשוגג אסור אפילו לאחרים ע"כ דגם זה בכלל הקנס דאפי' לאחרים אסור וא"כ גם בשהה בשוגג ניהו דאפי' היינו מתירים לאחרים מכל מקום ליכא חשש הערמה. מכל מקום אסור גם לאחרים משום קנס:

ולב"ב. פשיטא דאסור ואפי' הג"מ י"ל דמודה. וע' בי"ד סי' צ"ט בט"ז ס"ק י' שכ' בשם רש"ל הא דקי"ל שם המבטל איסור במזיד אסור לו ולמי שנתבטל בשבילו אבל לאחרים שרי מ"מ לבני ביתו אסור

(יג) (ס"ק יג) דינו כו' שכבר היה ראוי לאכול ר"ל אע"ג שע"י חזרת הגוי נהנה הישראל דעי"ז יצטמק והא מצטמק ויפה לו מ"מ אין זה הנא' גמורה. עס"ס רע"ו מבואר שם אם היה נר בבית ישראל. ובא הגוי והדליק עוד נר אחר מותר להשתמש לאור שהדליק הגוי כל זמן שנר הראשון דולק דהא בלי נר שהדליק גוי היה יכול להשתמש לאור נר ראשון אע"ג דע"י שדולק גם נר הגוי רואה יותר בטוב מ"מ אין זה הנאה גמור' ודומה לדין דהכא:

(יד) (ס"ק יד) החזיר' כו' דבהגמ"ר משמע כו' הובא לשונו בהרב"י וטעמו דאי' בשבת דף ל"ח בעי מיני' מרחב"א שכח קדרה ע"ג כירה בשבת מהו כו' נפיק ודרש המבשל בשבת בשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל ובשהה ל"ש מזיד או שוגג תרווייהו אסירי כן מסקינן שם ובתר הכי אמרי' עבר ושכח מהו (כ"כ הרב"י שהיה גרסת הרי"ף ורמב"ם) ולא אפשיטא וס"ל דאזלינן לקולא כיון דהוא איסור דרבנן וכוונת איבעיא שניה ס"ל לרי"ף ורמב"ם דהיא כאבעיא א' אלא הא דפשט אבעיא א' לאסור אפי' בשוגג היינו דוקא בלא בישול כ"צ ואבעיא שניה היתה אם בישל כ"צ אלא שמצטמק ויפה לו אי גם כה"ג אסור בשוגג מחשש שמא יערים ויעשה במזיד וכיון דלא אפשיטא ואזלי' לקולא לכן כ' בש"ע דפסק כוותייהו בלא נתבשל כ"צ אפי' שוגג אסור והיינו אבעיא א'. אבל מצטמק ויפה לו דהיינו אבעיא שניה מותר דבזה אזלינן לקולא אבל במזיד אפי' מצטמק ויפה לו אסור דהא נסתפק הש"ס לאסו' מצטמק ויפה לו אפי' שוגג שמא יערים במזיד ויאמר שוגג הייתי מוכח עכ"פ דמזיד אסו' אבל הג"מ ס"ל דהא דפשט אבעיא א' לאסור אפי' שוגג מיירי בכל גווני אפי' רק מצטמק וי"ל ופי' אבעי' שניה לא כהרי"ף ורמב"ם אלא כמפרשי' אחרים הובא גם בהרב"י ורמ"א הכריע בשהה התיר מצטמק ויפה לו כדעת הרי"ף ורמב"ם ובחזרה דחמירא (דלא כהג"א) הכריע להחמיר כדעת הגמ"ר:

דלאחרים שרי כו' אבל לבני ביתו נלע"ד דאסור כמ"ש מ"א ס"ק שלפני זה דדין עצמו יש להם:

(טו) (ס"ק טו) וי"א שכל כו' וא"כ מוטב כו' ר"ל ניהו שכ' רמ"א ונהגו להקל כסברא אחרונה מכל מקום מהיות טוב כו' ראוי להושיב הקדרה סמוך לחשיכה ודין חי יש לו ומותר אפי' לדעה קמייתא:

דמשום הפשטידא (שקורין בראטלינ"ג) כו' ואם יש בה גם בשר חי נראה לכאורה דמותר כמ"ש ר"ס זה וע' לקמן סי' רנ"ד:

(טז) (ס"ק טז) כמאכל כו' ע' סי' רנ"ד כו' דפסק שם להחמיר דבעינן דוקא חצי בשולו:

(יז) (ס"ק יז) מגולה כו' דלא מיקרי הטמנה כו'. ר"ל ניהו דרמ"א חולק על המחבר דס"ל הטמנה ע"ג גחלים אסור דה"ל מטמין בדבר המוסיף הבל דהא הגחלים מוסיפים הבל ורמ"א ס"ל כיון דהקדרה מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה. וכי היכי דלא תקשי ניהו דהקדרה עצמה מגולה מ"מ הא עומדת בתנור והקדרה מוקפת ע"י התנור מכל צד וגם למעלה וגם פי התנור מוקף וסתום וגם מוסיף הבל ע"י הגחלים ויאסר וע"ז כתב הואיל ואין דופן הקדרה דבוק לדופן התנור ויש אויר ביניהם לא מיקרי הטמנ':

(יח) (ס"ק יח) מותר כו' בד"מ כ' כו' מביא המקור שממנו נובע הגהת רמ"א. ובזה נבין כוונת רמ"א באיזה ענין מתיר. וז"ל הרב"י בסי' שי"א. והרמב"ם כ' כו' דבר"פ כל הכלים תניא פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם מקצתה מגול' ר"ל מן הפגה ומן החרר' מטלטלין אותה שתופס את המגולה ומוציאה אע"ג דמזיז בזה התבן והגחלים והם מוקצים מ"מ זה עדיף אפי' מטלטול מן הצד ואם אינ' מגול' כלל אין מטלטלין אפי' ע"י תחיב' כוש וכרכר דה"ל טלטול מן הצד ואסור ר"א בן תודאי או' אפי' אין מגולה תוחב בכוש וכרכר והן ננערות מאיליהן דס"ל טילטול מן הצד לא שמי' טלטול ופסק ר"נ שם כר"א בן תודאי והכי קי"ל וכ' רש"י בעירובין והוא שכבו עכשיו הגחלים דאל"כ מתוך שמתהפכים הגחלים מכבה העליונות ומבעיר התחתונות הביאו ה"ה פכ"ה מהלכות שבת וכ' על זה הרב ב"י וז"ל והרמב"ם כ' וחררה שע"ג גחלים ולפי דבריו אפי' בלא כבו נמי מתוקמא שפיר שמאחר שאינה טמונה אינו חותה בגחלים בנטילת החררה:

אלא שמנענעין כו' ובריי' דקתני שטמנה בגחלים לא טמנה קאמר אלא שהניחה ע"ג גחלים אלא דאיידי כו' עכ"ל הרב"י:

וא"כ ה"ה בקדרה כו' זהו מדברי מ"א כיון דרמ"א יליף התירא דהכא מסי' שי"א אין להתיר יותר משם דוקא בעומדת ע"ג גחלים אבל לא בטמונה בגחלים:

וז"ל המרדכי כו' הביא ראיה מהמרדכי דע"כ גם המרדכי ס"ל הכי לחלק בין ע"ג ובין טמונה דאל"כ סותר את עצמו דבר"פ כירה מתיר לישראל להסיר הקדרה מן הגחלים ובפ"ד אוסר אם הגחלי' סביב לקדרה וע"כ צ"ל מה שהתיר ר"פ כירה היינו דוק' בעומדת ע"ג גחלים:

כדאי' בכריתות ד"כ:

ועסס"י זה ר"ל אע"ג שעל ידי ישראל אסור התירו ע"י גוי ה"ט כיון דאין דעת המסיק להבעי' או לכבות מ"מ אסור דהוי פסיק רישיה כו' ואמירה לגוי דהוי שבות ובשבות זה שלא נעשה על ידי ישראל מותר היכי שאין האיסור רק משום פסיק רישיה אע"ג שפסק מ"א בסי' שי"ד דאפי' באיסו' דרבנן היכי דהוי פסיק רישיה אסור דלא כת"ה מכל מקום שבות דאמירה לגוי קיל וכן כתב מ"א סי' זה ס"ק מ"א:

וכ"מ ברש"י ס"פ ב"מ דף ל"ה ע"ב אהא דתנן שש תקיעות היו תוקעין בע"ש כו' התחיל לתקוע תקיעה ג' סילק המסלק והטמין המטמין. ופירש"י סילק המסלק קדרות העשויות להסתלק למאכל הלילה. והטמין המטמין את הראוי למחרת עכ"ל והא דהוצרך המ"א להביא ראיה מדברי רש"י ולא מדברי הש"ס גופה יש לו' על פי מ"ד בדף ל"ד ע"א אמר רבא מ"מ אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה גזרה שמא ימצא הקדירה צוננת וירתיחה. ופריך א"ה אפי' בין השמשות נגזר א"ל סתם קדרות בין השמשות רותחות ופי' רש"י שסמוך לבין השמשות מעבירן מעל האור וליכא למיחש שמא כצטננה וירתיחה עכ"ל. ואם כן מדברי הש"ס דאמר סילק המסלק והטמין כו' ליכא להוכיח דשבת אסור לסלק די"ל דסילק כו והטמין חדא מילת' ואורח' דמלתא נקט דמה"ט מותר להטמין בה"ש דאז סתמא הן רותחות כיון דעד סמוך לב"ה הן עומדים ע"ג האש וסמוך לבה"ש מסלקן כדי להטמין ולכן אמר סילק המסלק כדי שיטמין המטמין אבל לעולם גם בשבת מותר לסלק. ולכן הוצרך להביא ראיה מדברי רש"י שפי' שהן שני ענינים. והיינו סילוק פירושו אותו מאכל ששייך לסעודת הלילה. והטמין מה שצריך למחרת. ומדהוצרך לסלק מה שהוא צריך ללילה ולא המתין לסלק עד הלילה דהא אינו מטמינה. אע"כ דבלילה אסור לסלק והיינו כשטמונה בגחלים:

רותחות שהיד ס"ב דכן דעת הרב"י בסי' שי"ח דאף על גב דקיי"ל אין בישול אחר בישול מכל מקום אם נצטנן מרתיחתו דהיינו שעכשיו אין יד סולדת בו יש בו משום בישול אחר בישול דכבר אזיל ליה בישול הראשון כיון דשוב אין היד ס"ב:

ונהגו להקל כו' דלא כב"ח שכתב אפי' לפי שנהגו להקל בלא נצטנן אפי' אין היד סולדת בו מ"מ אין בישול אחר בישול מכל מקום אסור משום איסור חזרה וע' ס"ק כ"ו:

(כ) (ס"ק כ') ועודה כו' דהרב"י ס"ל כו' בא לישב מה הוסיף רמ"א על דברי המחבר שכתב ולא הניחה ע"ג קרקע. אבל הניחה על גבי קרקע כו' דכל אלו הם איבעיות דלא אפשטא. ופסק הרב"י כהפוסקים דס"ל כיון דמדרבנן הוא אזלי' בספיקו לקולא. אבל רמ"א ס"ל כהפוסקים לחומרא:

וה"ל כמושיב כו'. ר"ל דבטלה שהיה קמיתא ואין לו דין חזרה:

(כא) (ס"ק כא) ודעתו כו' והרב"י ס"ל כו' וטעם מחלוקת ע' בהרב"י:

(כב) (ס"ק כב) על גבה כו דאפילו תלה כו' לתוך אויר כו ר"ל שהקדרה רחבה למעלה וקצרה למט' ועי"ז שהיא קצרה למטה נכנס לתוך התנור אבל קצה העליון שהיא רחב אינו נכנס לתוך התנור ותלה באויר ועי"ז אין שולי הקדרה נוגעים בתחתיות התנור לאפוקי מהפוסקי' דס"ל דגם כה"ג מיקרי הטמנה. אלא אם כן הקדר' רחבה למטה עד שאינו נכנס כלל לתוך התנור ויושב למעלה על שפת התנור או מניח כיסוי ע"פ התנור ועליו מושיב הקדרה:

(כה) (ס"ק כה) אסור כו' דה"ל התחלת הטמנה וכתב על זה הט"ז דוקא במכוסה למעלה אבל כשהיא מגולה למעלה א"ל דין הטמנ' כמ"ש רמ"א לעיל ושרי אבל כשמכוסה למעלה דהוי הטמנ' אסור כמ"ש ס"ק כ"ג דגם מכירה לטמינה אסור:

(כו) (ס"ק כ"ו) סמוך לברכו ובגמרא ס"פ כו' ר"ל דין איסור סמוך לחשיכה הוא מדברי הרא"ש פרק כירה סק"ב מוכיח כן מדברי ב"ש וכתב הטעם אי שרינן סמוך לחשיכה יעשה כן גם אחר חשיכה ואז א"ל שמא יחתה. וכולה חדא גזרה והגמ"ר הוסיפו לאסור סמוך לברכו דהוי קבלת שבת לדידן כמ"ש מ"א ס"ס רס"א וע"ז כ' מ"א דמדברי רש"י והר"ן וה"ה משמע דלא כותייהו דאיתא התם דף ל"ט ע"ב התחיל לתקוע תקיעה ג' סילק המסלק כו' ושוה' כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת. ופי' רש"י להדביק פת בתנור ועדיין יש שהות כדי שיקרמו פניה שהיו ממהרים התקיעות כדי להוסיף מחול על הקדש ותוקע ומריע ותוקע ושובת חל שבת עליו עכ"ל רש"י. הרי מיד אחר הדבקת פת היו תוקעים ושובתים משום תוס' שבת הרי דתקיעה ד' שהיו מיד אחר הדבקת פת דינה כמו ברכו לדידן. ואפ"ה סגי כשמדביק הפת סמוך לתקיעה. אע"ג דא"א שיקרום פניו קודם התקיעה ד' די במה שקורם פניו קודם חשיכה. ואע"ג שאם אינו קורם קודם חשכה אסור אם קורם בשבת דגזרינן שמא יחתה. מ"מ אם קורם אחר תוס' שבת ל"ל בה כיון שהוא קודם חשכה אע"ג דאיכא למיחש אם יקרום אחר ברכו דהיינו תוספת שבת יחתה אז והחתוי יש בו איסור משום תוספת שבת מ"מ לא גזרינן:

דהא לא אסור מדאוריי' אע"ג דלי"א שהביא המחבר בסי' רס"א שצריך להוסיף מחול על הקדש והוא דעת הרי"ף והרא"ש יש בו איסור עשה ולרמב"ם אפי' איסור דרבנן ליכא. לכן העתיק באמת בספר ת"ש דברי מ"א הללו דהא ליכא אלא עשה והמ"א א"ל דס"ל אפי' לרי"ף ורא"ש דאיכא עשה בתוס'. מ"מ כיון דהתו' ל"ל שיעור ואפילו כל שהוא סגי רק שיהיה לו שיעור. א"כ מה שמוסיף יותר על אותו שיעור הקטן אינו אלא מדרבנן ולהכי ל"ל שבאותו שיעור קטן יחתה כיון דזמן מועט הוא לא חיישינן ויותר התו' רק מדרבנן מש"ה ל"ג אע"ג דאיסור החתי' בתוס' שהי' מדרבנן אינו אלא משום גזרה ולא שאסור מדרבנן מצד עצמו. כ"ש כו' דהיא גופי' כו'. ר"ל מה שאסר הרא"ש סמוך לחשיכה בשבת אסור שמא יחתה כו' אף ע"ג דכ' הרא"ש דכולה חדא גזירה. מ"מ אין להחמיר לאסור גם סמוך לברכו דהא סמוך לברכו אין לגזור שיעשה כן בשבת דדוקא סמוך לשבת גזרינן אטו שבת דמחלפי אבל סמוך לברכו לא מחליף בשבת. ול"ל כ"א אחר ברכו וכה"ג לא גזרינן. כמו שהוכיח מהדבקות פת. ובס' תו' שבת תמה איך השוה מ"א דין דהכא דהוא ענין חזרה להדבקת פת שהוא דין שהיה והלא בהרבה דברי' החמירו בחזרה יותר מבשהיה ולענ"ד כוונת מ"א להוכיח רק כמו דלא גזרינן סמוך לברכו אטו אחר ברכו בדידיה דהיינו מדין שהי' ה"ה דאין לגזור בחזר' בזמן ההוא. דזמן ההוא קודם עם מאחריו ולא מחלפי כ"ה כן י"ל:

ועוד י"ל והוא העיקר דהי' מביא ראי' משהי' ע"פ רש"י לחזרה שכ' הרא"ש והגמ"ר והא לרש"י אותו זמן חזרה של הרא"ש וכ"ש של הגמ"ר מותר דהרא"ש כ"כ לפמ"ש כפירש התוס' דהא דאמר רש"י בדף ל"ח ע"ב לדברי האומר מחזירין ומחזירין אפי' בשבת דר"ל ל"מ בחול (דהיינו שהוא סמוך לשבת ע"כ שאם נצטנ' כו') ודאי מחזירין אלא אפי' בשבת גופי' ג"כ מחזיר אבל רש"י מפרש מאי דאמר ר"ש מחזיר אפי' בשבת דר"ל בליל שבת ודאי מחזיר אלא אפי' ביום השבת ג"כ מחזיר וא"כ לרש"י אין איסור כלל בחזרה סמוך לחשכ' או סמוך לברכו אלא מרש"י כפי מאי דס"ל לענין שהי מיני' יליף מ"א לענין חזרה דהרא"ש והגמ"ר והרי חזינן דשהי' דרש"י חמיר' מחזרה של הרא"ש והגמ"ר דהא בשהי' דרש"י אין חולק ובחזר' דהרא"ש והגמ"ר רש"י חולק עליו. וא"כ ניהו דבעלמא חזרה גמורה חמירא משהיה מ"מ ס"ל למ"א דבחזרות של הרא"ש לא נחמיר יותר משהיה דרש"י כ"א מה דמצינו בהדיא דחמיר:

(כח) (ס"ק כח) טוב להחמיר כו' ע"ג תנור כו' היינו אפי' תנור דידן. דהא לא גרע מכירה שאינה גרופה וקטומה דעכ"פ אסור להחזיר בשבת עליו ולמאן דמחמיר בסמוך לחשכ' או סמוך לברכו א"א באותו זמן דין חזר' י"ל ואסור:

(כט) (ס"ק כט) אפי' כו' דאל"כ אפי' בשבת שרי כמ"ש סי שי"ח והיינו לפי דעת רמ"א שם וכפי מנהג העולם:

(ל) (ס"ק ל) ישנה כו' ואף שהרב"י כו' אפשר דמודה כו' ובספר ת"ש כ' ולא ידענא מה מספקא ליה כו' ונראה דסמי מכאן תיבת אפשר עכ"ל. ולענ"ד דא"צ להגיה. דע דתנן במס' ביצה דף ל"ג ע"ב אין מלבנין את הרעפים לצלו' עליהן ביו"ט. וא"ר יוחנן ברעפים חדשים עסקינן ואסור מפני שמחסמן ר"ל מחזיקי' בהיסק ראשון והוי כעביד כלי בשבת וי"ט וכתבו התוס' יש נזהרים שלא לבשל בתחלה בקדר' חדשה בי"ט ולא היא דהכא מיירי בקדרה ריקנית אבל כשמבשלים בה מאכל ל"ש ביה ליבון רעפים והרא"ש כתב להיפך שמכאן יש ללמוד דאין לבשל בכלי חדשה בי"ט דמחסם ליה דחזי' דמדייתי ואין מחזיקים מים עד שיבשלו בה פעם א'. והרב ב"י שם בסי' תק"ב הביא בשם רבינו ירוחם שכ' בשם התוס' כדעת הרא"ש שאסור לבשל בקדרה חדשה:

וכתב על זה רבינו ירוחם וזה לשונו ונראה דבקדרות שלנו שכל תיקונן וגמר עשייתן היא בבשולן בתנור של יוצרים שאינו אסור וכן עמא דבר עכ"ל רבינו ירוחם ועל זה כ' הרב"י וכן המנהג פשוט היום וכו' עכ"ל הרב"י ובש"ע סי' תק"ב כ' הרב"י וזה לשונו לדידן מותר לבשל בקדרות חדשות בי"ט עכ"ל מדכ' תיבת לדידן משמע דס"ל כרי"ו דטעם ההיתר הוא משום דקדרות שלנו א"צ חיסום ואין חילוק בין מלאים ובין ריקנים ולכן הוקשה למ"א למה הצריך פה שתהא הקדרה ישנה ועז"כ כמסתפק דאפשר דברקנית מודה הרב"י ור"ל דהרב"י לא סמך על סברת רי"ו גרידא אלא בצירוף התוס' דהיינו שהיא מלאה דלדעת התוס' אין בו משום חיסום אפי' בקדרות של זמן הש"ס עכ"פ לסמוך על סברת התוס' בקדרות דידן דאיכא לצרף סברת רי"ו דקדרו' דידן כבר נגמר חסומן בתנור יוצרים ולכן כ' בסי' תק"ב לדידן כו' דאיכא תרתי להתירא:

(לא) (ס"ק לא) ע"פ הכירה דה"ל כירה גרו"ק כו' ושרי להחזיר והכא חזרה היא ולא תחלת שהיה דהא כבר עומדי' ע"ג כירה זו:

וכ"מ סי' שי"ח וע"ש במ"א דעדיף הכא מגרו"ק:

שע"ג תנורים שלנו (שיש להן דין כירה) כו' כיון שיש מעזיבה כו' והוי כמו שימת קדרה דהכא דהוי כגרו"ק ומ"ש מ"א ע"ג תנורים שלנו שרי ליתן ר"ל להחזיר אבל תחלה שהי' בשבת ודאי אסור. וכ"ז כשהתבשיל חם אבל נצטנן דאית ביה איסו' בישול מבואר הדין בסי' שי"ח:

(לב) (ס"ק לב) יש למחות כו' א"כ גם כאן שרי דהא עכ"פ שניהם חמין אלא שמא אחד חם יותר מחבירו דא' היס"ב ולא השני. כיון שהקטניות בכלי שני ר"ל אפי' הקטניות ג"כ היס"ב מ"מ דעת הש"ע ליאסר דהא לדעת הש"ע צ"ל דיש בישול אחר בישול כשא' אינו עומד בחמימות הראשון ולכן כשא' היס"ב ולא השני אסור לערבן משום בישול א"כ אפי' הקטניות היס"ב מ"מ כיון דקי"ל כלי שני אינו מבשל אפי' היס"ב עכ"פ צ"ל דאזיל חמימותו הראשון דהא אינו מבשל לאחרים וכיון שמערה עליהם מכלי ראשון וקי"ל דעירוי מבשל א"כ מערה עליהם רוטב שהיס"ב ומבשל לקטניות. ואפי' שעושים איפכא כו' ר"ל בקטניות ל"ש עירוי דהא בעינן בעירוי שלא יפסיק הקילוח ובקטניות שע"י הבישול מתדבקים זה בזה וגם בלא"ה ל"ש ביה קלוח אלא שנופל כל הגוש בפע' אחת לקער' או יורדים זא"ז ואין מדובקים כלל:

אך יש ליזהר כו' כמ"ש ס"ס שי"ח ומ"א כתב שם דהעולם נוהגים היתר להוציאן בכף ואין חוששין להגס' באותו פעם כיון שא"א בע"א וע"ש בט"ז:

דה"ל כמטמין כו' דס"ל אם מערב צונן בחמין יש בו משום הטמנ' שמפ' מעש' דאנשי טבריה בשבת דף ל"ח ע"ב שהביאו סילון של מים צוננים תוך אמה של חמין כדי שהצוננים יתחממו והיו הצוננים והחמין מתערבים יחד ואסרו להם חכמים וס"ל דמשום איסור הטמנה אסרו להם אבל התוס' ס"ל דכה"ג לא מקרי הטמנה אלא שהסילון של צוננים הי' יותר ארוך מאמה של חמין. והיה בסוף האמה של חמין סילון של צוננים לבד יוצא אלא ע"י שעברו הצוננים דרך אמה של חמין נתחממין וכה"ג דוקא מקרי הטמנה והכי קי"ל לקמן סי' שכ"ו:

ומיהו יש ליתן הקטניות לבסוף לפי שלגבייהו ל"ש עירוי כנ"ל ועדיף מה"ט טפי. לרוטב ואם אין רוטב כו' כצ"ל:

שרי ליתן דבדבר יבש שאין בו מרק אין בו משום בישול אחר בישול אפי' נצטנן:

(לג) (ס"ק לג) פאנד"ש כו' ואם יש בו שומן כמ"ש סי' שי"ח סעיף ט"ז והיינו משום נולד שנימוח השומן:

(לד) (ס"ק לד) שאסור כו' ודעת הרב"י נראה לאסור כ"מ קצת בספרו הארוך ס"ס וגם פה בש"ע מדכ' התירא דפאנד"ש ולא כ' רבותא דינו של הר"ן דבר שאין דרכו כו'. אע"כ דס"ל לאיסור והק' בספר ת"ש למה בפאנד"ש התיר הרב"י הואיל והקדרה מפסקת ליתן אפי' לכתחלה ובסעיף ג' כ' המשכים בבוקר כו' אע"ג דהקדר' מפסקת אינו מתיר אלא חזרה אבל לא ליתן לכתחלה דהא הזהיר שלא יניח הקדרה ע"ג קרקע ע"ש מ"ש. ולענ"ד לפי מ"ש מ"א לקמן סי"ח ס"ק כ"ז א"ש שכ' דוקא דבר יבש שאין בו מרק מותר כה"ג אפי' לכתחלה אבל לא בדבר שיש בו מרק אפי' היא חם וא"כ א"ש האי דסעיף ג' דמשמע דמיירי ביש בו מרק וע"ל סי' שי"ח במ"א שם:

(לה) (ס"ק לה) ויש מתירים כו' ז"ל ד"מ כתב ב"י נהגו להחזיר כו' והיינו בנדון שכ' פה בהג"ה בתנו' שאפו בו והטעם כיון דלא הטמינו בו הבלו מועט ויש לו דין גרוף וקטום ותנור שלנו דין כירה יש לו ומותר בגרוף וקטום להחזיר אלא שהרב"י פקפק על היתר זה דהא גם בזה אין נזהרים ומניחים הקדרה ע"ג קרקע קודם שיתנהו בתנור. וכה"ג חזרה אסורה ואי משום שסמכו על דעת הר"ן שהבי' רמ"א בהג"ה סעיף ב' דבנטלו בשבת אפילו הניחו על גבי קרקע מותר להחזיר עדיין יש לפקפק שהם מחזירים אפי' קדרה צוננת לזה ודאי אסור ועוד הא לא שרינן חזרה כ"א ע"ג ולא לתוכ':

ונראה דבדבר כו' מכאן מתחילים דברי ד"מ:

ודברי ב"י אינן כו'. ר"ל שאינן עיקר להסכים עמו כי אם בדבר צונן:

דמאי דאמרי' בגמ'. דף ל"ח ע"א לתוכה אסור להחזיר. וצ"ע דהר"ן לא כתב היתר זה אלא כשמניח' ע"ג קרקע דשם הטעם שאסור להחזירו כיון שהניח' ע"ג קרקע בטלה שהי' קמייתא והוי כנותנו לכתחלה בשבת אבל אם נוטלו משם בשבת אע"פ שהניחה עג"ק מ"מ לא בטל' שהי' קמיית' אבל איסור תוכה הוא מטעם אחר ואפשר דתוכה יותר י"ל שמא יחתה (ואפי' הוא גרו"ק מ"מ י"ל כמ"ש מ"א סקי"ח) א"כ מה לי אם נטלה מע"ש או בשבת. וזהו דעת המחמירים שהביא רמ"א:

דאפי' הטמינו כו' ומקיל יותר מרמ"א (אפשר גם רמ"א מודה לו) דרמ"א לא התיר אלא אם לא הטמינו. ולבוש מקיל אפי' הטמינו רק שיהי' אחר סעודת שחרית:

לענין היתר תוכ'. ליישב השגת הרב"י הנ"ל:

(לו) (ס"ק לו) שלא נצטנן. ואפי' בדבר שאין בו מרק כו'. דע"כ הא דאסר בנצטנן אין הטעם משום בישול דהא רמ"א מיירי שאין היס"ב בתנור וא"כ אפי' יש בו מרק אין בו משום בישול אע"כ הטעם כיון דנצטנן אזיל ליה שהי' קמייתא וה"ל כמניח לכתחלה בשבת וה"ט שייך אפי' בדבר שא"ב מרק. ובספר ת"ש הקש' ממ"ש מ"א לעיל ס"ק י"ט בנצטנן לגמרי אסור משום בישול. וכ"כ הטור ור"נ דאפי' באין בו מרק אסור דהוי כנותן לכתחל' בשבת. ולענ"ד י"ל דבס"ק י"ט קאי להשיג ע"ד הב"ח שכ' אפי' לא נצטנן לגמרי אע"ג דאין בו משום בישול מ"מ אסור משום איסור חזרה דהוי כנותן לכתחל' ועל זה חלק מג"א דכמו דאין בו משום בישול דעדיין שם בישול הראשון עליו ה"ה דלא הוי כנותן לכתחל' בשבת ועז"כ אם ניצטנן לגמרי יש בו משום בישול דבטל בישול הראשון וממיל' דיש ג"כ משום דהוי כנותן לכתחל' דבטל' שהיי' קמייתא אלא דשם מיירי לענין בישול נקט ג"כ איסו' בישול ואפשר דמ"א דס"ל דכ"ה דאיכא משום בישול בטל בישול הראשון ה"ה דהוי כמניח לכתחלה דבטל' שהי' קמייתא:

(לז) (ס"ק לז) להחם כו' כ' ב"י בשם רשב"א אסור לומר לגוי להדליק כו' והקשה למ"א כיון דמקור דין רמ"א הוא מרשב"א הנ"ל והא רשב"א לא אסר כ"א אמירה לגוי להדליק אבל לא להחם ולמה אסר רמ"א אפי' להחם ועז"כ דכל אחד אזיל לשיטתיה דרשב"א ס"ל אפי' נצטנן לגמרי מותר לישראל לחממו דס"ל אין בישול אחר בישול אפי' נצטנן אא"כ רוצה ליתנו ע"ג האש או ע"ג כירה אז אסור לישראל לעשותו משום שמא יחתה מש"ה הוצרך הגוי לו' שצוהו להדליק דאי לחממו ניהו דע"ג האש אסור בישראל בגוי עכ"פ הוי שבות דשבות דהא הרשב"א ר"ל דאפי' דיעבד אסור וא"כ י"ל דס"ל לרשב"א כמ"ש מ"א בשם מרדכי סס"ק זה דאם צוה לגוי לעשות מלאכ' דרבנן אין אוסרים התבשיל ולכן הוצרך הרשב"א לו' שצוהו לגוי להדליק דאיכא איסור תורה לכך אסו' אפילו דיעבד ומזה יליף רמ"א לדידן דס"ל אפי' להחם בנצטנן לגמרי יש בו משום בישול אחר בישול ויש בו איסור תור' ולכן כ' אפי' להחם אסור דיעבד בנצטנן לגמרי:

ומיהו י"ל אם לא חממו הגוי ע"ג כו'. מאחר שגדולי פוסקים מתירים כו' והם הרשב"א והעומדים בשיטתו ואע"ג דאפי' חממו ע"ג האש לגדולי פוסקים הנ"ל עכ"פ בדיעבד מותר כיון דלדידהו ליכא איסור תורה כו' מ"מ בזה לא רצה מ"א לסמוך עליהם כיון דלדידן איכא איסור תורה וגם לדעת גדולי הפוס' איכא שבות ולדידן ראוי לקנסו לאסור בדיעבד:

(לח) (ס"ק ל"ח) ואם עשה כו' פי' כו' וז"ל ד"מ כו' הוא ענין בפ"ע וחידש דין שלא הוזכר בש"ע דבש"ע מיירי שישראל צוה לגוי ובד"מ מיירי שהגוי עשה מדעת עצמו:

(לט) (ס"ק ל"ט) לא נצטנן. ובאגודה כ' כו' שהטמינה כו' הא דאסרו התבשיל דהא נרא' מלשון האגוד' דהשפח' מדעת עצמה הטמינ' ולא צוה לה אחד מבני בית וצ"ל משום חומרא או שלא הי' שם בני תור' וכמ"ש בס"ק שלפני זה גם בלא"ה צ"ל דלא אסרו התבשיל כ"א מצד חומרא דהא אפי' צוהו אם לא עשה גוי כ"א איסור דרבנן לא קנסינן לישראל לאסור דיעבד וכמ"ש מ"א בס"ק שלפני זה בשם מרדכי אם לא שנא' דהאגוד' חילק על מרדכי הנ"ל והוא דוחק לכן נכון לו' דהאגוד' מצד חומרא אסר כנ"ל:

(מ) (סק"מ) לכן כו' פי' כו' בא ליישב איך שייך לשון לכן דהא בדין א' לא התיר רק דיעבד וגם דוקא שלא נצטנן לגמרי ובדין שני מתיר אפי' לכתחל' ואפי' נצטנן לכן כ' מ"א דהאי ולכן הוא להיפך וקאי על האיסור:

(מא) (ס"ק מא) ע"י כו' דהראשון פטור אבל אסור וה"ה הכא דאם ישראל מעמידו על גבי התנור קודם היסק הוי ישראל כדין נותן הקדר' ואח"כ כשמסקת הגוי הוי הגוי נותן את האור דמ"מ הישראל פטור אבל אסור:

דשרי כמ"ש סי' רע"ו ר"ל דשרי לו' לגוי שיסיק לו משום דהכל חולים אצל צנה ועוד טעמי' אחרים המבוארים שם. לא קפדינן כ"ה. ר"ל אע"ג דפסיק רישיה אסור אפי' באיסור דרבנן כמ"ש מ"א סי' שי"ד דלא כת"ה ע"ש מ"מ בשבות דאמיר' לגוי דאין ישראל עושה מעש' הקילו כדלעיל סעיף א'. ומזה נ"ל היתר שאם נתן הגוי מים כו' לאו דוקא אם נתן דהיינו דיעבד דה"ה לכתחלה דשרי דהא יליף לה בק"ו מתבשיל ובתבשיל הא שרי לכתחלה ונקט לשון דיעבד משום סיפא באם נתן הגוי המים אחר שהוסק דנסתפק מ"א ואפשר דאעפ"כ מותר אבל לכתחל' פשיטא ליה דאסור:

אבל ישראל כו' דהוי פסיק רישי' כו' ובס"ס רנ"ד כ' טעם אחר שמא יחתה:

מיהו כשהכלי' מלוכלכים כו' נ"ל דאסור ומשום נולד דהשומן נימוח:

ול"נ שיניח כו' לא יערה דאם מער' עליהן הוי כאלו מרסקן בידים ובזה יש ליזהר כמ"ש בסי' ש"כ סעיף י"ד דהרא"ש הי' נזהר להטיל מים תוך השלג אבל כשמניח הכלים תוך החמין דהשומן נפשר ממילא שרי וכמ"ש לקמן סי' ש"כ דמותר ליתן שלג וברד לתוך המים אע"ג דנפשר תוך המים ע"ש וכ"כ בס' ת"ש:

(מג) (ס"ק מג) אצל תנור כו' וי"ל ע"מ שיסמוכו והיינו כמ"ש שם כיון שיש הפסק מעזיב' ה"ל כגו"ק ואע"ג דכתב שם בשם מהרי"ל דבעינן שיתן שם דבר מה להפסיק משום הכירא מ"מ קודם היסק הקילו:

אבל בתבשיל קר או שאר דברים קרים עסי' שי"ח כו' ומ"מ בדבר קר אפי' אין בו מרק דלית ביה משום בישול מ"מ אסור דהוי כנותן לכתחל' וכמ"ש ס"ק ל"ו ואפי' גו"ק אסור וכן מכיר' לטמונ' או איפכא אסור כדלעיל ס"ק כ"ג דהוי כנותן לכתחלה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.