ישועות יעקב/אורח חיים/רג

ישועות יעקב ‏ אורח חיים רג

א

(א) על זנגביל שמרקחין אותו. יש לי בענין זה מקום עיון ואף שהוא נגד דעת הרבה מן הקדמונים מ"מ נראה לי שהדבר נכון מאד.

הנה בש"ס דברכות (דף ל"ו) אמר רבא כס זנגביל ביום הכיפורים פטור, איני והאמר רבא האי המלתא דאתי מבי הנדואי שריא ומברך עלה בפה"א ומשני הא ברטיבתא הא ביבשתא והנה לכאורה קשה דילמא אף שפלפל וזנגביל אינו ראוי לאכילה מ"מ כשמטגנין אותו בדבש ושאר דברים הוא ראוי לאכילה ועכ"ז ברכתו בפה"א כמבואר כאן בש"ע.

וראיתי ברש"י מסכתא יומא (דף פ"א) שפירש דמהא דשריא קא דייק מדחזינן דאין בו משום בשולי עכו"ם ע"כ משום דנאכל כמות שהוא חי וחזינן דראוי לאכילה אף קודם טיגנן ואמנם לפ"ז הי' לנו לומר דזנגביל יבש שייך בו משום בשולי עכו"ם וקשה על הטור, הובא במ"א (ס"ק ד') דזנגביל יבש אין בו משום בשולי עכו"ם והטעם דיוכל לאכלו כשהוא חי ע"י פת ושאר דברים וא"כ הדק"ל והוא תימא באמת.

ונראה לפע"ד ביאור הדבר דהנה בפלפל פסקינן בטור דמברך בפה"ע ובזנגביל דמברך בפה"א לפי שאינו עיקר הפרי. ועיין בב"ח מ"ש בזה. וכתב הרב בית יוסף דבנוסחא שהיתה לפני הטור ברא"ש היה מבואר דמברך בפה"ע אלא שהטור מחקו וכתב במקומו בפה"א דהרי בש"ס מבואר להדיא דמברך בפה"א על הזנגביל מרוקח. ואני אומר שבאמת היה ראוי לברך בורא פרי העץ וכמו ישבואר לקמן הטעם בזה. והא דמברך על המרוקח בדבש בורא פרי האדמה, טעם הדבר דהנה לקמן ב[שולחן ערוך/אורח חיים/רה#|סי' ר"ה]] קי"ל דבתומי וכרתי כשהן חיין בפה"א כשהן מבושלים שהכל לפי שהבישול מגרעו שטוב יותר כשהוא חי מכשהוא מבושל. וכתבו התוס' אע"ג דעינינו רואות שהבישול השביחן היינו מחמת הבשר ושאר דברים וכשהיה מבשלן לבדו היה מגרע טעמו. והקשה הפר"ח ושאר אחרונים מהך דזנגביל מרוקח שמברכין עליו בפה"א אף דכשהוא רטוב ראוי לאכילה כשהוא חי ואילו הי' מבשלן בלא דבש היה טעמן לגרוע.

ואמנם באמת הט"ז בסימן ר"ה מחלק בין דבר שברכתו מתחילה בפה"א דאז כשהבישול מגרע טעמו אף דשאר דברים משביחין אותו אינו מברך ברכתו הראויה לו, אבל אם היתה ברכתו מתחילה בפה"ע אז כשהטעם משובח אחר הבישול אף שהוא ע"י שאר דברים שבתוך התבשיל מ"מ אין ברכתו נשתנה. ואני בחידושי סימן ר"ה ראיתי דברי הט"ז הנ"ל ואמנם הסכמתי באופן זה לשיטת בה"ג הובא בהגההת אשר"י ברכות גבי דבש ותורף דברי בה"ג לפי הבנת הגההת אשר"י דהא דאמרינן שלקות מברך עליהן שהנ"ב בנשתנה לגירעון היינו דבר שתחילתו מתחילה בפה"א נחתינן בהו חד דרגא ומברך עליהן שהנ"ב, אבל אם ברכתן מתחילה בפה"ע אז בנשתנו לגירעון מברך עליהן בפה"א. ומעתה אתי שפיר הא דמברכין על זנגביל מרוקח בפה"א משום דברכתו באמת בפה"ע ע"כ כשנשתנה מחתינן ליה ומברך עליהן בפה"א.

ומעתה נראה דבר שאינו ראוי לאכילה כלל רק כשהוא מרוקח מה מברכינן עלה. וראיתי בפוסקים גבי אגוז מושקאט או אגוזים ירוקים דאין דרכן לאכול אותן רק על ידי מרקחת בדבש כתבו הפוסקים דמברן עליהן שהנ"ב, ולכאורה קשה מדוע ישתנה מזנגביל מרוקח בדבש דמברכין עליו ברכתו הראויה לו. ואמנם כבר ביארו הפוסקים דטעם זנגביל הוא העיקר והדבש בא לתקן הזנגביל ואמנם לפמ"ש קשה יברך עליו בפה"ע אלא כיון דראוי לאכלו כשהוא חי הרי נשתנה לגירעון ע"י הבישול וניתקן רק ע"י הדבש א"כ אף שהדבש בטל לענין שלא יברך עליו שהכל מ"מ דל מיני' הדבש הרי נשתנה לגירעון ע"י הבישול בלי דבש ונשתנה ברכתו מברכת פה"ע לברכת פה"א והדבר ברור כשמש והיינו ברטוב שראוי לאכול חי אבל ביבש שאינו ראוי לאכול חי רק ע"י מרקחת הרי לא שייך בזה לומר שנשתנה ע"י הבישול בלי דבש לגריעותא דמה גירעון שייך בזה הרי אינו ראוי לאכילה כלל וא"כ מהראוי לברך עליו בפה"ע ושפיר הקשה, ומשני הא ברטיבא דראוי לאכילה כשהוא חי ושפיר שייך לומר שנשתנה לגירעון בלי דבש הא ביבש באמת אינו ראוי לאכילה כלל ולכך ברכתו בפה"ע ביבש ודו"ק היטב.

כלל היוצא מזה, דנר שאינו ראוי לאכילה רק ע"י מרקחת והוא אוכל כדי שיטעום טעם הדבש מברך שהכל. ואמנם כשעיקר ברכתו בשביל הפרי ונרגש טעם הפרי העיקר הוא הפרי אף שניתקן ע"י הדבש מ"מ מברך הראוי לאותו מין ואמנם כשראוי לאכילה כשהוא חי ואינו ראוי לאכילה כשהוא מבושל או נשתנה לגירעון על ידי הבישול אף שע"י הדבש נעשה משובח מ"מ כיון שנשתנה לגירעון ואי סלקת להדבש הרי נשתנה לגירעון מברך עליו שהכל. אמנם כשמתחילתו מברך בפה"ע ואי נעשה משובח ע"י הדבש והדבש בא רק לתקן טעם הפרי אף שנאכל כמו שהוא חי מ"מ מברך עליו בורא פרי האדמה דלא נחתינן רק חד דרגא מפה"ע לפה"א או מברכת פה"א לשהכל.

כנלע"ד ברור בדינים אלו אף שבדברי אחרונים מבואר להיפך מדברי, מ"מ הדברים נכונים כמ"ש ובסי' ר"ה אבאר יותר באריכות:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף