אליה רבה/אורח חיים/קפח

אליה רבה ‏ אורח חיים קפח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] מחזירין אותו וכו'. ואם סיים הברכה חוזר לראש כן כתב הטור, וכן הדין בברית ותורה:

ב

[ב] אפילו המברך וכו'. ועיין בתשובת רש"ל סימן מ"ד שהאריך דלא שייך האידנא טעם דיבואו לזלזל מאחר שהכל יודעין שאומרין אותו ואין בה הסתר דבר, ועיין לעיל סימן קפ"ז סק"א:

ג

[ג] אין להזכיר וכו'. כתב רמ"א ויש אומרים דאף כשאומר יעלה ויבוא לא יסיים מלך חנון ורחום אלא ידלג מלת מלך וסברא נכונה היא, אבל לא ראיתי נוהגין כן, עד כאן. והלבוש שהשמיטו נראה משום דהניח להם מנהגן של ישראל תורה, ודלא כמו שראיתי עתה מקצת אנשים שמשנין מנהגינו, וכן הט"ז ומגן אברהם כתבו לאומרו משום שהוא מילתא בפני עצמו. גם נראה לי דהא יש עוד טעם שאין אומרים מלך בבונה ירושלים משום שהיא ברכה סמוכה ולכך כיון שמזכירין אותו בתפילת שמונה עשרה שהוא נמי ברכה הסמוכה לא רצו לשנות בברכת המזון דיטעו ולא יאמרו אותו גם בתפילה, כי יסברו דמדלגין אותו משום שהוא ברכה הסמוכה, ובאמת בתוס' דף מ"ט מבואר דלא סבירא ליה כלל טעם דשלא להשוות מלכותא דארעא וכו' וכן ברשב"א שהביא בית יוסף. ומה שהקשה הרשב"א הא מזכירין הרבה פעמים בברכות סמוכות מלך אלמא דאין נחשבין למלכות, לעניות דעתי לתרץ דשאני בבונה ירושלים דצריך להזכיר מלכותא דשמיא כיון שהזכיר מלכותא דארעא יטעו שזה נחשב למלכות גמור ויאמרו מלכות אף בשאר ברכות הסמוכות אבל ביעלה ויבוא שאינו מצוי לא יטעו ועוד דידעו שאינו נחשב למלכות ממה שמזכירין אותו בתפילת שמונה עשרה בברכה הסמוכה:

ד

[ד] [לבוש] שזה ודאי וכו'. עיין בלחם חמודות דף ס"א ובב"ח, ועיין ריש סימן קפ"ז שם תיקנתי כל נוסח ברכת המזון לדינא ולכן קיצרתי כאן:

ה

[ה] [לבוש] באמצע וכו'. כתב מגן אברהם ואם אמרו בברכה אחרת משמע בש"ס דאפילו בדיעבד לא יצא דקיימא לן כחכמים ולא כתנא קמא, עד כאן. וצריך עיון דרי"ף והרא"ש פרק שלושה שאכלו לא הביאו אלא דברי תנא קמא וכן הרמב"ם פרק ב' מהלכות ברכות, ועוד דהוא מכריע דהא לרבי אליעזר אפילו לכתחילה אומרה בברכה אחרת, ובזה נראה לי לתרץ דלא תיקשי דברי הרא"ש סוף פרק ב' דנדה על פרק ז' דבבא מציעא עיין שם ודו"ק. שוב מצאתי בבעל הלכות גדולות פרק שלושה שאכלו שכתב להדיא דהלכה כחכמים:

ו

[ו] ברוך אתה ה' מקדש וכו'. משמע שאין חותמין במלכות רק ברוך אתה ה' ולא אלהינו מלך העולם, וכן בלחם חמודות דף ס"א תמה על שכתב דחותמין במלכות דהיכן מצינו מלכות בחתימה. ובשיירי כנסת הגדולה השיג על הלחם חמודות דלא ראינו וכו', אבל מצאתי בכסף משנה פרק ב' מהלכות ברכות על מה דפסק הרמב"ם דלא חתמינן בראש חודש זה לשונו, ונראה מדברי רבינו דבאינך חותם בהן בשם ומלכות, וכן דעת רוב המפרשים וכן משמע מדספקא ליה בראש חודש, אלמא דבאינך פשיטא ליה דחתים עד כאן לשונו. אבל דבריו תמוהין דעיינתי בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ואין מי שהזכיר מלכות בחתימה אלא רבינו יונה. והנראה לעניות דעתי אחר שנדקדק בהרי"ף וסמ"ג וכלבו שכתבו נוסח הברכה ברוך אשר נתן וכו' ברוך אתה ה' מקדש השבת וכן הוא בקצת נוסחאות ברמב"ם, וכיון שלא הזכירו בפתיחה שם אלא בחתימה משמע ליה דסבירא להו דאין מזכירין בפתיחה כלל, אלא בחתימה וסבירא ליה דהוא הדין דחותמין במלכות כיון שלא פתחו בה, ואולי דזה נמי דעת רבינו יונה שפירש דבריו על דברי הרי"ף ודו"ק וצריך עיון. ומכל מקום שאר כל הפוסקים הזכירו בפתיחה שם ומלכות ובחתימה שם ולא מלכות כדברי לבוש ושולחן ערוך וכן עיקר. ואגב אפרש דברי כסף משנה ואסלק ממנו התמיא נפלאה דסלקא לשיירי כנסת הגדולה דאף דאין חתימה בשם ומלכות מכל מקום הספק החתימה בראש חודש עומד עיין שם שהאריך. ונראה לעניות דעתי בהקדים עוד שני קושיות על כסף משנה חדא הא ספק דראש חודש מפורש בש"ס [ברכות] דף מ"ט, ועוד הא לרמב"ם אין ספק פסק כסתם דאינו חותם. לכן נראה לי דהכי פירושו דסבירא ליה אי היה החיתום בלא שם ומלכות אם כן אף דש"ס מסופק מכל מקום אנן נפסוק לאומרן מספיקא, אבל אי הוא בשם ומלכות ספיקן לחומרא שלא להוציא שם שמים לבטלה כדמשמע בלבוש סוף סימן ח', ואם כן הכי קאמר מדספקיא ליה בראש חודש רצה לומר שפוסק מספיקא דשם דאינו חותם אם כן על כרחך כל חיתום הוא בשם ומלכות כן נראה לי ודו"ק. כתב רש"ל מהרא"ש ואם אינו יודע לברכה זו חוזר לראש ברכת המזון אבל אם אינו יודע לברכת ראש חודש אינו חוזר. כתב הט"ז אם יודע התחלה והסיום אף שאינו יודע שאר הנוסחא כראוי אומרה ואין צריך לחזור, עד כאן. ומבואר מזה דבכל מקום שטעה בברכת המזון חוזר לראש ברכת המזון חוץ אם טעה בברכה רביעית אינו חוזר אלא להטוב ומטיב, וכן כתב מגן אברהם, ועיין לעיל סימן קפ"ג ס"ק י"ד:

ז

[ז] לישראל וכו'. כתב לחם חמודות בטור כתב לישראל ונמשכו אחרונים אחריו, ולא כן בש"ס ורי"ף ורמב"ם אלא לעמו ישראל עד כאן לשונו. וכן נראה לי לנהוג לומר לעמו ישראל כי כן ראיתי בהכנסת הגדולה וסמ"ג וסמ"ק וראב"ן והרא"ש ואגודה ורבינו ירוחם וספר צידה לדרך ור' דוד אבודרהם, וכן מצאתי שהעתיק האגור בשם הטור גופיה, וכן כתב בקיצור פסקי הרא"ש שחיבר הטור, ולפי זה על כרחך יש טעות סופר בטורים שלפנינו ונשמט מלת לעמו או סמך על דין דשבת שכתב קודם זה:

ח

[ח] ויום טוב לששון וכו'. כתב לחם חמודות ומלבושי יום טוב בשולחן ערוך ולבוש השמיטו כאן לעמו ישראל, אבל הרא"ש והטור כתבו עד כאן לשונו. ואני מצאתי כדברי השולחן ערוך ולבוש בכלבו דף מ"ג ור' דוד אבודרהם. מיהו בתוס' דף מ"ג וסמ"ג והבית יוסף ראיתי בזה הלשון ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה וימים טובים לעמו ישראל לאות ולברית ולשמחה וכו', והוא יותר נכון דקאי לעמו ישראל אתרווייהו, וכן כתב בעל הלכות גדולות דף י"ג. עוד כתב לחם חמודות על מה שכתב הרא"ש לששון ולשמחה ולזכרון זה לשונו כבר כתבתי דיש שאין אומרים לזכרון עד כאן לשונו. ודבריו תמוהין שהפוסקים שכתבו כן לא כתבו כן אלא ביום טוב לחוד אבל לא בשבת ויום טוב. וצריך לומר דסבירא ליה דאין טעם לחלק בין יום טוב לחוד, ליום טוב ושבת. אבל בב"ח מצאתי טעם דכיון דהשבת זכרון למעשה בראשית ויום טוב זכר ליציאת מצרים על כן מוסיפין לומר לזכרון דקאי אתרווייהו אשבת ויום טוב עיין שם. גם עיינתי בכל הפוסקים ולא מצאתי מאן דפליג בשבת ויום טוב, ואדרבה הטור וכלבו דפליגי על יום טוב לחוד אפילו הכי כתבו אשבת ויום טוב שאומרים לזכרון. כתב כנסת הגדולה בראש השנה חותם מקדש ישראל ויום הזכרון, אבל במגן אברהם כתב שאינו חותם כמו בראש חודש, דהא יש אומרים דמצוה להתענות בראש השנה ולכך אין צריך לישב בתענית לתעניתו בסימן תקצ"ז. ולי נראה דמכל מקום האוכל בראש השנה מחויב לאכול פת לכולי עלמא והוי לזה כשאר יום טוב, ועוד הא אפילו בראש חודש יש אומרים דחותמין, וכיון דהרבה פוסקים דאסור להתענות בראש השנה ודאי יש לסמוך עלייהו. ונראה שאם פתח בהטוב ומטיב חוזר לראש כמו בשאר יום טוב, מיהו בחולה שאכל ביום כיפור ושכח יעלה ויבוא יאמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים קדושים לישראל את יום הכיפורים ואינו חותם דהוי כראש חודש ואין מחזירין אותו:

ט

[ט] הני מילי כשנזכר וכו'. כתב מלבושי יום טוב בשם דרשות מהר"ש שאם לא סיים כל ברכות בונה ירושלים, כגון שלא אמר ירושלים אמן, יאמר רצה ומסיים בונה ירושלים אמן, ועיין סימן תרפ"ב וכן משמע קצת בבעל הלכות גדולות שם:

י

[י] [לבוש] ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן ראשי חדשים וכו'. בשולחן ערוך כתב דיאמר ברוך שנתן ראשי חדשים וכו'. משמע דאין מזכיר שם ומלכות ותמה שיירי כנסת הגדולה לידע הטעם והסכים לדברי לבוש עיין שם. ואני אומר דאם השולחן ערוך כיוון לזה הטעם דבראש חודש קיל דאי בעי אכול ביה סמכינן על הראב"ד שהביא הטור דברכות אלו בלא שם ומלכות הן כיון שאין קבועות. ובפרש"י למאי שפירשתי לעיל בדברי הרי"ף וסמ"ג וכלבו דבפתיחה אין שם ומלכות בכולן אך יגעתי ומצאתי באגודה ורוקח וסמ"ק ורבינו ירוחם ושבלי הלקט דף כ"ב ואבודרהם וספר צידה לדרך ושלטי גיבורים ותניא שכתבו כלבוש, וכדאי המה לסמוך עלייהו:

יא

[יא] [לבוש] אינו חותם וכו'. ובכלבו כתב הטעם לפי שהוא מטבע קצר וצריך עיון:

יב

[יב] [לבוש] וכן ביום טוב וכו'. מה שקשה מהכא אלקמן סימן תרל"ט סעיף ג' ביארתי שם ועיין בעולת תמיד סימן זה. וצריך עיון מדברינו בדברי תוס' ברכות דף מ"ט ד"ה אי בעי וכו'. ובהרא"ש:

יג

[יג] אינו חוזר כלל וכו'. כתב רמ"א ואפשר דמכל מקום יש לאומרו בתוך שאר הרחמן כדלעיל בעל הניסים ואולי יש לחלק כי ביעלה ויבוא יש בו הזכרות שמות ואין לאומרה לבטלה כן נראה לי, וכן נוהגין, עד כאן. וצריך עיון דאומרים כל היום תחינות שיש בהן שמות דדוקא ברכה לבטלה אסור (מגן אברהם):

יד

[יד] וחול המועד וכו'. בין לענין שאין צריך לחזור, ובין לענין שיאמר ברוך שנתן קודם הטוב ומטיב ולא יאמר ברוך שנתן ימים טובים, דחול המועד לא איקרי ימים טובים אלא יאמר ברוך שנתן ימים לישראל לששון ולשמחה כן כתב שיירי כנסת הגדולה. ומזה קצת ראיה שאין אומרים בחול המועד הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב:

טו

[טו] סעודה שלישית וכו'. והוא הדין רביעית דאם לא פתח בהטוב ומטיב אומר ברוך וכו' כמו בראש חודש וביום טוב דוקא בסעודה אחת של לילה ואחת של יום:

טז

[טז] [לבוש] אינו חוזר וכו'. כתב לחם חמודות דף ס"א ומלבושי יום טוב זכרונו לברכה לא ידענא למה פסק בשולחן ערוך ורמב"ם דאינו חוזר דהר"ר יוסף יחידאי לגבי הר"ר יחיאל וטור ורשב"א, ואני אומר דלהלכה יש לסמוך על הרוב האומרים שמחזירין אותו עד כאן לשונו. ואשתמיטתיה ספר בדק הבית לבית יוסף שכתב זה לשונו, ולענין הלכה נקטינן כהר"ר יוסף דספק ברכות להקל עד כאן לשונו, וכן פסק שיירי כנסת הגדולה. ועוד מצאתי דהאגור סימן רנ"ה העתיק דברי הטור להלכה ולא העתיק אלא דברי הר"ר יוסף, ועוד הא במרדכי ואגודה פרק שלושה שאכלו פסקו כהר"ר יוסף:

יז

[יז] [לבוש] ואם שכח גם של שבת וכו'. משמע בשכח שבת לחוד אינו מזכיר ראש חודש מיהו כשפתח בהטוב ומטיב דחוזר לראש מזכיר של ראש חודש, ובשבת חנוכה אינו מזכיר של חנוכה דהא אינו חובה כן כתב מגן אברהם:

יח

[יח] [לבוש] ולי נראה דלא דמי וכו'. וכן כתב מגן אברהם מסברא דנפשיה, כן כתב לחם חמודות משום דסמכינן בזה על הפוסקים שפסקו אפילו בראש חודש לחוד חותמין עיין שם, וכן בספר אדם וחוה דף ס"ד מצאתי להדיא כדברי לבוש:

יט

[יט] [לבוש] צריך לברך קודם וכו'. שינה מלשון בית יוסף שכתב זה לשונו, וכיון דאכתי לא צלי ערבית של חול כו'. ומלשון הלבוש משמע דאין רשאי להתפלל מעריב קודם ברכת המזון משום דצריך להזכיר של שבת ואם יתפלל מעריב לא יוכל להזכיר, ועיין לקמן סימן תרצ"ה סעיף כ"ד:

כ

[כ] דבתר התחלת וכו'. ולפי זה הוא הדין כשאוכל בערב ראש חודש ונמשך סעודתו עד שחשכה אינו מזכיר של ראש חודש, וכן פסק רמ"א סימן רע"א סעיף ו' בערב שבת דאזלינן בתר תחילת הסעודה. אבל בדיעיין נראה דמזכיר חדא דמסתבר לי דאזלינן בתר תרווייהו התחלת סעודה וסופא ובחדא מינייהו דמחייב להזכיר מזכיר, והשתא ניחא תמיהת הב"ח שדברי שולחן ערוך ניחא ודו"ק. ועוד הא בשל"ה דף פ"ב פסק בשם מהר"ש מלובלין דדוקא כשמשכה סעודתו של שבת לתוך הלילה הוא דמזכיר מפני שמצוה להוסיף אשבת אבל ראש חודש שחל באמצע השבוע ונמשכה סעודתו לתוך הלילה לא יזכיר ראש חודש, עד כאן, הרי דסבירא ליה דאזלינן בתר סוף הסעודה, וכהאי גוונא כתב בתשובת רמ"א סימן קל"ב דבראש חודש וחנוכה איכא למימר דלא חשיבו סעודתייהו להיות נקרא קביעות לילך אחר תחילת הסעודה עיין שם, ואם כן מכל שכן דסעודת ערב ראש חודש לא מיקרי קביעות. ובזה נמי ניחא תמיהת הב"ח דסבירא ליה לשולחן ערוך דאף בסעודת שבת וראש חודש וחנוכה מיקרי קביעות לילך אחר תחילת הסעודה, מכל מקום סעודת ערב שבת לא מיקרי קביעות ודו"ק. ואף דנראה דאין לשנות מנהגינו שהעיד בתשובת מהרי"ל סימן נ"ו ושולחן ערוך דמזכיר מי שאכל בראש חודש וחנוכה ופורים ונמשכה עד הלילה, מכל מקום כשאכל בערב ראש חודש ונמשכה עד הלילה לא ראינו להם זכרונם לברכה שכתבו שום מנהג, אם כן יש לסמוך אהרא"ש שפסק דאזלינן אחר סוף הסעודה ועל דברי רמ"א ושל"ה הנזכרים לעיל ועל סברתי שכתבתי, גם בלחם חמודות דף ס"ב הסכים לדברי הרא"ש אלא שקשה לו לעקור המנהג עיין שם. גם נראה לי להורות כשחל ראש חודש ביום ראשון ונמשך שלוש סעודות תוך הלילה דלא יזכיר של שבת אלא של ראש חודש כדברי של"ה שם כיון דגם בזה לא מצינו מנהג, אף שהיה מנהג קיימא לן דמנהג שאינו מצוי לא שמיה מנהג, וכן פסק ארחות חיים. ומגן אברהם כתב דוקא אם אכל פת בלילה, אבל במוצאי שבת לחנוכה מזכיר של שבת ולא של חנוכה, ודעת הט"ז להזכיר רצה ויעלה ויבוא וראיותיו דחוקים, כל האחרונים כתבו דאי אפשר לומר דברים הסותרים. כתב מגן אברהם סימן תנ"ט אפילו התפלל ערבית מבעוד יום שוב אינו מזכיר של ראש חודש או שבת אבל אם הוא לא התפלל אף שציבור התפללו מזכיר, מיהו אם התפלל מנחה והתחיל לאכול אחר שהתפללו הקהל ערבית בראש חודש מבעוד יום אינו מזכיר של ראש חודש, והוא הדין איפכא אם הקהל התפלל בערב ראש חודש מבעוד יום והתחיל לאכול אחר ערבית אף על פי שהוא לא התפלל ערבית מזכיר של ראש חודש כיון שעתיד להתפלל מנחה של חול והוא הדין במוצאי ראש חודש מזכיר של ראש חודש בברכת המזון אם לא התפלל מנחה אף שציבור התפללו ערבית:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.