מחצית השקל/אורח חיים/קפח

מחצית השקל ‏ אורח חיים קפח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ס"ק א ויזלזלו כו'. וב"ח כתב דס"ל כו' דברי מ"א בשם ב"ח קאי על דברי רמ"א בהג"ה שכ' ליישב מנהגנו שעונין בקול רם. והב"ח כתב יישוב אחר למנהגנו דדוקא כו' דוקא בזמן הש"ס שפטרו חז"ל לפועלי' לברך הטוב והמטיב וכדאיתא בסי קצ"א ולכן אמרו בברכות דף מ"ה ע"ב אהא דתניא העונה אמן אחר ברכותיו משובח מוקמינן לה בברייתא בבונה ירושלים (דעל שאר ברכות אם עונה אמן על ברכת עצמו ה"ז מגונה וכדאיתא סי' רט"ו וע"ש הטעם) ואמרינן דאביי עני להאי אמן בקול רם כי היכי דנשמעו פועלים כי סיימו בהמ"ז דאורייתא ויתחיל ברכת הטוב והמטיב שהן פטורים ממנה וילכו למלאכתם ור"א אדרבא עני להאי אמן בלחש כ"ה דלא לזלזלי בהטוב והמטיב וס"ל להב"ח דוקא בימיהם דאי עני בקלא הכוונה בזה כ"ה דלישמעו פועלים וילכו למלאכת' כי כבר נשלמה בהמ"ז דאוריי' איכא למיחש שגם שאר בנ"א יזלזלו בהטוב והמטיב. אבל בזה"ז שגם הפועלים מברכים הטוב והמטיב. וכדאי' בסיי קצ"א ל"ל לזלזול:

(ב) (ס"ק ב) לא כו' גם התו' (דף מ"ט ע"א) כו' בבונה ירושלים וכ' מהרש"א שם דהיינו שאומרים א"מ רועינו כו' ע"ש וע"כ צ"ל דס"ל הא דא' הש"ס שם דאין להשוות מלכות בית דוד למלכות שמים היינו דוקא שלא לו' ומלכותך מלכות בית דוד כו' שזה הוי השוואה אבל אי מזכיר מלכות שמים שלא במקום מלכות בית דוד אף שהזכיר מלכות בית דוד באותו ברכה ל"ל בה ולא מיקרי השוואה וצ"ל להתו' אע"ג דאמרי' שם בגמ' דאמרי' בברכת הטוב ג' מלכיות כמבו' סי' קפ"ט ואמרי' שם טעמא חדא משום דידי' דברכו' הטוב והמטיב לא מיקרי סמוכה לחברתה. דכל ברכה הסמוכה לחברתה א"צ בהתחל' שם ומלכות) דהא אחר זמן תקנוה ביבנה על הרוגי ביתר ולכן צריכה להתחיל בשם ומלכות וחד מלכות תיקנו בה משום ברכת בונה ירושלים וחדא משום ברכת הארץ דהיינו ברכת נודה לך דבברכת בונה ירושלים ראוי להזכיר בה מלכות כיון דמזכיר בה מלכות ב"ד וגם בברכת הארץ כתבו התו' דראוי לו' בה מלכות אע"ג דלגבי דידן הוי ברכה הסמוכה לחברתה מ"מ מתחלה לא נתקנה ברכה סמוכה דהא ברכת הזן תיקן משה וברכת הארץ תיקן יהושע וברכת בונה ירושלים דוד ושלמה אלא כיון דלגבי דידן דאמרינן על הסדר הוי סמוכה אין ראוי להתחיל בה בשם ומלכות מ"מ צ"ל בהם מלכות ולכן תיקנוהו כנגדן מלכות בהטוב ומטיב ואמרי דמה"ט לא הזכירו בבונה ירושלים גופ' מלכות משום דאין להשוות מלכות ב"ד למלכות שמים כמ"ש בש"ע וא"כ להנוהגים לו' בבונה ירושלים א"מ רועינו כו' ומזכירים בה מלכות א"כ למה הוצרכו לו' מלכות בהטוב ומטיב משום ברכת בונה ירושלים וצ"ל כיון דלא אמרי מלכות שמים במקומה דהיינו בתחלת ברכה או סמוך למלכות ב"ד אי לאו משום דאין להשוות מלכות ב"ד למלכות שמים אין בו היכר כ"כ ואין זה כבוד למ"ש ועדיף טפי כשהוסיפו מלכות עבורה בברכ' אחרת דאיכא היכר טפי:

מכ"ש ביע"וי דמלתא בפ"ע כו' דא"מ כו' ניהו דאינו סמוך למלכות ב"ד מ"מ באותו ענין הוא אבל יעלה ויבא הוא ענין אחר וא"כ אפי' להמרדכי דחולק על התו' וס"ל דא"ל א"מ כו' כמ"ש בש"ע מ"מ ביעלה ויבא דהוא ענין בפ"ע י"ל דמודה גם המרדכי:

(ג) (ס"ק ג') נוסח כו' ב"י ברחמים. דהכלבו וא"ח כתבו דא"ל בונה ברחמיו ירושלים לפי שלא תבנה אלא במשפט וכמ"ש בישעיה סי' א' ציון במשפט תפדה. אלא שהמרדכי בשם מהר"ם כ' שיש לו' ברחמי' דכתיב בזכריה ושבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה (וצ"ל לדידיה הא דכתיב ציון במשפט בשביל עושי משפט שבה כמ"ש רש"י שם אבל מ"מ תהיה ברחמים אע"פ שלא יהיו זכותם מספיק לפדות) ולכן כ' מהר"י גינצבורג לו' לשון המקר' הנ"ל שתיבת ביתי הוא בין תיבת ברחמים ובין תיבת יבנה ולכן י"ל בונה ירושלים ברחמים שיהי' תיבת ירושלים בין בונה ובין ברחמים אע"ג דבקר' הוזכר תחלה תיבת ברחמים ולבסוף תיבת בנין מ"מ בזה לית לן בה כיון שא"א לתקן ל' הברכה בל' זה:

כ' ב"י די"ל זוננו כו' ראייתו מן הירושלמי שהביא הטור הובא במ"א סס"ק זה וז"ל תניא אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת רב זירא שאל לרחב"א מהו מימר אבינו רועינו זוננו בשבת א"ל טופס ברכות כך הוא עכ"ל. מזה מוכח דע"כ זונינו נא' בלשון בקשה לכן נסתפק ר"ז אי רשאי לאמרו בשבת דהוי תביעת צרכיו דאי ס"ד דנא' בלשון שבח והלל זוננו בחול"ם א"כ במאי נסתפק ר"ז אי רשאי לאמרו בשבת ולכן כ' הרב"י כיון דזוננו לשון תפלה ה"ה דרענו היא לשון תפלה בחסרון ו' ושו"א תחת הרי"ש אולם הט"ז סק"ז הקשה דלפ"ז הלשון כפול ד' פעמים רענו זוננו פרנסנו וכלכלנו לכן פי' הט"ז דתרי הוי שם תואר דהיינו רענו זוננו ותרי דהיינו פרנסנו וכלכלנו הם בלשון בקשה דאנחנו צריכים לשני דברים. א' דברים הכרחיים לחיי האדם כמו הלחם והמים. ב' דברים הנוספים להנאת האדם כמו כמה מיני פירות וחמודי עולם הזה לכן שני התוארים הם על אלו שני הדברים וכן שני הבקשות דהיינו פרנסנו וכלכלנו הוא שאנו מבקשים על שני דברים הללו ולפ"ז מה ששאל ר"ז בירושלמי לא הי' שאלתו כי אם משום פרנסנו וכלכלנו שהם בקשה אע"ג דר"ז לא נקט בשאלתו כ"א מאי מימר רועינו זוננו י"ל תחלת המאמר נקט אבל כוונתו לסוף המאמר דהיינו פרנסנו וכלכלנו:

(ד) (סק"ד) הנוסח' כו' בשבת ותבנה ר"ל שאין רצונם לו' ובנה ירושלים דבנין בהמ"ק אינו דוחה שבת ועז"כ דשטות הוא דהאמרי' בסוכה דף מ"א דבנין העתיד ב"ב דוחה י"ט ושבת ובלילה וז"ל רש"י ואי קשיא כו' דאין בנין בהמ"ק בלילה כולי ולא בט"ו שהוא י"ט כו' ה"מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפים בנוי ומשכלל הוא יגלה ויבא מן השמים עכ"ל רש"י. וכ' עוד בס' ב"ש הנ"ל דבלא"ה י"ל דטופס ברכות כך היא כדאית' בירושלמי ע"ש:

(ה) (סק"ה) או כו' דקי"ל כחכמים כו' דאמרי' בברכות דף מ"ח ע"ב בשבת מתחיל ברכת רחם ואו' קדושת היום (דהיינו רצה) באמצע רא"א רצה לאומרו ברחם אומרו רצה לאומרו בברכת הארץ אומרו רצה לאומרו בברכת הטוב ומטי' אומרו וחכ"א אינו אומרו אלא ברחם בלבד ופריך חכמים היינו ת"ק ומשני דיעבד איכא בינייהו דלת"ק אי דיעבד אמרה בברכה אחרת יצא ולחכמים לא יצא:

הרא"ש פ"ז דב"מ דף צ"ב ע"א תנן אוכל פועל קישות (דהתורה התיר' לאכול ממלאכתו שהוא עושה) אפי' בדינר (ר"ל אפי' אכילתו יותר משכרו) ר"א בן חסמא או' לא יאכל פועל יתר על שכרו וחכמים מתירין אבל מלמדין את האדם שלא יהי' רעבתן ויהי' סותם הפתח לפניו (ר"ל שלא ירצה שום אדם לשכרו) ופריך הש"ס חכמים היינו ת"ק ומשני מלמדי' איכא ביניהו לת"ק ל"ל מלמדין ורבנן א"ל מלמדין ועז"כ הרא"ש דהל' כחכמים דמלמדין דחכמים נשנו בלשון כו':

וכ"מ בנדה דתנן המפלת יום מ"א לעיבורה (דקודם לכן הוי מיא בעלמא) תשב לזכר ולנקבה ר"ל חומרת שניהם שמא נקבה הי' ויהי' לה י"ד ימי טומא' וימי טהרה כזכר עד תשלום ארבעים יום לבד ורבי ישמעאל ס"ל דאינה יושבת אלא לזכר דס"ל יצירת הנקבה הוא לשמונים יום וכיון דהפילה יום מ"א ע"כ ליכא לספוקי' בנקבה וחכ"א תשב לזכר ולנקבה דס"ל גם יצירת הנקבה למ' יום כזכר ופריך חכמים היינו ת"ק וכ"ת דבעי למסתמי' כת"ק לאשמעי' דהלכה כמותו פשיטא דיחיד ורבי' הלכ' כרבי' ובלא"ה ידעי' דהלכה כת"ק ומשני דס"ד דהלכת' כר"י אע"ג דהוא יחיד נגד רבים משום דמסתבר טעמיה עד כאן תוכן דברי הגמ' הרי משום דמסתבר טעמיה דר"י הוי ס"ד דהלכת' כוותיה נגד ת"ק אבל כיון דקתני דחכמים ס"ל כת"ק מזה ידעי' דלית הלכת' כר"י אע"ג דמסתבר טעמיה א"כ מוכח דחכמים עדיפא מת"ק אלא דאין ראיה גמורה ולכן כ' וכן משמע דיש לדחות דשם אין הטעם דלא קי"ל כר"י משום דחכמים עדיפא מת"ק אלא ממשנ' יתירה דייקי' דאל"כ ל"ל דברי חכמים היינו ת"ק כדפריך שם אלא ע"כ דרבי בעי למסתם כת"ק וקצת משמע כן דממשנה יתירה שמעי' לה ולא דחכמים עדיפא וק"ל:

אבל במע"מ כו' דתנן התם ה' דמים טמאים באשה כו' בש"א אף כמי תלתין טמא וב"ה מטהרין הירוק עקביא בן מהללאל מטמ' וחכמים מטהרין ופריך הש"ס בין על ב"ה ובין על חכמים דעקבי' היינו ת"ק דהא ת"ק חשיב ה' מיני דמים משמע דתו לא וידעי' דבין כמי תלתין ובין ירוק טהור ומשני אתרווייהו לתלות איכא בינייהו דת"ק ס"ל ה' דמים טמאים ודאי וכמי תלתן וירוק טמאים מספק דהיינו תולין ואם נגע בתרומה לא אוכלין ולא שורפין ולב"ה שמעי' דכמי תלתן טהור לגמרי ומחכמים דעקביא שמעינן דירוק טהור לגמרי וכ' הרא"ש דהלכה כחכמי' דעקבי' דירוק טהור לגמרי דלא כת"ק דס"ל תולין דכמו דלא קי"ל כת"ק במאי דס"ל תולין במי תלתן דודאי קי"ל כב"ה דס"ל טהור לגמרי ה"ה בירוק דס"ל לת"ק תולין לא קי"ל כוותיה ועז"כ המע"מ הא דהוצרך הרא"ש לראי' דלא קי"ל כת"ק נגד חכמים משום דכ' הרא"ש ס"פ מ"ש כו' והא דתנן שם ר"פ מקו' שנהגו לעשות מלאכה בערב פסח עד חצות עושין ומקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובדף נ"ה תנן וחכ"א ביהודה היו עושי' כו' עד חצות ובגליל לא היו עושים הלילה (שלפני ער"פ ב"ש אוסרין וב"ה מתירין ופריך מעיקרא תנא מנהגא (מדתנן מקום שנהגו כו') והדר תני אסורא (ופי' מהרש"א כהתוס' וכן ס"ל להרא"ש מדפליגי ב"ש וב"ה ובמנהג לא שייך פלוגתא דנחזי אנן היכי נהגי) ומשני הא ר"מ דס"ל בברייתא דהוא מנהג וסיפא אתיא כר"י דס"ל בברייתא אסורה וכ' הרא"ש אע"ג דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י יראה דהלכה כר"מ בהא דסתם משנה דר"פ עדיף מדברי חכמים עכ"ל הרא"ש:

וצ"ע דדברי הרא"ש סתרי אהדדי דלפ"ד המע"מ ס"ל להרא"ש דת"ק עדיף מחכמים ובב"מ בהאי דפועל כ' הרא"ש דחכמים עדיפא מת"ק:

ואפשר דבב"מ סמוך כו' ר"ל דלעולם ת"ק עדיף מחכמים. ובהאי דפועל דפוסק כחכמים לא סמך הרא"ש ע"ז לבד דחכמים נשנו בלשון רבים אלא סמך העיקר על טעם אחר שכ' הרא"ש דמסתבר טעמייהו כחכמים דמלמדין (וע"ש דלפ"ז צ"ב דברי הרא"ש שכ' אח"ז שם) ול"נ דכ"מ כו' קי"ל כחכמים דלא כמע"מ וא"כ א"ש דב"מ בפועל דפסק הרא"ש כחכמי' וא"כ ה"ה לענין בהמ"ז קי"ל כחכמים דאפי' דיעבד לא יצא:

אבל בפ' מ"ש כו' מיקרי סתם גמור ולא מיקרי ת"ק וסתם משנה עדיף מחכמים וכן דייק לשון הרא"ש פ' מ"ש שכ' שסתם משנה ר"פ עדיף כו':

ובנדה מייתי כו' ר"ל דלפ"ז דחכמים עדיף מת"ק תקשי קושית מע"מ למה הוצרך הרא"ש בנדה לראייה דקי"ל כחכמים נגד ת"ק:

(ו) (סק"ו) ואינו כו' והא כו' דמזכיר ר"ל שכ' הרב"י דאם חל י"ט בשבת דמזכיר של שבת ביעלה ויבא אע"ג שכבר הזכיר שבת באתה בחרתנו:

כיון דעתיד כו' ר"ל דהא מודה הרב"י ואם חל ר"ח בשבת שאינו מזכי' שבת ביעלה ויבא כמ"ש שם כיון דכבר חתם של שבת אינו ראוי שוב להזכירו משא"כ בי"ט שחל בשבת דכשאומר יעלה ויבא עדיין לא חתם ועתיד עדיין לחתום בשל שבת א"כ עדיין לא סילק עצמו מהזכרת שבת לכן יש להזכיר שבת ביעלה ויבא והכא דומה לר"ח שחל בשבת אף דלא חתם מ"מ כיון שכבר סיים רצה כבר סילק עצמו מהזכרת שבת ואע"ג שיאמר הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת הא כל הני הרחמן אינן אלא מנהג בעלמא ומדברי הש"ס סגי בברכת הטוב והמטיב וע"פ המדרש לו' ג' גמולים וג' הטבות ולא יותר והשאר מנהג בעלמא:

(ז) (סק"ז) אשר כו' ול"ד להפטרה ר"ל דעכ"פ אומרים ודברך אמת אבל מלכנו גם בהפטרה א"א כמ"ש סי' תקפ"ב ואפשר דמהרי"ל לא ס"ל הכי:

וזו נתקנה דוקא לשכח כצ"ל ר"ל דוקא אי קרה ששכח לכן סגי באמירת יום הזכרון. ונ"ל דבר"ה א"א לששון ולשמחה דמבו' בסי' תקפ"ב דבר"ה א"א מועדים לשמחה כו':

ומ"מ צ"ע דנ"ל דאין מחזירין מדברי מהרי"ל משמע דס"ל אם כבר התחיל הטוב ומטיב מחזירין אותו דהא במקום שאין מחזירים היינו משום דאכילת פת באותו יום אינו חובה ה"ה דאינו חותם אם או' אשר נתן וכדקיי"ל בר"ח וכיון דכ' מהרי"ל ויש שם מעין חתימ' סמוך לחתימה ע"כ צ"ל דחותם א"כ ס"ל ג"כ דמחזירים וע"ז הקשה מ"א למה:

וצ"ל דל"ח להך כו' ר"ל כיון דקי"ל דמצוה לאכול בר"ה כמ"ש בסי' תקצ"ו א"כ אפי' לענין חזרה ל"ח להך דעה דס"ל מצו' להתענו':

דא"צ למיתב כו' אם התענ' ת"ח בר"ה משום דסמכינן אהנך י"א דס"ל מצוה להתענות בר"ה:

כ"ש לענין ספק ברכה דיש לחוש להאי דעה והי' ראוי לו' דאין מחזירי' וגם לא יחתום אם או' אשר נתן כו':

(ח) (סק"ח) לראש כו' חשובי' כא'. ר"ל דלא תיקשי הא דקי"ל בסי' תכ"ב אם שכח יעלה ויבא בתפל' אם רגיל לו' תחנוני' אחר תפלתו ונזכר קודם שעקר רגליו אינו חוזר לראש אלא חוזר לרצה וא"כ מי גרע ברכות הטוב והמטיב מאמירת תחנוני' שאחר תפלתו ולא ה"ל לחזור אלא לתפל' רחם דהיינו תחלה ברכ' שבה ראוי להזכיר כמו בר"ח שחוז' לרצה ולכן כ' דכל ג' הברכות חשובי' כברכ' א' ולכן צריך לחזור לראש בהמ"ז:

א"ח אלא להטוב ומטיב דברכת הטוב ומטיב אינה נחשבת כחדא עם ג' ברכו' שלפני' דהא אח"ז ביבנ' תקנו:

(ט) (סק"ט) שאינו כו' די"ל פירות אע"ג דאסור להתענו' בר"ח מ"מ פת דמחייב ליה בבהמ"ז א"צ לאכול בר"ח:

ומדסתם כו' ר"ל דבסוכה דף כ"ד תנן רא"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה בז' ימים א' ביום וא' בלילה וחכ"א אין לדבר קצבה אלא בליל י"ט ראשון דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות מה התם לילה אחת חובה ומכאן ואילך רשות ה"ה בסוכה והק' התוס' הא אמרי' בברכות דאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז בי"ט חוזר לראש דלא סגי דלא אכיל פת ותי' דע"כ צ"ל דבברכות דאמרי' חוזר ע"כ לא מיירי אלא בליל י"ט א' של פסח וי"ט א' של סוכות אבל מדסתם הרב"י עכצ"ל דס"ל דבי"ט בין ביום ובין בלילה וגם בי"ט אחרון חוזר ותקש' לדידי' קושית התוס' וע"כ צ"ל דס"ל כתי' הר"ן שהביא מ"א:

ובסוכה א"ח עד יותר מכביצה. ור"ל דחוץ מליל א' אפשר לו לאכול כזית פת דיוצא בזה ידי חיוב אכילת פת בי"ט וא"צ סוכ' דעד יותר מכביצה מקרי אכילת עראי ורשאי לאכול חוץ לסוכה משא"כ ליל א' דחייב לאכול בסוכה צריך לאכול יותר מכביצה ובסוכ' א"נ בליל א' כיון דחייב לאכול בסוכה אפי' כזית מקרי קבע ואסור לאכול חוץ לסוכה ולכן יוצא כשאוכל כזית בסוכה (והכי קי"ל בסי' תרל"ט סעיף ג') עוד כתבו נ"מ אם ירדו גשמים דרשאי לאכול חוץ לסוכה ובליל א' צריך לאכול בסוכה:

ותר"י פ' ג"ש כו' דע דתר"י לא כתבו דבריהם לישב קושית התוס' הנ"ל אלא דמתוך דבריהם ממילא נתיישב' קושית התוס' והוא דתר"י כתבו דבסעוד' ג' אם שכח רצה אינו חוזר ואע"ג דאמרי' בשבת וי"ט לא סגי דלא אכיל היינו דוקא שני סעודות כיון שצריך לקדש ואין קידוש אלא במקום סעודה לכן צריך לאכול אבל סעודה ג' דאינו מקדש אין צריך לאכול פת עכת"ד וא"כ ממילא נתיישב קושית התוס' דשאני ליל י"ט א' של פסח וסוכ' דחיובן דאוריי' משא"כ שאר סעודת י"ט אין חיוב אלא מדרבנן משום קידוש במ"ס:

ועסי' רע"ג ס"ה דל"מ כן דכ' בשם הגאונים דאם שתה כוס יין יצא ידי קידוש במ"ס והא בגמרא אמרי' דלא סגי דלא אכיל ומשמע פת דמחייבו בברכת המזון ואיך א"ל הטעם משום קידוש במ"ס הא בזה אפי' בכוס יין יוצא:

(י) (ס"ק י) וח"ה דינו כו' זה דעת הרמב"ם דאמרי' אין גוזרים תענית על הצבור בר"ח חנוכה ופורים ואם התחילו (ר"ל שגזרו איזה ימים תענית ולא עלה על דעתן שתוך אותן ימים יארע ר"ח חנוכה ופורים והתחילו להתענות בחול אפי' יום א') אין מפסיקין ויתענו גם בר"ח חנוכה ופורים וכ' הרמב"ם דה"ה ח"ה דינו הכי דאם התחילו אין מפסיקין אלמא דס"ל דחיוב אכילה בחה"מ אינו יותר מבר"ח וה"ה הכא:

עמ"ש ר"ס תק"ל דמ"מ לכתחלה מצו' לאכול פת בחה"מ:

(יב) (ס"ק יב) אינו חוזר כו' משום האי מיעוטא ל"ת להחזיר ע"כ ל' הטור ומפרש מ"א כלו' כו':

ד' תפלות בלא"ה כו' ר"ל אם חל יה"כ בשבת דבתפלת נעילה שהיא תפלה ד' שאינו מתפלל בשבת דעלמא אפ"ה כשחל בו יה"כ כיון דהיום נתחייב בד' תפלות צריך להזכיר שבת גם בתפלת נעילה א"כ ס"ד ה"ה הכא כשחל ר"ח בשבת כיון דהיום נתחייב באכילת פת גם משום ר"ח צריך לחזור לזה כ' דליתא דאינו דומה ליה"כ שחל בשבת דבשלמ' בתפלת שבת היה תקנת חכמים כל תפלה שיתפלל בשבת יזכיר של שבת וא"כ כשחל בו יה"כ דיש תפלה נוספת נעילה גם בה צריך להזכיר שבת ולא היו צריכין לזה תקנה חדשה אבל הכא בבהמ"ז לענין חזרה כיון דבר"ח לעולם אינו חוזר והיו צריכין לתקן כשחל ר"ח בשבת אם שכח יחזור ועז"כ משום האי מיעוטא דחל ר"ח בשבת ושכח לא רצו לתקן תקנה חדשה:

וגם חיוב אכילה כו' הוא תי' שני של הטור לחלק בין הכא ליה"כ:

וא"כ לעולם כו' ר"ל דבשלמא בתפלת שבת כיון דאפי' לא חל בו יה"כ צריך עכ"פ להזכיר שבת בג' תפלות כשחל בו י"כ ויש עוד תפלה אמרו חז"ל שיהי' לתפלה זו דין תפלה שמתפלל בשבת גרידא ויזכיר שבת כיון דהיום נתחייב בד' תפלות משא"כ בבהמ"ז דר"ח לא מצינו חיוב אכילה בר"ח גרידא שעי"ז הי' חייב לחזור אם שכח דאפי' האכיל' בר"ח שחל בשבת אין החיוב משום ר"ח כי אם משום שבת לכן א"צ לחזור בשביל ר"ח אפי' כשחל בשבת דמה"ט אינו מזכיר בברכת ההפטר' כשחל ר"ת בשבת יום ר"ח משום דליכא מפטיר בר"ח גרידא:

(יג) (ס"ק יג) שכח ונ"ל דחנוכה כו' אינו חובה כו' כדאיתא בגמרא פ' במה מדליקין דף כ"ב:

(יד) (ס"ק יד) ואינו כו' אלא דמשום ספק ברכה כו' דיש פוסקים דאין חותמין:

וצ"ע ועסי' ק"ח ר"ל דל"ל דהוי הפסק' אם יחתום בשל ר"ח כיון דא"צ הוי הפסק בין ברכת בונה ירושלים להטוב ומטיב דבסי' ק"ח מבואר דכה"ג לא הוי הפסקה ובס' אבן העוזר כתב ע"ד מ"א וז"ל ואישתמיטתיה למ"א שכן הבי' הב"י וז"ל וכתבו הגמ"יי פ' ב' וכן של שבת ור"ח ואינו חותם בשל ר"ח עכ"ל וטעם הדבר מבואר בת"ה בסי' ל' הובא בסי' ר"ח סעיף י"ח עכ"ל ס' א"ה ונלע"ד אחר המחיל' עינו הטעתו במה שנדפס בהרב"י בטעות וז"ל הרב"י וכ' הגמ"יי וכן שבת ור"ח אך שאינו חותם בר"ח עכ"ל ותיבת אך ט"ס הוא וצ"ל אף וכ"ה בהגמ"יי פ"ב מהל' ברכות וז"ל ואם שבת וי"ט כולל שניהם ואומר בא"י אמ"ה אשר כו' בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים ס"ה ואבי"ה וכן שבת ור"ח אף שאינו חותם בשל ר"ח כדלקמן בסמוך עכ"ל וא"כ אדרבא משמע קצת כמ"ש מ"א דכוונתו דאיך אפשר ללמוד שבת ור"ח משבת וי"ט דבשבת וי"ט חותם בכ"א לבד הן בשבת לבד אם לא חל בו י"ט וכן בי"ט אם חל בחול אם שכח חותם לכן אפשר לכוללם יחד משא"כ בר"ח אם חל בחול אינו חותם ואיך כשחל בשבת יכללו עם השבת ובשבת חותם קמ"ל דאעפ"כ יכלול עמו ר"ח ומשמע דחותם גם בשל ר"ח וכמ"ש מ"א ודומיא דכולל י"ט עם שבת דחותם בשניהן כן משמע פשטות דברי הגמ"י ואפי' תדחק שאין ראיה למ"א מהגמ"י עכ"פ היפך דברי מ"א אינו משמע ומ"ש בספר א"ה טעם הדבר כמ"ש ת"ה שהובא בסי' ר"ח סעיף י"ח הא כתב הת"ה גופיה דהיא מלתא בלי טעמא וז"ל מלת' דלית בהו טעמא דמ"ט לא נכלל בו ספק מה בכך אם אינו מוסיפים בברכה מאחר שאין מוסיפים בברכה שם ומלכות עכ"ל אלא הת"ה הוכיח דינו מן הירוש' דאין להוסיף מספק בברכה וכיון דהוא מלתא בלא טעמא הבו דלא להוסיף עלי' די"ל דוקא באמצע ברכה אין להוסיף גם מספק אין לו להוסיף דשמא אינו חייב לו' על הגפן וא"כ כשיאמר על הספק על הגפן ועל פה"ג הוי שלא כדין כיון דלא תקנו רז"ל לו' על הגפן אלא כששותה יין והוא לא שתה משא"כ הכא דהוא בסוף ברכה וגם באמת הוא ר"ח ולולי ספק ברכה לבטלה הי' ראוי לחתום אפי כשחל ר"ח בחול וכיון דהשת' חותם בלא"ה משום שבת מה בכך אי כולל בחתימה גם ר"ח:

(טו) (ס"ק טו) בשבת ובי"ט דוקא כו' עיין סי' תקכ"ט ר"ל דבי"ט אין סעודה ג' חובה:

ומ"מ אין נ"מ בין י"ט לשבת דעכ"פ לא גרע סעודה ג' בי"ט מסעודה רביעית בשבת דכתב מ"א בס"ק ט"ז בשם התוס' דדינו כר"ח דהא גם סעודה ג' של שבת דינה כר"ח אלא דבטעם הדבר יש חילוק דבסעודה ג' של שבת הוי הטעם משום ספק ברכות כמ"ש מ"א ס"ק ט"ז ובי"ט לכ"ע אינו חייב סעודה ג' ולכן ודאי אינו חוזר לא משום ספק:

(טז) (ס"ק טז) דינה כו' משמע מלשונם. רצ"ל מדכתבו לא הדר לרישא משמע דוקא שאינו חוזר לראש בהמ"ז אם פתח הטוב והמטיב:

(יז) (ס"ק יז) מזכיר כו' כבר עברה כו' משא"כ הכא דאינו לתשלומין דחיובו בא עכשיו ואזלינן בתר התחלת סעודה והוי בזמנו:

ושני התפלות כו' ודינו כו' הוא חילוק שני בין הכא להתם:

נ"ל משום דמיחזי דסתרו אהדדי כיון דהתפלל ערבית ועשאו חול בתפלתו איך יזכיר שבת בבהמ"ז:

וכמ"ש ס"ס ל' דאפילו התפלל ערבית מבעוד יום אין להניח שוב תפילין דהוי תרתי דסתרי:

עמ"ש סי' תי"ט. ר"ל דאפי' הקהל כבר התפללו ערבית אם הוא עדיין לא התפלל ערבית מזכיר שבת וכן בר"ח בחול אבל אם התחיל לאכול אחר שכבר התפללו קהל ערבית אע"ג שהוא עדיין לא התפלל ערבית נגרר אחר הקהל ואם בלילה ר"ח צריך להזכיר יעלה ויבא בבהמ"ז. אבל אם עדיין לא התפלל מנחה אף שהתחיל אחר שהתפללו הקהל ערבית מבע"י אפ"ה אינו נגרר אחר הקהל להזכיר יעלה ויבא בבהמ"ז דהא עדיין צריך להתפלל מנחה של חול ולא יזכיר בה יעלה ויבא ואיך יזכיר יעלה ויבא בבהמ"ז. וה"ה להיפך כשהי' ביום ר"ח ובלילה חול:

(יח) (ס"ק יח) וה"ה לר"ח ושל"ה כו' דבאלו ר"ל ר"ח חנוכ' ופורים משא"כ בשבת מוד' להרב"י ולא משום דאזלינן בתר התחלת סעוד' אלא משום דיש מצוה להוסיף וא"כ אפילו סוף סעוד' עדיין הוא שבת:

ולכן אם חל ר"ח במ"ש כו' ר"ל לדעת של"ה דלא אזלי' בתר התחלת סעוד' אלא ה"ט דאם אכל ויצא שבת דמזכיר של שבת משום דמצוה להוסיף א"כ אי חל ר"ח במ"ש דראוי להזכיר יעלה ויבא ולהזכיר רצה וגם יעלה ויבא א"א דהוי תרתי דסתרי. לכן פסק של"ה דכה"ג יזכיר יעלה ויבא ולא רצה דמוטב להניח רצה דאינו בא אלא משום תוספת ולו' יעלה ויבא שבא מצד עיקרו של יום דהוא ר"ח ע"ש בשל"ה אבל לדעת מ"א שהסכים להרב"י דהטעם משום דאזלי' בתר התחל' א"כ ראוי לו' רצה שהוא עיקר ולא יעלה ויבא:

וכמ"ש סי' רע"א כו' ועמ"ש דלא כע"ת כו' דכ' שם הרב"י דאם אכל בע"ש וחשכה בליל שבת מזכיר רצה בבהמ"ז ורמ"א פסק דאינו מזכיר דאזלי' בתר התחל'. והקשה מ"א שם דברי הרב"י אהדדי דהא הכא גם הרב"י פסק דאזלי' בתר התחלה ותי' דהרב"י ספוקי מספק' ליה אי אזלי' בתר התחלה ולכן פסק לחומר' בין הכא ובין התם מזכיר של שבת אבל רמ"א פשיט' ליה דאזלי' בתר התחלה ולכן פסק בסי' רע"א דלא יזכיר של שבת אבל הע"ת מיישב קושית מ"א דטעמי' דהרב"י הכא דמזכיר של שבת לא משום דאזלי' בתר התחלה אלא משום דאיכ' מצוה בהוספה ולכן פסק גם בסי' רע"א דמזכיר שבת ולזה כ' מ"א דליתא דע"כ טעם הרב"י משום דאזלי' בתר התחל' דהא גם בר"ח וחו"מ פסק כן דמזכיר ובהם אין מצוה להוסיף:

ומ"ש דרך פשרה כו' ר"ל דהע"ת כ' דאם חל ר"ח במ"ש דעד שעה ורביע דהוי מצוה להוסיף יזכיר שבת ולא יעלה ויבא אבל אח"כ דאין מצו' בהוספה ניהו דאי לא הי' ר"ח במ"ש מ"מ הוי מזכיר שבת משום לא פלוג מ"מ השתא שר"ח במ"ש עדיף טפי להזכיר יעלה ויבא ולא רצה. משמע מזה שיש שיעור למצות תוספות במ"ש כמו בע"ש כמ"ש בסי' רס"א:

כמ"ש סי' רצ"ג וכ"כ הר"ן. דבמ"ש בעי להמתין עד שיראה ג' כוכבים רצופים ואע"ג דבג' כוכבים מפוזרים הוי לילה מ"מ צריך להמתין עד שיראה רצופים משום תוספ' שבת:

והא משרא' ג' כוכבים מפוזרים עד שיראה רצופים הוא זמן מועט:

וכמ"ש של"ה לשיטתי' כנ"ל דס"ל הטעם משום תוספות שבת ולכן יעלה ויבא עיקר כנ"ל וה"ה לדידן כה"ג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.