כף החיים/אורח חיים/רנג

כף החיים ‏ אורח חיים רנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כירה שהיא עשויה כקדירה וכו'. ופירוש כירה וכופח ותנור שבזמן התלמוד הוא זה. דהכירה והכופח עשוי מחרס כעין קדירה של חרס שפיהן למעלה ואינו מחובר בקרקע אלא מיטלטל. אלא שהכירה פיה ארוך שיעור שפיתת ב' קדירות על פיה ממש או על כסוי שעל חללה או על שפתה, וכופח אינו אלא מקום שפיתת קדרה אחת על פיהו ולכן נפיש הבליה טפי מכירה וזוטר מתנור. ותנור הוא ג"כ מחרס אלא שהוא מחובר בקרקע ופיהו ג"כ למעלה אלא שהוא קצר למעלה ורחב למטה דמתוך כך נקלט חומו לתוכו טפי מכירה וכופח שאינם רחבים למטה יותר מלמעלה. ותנור זה קרוי תנור של נחתומין שהיו מדביקין הפת בדופני התנור. וכתב הר"ן שר"ח פירש דתנורים שלנו שפיהן מן הצד דינן ממש כדין כירה. ב"ח. וכ"כ ב"י. ט"ז ס"ק ט"ז. ר"ז או' ז' ועיין לקמן או' ח"י:

א) שם. ושופתין על פיה וכו' וה"ה בתוכה מותר להשהות. שבת ל"ז ע"א ופרש"י שם:

ב

ב) שם. שהיא פסולת של זיתים. וכ"ה לשון הטור. ומשמע הא אם הוסקה בפסולת של שומשמין מותר ליתן עליה תבשיל להשהותו עד הלילה אפי' מצטמק ויפה לו. וכ"ה התו"ש או' א' וכתב הטעם משום דהגזרה היא שמא יחתה וזה לא שייך אלא בדבר שעושה גחלים ושל שומשמין אינו עושה גחלים אלא שכתב דיש חולקין בזה ואוסרין גם בפסולת שומשמין יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ג:

ג

ג) שם. להשהותו עליה. בטור כתב להשהותו עליה לצורך הלילה. וכ"כ הלבוש. ומשמע הא לצורך היום בכל גוונא שרי משום דאסח דעתיה מניה ולא חיישינן שמא יחתה. אלא שבב"י נסתפק בזה ומדלא העתיק בש"ע לצורך הלילה משמע דדעתו לפסוק דאין לחלק בין לצורך הלילה או היום. וכ"פ הב"ח. וכ"כ א"ר או' א' דלדינא מסתבר דאסור אף שמשהה לצורך מחר דכיון שאפשר לגמור בלילה ע"י חיתוי חיישינן שימלך לאכול בלילה וצורך לילה קרינן ביה יעו"ש:

ד

ד) שם. והוא מצטמק וכו'. כלומר נתמעט והוא מלשון שדים צומקים. פרישה או' א'. ועיין בתשו' גו"ר חא"ח כלל ג' סס"י ד' שכתב דתבשיל קאפ"ע הוא מצטמק ורע לו יעו"ש. ונראה דה"ד לאחר שנתבשל כל צרכו אם ישהנו עוד יהיה מצטמק ורע לו. ולענין אם מותר להחזיר הקאוי על האש בשבת עיין לקמן או' י"א:

ה

ה) שם. והוא מצטמק ורע לו וכו'. ודע דכל מה דשרי לשהוי ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה שרי נמי לשהוי ע"ג כופח או תנור אפי' אינו גרוף וקטום ואפי' אם התנור מוקף דנפיש הבליה ואפי' אם הקדרה סמוך לגחלים שרי והוא שלא תהא נוגעת בגחלים ב"י. ועיין לקמן או' טו"ב:

ו

ו) שם. או שהוא חי וכו'. פי' ואי שרי ליתנו סמוך לחשיכה ממש אבל אם נתנו מבעוד יום אסור דכבר נתבשל קצת קודם שבת וצריך לסלקו משחשיכה אלא א"כ נתבשל כל צרכו קודם שבת. מ"א סק"ב. א"ר או' ב' נה"ש או' א' וגם בעינן שיהיה מצטמק ורע לו כמ"ש בש"ע מחה"ש. א"א או' ב':

ז

ז) שם. שלא נתבשל כלל וכו'. דאילו נתבשל אפי קצת חיישינן שמא יחתה ואפי' לא הגיע לשליש בישולו. ט"ז סק"א (ועי"ש שהשיג על הב"ח שכתב דאם לא הגיע לשליש בישולו חי מיקרי יעו"ש ) וכ"פ א"ר שם. נה"ש או' א' וכ"כ תתו"ש או' ג' דדעת האחרונים דלא כב"ח יעו"ש:

ח

ח) שם. ובכל הלילה יכול להתבשל וכו'. אבל אם לא יכול להתבשל כל הלילה בלא חיתוי אסור שמא יחתה כדי שיוכל לאכול ממנו למחר עו"ש או' א' א"ר או' ג' תו"ש או' ד':

ט

ט) שם. דהיינו שהוציא ממנו כל הגחלים. זהו דעת הרמב"ם ולאפוקי מהר"ן דפסק כהרז"ה דהיינו שגורף כל הגחלים לצד אחד אבל אם גרף כל הגחלים אף בתנור מותר דליתא אלא אפי' בהוציא נמי בתנור אסור. עו"ש שם. תו"ש או' ה' וכ"פ הב"ח דלא שרי בכירה אלא בגרף כל הגחלים לחוץ ובחנור אסור אפי גרפם כולם לחוץ יעו"ש. והיינו בתנור שבימי חכמי הגמ' אבל בתנור שלנו שפתחו מן הצד דינו ככירה כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש. ועיין לקמן או' ט"ו:

י

י) שם. דהיינו שכסה הגחלים בעפר וכו'. וא"צ לקטום עד שאין ניכר שם אש כלל רק בקטימה כל שהוא סגי. ב"י. ואפי' הובערה אח"כ שרי. ואפי' גחלים של רותם. שבת ל"ז ע"ב. והטעם דכיון דגילה דעתו דלא בעי לגחלים סגי. מ"א סק"ג. ומיהו צריך שיתן עפר על כל הגחלים. א"ר או' ד' תו"ש או' ו':

יא

יא) שם שכסה הגחלים באפר וכו'. וכן אם עממו הגחלים או שנתן עליה נעורת של פשתן דקה הרי היא כקטומה שבת ל"ז ע"א. הרמב"ם פ"ג דין ד' ר"ז או' א'. ונראה דה"ה אם נתן דבר המפסיק בין הגחלים ובין הקדירה כגון שהניח חתיכת ברזל ע"ג כל הגחלים ונתכסה מותר להניח הקדירה ע"ג אותה חתיכת הברזל דחשיב אותה כירה כקטומה. כמ"ש לקמן או' ס"ז יעו"ש. ולכן המשהין קאוי על האש אם נתנו חתיכת ברזל על האש בענין שנתכסה כל האש ונתן כלי הקאוי על אותה חתיכה מותר להחזיר כלי הקאוי בשבת אחר שנטלו משם בשבת על אותה חתיכה ע"פ התנאים הכתובים בסעי' ב' דהיינו בעודה רותחת ולא הניחה ע"ג קרקע כיעו"ש. אלא שכתבנו שם באו' ל"ח שיש מחמירין שלא להחזיר כלל ועי"ש הטעם. ובענין הקאוי נוהגין לעשות ברזה כדי לשפוך ממנה בעת הצורך ולא יסירו הכלי מע"ג האש. ועיין לקמן סי' רנ"ד או' ס"ט:

יב

יב) שם. חתיכה חיה וכו'. דוקא חתיכת בשר שא"א להתבשל לצורך הלילה אבל ירקות לא מהני. ב"י. מ"א סק"ד. וכ"פ הט"ז סק"ב. א"ר או' ה' תו"ש או' ז' וה"ה נמי כשכל הקדרה חי לא מהני כק בבשר וכיוצא בו שא"א להתבשל כל הלילה. והא דסמכו דבריהם אחתיכה חיה משום דחתיכה חיה עדיף טפי דכיון דנתן לתוכו חתיכה חיה וגלה דעתו דהסיח דעתו ממנו דמי קצת לקטומה דסגי בכל שהוא תו"ש שם:

יג

יג) שם. ואם הוסקה בקש וכו'. משום דלא שייך בהו חיתוי שאין עושין גחלים. וכתב הרמב"ם פ"ג שאם הוסקה בגללי בהמה דקה דינו כהסיק בקש ובגבבא משמע דגללי בהמה גסה הרי הם כעצים. ב"י. תו"ש או' ט' וכן אם הוסקה בפחמים הרי הם כעצים. כלבו. חס"ל או' א':

יד

יד) שם. ותנור וכו'. מתוך שקצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה רש"י. מ"א ס"ק ז', ועיין לעיל או' א':

טו

טו) שם. אפי' אם הוא גרוף וכו'. מפני שהגורף אינו גורף אלא רוב האש ועצמה. וא"א לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוץ אחת ומפני שהבלו חם יש לחוש שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור. הרמב"ם פ"ג דין ו' ר"ז או' ה':

טז

טז) שם הגה. כל זמן שהיד סולדת בו. אבל אם אין היד סולדת בו מותר ליתן אפי' על גבו ואפי' בשבת ואפשר דאפי' אין גרוף וקטום שרי מיהו מסעי' ה' משמע דאסור לתת לתוכו עי"ש בהגה. מ"א סק"ט. תו"ש או' י"ב:

יז

טוב) שם. וכ"מ שאסור להשהות וכו'. ודוקא תבשיל שלא בישל כל צרכו או מצטמק ויפה לו אבל מצטמק ורע לו מותר וה"ה אם התבשיל חי לגמרי או שנתן לתוכו אבר חי דמותר להשהות אפי' בתנור שאינו גרוף וקטום והוסק בעצים. עו"ש או' א' ועיין לעיל או' ה':

יח

חי) שם הגה. ותנורים שלנו דינם ככירה. מאחר שרחבים יותר משפיתת קדירה דינם ככירה. כלבו. ובר"ן משמע דאפי' בזמן התלמוד לא נאסר אלא תנור של נחתומין יעו"ש. מ"א סק"י. ומיהו מהרש"ק בחידושיו על הפו' כתב בשם רש"ל דאין חילוק בין תנור שלנו לשל זמן התלמוד. ובכופח לכ"ע אין חילוק בין זמנם לזמנינו. תו"ש או' י"ג. אמנם דעת רוב הפו' כדברי מור"ם ז"ל דתנורים שלנו שפתחיהם מן הצד דינם ככירה כמ"ש לעיל סוף או' א' יעו"ש:

יט

יט) שם. אפי' הוא מצטמק וכו'. והטעם משום דלא נהנה ממנו כל כך כיון דבלאו הכי היה ראוי לאכילה כיון שנתבשל כל צרכו אבל אם לא נתבשל כל צרכו דנהנה ממנו אסור עד מו"ש בכדי שיעשו. תו"ש או' י"ד. וכ"כ א"ר או' י"ב דאסור עד מו"ש בכדי שיעשו כמו בעבר ושהה. וכ"כ א"א או' י"א. ועיין לקמן סי' שי"ח סעי' א':

כ

כ) שם. אסור עד מו"ש. מדכתב סתם ש"מ דאסור לכל כמ"ש הטור. וכ"פ בד"מ. ולבני ביתו פשיטא דאסור דהו"ל כמו שנתבשל בשבילו. מ"א ס"ק י"א. א"ר שם. תו"ש שם. מיהו הב"ח פסק דלאחרני שרי וה"ה לבני ביתו נמי שרי יעו"ש. אבל דעת האחרונים להחמיר אפי' לאחרים עד מו"ש בכדי שיעשו כמ"ש המ"א. א"ר או' י"ב. תו"ש או' י"ד. ער"ה או' ג' ר"ז או' י"ב.:

כא

כא) שם. ואם עבר ושהה וכו'. ודוקא עבר במזיד אבל אם עבר בשוגג כלומר שסבר שמותר להשהות ע"ג כירה דינו כמו שכח. עו"ש או' א' וכ"כ הט"ז ביו"ד סי' צ"ט סק"ט. והביאו מ"א סי' ק"ד סק"ו. וכ"כ הפתה"ד סי' ק"ד או' ג' אבל הער"ה סי' שי"ח או' ג' כתב דזה תלוי בפלוגתא וק"ל דהוי כמזיד יעו"ש. ויתבאר עוד מזה לקמן סי' שי"ח סעי' א' יעו"ש:

כב

כב) שם. ואם עבר ושהה וכו'. ול"ד למבשל בשבת במזיד דאסור לו לעולם כדאיתא רס"י שי"ח שאני התם דעבר אדאורייתא אבל הכא אינו אלא מדרבנן כ"כ הלבוש בסי' רנ"ד סעי' ה' יעו"ש תו"ש או' ט"ו:

כג

כג) שם. אסור בשניהם. אבל הב"ח פסק דאם מצטמק ויפה לו מותר אפי' אם עבר ושהה יעו"ש. מיהו לענין דינא המנהג להקל כיש אומרים שכתב אח"כ ש"ע שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי משהין אפי' לכתחלה וכמ"ש בהגה דנהגו להקל כסברה האחרונה יעו"ש:

כד

כד) שם בהגה. ואם החזירם נכרי לצורך ישראל. והתבשיל מצטמק ויפה לו מותר שאין הישראל נהנה כל כך כיון שכבר היה ראוי לאכול. ט"ז סק"ח ומ"א ס"ק י"ב וי"ג. תו"ש או' ט"ז. ובלבוש כתב בלי ידיעת ישראל הא אמר ישראל לעכו"ם במזיד אסור כאלו הוא בעצמו עשה כן. א"א או' י"ב:

כה

כה) שם בהגה. ואם החזירם ישראל בשבת וכו'. אפי' בשוגג דינו כעבר ושהה ואסור אם מצטמק ויפה לו. ונראה בזה דלאחרים שרי. מ"א ס"ק י"ד. תו"ש או' י"ז. אבל הא"ר או' י"ד כתב דדוקא לסברת י"א שכתב אח"כ בש"ע לאחרים שרי אבל לסברה זו פשיטא דאסור במצטמק ויפה לו יעו"ש:

כו

כו) שם וי"א כל שנתבשל וכו'. זהו דעת רש"י והרא"ש והטור שפסקו כחנניה דכשהוא מבושל כמאכל בן דרוסאי תו ליכא למיחש שמא יחתה דכיון שראוי לאכילה למה יחתה בחנם ולכך שרי אפי' באינה גרופה וקטומה וא"צ גרופה וקטועה אלא כשעדיין לא הגיע למב"ד או כשבא להחזיר בשבת כמ"ש סעי' ב' דבשעת חזרה יש לחוש טפי לחיתוי. תו"ש או' ח"י:

כז

כז) שם. וי"א שכל וכו'. ובחי לגמרי שרי לכ"ע וא"כ מוטב להושיב הקדירות בתנור סמוך לחשיכה רק הפשטידא צריך ליתנם מבע"י כמ"ש סי' רנ"ד סעי' ה' יעו"ש. מ"א ס"ק ט"ו. תו"ש או' י"ט. ועיין לעיל או' י"ב:

כח

כח) שם. כמאכל בן דרוסאי. לסטים היה ומבשל בישולו שליש רש"י שבת ך' ע"א. וכן כתב הטור שהוא שליש בישולו. וכן בהגמ"י פ"ג ורי"ו וריא"ז בשה"ג ומ"מ וברטנורה פ"א ובס' צד"ל ורש"ל בביאורו פסקו כרש"י והטור שהוא שליש בישולו. והב"ד א"ר או' ט"ו יעו"ש. אבל מדברי הרמב"ם פ"ט נראה שהוא חצי בישולו. ב"י. וכ"כ לקמן בש"ע סי' רנ"ד סעי' ב' וכ"פ הלבוש בסי' זה ובסי' רנ"ד. והגם דביו"ד סי' קי"ג סעי' ח' פסק שהוא שליש בישולו כתב המ"א בסי' רנ"ד סק"ח דהכא פסק לחומרא משום חומרא דשבת. וכ"כ י"א בסי' זה. תו"ש או' ח"י. ולענין הלכה כתב הר"ז או' י"ג דלכתחלה צריך ליזהר שיתבשל חצי בישולו מבע"י אבל בדיעבד יש להתיר התבשיל בכל ענין אם נתבשל שליש בישולו מבע"י יעו"ש. ונראה דלדידן שאין בקיאין איזה נקרא כמב"ד יש לשער כל שנאכל התבשיל ע"י הדחק מחמת בישול זה יש להתיר:

כט

כט) שם. ובא' להחזירה וכו'. עיין לקמן סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

ל

ל) שם ולא הגיע למאכל וכו'. ומ"מ אם החזירו ישראל בשוגג כל שמצטמק ויפה לו אף שהגיע למאכל בן דרוסאי אסור. א"ר או' ט"ז:

ל) שם אסור וכו' היינו אפי' לאחרים עד מו"ש כמ"ש לעיל או' ך' יעו"ש:

לא

לא) שם הגה. ונהגו להקל וכו'. וכ"כ הלבוש. מש"ז או' א' ר"ז או' ט' חס"ל או א' בדיני הן אומר והן דברים וכו':

לב

לב) שם אבל הטמנה ע"ג גחלים וכו'. הכי ס"ל להמחבר דאם שולי הקדרה נוגעים בגחלים מקרי הטמנא. תו"ש או' ך' ועיין לקמן סי' רנ"ז או' מ"ב:

לג

לג) שם בהגה. כל זמן שהיא מגולה וכו'. פי' שאין הקדרה מכוסה בבגדים ואף שהתנור סתום שרי. א"ר או' י"ז. ועיין לקמן בהגה לססי' רנ"ז ובדברינו לשם בס"ד:

לד

לד) שם בהגה. ומצאו ע"ג האש וכו'. משמע דוקא ע"ג האש אבל בתוך האש שמצא הגחלים סביב הקדרה שא"א שיקח הקדרה ולא ינענע הגחלים כתב המרדכי פ' במה טומנים דאסור אפי' למימר לגוי לסלקו דשבות דאית ביה מעשה הוא מפני שמחתה ומבעיר העליונות ומכבה התחתונות אבל אין לאסור התבשיל בסילק הגוי דאפי' בישראל הוא מלאכה שאין צריכה לגופא ואין כאן אלא איסורא דרבנן אליבא דר"ש עכ"ד. והביאו ב"י סס"י רנ"ט והעו"ש או' א' בסי' זה. ומ"ש המ"א ס"ק ח"י בשם הגהת מרדכי פ"ו דמותר לסלקו ע"י גוי השיג עליו הא"ר או' ח"י וכתב בשם כמה פו' דאסור לומר לגוי לסלקו אלא רק אם סלקו מעצמו יש להתיר יעו"ש. אבל התו"ש או' כ"א כתב להתיר לסלקו ע"י עכו"ם כמ"ש המ"א. וכ"כ הר"ז או' יו"ד ויעו"ש הטעם. וכ"כ ח"א כלל ב' או' ד' קיצור ש"ע סי' ע"ב או' י"ז. נזר ישראל סי' ו' ח"ג או' ו':

לה

לה) לפתוח התנור בליל שבת והעכו"ם חוזר וסותם עיין בתשו' רמ"א סי' ק"ב שכתב להתיר אם נתבשל המאכל כמב"ד אבל לומר לו לטוח בטיט אסור יעו"ש. והביאו הט"ז סק"י. ועיין לקמן בהגה ס"סי רנ"ט ובדברינו לשם בס"ד:

לו

לו) כתב בדרשות מהרי"ל פעם אחת הטמינו בתנור לצורך שבת ונכבה האש וקראו לגוי בליל שבת והוציא הקדרות והדליק האש והטמין שנית והתיר מהרי"ל ז"ל החמי לאותו שבת והזהיר מלעשות עוד דאיסורא קעביד עכ"ל והביאו שכנה"ג או' כ"א והעו"ש סוף או' א' וכתב שם העו"ש ונראה דמיירי בשכבר נתבשלו הקדרות כמב"ד דאפ"ה נראה שמפריז על מדותיו להקל יותר מדאי עכ"ד:

לז

לז) [סעיף ב'] כירה שהיא גרופה וכו'. אבל אם אינה גרופה וקטומה ונטל התבשיל מעליה בשבת אסור להחזיר לכ"ע אפי' בעודה רותחת ולא הניחה ע"ג קרקע וכו' ואפי' מצטמק ורע לו. וע"כ המשהין קאוי ע"ג האש אם נטלו משם בשבת אסור להחזירו. ועיין לעיל או' י"א:

לז) שם. אפי' בשבת וכו'. פרש"י דהיינו אפי' ביום השבת דלא תימא דדוקא בלילה מותר להחזירה דמוכחא מלתא דשקיל לה אדעתא להדורי לצורך מחר אבל ביום השבת דלא מוכחא מלתא דדעתיה לאהדורי א"כ בטלה לה הטמנה ראשונה והרי הוא כמושיב לכתחלה בשבת קמ"ל דאפ"ה שרי. תו"ש או' כ"ב:

לח

לח) שם. כ"ז שהיא רותחת וכו'. אבל כשאינו רותחת אע"ג שהיא חמה ואין בה משום מבשל בשבת אסור להחזירה משום דהו"ל כאלו עכשיו מניח הקדרה בתחלה על הכירה בשבת. ב"ח. וכ"כ העו"ש או' ב' וכ"נ מסתמיות דברי הש"ע והגם דכתב בב"י בשם רי"ו דמוכח מגמ' שאם לא נצטנן אפי' שנח מרתיחתו קצת מותר להחזיר נראה דלא סמך ע"ז לענין דינא. וכן מ"ש בב"י סי' שי"ח שכל שהיד סולדת בו מיקרי רותח נראה דלא סמך ע"ז לענין חזרה אלא רק לענין להניחו בשבת ע"ג קדירה הטמונה כדי שישמר חומו כמ"ש סי' שי"ח סעי' ו' יעו"ש. ומ"ש המ"א ס"ק י"ט דנהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי כמ"ש סי' שי"ח סעי' ט"ו ודלא כב"ח כבר כתב עליו הא"ר או' י"ט דאינו נכון דבסי' שי"ח מיירי להדיא לסמוך אבל ע"ג כירה אפי' לא נצטנן לגמרי אסור יעו"ש. וע"כ רבים מיראי ה' ואנשי מעשה לא נהיגי בחזרה כלל חדא משום שמא תיכף ינוח מרתיחתו ולא אדעתייהו ועוד משום המון העם הרואים שמא ילמדו מהם להחזיר ולא ידעי לחלק בפרטי הדינים הצריכים לזה:

לט

לט) מי שנוהג שלא להחזיר לתנור בשבת וסועד אצל אחרים עיין להרב זכור לאברהם אביגדור סי' ל"א שכתב דלא ינהוג חומרא זו אצל אחרים יעו"ש והביאו הרו"ח וכתב דאם באנו למוסר ודעת של הרב בינות דשא ז"ל דהרבה מטעמים שלא לסעוד אצל אחרים בשבת גם סיבה זו יקחנה לעצמו אך אם הוא מוכרח אז ודאי משום יוהרא ולא תתגודדו בשלחן צריך למיכל מהתבשיל ככל המסובין אכן בקאפ"י יכול לאשתמוטי ולומר אין לי חפץ עתה בקאפ"י יעו"ש:

מ

מ) שם. הגה. ועודה בידו. ואפי' לא הניחה ע"ג קרקע אלא שתלאה במקל או שהניחה ע"ג מטה או שפינהו ממיחם למיחם אסור. טור. וכתב מ"א סק"כ דהרב ב"י ס"ל דוקא כשהניחה ע"ג קרקע אסור אבל הניחה ע"ג מטה או ספסל או שפינן ממיחם למיחם שרי אבל רמ"א ס"ל דבכל אלו אסור דהו"ל כמושיב בשבת לכתחלה עכ"ד. וכ"כ התו"ש או' כ"ד. מיהו בסה"ת והמרדכי וריא"ז פסקו לקולא דאפי' הניחה ע"ג הקרקע אם דעתו להחזירה שרי. וכ"כ א"א והכלבו בשם הרא"ה יעו"ש. ער"ה או' ה' אמנם כבר כתבנו לעיל או' ל"ח דיש נוהגין להחמיר שלא להחזיר כלל יעו"ש:

מא

מא) שם הגה. ודעתו להחזירה. והרב ב"י ס"ל דאפי' אין דעתו להחזירה שרי כמ"ש הרמב"ם. מא ס"ק כ"א. תו"ש או' כ"ה. והיינו דוקא כ"ז שהיא רותחת ולא הניחה נרג קרקע כמ"ש בש"ע:

מב

מב) שם. הגה. ודעתו להחזירה. ואם דעתו להחזיר אחר שיצטנן אף שחוזר כשהוא רותח אסור. א"ר או' כ"א:

מג

מג) שם. ודוקא על גבה וכו'. מדסתם הרב ב"י ש"מ דס"ל דאפי' תלה הקדירה לתוך אויר הכירה שרי דלא מיקרי תוכה אלא כשיושב למטה בקרקעית הכירה. וכ"כ הב"ח. וכתב בשה"ג ובכירות שלנו שהן פשוטות תוכה ועל גבה אחת הן ומותר. מ"א ס"ק כ"ב. תו"ש או' כ"ו. ואם יש אש על הכירה עיין סי' שי"ח סעי' ט"ו:

מד

מד) שם. אבל לתוכה אסור. דכשהוא בתוכה שייך למיגזר טפי שמא יחתה גחלים בחזירתו לתוכה ואף שהיא גרופה וקטומה מ"מ א"א שלא יהא שם קצת גחלים. ובכל זה אסור אף במצטמק ורע לו כמ"ש הר"ן דבשעת חזרה איכא חשש טפי. תו"ש שם:

מה

מה) שם הגה. ודוקא שהתבשיל מבושל כ"צ וכו'. זה קאי ארישא דאמר אפי' בשבת מותר להחזירה היינו במבושל כ"צ ולא נצטנן דאז אין שייך אחריו עוד בישול אבל אם לא נתבשל כ"צ שייך אחריו עוד בישול. ט"ז סק"י:

מו

מו) שם בהגה. אפי' לכירה אחרת. ואפי' מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה אבל לא מכירה לטמינה ולא מטמינה לכירה. הרמב"ם פ"ג דין י"א. והביאו מ"א ס"ק כ"ג והתו"ש או' כ"ח. וכ"כ הר"ז או' י"ד מיהו מרן ז"ל בש"ע השמיט היתר זה להחזיר לכירה אחרת וגם מהריק"ש בהגהותיו כתב ולהחזיר מכירה לכירה אחרת יש מתירין ויש אוסרין ומכירה לטמינה ומטמינה לכירה דברי הכל אסור עכ"ל והביאו הברכ"י או' ג' וכתב משמע שנטה לדעת האוסרין אבל דעת הברכ"י שם נראה דנוטה לדעת הרמב"ם שמתיר יעו"ש:

מז

מז) שם בהגה. אבל אם לא נתבשל כל צרכו וכו'. ואעפ"י שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור להחזיר כל שיש עדיין חום בכירה שהקדירה רותחת מחמתה. ב"י:

מח

מח) שם בהגה. רק כשנטלו מן הכירה מבע"י וכו'. נראה הטעם דאז בטלה הטמנה הראשונה והוי כמטמין לכתחלה בשבת. ט"ז ס"ק י"א:

מט

מט) שם בהגה. וטוב להחמיר. כי הר"ן כתב קולא זו והתו' והרא"ש והנמשכים אחריהם לא ס"ל כן. ט"ז ס"ק י"ב. אבל המנהג להקל כמ"ש הרב בהגה. מש"ז או' י"ב:

נ

נ) שם. בהגה. מיהו אם נצטנן לכ"ע אסור. דשייך בו אח"כ בישול חדש. ט"ז ס"ק י"ג. תו"ש או' ל"א. ועיין לעיל או' ל"ח:

נא

נא) ובמקום דמותר להחזיר כאן מותר אפי' לסתום פי התנור בדף אחר החזרה דסתימת הדף לא מיקרי הטמנה. ט"ז שם. א"ר או' כ"ו. וכ"ז הוא באין גחלים בוערות בתנור אבל יש גחלים בוערות זה פשוט במשנה דבאינו גרוף וקטום אפי' לבית הלל אסור להחזיר ואפי' בתנור דידן דדמי לכירה אסור להחזיר בכל גווני. ט"ז שם:

נב

נב) שם בהגה. אסור להניחו בכרים וכו'. דאע"ג דכרים וכסתות אינם מוסיפין הבל מ"מ אסור בשבת כנזכר סי' רנ"ז סעי' ב' ואע"ג דבחזרה שרי כמ"ש בסמוך אפו' בכירה אחרת היינו במקום שאינו דרך הטמנה אבל כאן שהוא דרך הטמנה אסור. ט"ז ס"ק י"ד. מיהו הא"ר או' ל"ד כתב בשם מי"ט ובשם ר"א דשרי להושיב החמין כשהוציאו מן התנור בכרים וכסתות יעו"ש. ומ"מ נראה דיש להחמיר כמ"ש מור"ם ז"ל. וכ"כ האחרונים:

נג

נג) שם בהגה. אסור להניחו בכרים וכו'. ואם הוא פתוח למעלה שרי. ט"ז שם. תו"ש או' ל"ב. ר"ז או' י"ד. אבל הא"ר שם כתב דלא משמע קצת הכי מר"מ ומשמע דאפי' אם עדיין חם אסור עכ"ד. וכ"כ העו"ש או' ב':

נד

נד) קאפ"י שנתבשל כ"צ מע"ש וצריכין לחממו בשבת אם השפחה עשתה מדורת אש ומחממת אותה אם משימים אותה ע"ג האש ממש אפי' אם היא עושה מעצמה אסור לישראל לשתותו וכ"ש אם הישראל אומר לה לחממו ואם אינה משימה אותה ע"ג האש ממש אלא כנגד המדורה אפי' לעשות הישראל עצמו שרי. וע"ג האישטריבד"י אם רגלי האישטריבד"י נוגעות באש אסור ואם אינם נוגעות שרי. הרב החביב בתשו' ח"ב סי' י"ז. י"א מ"ב או' יו"ד. ומיהו יש אוסרין ע"י ישראל אף שנתבשל כ"צ מע"ש משום דיש בישול אחר בישול בדבר לח כמ"ש סי' שי"ח סעי' ד' ולערות הקאוי מכלי ראשון על הצוקאר שבכוסות לא טוב אלא לערות הקאוי קודם ואח"כ לתת בו הצוקאר. יפ"ל או' ט"ז. ועיין לקמן או' צ"א:

נה

נה) שם בהגה. י"א דכל שהוא סמוך לחשיכה וכו'. היינו לאחר שנגמר כל בישול הקדירה ומניחה לעמוד על הכירה עד הערב לשמור חומה אם נטלה מן הכירה אסור לו להחזירה אפי' בעודה רותחת אם הוא כ"כ ערב שאין שהות ביום להרתיח אם היתה קרה דגזרינן אטו היכא שנטל בשבת דאי שרית להחזירה מבע"י אתי נמי להחזירה כשנטלה בשבת אבל כל זמן שלא נתבשלה או אפי' נתבשלה ויש שהות ביום להרתיחה אילו נתקררה מותר להחזירה. טור. אבל בסה"ת וסמ"ג וסמ"ק והגמ"י כולם כתבו דאף בלא נתבשלה אלא כמב"ד אסור להחזירה מבע"י על הכירה שאינו גרוף וקטום אם אין שהות ביום להרתיחה אילו נתקררה. והב"ד הב"ח וכתב מיהו בתבשיל חי או נתן בה חתיכה אחת חיה מותר להחזירה מבע"י לדברי הכל דאין לגזור בזה אטו חזרה דשבת יעו"ש. וכ"כ מ"א ס"ק כ"ז. א"א או' כ"ז. ועיין לקמן או' נ"ח:

נו

נו) שם בהגה. או סמוך לברכו וכו'. כתב מ"א ס"ק כ"ו דלפי מ"ש רש"י והר"ן ס"פ ב"מ שמותר להדביק פת בתנור סמוך לברכו אם יש שהות ביום שיקרמו פניה קודם שתחשך כ"ש דיש להקל הכא יעו"ש. אבל הא"ר או' כ"ח והתו"ש או' ל"ד השיגו עליו וכתבו דאין ראייה משם לענין חזרה יעו"ש:

נז

נז) שם בהגה. שהוא קבלת שבת לדידן. עיין לקמן סי' רס"א סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

נח

נח) שם בהגה. דינו כמו בשבת עצמו. פי' לענין דאסור להחזיר אם הניח ע"ג קרקע וכל החילוקים שנתבארו בסעי' ב' עו"ש או' ב' וכ"כ בתו"ש או' ל"ה. אלא שבשם הרא"ש כתב דמבע"י אין בו איסור רק לענין גרופה וקטומה אבל כל הני חילוקים דע"ג ובתוכה או שהניחה ע"ג קרחע שרי מבע"י יעו"ש:

נח) ודע שכתבו התו' דלא אסרינן חזרה מבע"י אלא היכא שנטלה מע"ג כירה שעתיד להשהות עליה ולהחזירה עליה לשם שהייה ומשום שאם אתה מתיר להחזירה מבע"י אתי להחזיר בשבת אבל אם החזירה לשם הטמנה שרי ע"כ. והרב ז"ל השמיט כל החילוקים הללו לפי שהמנהג להקל כדעת הרמב"ם ז"ל וסיעתו. עו"ש שם:

נט

נט) שם בהגה. אך טוב להחמיר וכו'. ואין ליטול הקדירה מהכירה וליתנו ע"ג התנור שאינו גרוף וקטום סמוך לחשיכה. מ"א ס"ק כ"ח. תו"ש או' ל"ו. ר"ז או' כ"ב:

ס

ס) שם בהגה. במקום שהיד סולדת וכו'. דאי אין היד סולדת בו אפי' בשבת שרי. ב"י.

סא

סא) שם בהגה. אפי' סמוך לחשיכה. ואפי' נצטנן לגמרי דאל"כ אפי' בשבת שרי כמ"ש סי' שי"ח סעי' ט"ו. מ"א ס"ק כ"ט. תו"ש או' ל"ז:

סב

סב) שם בהגה. אפי' סמוך לחשיכה. פי' שאין שהות כ"כ שאם היה צונן שיכול להתחמם. עו"ש או' ב':

סג

סג) שם בהגה. ובתנור אין חילוק וכו'. היינו בתנור של זמן התלמוד אבל תנורים שלנו שפתוחים מן הצד הם ככירה. ט"ז ס"ק ט"ז. תו"ש או' ל"ח. ועיין לעיל או' ח"י:

סד

סד) שם בהגה. ובתנור אין חילוק וכו'. וכתב הרב המגיד דאפי' מצטמק ורע לו דמותר להשהותו או אם נתן לתוכו אבר חי בתנור אסור יעו"ש. עו"ש או' ב':

סה

סה) [סעיף ג'] ולהניח קדירה ישנה וכו'. אבל חדשה אסור דמלבנה. ואף שהרב ב"י פסק להקל בסס"י תק"ב היינו כשיש בה תבשיל אבל בריקנית אפשר דמודה דאסור. מ"א סק"ל. וכ"כ התו"ש או' ל"ט. ובקדירות שלנו שכבר נגמרה בתנור של יוצרים בזה ודאי פשיטא דשרי. תו"ש שם:

סו

סו) שם. ריקנית וכו'. דאם יהיה בה תבשיל אסור להשימה על הכירה מחמת גופא. הגר"א:

סז

סז) שם. ע"פ הכירה וכו'. דאז הו"ל הכירה כגרופה וקטומה שהרי הקדירה סותמת את פי הכירה. ב"י בשם הגמ"ר פ"ג. ולפ"ז י"ל שע"ג תנורים שלנו שרי ליתן (ר"ל להחזיר אבל תחלת שהייה בשבת ודאי אסור. מחה"ש) אפי' האש בתוך התנור כיון שיש מעזיבה המפסיק בין האש. אכן במהרי"ל איתא דצריך להפסיק שם בלוח אחת להיכרא וישים אח"כ התבשיל ע"ג הלוח. וכ"ז כשהתבשיל חם דליכא משום בישול. מ"א ס"ק ל"א. א"ר או' ל"א. תו"ש או' מ' ועיין לעיל או' י"א:

סח

סח) שם הגה. וכבר נתבאר שנוהגין להקל וכו'. ומיהו כבר כתב ג"כ לעיל סעי' ב' בהגה דטוב להחמיר יעו"ש:

סט

סט) [סעיף ד'] יש למחות ביד הנוהגין וכו'. והטעם משום דפעמים שהאחת אין היד סולדת בו והאחת היד סולדת בו ומתבשלין זה עם זה ונמצאו מבשלין בשבת ואעפ"י שהן רותחין אם פסק כח רתיחתן יש בהן משום בישול. ב"י. ועיין לקמן סי' שי"ח סעי' ד' שיש חילוק בין דבר יבש לדבר לח יעו"ש:

ע

ע) שם. יש למחות ביד הנוהגין וכו'. כתב המ"א ס"ק ל"ב דלפי מ"ש סי' שי"ח סעי' ט"ו דאם לא נצטנן לגמרי אין בו משום בישול א"כ גם כאן שרי יעו"ש. וזהו דוקא לדעת המקילין שכתב שם בהגה אבל לדעת הש"ע אסור יעו"ש:

עא

עא) [סעיף ה'] כגון פנאדי"ש וכו'. ואעפ"י שהיד סולדת בו לפי שאין דרך בישול בכך ואעפ"י שהקדירה נתונה על האש. ומיהו לדברי האומרים שיש צלייה אחר צלייה כמ"ש הטור בסי' שי"ח איכא למימר דבשר הפנאדי"ש (פנאדי"ש יש בו לחם אפוי ובשר בתוכו צלוי. א"א או' ל"ד) הוי צלי שהרי אינו מתבשל ע"י משקין ואסור לחממה במקום שהיד סולדת. ב"י. ועיין לקמן סי' שי"ח סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד:

עב

עב) שם. כגון פנאדי"ש וכו'. דכיון שאין בו רוטב אין בו בישול כמ"ש סי' שי"ח סעי' ט"ו. ומשום חיתוי נמי ליכא למיגזר שאין דרך בישול בכך לפי שהקדירה מפסקת. מ"מ פכ"ב. ואם יש בה שומן אסור כמ"ש סי' שי"ח סעי' ט"ז. מ"א ס"ק ל"ג. תו"ש או' מ"ב. והיינו להיש מחמירין שכתוב שם בהגה אבל לדעת הש"ע מותר אף אם יש בה שומן כיעו"ש. ועיין בתשו' כתונת יוסף סי' י"ב שהתיר לשום לתוך התנור שהוסק מאתמול התבשיל או פשטידא שנתבשל מע"ש כל צרכו אעפ"י שהשומן צף על התבשיל ונקרש ובשומו לתנור ע"י הבל שנשאר שם מע"ש נימוח והמס ימס אך לתת ע"ג אש בשבת אסור לאכול התבשיל אפי' למ"ש יעו"ש. והביאו פ"ת וא"ח או' י"ד:

עג

עג) שם. אבל להטמין תחת הבגדים וכו'. שהרי אסור להטמין משחשיכה אפי' תבשיל שנתבשל כ"צ ואפי' בדבר שאינו מוסיף הבל. ב"י. והטעם משום דהוי כמטמין בתחלה בשבת. עו"ש או' ד':

עד

עד) שם הגה. וה"ה שאסור להניחו וכו'. והנחה לכתחלה בשבת אסור אפי' הוא עדיין רותח ומצטמק ורע לו. הגר"א:

עה

עה) שם בהגה. וה"ה שאסור להניחו וכו'. והר"ן כתב אפשר דבר שאין דרכו לאפות ע"ג כירה מותר לחממו ע"ג כירה כשמצטמק ורע לו שהדבר מוכיח שאינו עושה אלא בשביל שיתחמם עכ"ל אבל דעת הרב ב"י משמע לאסור. מ"א ס"ק ל"ד:

עו

עו) שם בהגה. דלא התירו אלא חזרה וכו'. וכאן דמושיב לכתחלה יש לחוש שמא יחתה בשעה שמושיב אותה כי כן רגילים לעשות. תו"ש או' מ"ג:

עז

עז) שם בהגה. ויש מתירין ליתן לתוך התנור שאפו וכו'. והטעם שהרי אין בזה חשש חיתוי כלל שהרי גרפו התנור מבע"י ואפי' לא קטמו אותו מ"מ הרי כבר נתאכלו וכבו כל הגחלים שבתיכה וא"צ ליזהר שלא ישאר שם גחלת כלל כיון שאין שם אלא הבל מעט מה שנשאר מאתמול הוי כגרופה וקטומה. כ"כ הכלבו ומיירי בחזרה. תו"ש או' מ"ד. ועיין בב"י:

עח

עח) שם בהגה. ואין לחוש לבישול. אין כוונתו לאיסור בישול דהא מיירי כשלא נצטנן לגמרי כדמסיק אלא דר"ל דלא חיישינן שמא יחתה לבשלו. תו"ש או' מ"ה:

עט

עט) שם בהגה. ובלבד שלא נצטנן וכו'. ואפי' בדבר שאין בו מרק דלית ביה משום בישול אסור אם נצטנן דהו"ל כמניח לכירה לכתחלה בשבת דאסור דלא התירו אלא חזרה. מ"א או' ל"ו. א"ר או' ל"ו:

פ

פ) שם בהגה. ויש מחמירין וכו'. הטעם בב"י דאף דק"ל בסעי' ב' כדעת הר"ן דאם נטלו משחשיכה מקרי חזרה אף שהניחה ע"ג קרקע וא"כ ה"ה נמי כאן כיון דנטל מע"ג משחשיכה ראוי להתיר אף שהניחה ע"ג קרקע כיון דדינו כגרופה וקטומה מ"מ הכא יש להחמיר דהאי התירא דנטילת חשיכה לא מהני אלא לענין הנחה ע"ג קרקע אבל לא לענין היתר תוכה. תו"ש או' מ"ז. והיינו לפי מ"ש בהגה סעי' ב' דנהגו להקל אבל לדעת מרן אסור אם הניחו ע"ג קרקע כמ"ש שם בש"ע יעו"ש. ועיין בדברינו לשם או' ל"ח:

פ) שם בהגה. שהיד סולדת וכו'. דהיינו שאם תבשיל זה שמחזיר היה צינן היה יכול להתחמם שם כ"כ עד שהיד סולדת בו ר"ז או' כ"א:

פא

פא) שם בהגה. ולכן אסור לומר לעכו"ם להחם וכו'. נראה דלאו דוקא לומר לעכו"ם אסור אלא אפי' אם העכו"ם עושה מדעת עצמו בשביל ישראל אסור להנות ממנו בשבת וכמ"ש לקמן לענין נר שהדליק בשביל ישראל ודוקא דאתעביד בתבשיל איסורא שלא היה מבושל כבר כ"צ אבל אי לא אתעביד בתבשיל איסורא רק שנתחמם ע"י גוי והתבשיל מבושל כבר כ"צ אין לאסור רק כשאומר לגוי לעשות בשבת אבל אם הגוי עושה מדעת עצמו אין לאסור התבשיל לישראל לאכלו בשבת. עו"ש או' ד':

פב

פב) שם בהגה. ואם עשה כן וכו'. פי' שציווה לכותי לעשותה לכך אסור אפי' נצטנן משום קנס כמ"ש הרשב"א משא"כ אם עשאו הכותי מעצמו אין לאסור כשנצטנן. ואפילו כשעדיין חם יש להתיר לסברת רמ"א סי' שי"ח סעי' ד' בהגה כשנתבשל כ"צ ומצטמק ורע לו. א"ר או' ל"ז. וא"כ משמע דלדעת מרן שם אסור לאוכלו חם אפי' אם עשה הכותי מעצמו ומצטמק ורע לו יעו"ש:

פג

פג) שם בהגה. ואם עשה כן אסור וכו'. אפי בדיעבד כמ"ש סעי' א' בדין החזיר עכו"ם ע"ג כירה ומיהו י"ל דאם לא חממו העכו"ם ע"ג האש או הכירה ממש דיש להקל. מ"א ס"ק ל"ג. תו"ש או' מ"ט:

פד

פד) שם בהגה. אמנם אם לא נצטנן וכו'. ובאגודה כתוב שמעשה היה שהטמינה שפחה חמין משחשיכה ואסרו התבשיל שהיה צונן והתירו הבשר שהיה ראוי לאכול צונן. מ"א ס"ק ט"ל. תו"ש או' נ"א. ועיין בס' מנחת פתים דף מ"ו ע"ב שכתב דמיירי שראה ישראל הבה"ב ושתק לכך אסרו התבשיל כיון שא"א לאוכלו צונן והתירו הבשר אבל אם עשתה בלא דעת ישראל גם התבשיל מותר וכ"כ בש"ע הרב סעי' פ"ה שמפרש כן ודלא כמחה"ש. א"ח או' י"א:

פה

פה) שם בהגה. אם חממו אותו העכו"ם וכו'. והיינו דוקא כשחממו כותי מעצמו אבל במצוה ישראל לחמם יש לאסור לאכול משום קנס. והיינו נמי כשמצטמק וטוב לו. עו"ש או' ד':

פו

פו) שם בהגה. לכן נוהגין שהעכו"ם מוציאין וכו'. פי' כיון דאסור אמירה לעכו"ם להחם א"כ אסור לומר לעכו"ם להעמיד תבשיל שנתקרר ע"ג התנור שהוסק ולכן נוהגין שהעכו"ם נותנין התבשיל שנתקרר לגמרי על התנור קודם שהוסק. מ"א סק"מ. תו"ש או' נ"ב:

פז

פז) שם בהגה. לכן נוהגין שהעכו"ם מוציאין וכו'. עיין ט"ז ס"ק ח"י מה שהאריך לחלוק על היתר זה אבל הא"ר או' ט"ל כתב דיש לסמוך על רמ"א וראיות הט"ז יש לדחות וכן התו"ש או' נ"ב כתב ליישב קושיית הט"ז יעו"ש:

פח

פח) שם בהגה. ומבערת אח"כ התנור וכו'. פי' דמותר לומר לגוי להחם התנור משום צנה כמ"ש לקמן סס"י רע"ו ונהי דע"י נרתחים החמין מ"מ כיון דבשעה שמושיבת אין שום אש בתנור ועיקר הבערה משום הצנה הוא ואף כי פסיק רישא הוא לענין החמין מ"מ יש חילוק בשבות דרבנן בין מתכוין גמור בפסיק רישיה ואפי' נצטנן לגמרי מותר בכה"ג. וכ"כ בתה"ד סי' ס"ו. עו"ש או' ד' מ"א ס "ק מ"א. תו"ש או' נ"ב:

פט

פט) שם בהגה. אבל ע"י ישראל אסור וכו'. אפי' קודם שהובער התנור ואפי' התבשיל עדיין חם והיינו משום דתנן אחד נותן הקדירה ואחד הצית את האור דהראשון פטור אבל אסור. וכ"כ בתה"ד שם. עו"ש שם. מ"א שם. תו"ש או' נ"ג. ומיירי בתבשיל דמצטמק ויפה לו והוא תבשיל שיש בו מרק אבל אם אין בו מרק אין לאסור ע"י ישראל אם לא אפשר ע"י כותי כדלקמן סי' שי"ח ואפי' הוא צונן ומשמע מהכא דאם התנור כבר מחומם אין להתיר אפי' ע"י כותים ובתבשיל צלי שאין שם מרק יש להקל משום כבוד שבת אם א"א ע"י כותים גם לאחר שהובער התנור. עו"ש שם. אבל במ"א סי' שי"ח ס"ק י"ז כתב דאסיר ליתן דבר שנתבשל אצל האש בלא רוטב. דיש צלי אחר בישול ודבר שנצלה מותר ליתנו אצל האש אפי' נצטנן דאין צלי אחר צלי וה"ה האפוי יעו"ש. א"ר או' מ"א. ועיין לעיל או' ע"א שכתבנו שיש מחמירים גם בצלי אחר צלי יעו"ש:

צ

צ) וכתב שם המ"א דאם נותן העכו"ם לתוך הקדירה של נחושת הקבוע בתנור אזי שרי להתנות ממנו אפי' נותנו אחר שהסיק דהא אין עיקר הכוונה לחמם את המים רק שלא יתקלקל הקדירה מחמת האש כשהיא ריקנית אבל ישראל אסור ליתן מים בתוכה אפי' קודם היסק משום פסיק רישיה וכשהכלים מלוכלכים בשומן אסור לשפוך עליהם רותחין דהשומן נימס ע"י החמין ואסור משום מוליד כמ"ש סי' שי"ח סעי' ט"ז וסי' ש"כ סעי' י"ד רק יניח הכלים בתוך המים דאז נימס ממילא כמ"ש שם אבל כשהוא שופך עליהם אז הוא עושה מעשה בידים יעו"ש. תו"ש שם:

צא

צא) קאו"י מבושלת צוננת שהעמידה המשרתת ישראל בשבת על תנור בית החורף קודם שהוסק מותר לשתותה רק שיזהיר על להבא שלא יעשו כן. שו"ת בית אפרים סי' כ"א יעו"ש. שע"ת או' כ"ד. ומה שיש עושין בשבת שמערין חם מכלי ראשון ויד סולדת בו על ט"ע וקאו"י שכבר עירו עליהם מע"ש כתב הטעם בא"א או' מ"ה משום דביבש אין בישול אחר בישול ואף שנשאר בהם קצת מים קרים הולכין אחר הרוב רק צריך ליזהר שלא להפך הקאו"י או הט"ע מלמעלה למטה משום מבשל ואעפ"י שקולין הקאו"י י"ל שלא נתבשל ממש עדיין גם יש לחוש למ"ד יש בישול אחר צלייה ואפייה כמ"ש סי' שי"ח סעי' ה' וא"כ ה"ה אחר קלייה יעו"ש. ונראה דה"ד אם רק עירו עליהם רותחים מע"ש אבל אם בישלו אותם ממש מע"ש במים ובשבת מערין עליהם מים מכ"ר מותר אף להפך כיון דאין בישול אחר בישול בדבר יבש כמ"ש סי' שי"ח סעי' ד' יעו"ש אמנם אם בא ליתן קאו"י קלוי ביום שבת לתוך מים חמין צריך ליתן המים חמין לתוך כלי שני ואח"כ ליתן הקאו"י בתוכו משום דיש לחוש למ"ד יש בישול אחר קלייה ולפי מה שי"א דיש צביעה במשקין כמ"ש לקמן סי' ש"כ סעי' י"ט א"כ צריך ליתן מעט קלוי מיום ששי לצבוע המים חמין ואח"כ יוסיף עליו ביום שבת. ועיין לעיל או' נ"ד:

צב

צב) שם בהגה. מותר להעמידן וכו'. אפי' ע"י ישראל. עו"ש או' ד' מ"א ס"ק מ"ב. תו"ש או' נ"ד:

צג

צג) שם בהגה. אצל התנור וכו'. אבל עליו אסור כיון שאינו גרוף וקטום. ומשמע מלשון רמ"א דאפי' ליתן עליו קודם היסק אסור כיון דלבסוף יהיה בתוכו אש גזרינן שמא יחתה בגחלים ומיהו העולם נוהגין היתר בזה דיש להם על מה שיסמוכו. מ"א ס"ק מ"ג. והטעם כתב בתרש או' נ"ה משום דהמעזיבה מפסקת בין האש ובין הקדירה יעו"ש. ועיין לעיל או' ס"ז:

צד

צד) שם בהגה. דתנורים שלנו וכו'. עיין לעיל או' ח"י:

צה

צה) שם בהגה. ומבושל כל צרכו. והיינו אם מצטמק ויפה לו והוא תבשיל שיש בו מרק אבל אם מצטמק ורע לו אפי' אין הקדירה חם יש להתיר כדלקמן סי' שי"ח סעי' ד' עו"ש או' ד' והיינו לפי יש אומרים שכתב בהגה שם אבל לדעת הש"ע אסור אפי' אם מצטמק ורע לו כיעו"ש:

צו

צו) שם בהגה. וכן המנהג וכו'. פי' אפי' להעמיד הקדירה סמוך לתנור מאד ודופן הקדירה נוגע בדופן התנור יש להתיר. עו"ש שם. ועיין בשו"ת גור אריה יהודה סי' ע' שכתב דמותר ליתן שמן זית בחורף שנקרש אצל התנור כדי להפשירו לאכלו משום דמעיקרא היה אוכל והשתא אוכל יעו"ש. והביאו א"ח סוף או' י"ב. ועיין מ"א סי' קכ"ח סק"ז ודוק:

צז

צז) ודע דכל ההיתר הנז' דוקא בחורף בשעת הקור שעושין אש בבית ע"י כותי בלאו הכי מטעם דהכל חולים אצל הצינה כמ"ש סס"י רמ"ו אבל באופן אחר לעשות אש בבית בשביל שיתחמם התבשיל זהו ודאי איסור גמור וראוי לקנוס אותו לאוסרו אפי' בצונן. ומ"מ מי שאינו מוכרח גדול לחמם התבשיל אפי' באופן ההיתר שכתבו יש ליזהר. א"ח שם:

צח

צח) ונקוט האי כללא בידך דכל הנך שריותא המוזכרים בסי' זה אינו אלא בתבשיל חם אבל בתבשיל קר או שאר דברים קרים עיין סי' שי"ח איזו אסור משום בישול דאורייתא יעו"ש. מ"א סוף סי' זה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---