כף החיים/אורח חיים/קפח

כף החיים ‏ אורח חיים קפח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אינה דאורייתא. ומ"מ אסור להפסיק בה עד סיום הברכה. תה"ד סי' ט"ל. עו"ת אות א'. וטוב שלא להפסיק גם באמירת הרחמן עד סיום עושה שלום במרומיו וכו':

ב

ב) [סעיף ב'] הגה. ונראה דדוקא כשמברך לבדו וכו'. כ"כ מור"ם ז"ל בד"מ אות ב' חילוק זה כדי ליישב המנהג שנוהגין לענות אמן זה בקול רם יעו"ש. אבל לדעת מרן ז"ל אין חיליק ובין כשמברך לעצמי ובין כמשברך להוציא אחרים צריך לאומרו בלחש. וכ"כ הב"ח יעו"ש ומיהו שם בד"מ נתן עוד טעם אחר למנהג שנוהגין לאומרו בקול רם דדוקא בזמניהם שהיו הפועלים הולכין למלאכתם איכא למיחש שיזלזלי בה משא"כ עכשיו יעו"ש. וכ"כ הב"ח והביאו מ"א סק"א. ומ"מ סיים הב"ח דטוב לאומרו בנחת ולא בקול רם ביותר דאיכא למיחש לזלזולא יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א דאין למחות ביד שאין נוהגין לומר אותו בלחישה יעו"ש:

ג

ג) וכתב רש"ל בתשו' סי' מ"ד שלא יחטף וימהר לומר בונה ירושלים אמן בלי הפסק שזהו משמעו שהוא סיום בהמ"ז אלא יפסיק מעט ואח"כ יאמר אמן בנחת שלא יהא דומה לסוף הברכה יעו"ש. והביאו המש"ז אות א' וכתב דהיינו תוך כדי דיבור כדיבור דמי אבל לא יפסיק הרבה דא"כ היה אמן יתומה יעו"ש:

ד

ד) שם בהגה. כשאר אמן שעונין וכו'. עיין לעיל סי' קפ"ג בהגה לסעי' ז' ובדברינו לשם אות מ' ודוק:

ה

ה) [סעיף ג'] צריך להזכיר בברכה ג' מלכות בית דוד וכו'. עיין לעיל סי' קפ"ז סעי' ד'. ובדברינו לשם אות כ' בס"ד:

ו

ו) שם. והאומר ומלכותך ומלכות בית דוד וכו'. אלא יאמר ומלכות בית דוד עבדך משיחך. טור. ב"ח:

ז

ז) שם. וכן אין לומר בה אבינו מלכנו. אלא יאמר אבינו רעינו. לבוש. מ"ב אות ה':

ח

ח) שם בהגה. אבל לא ראיתי נוהגין כן. וגם התו' (ברכות מ"ט ע"א) כתבו דיש נוהגין לומר מלכות בבונה ירושלים יעו"ש. ומכ"ש ביעלה ויבא דמילתא בפ"ע היא ולכן אין למחות ביד הנוהגין כן. וגם בלבוש השמיט הג"ה זו. מ"א סק"ב. וכן דעת הט"ז סק"ב דאין לדלג תיבת מלך ביעלה ויבא יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ג' וכ"כ מהריק"ש ז"ל דדוקא באלו שהם מנוסח הברכה איכא קפידא אבל ביעלה ויבא שאינו מנוסח הברכה אין להקפיד ואדרבא אם יגרענו ח"ו ולא יאמר כמ"ש בתפלה נראה שדוחה זה מפני זה ח"ו עכ"ל והביאו י"א בהגה"ט:

ט

ט) [סעיף ד'] נוסח ברכה זו וכו'. בטור כתב וחותם בא"י בונה ירושלים. ובמדרכי סוף מס' ברכות כתב דמהר"ם היה אומר בונה ברחמיו ירושלים. מיהו הכלבו וא"ח כתבו על דברי מהר"ם הנז' שאינה נוסחה מדוייקת לפי שלא תבנה ירושלים אלא במשפט דכתיב ציון במשפט תפדה. והב"ד ב"י וכתב דאם אמר ברחמיו שאין מחזירין אותו יעו"ש. נמצא דדעת מרן ז"ל כדעת הטור והכלבו וא"ח דאין לומר ברחמיו כ"א בונה ירושלים וכך הם דבריו כאן בש"ע. וכ"כ מהריק"ש והביאו הברכ"י אות א' יעו"ש. וכ"כ בסדרו שמחת הרגל יעו"ש. וכ"כ הר"ז אות ד'. מעשה רב אות ח"פ. בי"מ א"ת ה'. חס"ל אות ח'. בן א"ח פ' חקת אות ט"ז. אמנם מור"ם ז"ל בד"מ אות א' כתב דהמנהג כדברי מוהר"ם כי מ"ש במשפט תפדה אינו ר"ל אלא אם ישפטו ישראל דין אמת בין איש לחבירו אז תפדה ציון וכמ"ש ושביה בצדקה עכ"ל. וכך הם דבריו כאן בהגהת ש"ע. וכ"פ הלבוש בסעיף ב' מט"מ סי' שכ"ה. ב"ח. עט"ז אות א'. שכנה"ג בהגב"י אות א' וכתב וכן עיקר וכן הוא נוהג יעו"ש. ועיין עוד לקמן אות י"ג ודוק:

י

י) שם. פותח בה רחם וכו'. או נחמנו וכו'. והאדנא נוהגין בין בחול בין בשבת לומר רחם ובחתימה אומר בא"י בונה ברחמיו ירושלם ואין לשנות כלל לומר מנחם ציון בבנין ירושלים. דשמא גם זה הו"ל חתימה בשתים. וכ"כ מהרש"ל שקבל מרבותיו. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י אות ו' וכ"נ מדברי האר"י ז"צ שלא יש חילוק בנוסח ברכה זו בין חול לשבת עיין בשה"מ כ' עקב ושער הכוו' דס"א ודע"ב ע"ג יעו"ש. וכ"כ בסי' הכוו' של הרש"ש ז"ל התחלת ברכה רחם וחתימה בונה ירושלים בין בחול בין בשבת. וכן עמא דבר ועיין לקמן אות י"ב:

יא

יא) שם בבנין ירושלים. וכן בברכת נחם בט"ב נכון לומר מנחם ציון בבנין ירושלם. ומ"מ החותם מנחם ציון ובונה ירושלים לא משתבש. שכנה"ג שם אות ה' עו"ת אות ב' ועיין לקמן סימן תקנ"ז:

יב

יב) שם אומר נוסחא אחת. וק"ו שלא ישנה הפתיחה מן החתימה. עו"ת שם. וכ"כ הט"ז סק"ג דיש קצת מתחילין בשבת רחם ומסיימין מנחם ציון בבנין ירושלים ואינו נכון כי החתימה צריכה כעין פתיחה ואעפ"י שרחם הוה כמו נחם מ"מ כיון שהוא משנה בשבת גילה דעתו שיש חילוק עכ"ל והביאו הבי"מ אות א' וי"א שאין אומרים בשבת נחמנו אלא רחם וחותם בונה ירושלם לפי דאין נחמה אלא במקום אבילות ושבת לא בר נחמה. א"ח דל"ה ע"ג יעוש"ב. יפ"ל אות א' ועיין לעיל אות יו"ד:

יג

יג) שם הגה. וי"א דאמרינן בונה ברחמיו וכו'. והל"ח פ"ג שאכלו אות ס"ז כתב דמהר"י היה אומר בונה ירושלים ברחמים יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות א' עו"ת שם. מ"א סק"ג. וכ"כ הפתה"ד אות א' יפ"ל אות ד' וברקנט פ' עקב כתב שהר"י בן הרב ז"ל היה חותם ברוך ה' אלהי דוד ובונה ירושלים והביאו מ"א שם ונראה כיון דאיכא מ"ד הכי ואיכא מ"ד הכי וזאת ועוד אחרת די"א דאין לומר כ"א דוקא בא"י בונה ירושלים כמ"ש לעיל אות ט' שב וא"ת עדיף ואין לומר כ"א רק בונה ירושלים כדעת הטור ומרן ז"ל ודעמייהו ורק אם יש מנהג או אם כבר אמר אין מחזירין אותו:

יד

יד) [סעיף ה'] בשבת אומר בה רצה והחליצנו. פי' זרזנו כמו ועצמותינו יחליץ טור. וכ"ה ברש"י עירובין ט"ל ע"א ובשער הכוו' דף ע"ב ודף ע"ד ע"ג כתב דיכוין שיחליצו ממ"ט שהוא בעולם היצירה ויעלה אל הברי' ולא ישלוט עתה כמו בחול אלא ישלוט ז"א דאצילות יעוי"ש ומה שיש בסיום נוסח רצה ואעפ"י שאכלנו ושתינו וכו' כתב היפ"ל אות ה' דבסידורי אשכנז עמודי שמים ועומ"ד וכו' וכן בסידור רומניא שהדפיס מהר"א ירושלמי ז"ל ובסידור שפת אמת שהוא כמנהג הספרדים השמיטו נוסח של ואעפ"י שאכלנו ושתינו וחרבן ביתך וכו' וגם הרמב"ם והרד"א והא"ח והרוקח ושאר פו' לא גרסי לתיבות אלו יעו"ש:

טו

טו) שם אומר בה רצה וכו'. ואם אומרו בברכה אחרת אפילו בדיעבד לא יצא מ"א סק"ה. וכ"כ בה"ג והביאו א"ר אות ה' ונה"ש אות ג' וכ"נ דעת הברכ"ו אות ג' יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות ח' א"א אות ה' בי"מ:

טז

טז) שם אומר רצה ואח"כ יעלה ויבא. והא דמקדים של שבת לשל ר"ח מפני שהוא תדיר אבל ר"ח טבת שחל להיות בשבת מזכיר על הנסים בברכת הארץ ובברכת בונה ירושלים מזכיר שבת ור"ח ואין חוששין שמקדימין שאינו תדיר משום דכיון שתיקנו על הנסים בהודאה אין לשנות מקומו ב"ו בשם הכלבו:

יז

טוב) שם אומר רצה ואח"כ יעלה ויבא ואם אמר יעלה ויבא ואח"כ רצה יצא דזהו הטעם שתדיר קודם את חבידו אינו אלא למצוה מן המובחר כמ"ש במנחות דמ"ט ע"ב וכ"כ התו' דפסחים דנ"ח ע"ב ד"ה העולה כ"מ על הרמב"ם ריש פ"ט מה' תמידין ומוספין וגם אם נזכר באמצע יעלה ויבא לא יפסיק אלא גומר ואח"כ אומר רצה דאם יפסיק לומר רצה ואח"כ חוזר ואומר יעלה ויבא א"כ מ"ש מקודם הו"ל דברים יתירים באמצע הברכה וזה אינו מן הראוי וכן דענין הט"ז סימן תרפ"ד סק"ד יעו"ש וכ"כ הבי"מ אות ג' בשם כמה פו' ודחה דברי שאגת אריה סימן ך' דס"ל דפוסק באמצע יעו"ש אלא שסיים שם הבי"מ דבזה שהקדים יעלה ויבא י"ל בה גם של שבת כדי שיהא ג"כ תדיר קודם ואח"כ יאמר רצה יעו"ש:

יח

חי) שם אומר רצה ואח"כ יעלה ויבא. ולא דמי לתפלה שמזכיר שתיהם בברכה האמצעית והטעם שמעתי מפי מ"ז ז"ל שבשבת ויו"ט מתפלל ז' בלבד וא"א להתפלל ב' ולפיכך מתפלל של יו"ט דחביב דאתיא מזמן לזמן ומזכיר בה שבת אבל בהזכרת בהמ"ז או בהזכרת תפלה ברצה ושבת וחודש דא"צ ברכה כ"א הזכרה לבד לפיכך מזכירים שתיהם כ"א בפ"ע. מהריק"ש ז"ל. י"א בהגה"ט:

יט

יט) שם. אומר רצה ואח"כ יעלה ויבא. וצ"ל ותבנה ירושלים וכו' קודם החתימה בין בשבת בק בר"ח ויו"ט וחו"ה כדי שיהא סמוך לחתימה מעין החתימה פתה"ד אות ג'. וכ"כ לעיל סי' קפ"ז אות ד' יעו"ש:

כ

כ) שם. ואינו מזכיר של שבת וכו'. והטעם כתב בסמ"ג מפני שיזכירנו ביעלה ויבא ושני פעמים למה יזכיר. ב"י. פרישה אות ט"ו:

כא

כא) [סעיף ו'] טעה ולא הזכיר של שבת וכו'. ומי שאינו יודע נוסח ברכה זו שמזכיר כאן שנתן שבתות למנוחה וכו'. צריך לחזור לראש כיון שאינו יודע לתקן החסרון אבל אם יודע ההתחלה והסיום אף שאינו יודע שאר הנוסח כראוי א"צ לחזור בשביל זה. ט"ז סק"ד. א"ר אות ו'. סו"ב אות א'. חס"ל אות ו'. ר"ז אות ח'. בן א"ח פ' חקת אות כ':

כב

כב) שם. אומר בא"י וכו'. ואע"ג דסמוכה היא וברכה הסמוכה לחברתה אינה מתחלת בברוך הואיל ולא נתקנה שם. אלא לאומרה לפרקים כששכח רצה אין זה קרוי סמוכה וצריך פתיחה בברוך. תו' ברכות מ"ט ע"א. וכ"כ ב"י בשם הרא"ש אלא שכתב עוד טעם אחר מפני שהיא מדרבנן והויא כמו ברכת הטוב והמטיב:

כג

כג) שם. בא"י מקדש השבת. וכן הנוסח בהרמב"ם פ"ב מה"ב. ובטור. ולבוש. ומשמע דאין חותמין במלכות רק בא"י ולא אמ"ה. וכ"כ א"ר אות ו' וכתב דכן עיקר יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות ו'. מאמ"ר אות י"ג. ר"ז שם. וכ"כ השד"ח באס"ד מע' ברכות סי' א' אות ל"ז בשם כמה פו' דדוקא בפתיחה צריך מלכות ולא בחתימה יעו"ש:

כד

כד) שם. טעה ולא הזכיר של יו"ט וכו'. משמע דבכל יו"ט חייב לאכול פת. אמנם התו' בסוכה דכ"ז ע"א ד"ה אי בעי אכיל כתבו דאין חיוב לאכול פת אלא דוקא בליל יום ראשון של פסח ובליל יו"ט ראשון של סוכות דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות. אבל בשאר יו"ט אין חובה לאכול פת. ואם טעה ולא הזכיר של יו"ט בבהמ"ז אינו חוזר יעו"ש. וכ"כ הרשב"א. והביאו ב"י. וכ"כ הסמ"ק וא"ז. וכ"כ מהר"ם ריקאנטי בתשו' סי' ל"ג כשם הר' אפרים. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות י"ב. וכ"כ הרב משה ידבר סי' א' דאין לחזור ביו"ט משום דהוי פלוגתא דרבוותא וסב"ל חוץ מליל א' של פסח וליל א' דסוכות ואף דבהמ"ז דאורייתא וספיקו להחמיר שאני הכא דמה"ת נפטר במה שבירך והזכרת מעין המאורע מדבריהם יעו"ש. והביאו החס"ל אות ו'. וכ"פ בן א"ח פ' חקת אות כ"א. ולפ"ז מי שטעה ולא הזכיר של יו"ט בשאר יו"ט חוץ מליל א' דפסח וסוכות הוי דינו כסעי' ז' דאינו אומר ברכת אשר נתן וכו'. בשם ומלכות ואם התחיל בהטוב והמטיב אינו חוזר יעו"ש. והנשים לעולם אינם חוזרים אפילו בשבת וליל יו"ט א' דפסח וסוכות ואע"ג דחייבין לאכול מצה כיון דיש ספק אם חייבין בבהמ"ז מה"ת כמ"ש לעיל סי' קפ"ו יעו"ש. אין לחזור אלא לעולם הוי דינם כסעיף ז':

כה

כה) שם. אשר נתן יו"ט וכו'. ובר"ה חותם מקדש ישראל ויום הזכרון וא"צ לומר ודברך מלכנו. מהרי"ל סי' קנ"ז. מ"א סק"ז. וכתב שם המ"א כיון די"א דמצוה להתענות בר"ה אומר בר"ה בלא חתימה כמו בר"ח יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו באות הקודם דדעת האחרונים בכל יו"ט דינו כר"ח חוץ מליל דפסח וסוכות יעו"ש. וכתב עו"ש המ"א ופשוט דחולה שאכל ביוה"כ ושכח יעלה ויבא דאין מחזירין אותו ואם נזכר קודם הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ימים קדושים לישראל את יוה"כ ואינו חותם דהוי כר"ח ודלא כמ"ש הכנה"ג דחותם עכ"ל. וכ"כ י"א בהגה"ט. וכ"מ ממ"ש באות הקודם דאינו חותם כיון דאין חובה לאכול יעו"ש:

כה) שם. אשר נתן יו"ט וכו'. בכאן כתב הש"ע אשר נתן ולענין שבת כתב שנתן. וכן אח"כ חזר וכתב שנתן ובש"ס הגירסא בכולם שנתן ובהרמ"ם פ"ב מה"ב דין י"ב הגירסא בכולם אשר נתן. וע"כ נראה מ"ש בש"ע ל"ד ואי בעי לומר בכולהו שנתן או אשר נתן ש"ד. וכ"כ המאמ"ר אות ט'. וכן מ"ש כאן לישראל צ"ל לעמו ישראל כמו בשבת. א"ר אות ז':

כו

כו) שם. ואם חל יו"ט בשבת וכו' והיינו אם שכח שניהם רצה ויעלה ויבא אבל אם שכח רצה לבד או יעלה ויבא לבד אינו אומר כ"א דוקא אותו ששכח בלבד ולא יכלול עמו האחר כמ"ש בסעיף הקודם. וכ"כ ח"א כלל מ"ז אות י"ז. ועיין לקמן אות ל"ו:

כז

כז) שם. קודם שהתחיל הטוב וכו'. מי ששכח לומר רצה והתחיל לומר בא"י ע"ד לסיים בונה ירושלים ואח"כ נזכר וסיים למדני חקיך יכול לומר רצה או יעלה ויבא ואח"כ חותם בא"י בונה ירושלים לכ"ע אבל אם נזכר לאחר שאמר בא"י ולא סיים למדני חקיך משמע לקצת פו' דלכתחלה לא יסיים למדני חקיך אלא יסיים בונה ירושלים ויאמר אח"כ ברוך שנתן שבתות וכו'. ברכ"י אות ז'. זכ"ל אות ב' מע' מזון. שע"ת אות ז'. בי"מ אות ב' מיהו הח"א כלל מ"ז אות ט"ז כתב דאם נזכר אחר שאמר בא"י גם לכתחלה יוכל לומר למדנו חקיך ואח"כ יזכיר מעין המאורע כדי שלא יצטרך להוסיף ברכה יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ו'. בן א"ח פ' חקת אות כ':

כח

כח) ואם סיים בונה ירושלים אמן והתחיל בא"י אדעתא לומר ברכה רביעית ונזכר שלא אמר רצה ואמר למדני חקיך לא מהני זה למשוייא כמו שלא פתח בהטוב והמטיב לומר ברוך שנתן שבתות וכו'. אלא צריך לחזור לראש. ברכ"י שם. זכ"ל שם. שע"ת שם בי"מ שם אות ד'. ואפילו לא אמר רק תיבת ברוך בלבד חוזר לראש. מאמ"ר אות י"ב ר"ז אות ט' חס"ל שם. בן א"ח שם מיהו הח"א שם חות ח"י כתב דלא מיקרי התחלה עד שיאמר בא"י אמ"ה האל. אבל אם לא אמר רק בא"י אמ"ה אע"ג שכוונתו היה על הטוב והמטיב יסיים אשר נתן וכו' יעו"ש:

כט

כט) ואם נרדם בשינה באמצע בהמ"ז ולא ידע באיזה ברכה עומד חוזר לראש בהמ"ז. מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ע"ז. ברכ"י אות ח'. זכ"ל שם. שע"ת שם. בי"מ שם אות ט':

ל

ל) שם. לראש בהמ"ז. משום דכולהו ג' ברכות חשובות כאחת. ב"י בשם הרא"ש. לבוש. פרישה אות כ"ד. מ"א סק"ח. וכתב שם המ"א ולכן בכל מקום שטעו בהם חוזר לראש כמ"ש סי' קי"ד סס"ו אבל אם טעה בברכה רביעית אינו חוזר אלא להטוב והמטיב עכ"ל. וכ"כ א"ר סוף אות ו' סו"ב אות ב' ר"ז אות ט' בי"מ אות א'. וכ"ה הסכמת האחרונים כדעת מרן ז"ל ודעמיה ודלא כי"א שהביא בב"י שאם לא סיים הטוב והמטיב א"צ לחזור אלא להתחלת בונה ירושלים יעו"ש. וכן עמא דבר. ועיין לעיל סי' קפ"ז אות י"ט ואות כ"ב ודוק:

לא

לא) [סעיף ז'] אם טעה ולא הזכיר בה של ר"ח וכו'. בגמ' ברכות מ"ט ע"א נסתפקו בזה אי חתים בה מקדש ישראל וראשי חדשים אי לא חתים. ופסק הרי"פ דלא חתים. וכ"פ הרמב"ם פ"ב מה"ב דין י"ג. וכתב שם בהגמ"י דכ"פ ראבי"ה ודלא כה"ג שפסקו לחתום בא"י מקדש ישראל ור"ח כתלמוד ירושלמי עכ"ד. אבל הרא"ש כתב בשם ר"י דאין לשנותה משבת ויו"ט ויש לחתום בה יעו"ש. וכ"כ הרוקח סי' רכ"ח בשם פסיקתא רבתי. והב"ד ב"י וכתב דכיון שהרי"פ והרמב"ם מסמיכין דלה חתים הכי נקטינן. וכך הם דבריו כאן בש"ע. וכ"פ מור"ם ז"ל בד"מ אות ז' אלא שכתב עוד טעם אחר משום דסב"ל. וכ"כ הב"ח. ומשמע מדברי הרמב"ם ומרן ז"ל דגם בפתיחה אינו מזכיר שם ומלכות אבל הלבוש כתב דבפתיחה יאמר שם ומלכות. וכ"כ הפר"ח סי' תכ"ד. א"ר בזה הסי' אות יו"ד. ר"ז אות יו"ד. ח"א כלל מ"ז אות כ'. קיצור ש"ע סי' מ"ד אות י"ד. אמנם הברכ"י אות ט' פסק דגם בפתיחה לא יאמר שם ומלכות וכתב דיש לחוש לדברי מרן ומור"ם ז"ל דקאי כוותיה ומה גם די"ל דדעת הרי"פ והרמב"ם נמי הכי וסב"ל יעו"ש. והביאו שע"ת אות ז'. וכ"כ המש"ז אות ו'. וכ"פ החס"ל אות ו' דה"ח. בי"מ. ועיין מ"ש לעיל סי' ח"י אות ז' דבענין סב"ל לא אזלינן בתר רובא וחיישינן אפילו למיעוטא יעו"ש. וא"כ ה"נ כיון דכן נראה דעת מרן ומור"ם ז"ל. וכ"פ מן האחרונים הכי נקטינן ואין להזכיר בה שם ומלכות גם בפתיחה:

לב

לב) שם. מפנו שאינו חייב לאכול פת וכו'. שאפשר שיאכל פירות או ירקות רק שלא יתענה שאסור להתענות בר"ח. טור. ועיין לקמן ריש סי' תי"ח וסי' תי"ט ובדברינו לשם בס"ד:

לג

לג) שם. וחו"ה דינו כר"ח. ר"ל שאם לא אמר יעלה ויבא אינו חוזר. ואם נזכר קודם ברכת הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ימים לישראל לששון ולשמחה. שכנה"ג בהגה"ט אות ט'. והא"א אות יו"ד כתב דיאמר ברוך שנתן ימים קדושים לישראל לששון ולשמחה יעו"ש. וי"ל לעמו ישראל כמ"ש לעיל סוף אות כ"ה יעו"ש. וכ"כ דה"ח. ואין להזכיר בה שם ומלכות אפי' בפתיחה כמ"ש לעיל אות לא גבי ר"ח וה"ה לחו"ה משום דק"ל סב"ל. וכ"ה דעת הפרמ"ג ודה"ח כנז':

לד

לד) שם בהגה. ואין לאומרו לבטלה וכו'. ומ"מ י"ל הרחמן הוא יזכרנו לטובה ויפקדכו לברכה ביום ר"ח הזה או ביום חג פלוני הזה:

לה

לה) שם אינו חוזר. ואע"ג דאיכא פלוגתא בזה די"א חוזר כמבואר בטור וב"י מ"מ אנן ק"ל כדעת מרן ז"ל ודעמיה דאינו חוזר משום סב"ל. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות י"ד בשם כמה פוסקים דאינו חוזר והסכים עמהם לדינא משום דסב"ל יעו"ש. וכן דעת הא"ר אות ט"ז. וכ"פ הברכ"י אות יו"ד:

לו

לו) שם כולל ר"ח עם שבת וכו'. היינו בשכח להזכיר שניהם שבת ור"ח ולכך כולל ר"ח עם שבת אבל אם לא שכח כ"א רק של שבת אינו אומר כ"א של שבת בלבד כמ"ש לעיל אות כ"ו יעו"ש וכן הגירסא בטור ואם שכח גם של שבת וכן יש גירסאות בש"ס שכתוב בהן ואם שכח גם של שבת ור"ל ששכח שניהם אבל אם לא שכח אלא של שבת אינו אומר אלא של שבת בלבד. וכ"כ הר"ז אות י"ג חס"ל אות ו' דה"ח מיהו כשפתח בהטוב והמטיב דחוזר לראש לכ"ע מזכיר גם ר"ח אבל אם חל חנוכה בשבת והזכיר של חנוכה ולא של שבת וחוזר לראש אינו מזכיר של חנוכה דהא אינו חובה להזכיר של חנוכה כדאיתא בגמ' מ"א ס"ק י"ג סי"ב אות ג' א"ר אות ז' ר"ז אות י"ג. בי"מ אות ה' ואות ו' חס"ל שם:

לז

לז) שם ואומר שנתן וכו'. ר"ל בא"י אמ"ה שנתן וכו' וחותם בא"י וכו' כמ"ש בסעיף הקודם אלא שכאן כולל ר"ח עם השבת והטעם אע"ג דלדעת מרן ז"ל אינו מזכיר שם ומלכות בשביל ר"ח הכא שאני כיון דשל"ה צריך להזכיר שם ומלכות בשביל שבת הו"ל ר"ח דרך אגב וה"ה בר"ה או חו"ה אם שכח שליהם כוללם עם של שבת דה"ח:

לח

לח) שם ואינו חותם בשל ר"ח מיהו דעת המ"א ס"ק י"ד דחותם גם בשל ר"ח יעו"ש. וכ"כ הלבוש והסכים עמו הל"ח אות ע"ו. שכנה"ג בהגב"י אות יו"ד. עט"ז אות ב' א"ר אות ח"י. נה"ש אות ח' ר"ז אות י"ג ח"א כלל קי"ח אות ו' חס"ל שם. דה"ח. קיצור ש"ע סימן מ"ד אות ט"ו:

לט

טל) [סעיף ח'] סעודה ג' בשבת דינה הר"ח. וכ"פ הלבוש. ואע"ג דלקמן סי' רצ"א הכריע מרן ז"ל דיש לעשות סעודה ג' בפת י"ל דפסק בשניהם לחומרא דהיינו לכתחלה צריך לעשותה בפת ולענין חזרה אינו חוזר משום חומרא דלא תשא דשמא איני חייב לאכול פת וא"צ לחזור ועובר על לא תשא. ב"ח. עו"ת אות ד' ט"ז סק"ו. מ"א ס"ק ט"ז. מש"ז אות ו'. ר"ז אות ט"ו. ח"א כלל מ"ז אות כ"א. בי"מ אות ז'. דה"ח אות י'. והגם דבשער הכוו' השווה כל ג' סעודות דשבת ביחד דצריך לאכול פת וק"ל דכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן סב"ל י"ל ה"ד כשאומר בהדיא האר"י ז"ל לברך אבל כאן שלא אמר כ"א דצריך לאכול פת י"ל ה"ד למצוה אבל לא לענין דצריך לחזור אם לא הזכיר שבת דהא גם מרן ז"ל כתב בסי' רצ"א דהעיקר צריך לאכול פת ואפ"ה לענין חזרה כתב דאינו חוזר. וא"כ אין לזוז מדברי מרן ז"ל והאחרונים שהסכימו דאינו חוזר. ומ"מ יש לאומרה בתוך הרחמן. מש"ז שם:

מ

מ) שם. סעודה ג' בשבת וכו'. וכן אם לא היה לו פת בסעודה שנייה וקבע סעודתו בפירות ומיני תרגומא ובסעודה ג' קבע על הלחם ושכח רצה דינה כסעודה ג' דא"צ לחזור דסב"ל. שו"ת דברי דוד סי' פ"ו יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט סי' י"ג אות י"ד. בי"מ בדיני סעודה ג' אות ג'. א"ח אות י"א:

מא

מא) וכן אם סעד בשבת סעודה אחרת אחר סעודת שחרית ושכח ולא הזכיר של שבת בבהמ"ז א"צ לחזור ולברך כיון שסעד סעודת שחרית כבר יצא י"ח סעודת שבת ג"ה סי' ל"ח יעו"ש. והביאו י"א בהגב"י. בי"מ אות ז'. וכן אם אכל כמה סעודות דינם כר"ח. מש"ז אות ו' ונ"מ די"ל בהם רצה ואם שכח ונזכר קודם הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן כמ"ש באות שאח"ז:

מב

מב) שם. דינה כר"ח. ומשמע דאם נזכר קודם שהתחיל בהטוב והמטיב אומר ברוך שנתן שבתות וכו'. כמו בר"ח. וכ"כ המ"א ס"ק ט"ז. ר"ז אות ט"ו. דה"ח אות יו"ד. והיינו בלא שם ומלכות כמ"ש לעיל אות ל"א גבי ר"ח ואע"ג די"א דאומרה בשם ומלכות כבר כתבנו לעיל דאנן ק"ל סב"ל:

מג

מג) [סעיף יוד'] היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת וכו'. כ"כ מרן ז"ל בב"י בשם א"ח אבל בשם הרא"ש ז"ל בתשו' כלל כ"ב כתב דאין להזכיר כלל של שבת דכיון דמברך בחול א"צ להזכיר של שבת יעו"ש. וכ"ה הטור בסי' תרצ"ה לגבי פורים שאם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה אין אומרים על הנסים והביאו בש"ע שם ס"ג בשם יש מי שאומר יעו"ש. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה שב וא"ת עדיף משום דיש לחוש להפסק בתוך הברכה ומה גם דבעיקר סעודה ג' איכא פלוגתא די"א דא"צ לאכול פת כמ"ש סימן רצ"א ולדידהו אינו מעכב אם לא הזכיר וכן בר"ח חנוכה ופורים בעיקר היום לא יש חובה לאכול פת ואינו מעכב א"ל הזכיר וא"כ כיון דבעיקר הדין אינו מעכב בדין זה דאיכא עוד פלוגתא אי אזלינן בתר התחלת סעודה או בתר השתא ולמ"ד אזלינן בתר השתא אם מזכיר יש חשש הפסק בתוך הברכה שב וא"ת עדיף ואין להזכיר:

מד

מד) לא נחלקו הפו' אי אזלינן בתר התחלת סעודה אלא לענין הזכרה אבל בז' ברכות דחתן שנמשכה סעודת יום ז' עד ליל ח' ודאי אין לברך ז' ברכות. גו"ר כלל א' בסימן כ"ח. ברכ"י אות י"ד. שע"ת אות ח'. חופת חתנים סימן ט' אות ך' בי"ע אות כ"ט ועיין בדברינו לעיל סימן קל"א אות ס"ט:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---