מחצית השקל/אורח חיים/רמט

מחצית השקל ‏ אורח חיים רמט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) יותר כו' ואם יושב בעגלה כו' ב"ח. הק' בספר ת"ש דמלשון מ"א משמע דזהו היתר ברור אך לא כן כוונת הב"ח שרבים אין נזהרים כו' ולכן אין למחות בידם כי מוטב שיהיו שוגגין כו' משמע דטוב ליזהר כפי הדין דאפי' יושב בעגל' אסור ואפשר דהוא הכרעת מ"א על פי מ"ש בס"ק שאחר זה ובמדינות אלו רוב בני אדם מכינים בריוח ולכן אין נזהרים בזה עכ"ל מדכתב ולכן אין נזהרים ולא כתב ולכן מותר משמע דס"ל לאגודה דמדינא אין לסמוך ע"ז וס"ל למ"א ביושב בעגלה בזמן הזה מוד' הב"ח דאורויי מורין להתיר:

(ג) (ס"ק ג) סעודת אירוסין וה"ה סעודת נשואין כו' (ב"ח) והוציא כן מירושלמי שהובא בב"י:

וצ"ע דכתב בסי' תמ"ד כו' אפי' בער"פ כו' וז"ל הש"ע שם ההולך ביום י"ד לדבר מצוה כו' לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ תוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לא יבטלנו בלבו:

דבחה"מ אסור לעשות סעודת האירוסין כדאיתא סי' תקמ"ו וכוונת מ"א מבינים העולם דר"ל דלא תימא סעודת אירוסין גם בע"פ אסור והא דאמר בסי' תמ"ד הולך לאכול סעודת אירוסין ר"ל שהולך בע"פ לאכול סעודת אירוסין בחה"מ כי חמיו רחוק ממנו וצריך להקדים ולילך בע"פ לזה דחה דהא אין עושין סעודת אירוסין בח"מ ועפ"ז הוקש' להם דאכתי י"ל דלעולם בע"פ אסור אלא שהוצרך בע"פ לאכול סעודת אירוסין אחר פסח כי היא רחוקה הרב' מבית חמיו ולענ"ד אין זה כוונת מ"א דודאי לא הותר לסמוך על הביטול אם אילו יכול לחזור כו' אם לא שסעודת אירוסין גם היא באותו יום דנדחה מצו' ביעור לפני מצות סעודת אירוסין לפי ששני המצות מוטלים עליו היום אבל לאכול סעודת אירוסין בחה"מ לא הותר לו לבטל מצות ביעור דהיום זמנו מפני סעודת אירוסין שאינו מוטל עליו היום (וכן מצאתי שכ' בס' ע"ש בפשיטות) אלא כוונת מ"א דמשנה בפסחים דף מ"ד הכי קתני ההולך לשחוט פסחו ולאכול סעודת אירוסין ונזכר שי"ל חמץ כו' וא"כ כוונת מ"א שלא תאמר דסעודת אירוסין אסור בע"פ אלא מיירי בחה"מ ור"ל ההולך לשחוט את פסחו בע"פ ולאכול סעודת אירוסין בחה"מ דהיינו שביום שהולך באותו יום יהיה סעודת אירוסין בח"ה וא"ל א"כ היכי קתני ואם לאו יבטלנו הא לאחר זמן איסורו אינו ברשותו וא"א שיבטלנו לזה י"ל כדמשני הש"ס בפסחים דף ז' ע"א כגון שיש לו עיסה מגולגלת תוך ביתו וירא שמא תחמיץ יבטלנו קודם שתחמיץ או י"ל דמתני' אתיא כר"י הגלילי דס"ל חמץ מותר בהנאה ולדידי' אחר זמן איסורו יוכל לבטל דהא הוא ברשותו לדירי' ומה שלא תי' כן הש"ס דף ז' עמ"ש בחידושי לפסחים וע"ז כ' מ"א דאין עושין סעודת אירוסין בחה"מ וא"כ ממילא אזדא קושית העולם דילמא מיירי שהולך לאכול ס"א אחר פסח דממ"נ אי הולך בע"פ לא הותר לו לסמוך על הביטול כיון שאין זמן מצות הסעוד' היום כנ"ל ואי הולך אחר פסח ביטול מאי מהני ואין עליו כ"א לבערו וא"ל דבלא"ה ל"ל שהולך בחה"מ לאכול סעורת אירוסין הא לקמן סי' תמ"ד קתני בפירוש ההולך ביום י"ד ז"א דהא כוונת מ"א להקשות גם על הירושלמי שממנו נובעים דברי הב"ח וכמ"ש לקמן וז"ל והוא משנה שלמה שכוונתו ואיך יחלוק הירושלמי על המשנה וא"כ אם היה א"ל דמתני' מיירי שהלך בחה"מ דהא במתני' לא קתני ההולך בי"ד כו' יהיה עכ"פ מיושב קושית מ"א שעל הירושלמי כ"ש ע"ש דקיל מע"פ דאמרי' ריש ע"פ סמוך למנחה לא יאכל עד שתחשך ופריך מאי אריא ער"פ אפי' ע"ש ועי"ט נמי כו' ומשני לא נצרכא אלא לר"י דבערב שבת מתיר מ"מ בע"פ מודה דאסור א"נ לר"י דאוסר גם בע"ש היינו דוקא מן המנחה ולמעלה ובער"פ סמוך למנחה נמי אסור עכ"פ מוכח לשני תי' הש"ס דע"פ חמיר לענין סעודה מע"ש וא"כ כיון שהותר סעודת אירוסין בע"פ כ"ש בע"ש:

והיא משנה שלמה. ר"ל ההולך לאכול סעודת אירוסין כו' וכבר כתבתי דכוונתו להקשות גם על הירושלמי דודאי לא יחלק על המשנה:

דמותר לישא ערב הרגל ר"ל לעשות סעודת נשואין ע"ש:

ונ"ל דה"פ כו' ר"ל דאין הפי' כמו שהבינו הב"י והב"ח וגם הירושל' מודה היכי דאירס בע"ש גם הסעודה מותרת. ועיין באה"ע סי' ס"ד כצ"ל:

(ד) (ס"ק ד) מתוך טרדות הסעודה כו' ולטעם זה כ' בספר ת"ש אם י"ל מי שהכין לו מותר לסעוד בע"ש ע"ש עוד נ"מ:

(ה) (ס"ק ה) פדיון כו' ומילה כו' כ"מ בתו' כו' ועמ"ש סי' תקס"ח כו' שם בסי' תקס"ח במ"א ס"ק י' הביא הראי' מן התוס' הנ"ל ע"ש:

ועבי"ד כו' די' א למול כו' וע"ל בסי' של"א במ"א סק"ט שכ' דבזמן הזה מודים הכל דמותר:

(ו) (ס"ק ו) מותר כו' ושל"ה השיב לו ר"ל דמהר"ש הביא ראיה לאסור מדאמרינן בסי' תקנ"א מר"ח אב עד התענית אין לאכול בסעודת ברית מילה מאכלי בשר כי אם מנין מצומצם אע"ג דאיסור אכילת בשר באותן הימים אינו אלא מנהג בעלמא כ"ש סעודת שבת דחשובה דאין לאכול בסעודת ברית מילה כ"א מנין מצומצם בע"ש ושל"ה השיב לו בשלמא בסי' תקנ"א דעכ"פ היתרים על מנין י' יכולים לקיים סעודת ב"מ במאכלי חלב משא"כ בע"ש לאסור היתרים ממנין י' מכל וכל זה לא שמענו ומהר"ש השיבו דמה שהיתרי' מי' אוכלי' מר"ח אב עד התענית מאכלי חלב בזה אין מקיימים מצות סעודת ב"מ דאין שמחה אלא בבשר הדי דלא התירו לקיים מצות סעודה ב"מ מר"ח עד התענית כ"א ליו"ד ולא יותר כ"ש בע"ש. וע"ש כתב כו' ולא ע' בסנהדרין כו' הובא בש"ס שם משנה שהיא סוף מ' תענית דמדין הש"ס אין איסור אכילת בשר מר"ח אב כ"א בערב ט"ב בסעודה המפסקת ותני אבל אוכל הוא בשר מליח ושאל הש"ס בשר מלוח עד כמה א"ר חנינא בר כהנא כל זמן שהוא כשלמים ופירש"י שלא עבר עליו זמן אכילת שלמים ב' ימים ולילה א' כו' ומשמח הלב כדכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת אלמא בר שמחה הוא אבל בתר הכי הוי מליח ונחלף טעמו במלחו עכ"ל הרי מוכח מדברי רש"י דמ"ש ואכלת שם ושמחת השמחה היא בבשר עצמה לא מצד שהן שלמים דהא קאי שם על סעודת ערב ט"ב דהוא אחר חרבן וראיתי בס' חמד משה וז"ל ולא ידעתי מאי יאמר מ"א מהא דאמרי' בפסחים דף ק"ט ע"א תניא ר"י ב"ב אומר בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שנ' וזבחת שלמים כו' ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין הרי בהדיא בזמן הזה אין שמחה בבשר עכ"ל ולענ"ד י"ל ע"פ שתמה הרב"י בסי' תקכ"ט על מ"ש הרמב"ם פ"ו מהל' י"ט ז"ל חייב אדם להיות בימי החג שמח וטוב לב כו' אע"פ שהשמחה האמור כאן הוא שלמים כו' יש בכלל אות' שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כ"א בראוי לו כיצד כו' והאנשים אוכלים בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר. ואין שמחה אלא ביין עכ"ל:

וכ' הרב"י ותמה אני על הרמב"ם למה הצריך בשר ויין דהא בברייתא קתני בזה"ז אין שמחה אלא ביין משמע דביין סגי בלי בשר עכ"ל הרב"י ויש"ש במס' ביצה פ"ב כ' לישב ז"ל ואני אומר דריב"ב לא בא למעט אכילת בשר כי פשיטא דאין שמחה אלא בבשר דהא שמחת יו"ט היא הסעודה ולא נקרא סעודה להיות בו לב טוב ושמח בלי אכילת בשר אלא בזמן שבהמ"ק היו אוכלים בשר שלמים והיו עומדים על קרבנותיהם והיה מספיק להם שמחה זו אפי' היו שותים מים תוך הסעודה כו' אבל עכשיו שאין לנו שמחת שלמים כו' אין שמחה אלא ביין כו' עכ"ל הרי מבואר מדבריו דגם בזמן הזה אין שמחה אלא בבשר כי הוא עיקר הסעודה אלא דלא סגי בבשר לחודיה אלא בצירוף שמחת יין ובזה א"ש גם דברי מהר"ש הנ"ל דבאכילת מאכלי חלב אין יוצאים מצות שמחת סעודת ב"מ:

ומהר"ם כו' דעדיף משבת כצ"ל וקאי על עובדא המובא ס"ס תקנ"ט והובא בב"י שם שפעם א' חל ט"ב בשבת ונדחה וביו"ד אב היה ב"מ ורחצו בעלי ברית ואכלו אחר מנחה גדולה ואמר הטעם אם התיר' לכבס ביום ה' בשבוע שחל ט"ב לכבוד שבת כ"ש מילה דעדיף משבת ושם לא הותר מטעם מנין דהא לא הותר כ"א לבעלי ברית ולא זולת' והטעם שי"ט שלהם הוא ומבואר שם דאבי הבן וסנדק ומוהל הכל נקראים בעלי ברית עכ"פ מבואר מדברי מהר"ם דמילה עדיף משבת דלא כמהר"ש ז"ל ד"מ כו' ולא הבינותי דבריו דאף הא"ז לא אסר אלא בשבת כו' דהא כ' הא"ז אסור לאכול גרימז"ל בשבת קודם הסעודה א"כ למה כ' ד"מ דלדידן לית' לדברי א"ז דהא קי"ל מותר לאכול אחר מנחה מאי ראיה היא זו דניהו דביום אחר מנחה מותר לדידן לאכול היינו משום דאפשר דמ"מ יאכל בשבת לתיאבון או להשקיט רעבונו משא"כ בלילה קודם הסעודה י"ל דגם לדידן אסור ואף אם רעב הוא הא יכול לאכול פת:

ונ"ל שהדין עמו ר"ל עם הא"ז ומטעם שכ' לעיל דבלילה גם לדידן אסור כנ"ל:

דהא עכ"פ כו' נלע"ד שחסר תיבת ועוד דהא כו' והוא טעם אחר דניהו דקי"ל דמותר לאכול אחר מנחה אבל עכ"פ מצוה שלא לאכול דהא מה"ט אנשי מעשה מתענים בע"ש:

ולדידן דנוטלים כו' דקדם נטילה אסור לאכול דהא עדיין לא קידש על הכוס עד אחר הנטילה ואחר הנטילה אסור לאכול שלא להפסיק בין נטילה להמוציא דאפי' בשבת ר"ל כדי להשלים מאה ברכות מ"מ אסור לגרום ברכה ואם היה אוכל הגרימז"ל תוך הסעודה לא היה מברך עליו תחלה וסוף:

(ז) (ס"ק ז) להתענות כו' וכ"ה במשנה פ"ד דתענית שאנשי מעמד היו מתענים ד' ימים בשבוע מיום ב' עד יום ה' ולא היו מתענים ע"ש מפני כבוד השבת והטעם כ' הר"ע מברטנורה ס"פ ב' מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה:

(ח) (ס"ק ח) שיוצאים כו' ובת"ח ישלים כו' ר"ל אפי' לדעת י"א שהביא רמ"א להקל מ"מ בת"ח מודים לדעת הרב"י דצריך להשלים עד צ"ה:

וכמ"ש בי"ד ס"ס ת"ב לענין יא"צ ועיין בט"ז פה שהביא דברי מהרש"ל כיון דתענית יא"צ י"ל דין נדר לכן אם חל יא"צ הראשון בע"ש לא ישלים ועל ידי זה ניהו כששוב חל בחול צריך להשלים מכל מקום אם יחול שוב בע"ש לא ישלים כי כך קיבל עליו תחלה אבל כשחל יא"צ הראשון בחול דהשלים אם אח"כ חל בע"ש מ"מ צריך להשלים דהא תחלה כשחל בחול קיבל עליו להשלים בכל שנה ולא אסיק אז אדעתיה להתנות כשיחול בע"ש שלא ישלים אבל הט"ז פקפק עליו דגם כשחל פ"א בחול והשלים מ"מ אם אח"ז חל בע"ש לא ישלים כי מסתמא לא הי' קבלת נדרו כשיחול בע"ש אם לא שהשלים פ"א כשחל בע"ש ובתשובת ב"ש סי' נ"ח הסכים לדברי ט"ז וכתב שגם כונת רמ"א בי"ד סי' ת"ב יש לפרש כן ועיין מ"ש מ"א בסי' תי"ז ס"ק ג'. משמע מלשון רמ"א כו' הואיל שכתב וטוב לפרש כו' ובתענית צבור ישלים משמע דקאי על מ"ש וטוב להתענות ואפ"ה בת"צ ישלים דלא מהני תנאי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.