מחצית השקל/אורח חיים/צב

מחצית השקל ‏ אורח חיים צב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) וצריך כו' כ"מ בגמ' דף כ"ג דת"ר היה עומד בתפלה ומים שותתים על בדכיו יפסיק עד שיוכלו המים ואמרי' כשחוזר לאיזה מקום צריך לחזור. ר"ה ור"ח חד אמר למקום שפסק וח"א חוזר לראש התפלה ומסקי' בשהה כדי לגמור כולה דכ"ע חוזר לראש ולא פליגי אלא בלא שהה דמר סבר גברא דחוי הוא (פירש"י כשהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו דחוי הוא מלהתפלל הלכך מה שהתפלל אינה תפלה ויחזור לראש עכ"ל) ומר סבר גברא חזיא ותפלתו תפלה (ופירש"י אע"פ שאינו יכול להמתין (מלהשתין) עד שיסיים תפלתו תפלה ראוי' היא מה שהתפלל קודם שתיתה עכ"ל) וקי"ל כמ"ד חוזר למקום שפסק לעיל בסי' ע"ח הרי דאפי' הרגיש קודם תפלה שמצטרך לשתיתת מ"ר ומה"ט ס"ל לאידך חוזר לראש אפ"ה קי"ל דאינו חוזר אלא למקום שפסק ומה שהתפלל תחלה עלה לו. על הרי"ף דגרס הכי בש"ס עיין בב"י:

וכ"מ סי' פ' כצ"ל. והוא שכ' שם מי שברי לו שאינו יכול להעמיד עצמו מלהפיח עד שיגמר ק"ש ותפלה מוטב שיעבור זמן ק"ש ותפלה ולא יתפלל כו' ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת ק"ש יניח כו' עכ"ל הרי דביכול לעמוד עצמו עד שיקרא ק"ש די בזה ומותר לקרות ק"ש עם תפילין וה"ה הכא אם יכול לעמוד עצמו שיעור פרסה דהוא שיעור שיכול לגמור התפלה וכמו שכתב הב"ח דשיעור פרסה הוא קרוב לשיעור שעה ושיעור תפלה אמרינן בברכות דהוא שיעור שעה וכיון שאם ימתין יעבור זמן תפלה מותר להתפלל כהאי גונא ומדמה מ"א גדולים לקטנים לדין הפחה ובפרט בהיות תפילין בראשו:

(ב) (ס"ק ב) באמצע כו' ז"ל הרשב"א כו' כיון שדינו וחלוקו של רמ"א נובע ממה שרצה להשוות דעת הרשב"א עם ת"ה לכן העתיק מ"א דבריו וסתר דברי רמ"א דע"כ פליגי:

להפסיק. כדלעיל ר"ס ע"ח:

ונ"ל דיש לסמוך על רשב"א. ר"ל כיון דהשתא לפ"ד מ"א רשב"א ות"ה חולקים ולרשב"א אפי' איכא בל תשקצו לא יפסיק ולת"ה מפסיק ולזה כ' דיש לסמוך על רשב"א ולא יפסיק. ואפשר דאף ת"ה לא אסר אלא בעיטוש דשרי כו' ר"ל ולא הוי הפסק גמור אבל עשיית צרכיו דהוי הפסק גמור מודה לרשב"א דלא יפסיק וא"כ אפשר ה"ה איפכא לענין עיטוש הרשב"א מודה לת"ה אבל בסי' ק"ג לא כ' מ"א כן וע"ש מ"ש בע"ה כך הם הוצעת דברי מ"א אבל לכאור' בדברי ת"ה מבואר להיפוך (וכן מצאתי בס' א"ר שכ' וז"ל דמ"ש שגם ת"ה ס"ל הכי לא משמע כן בת"ה סי' נ"ז עכ"ל) שכתב על מה שאין נוהגים אפי' המדקדקים כשמבקש להתעטש תוך תפלתו להרחיק ד"א ולומר הרבון המבואר לקמן סי' ק"ג וכ' שא' מהגדולים אמר כשמתאו' להתעטש תוך תפלתו מעמיד על עצמו שלא להתעטש והוקש' לבעל ת"ה האמרי' המשה' נקביו עובר משום בל תשקצו. וניחא לי מדכ' הרמב"ם ביקש להוצי' רוח מלמט' כו' ואינו יכול להעמיד את עצמו מהלך ד"א כו' הא קמן בהדיא שאם יכול לעמוד עצמו שפיר עביד ואפשר הטעם דלא חיישי' לבל תשקצו אלא כשמשה' לגדולים או לקטנים אבל להפח' בעלמא לא גזרו ואסרו אבל מ"מ מי שאינו יכול להעמיד עצמו לא ידענא שפיר צד היתר שלא ירחיק ד"א אלא מטעם דהו' מתבז' ומתבייש בדבר מן הציבור שירגישו כו' ולפ"ז הא דחייבו חכמים להדחיק ד"א ולומר הרבון איירי דוקא במתפלל ביחיד כו' וקצת נמי יש להוכיח דמשום זילותא ובזוי כה"ג לא חיישי' לאיסור דרבנן מדמצינו לכמה אמוראים שהשהו נקביהם כשהיו יושבים לפני רבם דאיכא זילותא לילך לעשות צרכם בהיותם לפני רבם לא חשו לאיסור בל תשקצו וה"ה נדון דידן ומכל מקום קשה הדבר מאוד לבדות חלוקות מן הדעת שאינם רמוזים בתלמוד ופסקי גאונים מהך מלתא עכת"ד והעתקתי רוב דברי ת"ה. גם בב"י לקמן סי' ק"ג העתיקו בקצר' מבואר מתחלת דברי ת"ה אחר שהביא ראיה מהרמב"ם להתיר להעמיד עצמו מלהפיח כ' הטעם אפשר דליכא בל תשקצו אלא כשמשה' לגדולים או לקטנים אבל להפח' בעלמא לא הרי כ' דבעיטוש ליכא משום בל תשקצו כ"א בגדולים או קטנים ואיך כ' מ"א להיפוך דבגדולים וקטנים מודה ת"ה דלא יפסיק וישהה עצמו ולא אסר כ"א לעמוד על עצמו מלהפיח אולם לענ"ד המ"א הבין מדברי ת"ה אע"ג דלהשהות גדולים או קטנים ודאי איכא איסור בל תשקצו אפ"ה מודה ת"ה לרשב"א דמותר להשהות לגדולים וקטנים כשעומד בתפלה דאי יפסיק לעשות צרכיו איכא הפסק' גדול' ואיסור הפסק' בתפל' חמיר מאיסור שהיה כדכ' מ"א מדברי סמ"ג אם כן מוטב שידח' איסור שהי' מלדחות איסור הפסק' אבל לשהות עצמו מלהפיח לפי מאי דהוי ס"ל לת"ה דגם בעיטוש יש משום בל תשקצו אדרבא יש להחמיר בעיטוש ואסור לעמוד עצמו מלהפיח אף כשעומד בתפלה כיון שאין כנגדו איסור אחר דאי מפיח בתפלה ליכא הפסק' כ"ה דהילוך ד"א ליכא הפסק' כ"ה וא"כ למה נתיר לו לעמוד מלהפיח ולעבור על בל תשקצו עד שהוצרך להביא ראי' מלשון הרמב"ם דבמשהה מלהפיח ליכא בל תשקצו כלל לכן רשאי להעמיד עצמו מלהפיח בתפלה אף דלא הוי הפסק'. ומ"ש מ"א דאף הת"ה לא אסר אלא בעיטוש כו' אע"ג דאינו אלא ה"א וקס"ד אבל למסקנא גם בעיטוש מתיר וכדאייתי ראי' מהרמב"ם צ"ל לפי מה דמסיי' ת"ה וקצת נמי יש להוכיח דמשום זילותא כו' וסיים ומ"מ קשה הדבר לבדות כו' ודאי כיון שכ' ת"ה דהמנהג שאין מרחיקים בזה לא פקפק ת"ה לאסור אע"ג דליכא ראיה גמור' דאין אחר המנהג כלום והנח להם לישראל כו' וכדאיתא בירושלמי אם הלכ' רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר אלא מה שאמר אותו גדול שמעמיד על עצמו מלהפיח בזה לא מצא מנהג והביא ראי' מדברי הרמב"ם ולא הספיק לת"ה ראי' זו מהרמב"ם ולכן כ' וקצת נמי יש להוכיח כו' דמותר להשהות לגדולים וקטנים במקום כבוד הבריות כ"ש שמותר להשהות מלהפיח והיינו ראי' לדברי אותו גדול שהי' משהה עצמו. וע"ז סיים ומ"מ קשה הדבר כו' דהיינו להתיר להשהות מלהפיח וכן נרא' שהבין רמ"א שהביא לקמן סי' ק"ג שבצבור אינו צריך להרחיק ד"א. וא"א דגם בזה פקפק ת"ה לא ה"ל לרמ"א לכתוב היתר ברור בזה א"ו דהפקפוק לא היה כ"א ע"ד הגדול הנ"ל להתיר להעמיד מלהפיח וכן נרא' מדברי מ"א לקמן סי' ק"ג ולפ"ז א"ש מ"ש מ"א פה דאף ת"ה לא אסר אלא בעיטוש כו' דגם במסקנת ת"ה מפוקפק הדבר ביד ת"ה להתיר להשהות מלהפיח ועיין לקמן סימן ק"ג:

(ג) (ס"ק ג) ינקה כו' מה שייך נקיון בצרור בידים של היסח כו' דדוקא מים הם מטהרים אבל נקיון אינו מועיל לטהר כ"א להעביר הלכלוך ובהיסח הדעת ס"ד דטע' הנקיון משום טהר':

וצ"ל דלמא מודבק כו' ר"ל דגם בהיסח הדעת אין הטעם משום טהרה אלא דחיישינן על ידי היסח נתלכלך מעט וא"כ שפיר מועיל הנקיון:

(ה) (ס"ק ה) או עוסק כו' מקומות המכוסים שכ' בש"ע ע' בט"ז מ"ש בשם הכל בו וכ"כ מ"א לעיל בסי' ד' ס"ק כ"ג ועי' מה שאכתוב שם בע"ה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.