דרישה/אורח חיים/צב

דרישה ‏ אורח חיים צב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ירחוץ ידיו במים אם יש לו ואם אין לו צריך לחזור אחריהם וה"מ שיש לו עוד שהות כו' בפרק היה קורא א"ל רבינא לרבא חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור. א"ל שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים ארחץ בנקיון כתיב כל מידי דמנקי דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וה"מ לק"ש אבל לתפלה מהדר ועד כמה עד פרסה וה"מ לקמיה אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר מיל הוא דאינו חוזר אבל פחות ממיל חוזר ע"כ גירסת גמרא דידן וכך היא גירסת הרי"ף ורשב"א בשם ר' האי וכן נראה דעת הרמב"ם [אלא שנראה שהיה גורס בלאחריו יותר ממיל אינו חוזר הא מיל חוזר] ופי' רש"י הטעם דשאני לן בין ק"ש לתפלה משום דק"ש זמן קבוע שמא יעבור הזמן. אבל לתפלה דכל היום זמנה צריך למהדר אמיא. והקשה עליו הרשב"א בחידושיו דתפלת שחר נמי יש לו קבע עד ד' שעות וכן ק"ש של ערבית אין לו קבע. ופי' הוא דבק"ש שהיא דאורייתא ועכ"פ צריך לקרות לא החמירו עליו למהדר אמיא כמו שהקילו בה לגבי בעל קרי [לעיל סימן פ"ח] אבל לתפלה החמירו עד פרסה עכ"ל. ולפי דבריו הא דאמרינן שם רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא אפילו ביש לו שהות מיירי ואפ"ה לייט בק"ש אמאן דמהדר אמיא. והתוספות והרא"ש גרסי שם בברכות דף ט"ו גירסא אחרת וז"ל גירסתם דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן ק"ש ע"כ וכתבו ולא גרסינן והני מילי לקריאת שמע כו' כדאיתא בקצת ספרים דה"ה לענין צלותא נמי מטעם שלא יעבור זמן תפלה דמ"ש ק"ש מתפלה וכן משמע לקמן פרק מי שמתו בטלה נטילותא כדרב חסדא דלייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא ומדלא הזכיר קריאת שמע משמע דבכל ענין קאמר וההיא דרשב"ל דקאמר ולתפלה ד' מילין פירש"י להתפלל שם במנין עכ"ל והך דרשב"ל הוא בפרק אלו עוברין וז"ל הגמרא שם דף מ"ו אמר ר' אבהו אמר רשב"ל לגבל ולתפלה ולנט"י ד' מילין אמר ר' יוסי בר חנינא ל"ש אלא לפניו אבל לאחריו אפי' מיל אינו חוזר אמר ר' אחא ומינה מיל דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר ע"כ ופירש"י לגבל המגבל עיסת אחרים בשכר וכלי בע"ה טמאים עד ד' מילין הטריחוהו חכמים לילך למקוה לטבול כליו וכן לתפלה אם מהלך אדם בדרך ובא עת ללון ולהתפלל אם יש ב"ה לפניו ברחוק ד' מילין הולך ומתפלל שם ולן שם. וכן לנט"י לאכילה אם עתיד למצוא מים לפניו בד' מילין עכ"ל זו שיטת רש"י ותוס' ורא"ש וכבר כתב רבינו לעיל סימן צ' ששיטה זו עיקר וב"י תמה על רבינו מאחר שאינו גורס כגירסת הרי"ף שהרי לא חילק בין לפניו בין לאחריו כו' וכיון דס"ל לרבינו כרש"י ותוספות ורא"ש והם לא גרסי בברכות אלא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא כו' ותו לא משמע דלא להדר כלל ואמאי כתב רבינו ואם אין לו צריך לחזור אחריהם וכן תמה מהררי"א על רבינו וכתב ב"י ולע"ד נראה שרבינו מפרש דהא דלייט רב חסדא אמאן דמהדר בעידן צלותא לאו אתחילת זמנה קאמר כמ"ש הר"י אלא אסוף זמן תפילה קאי שכיון שיגיע סוף הזמן לא יחזור בעבור המים לא לתפלה ולא לק"ש ואהא הוא דלייט רב חסדא אמאן דמהדר אמיא בסוף עידן צלותא אבל בתחלת זמן תפלה דודאי סברא הוא שמאחר שמצוה הוא לרחוץ ידיו במים כדי שיתפלל צריך לחזור אחריהם כדרך שהוא מחזר אחר שאר מצות שאף על פי שאמרו מי כתיב ארחץ במים היינו לומר שאין מעכבין אבל ודאי כל היכא דאפשר מצוה לחזור אחריהם וכ"כ רבינו לקמן סימן רל"ג עכ"ל ב"י אלא שקצרתי ושניתי לשונו בתוספות ביאור וק"ל דא"כ דיש חילוק בין יש שהות להתפלל לאין שהות מאי דוחקייהו דרא"ש ותוספות ורבינו לפרש ההוא דפרק אלו עוברין דקאמר לתפלה דר"ל לחזור אחר עשרה ולמה לא פירשוהו לחזור אמיא ואפ"ה לק"מ אדרב חסדא דלייט דרב חסדא מיירי באין שהות וההיא דאלו עוברין איכא לאוקמא בדיש שהות וא"ל דלא רצה רבינו לאוקמי ההיא דאלו עוברין לענין חזרת אמיא משום דאמר שם רב אחא דלאחריו צריך מיהא לחזור עד מיל ולרבינו ותוספות ס"ל דלאחריו א"צ להדר אפילו יש שהות וכמ"ש בהדיא לקמן סימן רל"ג תקשה לרבינו מניין לו כל זה דילמא באמת רשב"ל אאהדורי בתר מיא קאי ובדיש שהות ואפ"ה בעי לאחריו לחזור הילוך מיל לכן נראה דס"ל לרבינו דרב חסדא דלייט אמאן דמהדר אמיא מסתמא לאו אמהלך בדרך קאי אלא מיירי במי שהוא בביתו ובעירו והכי דייק לשון אמאן דמהדר כו' דמשמע מי שמהדר כלל אמיא בביתו דכיון דלית ליה מים מצוי לא חייבוהו ולא הטריחוהו חכמים למהדר כלל עליהו ובבית ודאי לא שייך לומר לפניו או לאחריו הילכך בין יש שהות בין אין שהות כיון שלא חייבוהו חכמים והוא רוצה לעשות יותר ממה שחייבוהו על הא הוא דקא לייט רב חסדא אבל ודאי המהלך בדרך ויש לפניו מים ויש שהות ביום לא יתפלל עד שיגיע לשם ואפילו רחוק ממנו יותר מד' מיל ולכך סתם רבינו כאן וכתב צריך לחזור אחריהן ולא הזכיר שום שיעור דכיון דמן הדין א"צ כלל להדר אחר מים אלא כיון שהוא בדרך ובלא"ה צריך לילך ויש לו שהות עד בואו למים א"כ מה לי ד' מילין או יותר ולקמן סימן רל"ג נמי כתב תחלה דעת רב עמרם שמחלק בד' מילין והיינו משום דרב עמרם גרס כגירסת הרי"ף ורמב"ם וסיעתם הנ"ל. ואח"כ כתב רבינו שהתוס' לא ס"ל הכי אלא שאין לו להעביר זמן תפלה בשביל מים משמע הא כשלא יעבור זמן תפלה ילך לפניו אפי' כמה מילין וסיים שם דלאחריו דאיכא טירחא לחזור לאחוריו לא הטריחוהו ואין לי להדר אמיא אפי' יש שהות וכיון שכן ע"כ הא דאמרינן התם בפרק אלו עוברין ולתפלה פי' כמ"ש רש"י לילך לעשרה ולפי זה אין אנו צריכין לומר לדעת רבינו דרב חסדא דלייט אאין לו שהות הוא דלייט דאפי' ביש לו שהות לייט אמאן דמהדר אמיא וכמ"ש. ומ"ש רבינו כאן דאם יש לו שהות צריך לחזור אחריהן מיירי במהלך בדרך וכשיש מים לפניהם תדע לך דהא לקמן סימן רל"ג כתב רבינו בהדיא דלאחריו א"צ לחזור אחר מים אפילו יש שהות וכל שהוא בעירו או בביתו ודאי לפניו ולאחריו חדא מילתא הוא לגביה וא"כ למה כתב כאן שצריך לחזור אחריהם אלא ע"כ ל"ד קאמר לחזור אחריהם אלא ר"ל צריך שימתין עד שיגיע למקום מים שהוא לפניו ורבינו קיצר כאן וסמך אמ"ש לקמן סימן רל"ג ומ"ש רבינו לעיל סי' צ' דלאחריו צריך להדר מיל ולקמן סי' רל"ג כתב בשם ר"ע דלאחריו אינו חוזר רק בפחות ממיל ודאי דדין חזרה לעשרה לרבינו ודין חזרה על המים לרב עמרם שוים בשיעורן. יש לומר דכבר כתבתי לעיל בשם ב"י דיש חלופי גרסאות בשיעורין דלאחריו ורבינו ס"ל כגי' הרמב"ם ודע דלקמן ס"ל כגי' רש"י. ודברי רש"י הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא דתימה למה פירש"י שם באילו עוברין דלתפלה דקאמר ר"ל לעניין חזרה אחר עשרה ולא פירש אחזרת מיא כיון שהוא גריס בפ"ק דברכות כגירסת רי"ף ורשב"א ורמב"ם דגרסי וה"מ לק"ש אבל לתפלה צריך כו' להדר כו' ונראה דהוקשה לרש"י אמדס"ד דר"ל לתפלה לענין חזרת מיא לא הל"ל ולתפלה דהא בכלל נטילה הוא דהא גם נטילה חשיב ליה שם וכמ"ש לעיל לשון הגמרא דודאי שם נטילה שייך אנטילה לאכילה ואנטילה לתפלה ומדפרט לתפלה ש"מ דלהדר בתר עשרה קאמר. וא"ל אכתי למה פי' רש"י שם לנטילה לנט"י דאכילה הא גם לנט"י דתפלה הדין כן לדעת רש"י דברכות וא"כ הל"ל לנט"י דאכילה ודתפלה י"ל דרש"י רצה לפרש דרשב"ל מילתא דפסיקא נקט דכ"ע ידעי דלאכילה בעי נטילה וקאמר דשיעור חזרה זו לאותה נטילה הוא ד' מילין אבל אי אנטילה לתפלה קאמר קשה הא עדיין לא השמיענו רשב"ל דבעינן כלל נטילה לתפלה דבא ואמר לנו שיעור החזרה לאותה נטילה ועוד דאיכא למיטעי ולומר דבין לק"ש בין לתפלה צריך להדר וכבר לייט רב חסדא אמאן דמהדר אמיא בעידן ק"ש. וכ"ת אדרבה נימא דבקושיא זו יתורץ הראשונה דלהכי פרט ואומר ולתפלה כדי שתשמע דוקא לתפלה יחזור אחר מים אבל לא לק"ש דא"כ ה"ל לכללינהו יחד והכי הל"ל ולנט"י לאכילה ולתפלה ומדפרט ואומר ולתפלה ולנטילה ש"מ דמילי מילי קאמר ולתפלה היינו לחזור אחר עשרה ולנטילה היינו לחזור אמיא לאכילה ומדין חזרת מים לתפלה לא קמיירי וק"ל. ובספר ברכת אברהם הקשה ג"כ קושיא זו דרש"י ותירץ שינויא דחיקא ועין הקורא יראה ויבחר. ולדינא פסק ב"י בכאן כרמב"ם ורי"ף ורשב"א דמחלקין בין ק"ש לתפלה ומדהקשה ב"י על רבינו שכתב כאן שצריך להדר אחריהם ממ"ש רב חסדא לייט אמאן דמהדר וכתב נראה שרבינו מפרש דרב חסדא לייט כו' בשאין לו שהות כו' משמע דלשיטת רי"ף ורמב"ם הנ"ל אין אנו צריכין לאוקמי גמרא דברכות בשאין שהות אלא אין חילוק בין יש שהות לאין שהות דלעולם לק"ש אין להדר ולתפלה יש להדר וכן משמע ל' הרשב"א שכתבתי לעיל שהשיג אמ"ש רש"י החילוק בין ק"ש לתפלה לענין העברת זמן וס"ל לרשב"א דאין חילוק בין יש שהות לאין שהות וכן לקמן בסי' רל"ג כתב רבינו בשם ר"ע ז"ל אם יודע שיהיה לפניו כו' ימתין אפילו יעבור זמן התפלה כו' ודאי אין דעת רב עמרם דעה שלישית חולקת וא"כ צ"ע על דברי ש"ע שכתב כאן בהתחלת דבריו כדעת רי"ף ורמב"ם שחילקו כאן בין לפניו ד' מיל ולאחריו מיל וכמ"ש ג"כ ב"י דנקטינן כוותייהו ובסוף דבריו כתב אם מתיירא שיעבור זמן התפלה ינקה ידיו בצרור כו' והיינו כדעת רבינו דאילו להרי"ף והרמב"ם אין חילוק בין יש שהות לאין שהות וצ"ע. שוב ראיתי בתוס' פרק העור והרוטב סוף דף קכ"ב בד"ה לגבל שכתבו ז"ל מ"ש בעל הערוך לתפלה שפי' ירחוץ ידיו לתפלה אין נראה דממ"נ אי דמטי זמן צלותא הא לייט עלה ר"ח בברכות אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא כו' ע"ש ואי לא מטי זמן תפלה מאי איריא ד' מילין אפילו טובא נמי ונראה כפ"ה דלענין להתפלל בעשרה איירי עכ"ל התוס'. והנה אף שלכאורה דברי תוספות הללו הם מסייעים לב"י הנ"ל דהרי כתבו בהדיא דאי לא מטי זמן תפלה צריך להדר אמיא וגם כתבו דרב חסדא דלייט לא איירי אלא במטי זמן התפלה גם נתיישב מדברי התוס' הנ"ל למה הוצרכו התוס' לפרש דלתפלה איירי להתפלל בעשרה דהא כתבו התוספות שם דא"א לפרשו על ענין נטילה דא"כ קשה ממ"נ אי לא מטי זמן תפלה מאי איריא ד' מילין אפילו טובא נמי אכן כי דייקת שפיר אדרבה תראה שדברי התוס' הללו הן סתירה לדברי הב"י דהא כתב אי מטי זמן תפלה אסור להדר כלל אמיא ומטא זמן תפלה דקאמר פשוט דר"ל בתחלת זמן תפלה כי כן דייק הלשון ואפ"ה כתב דאסור להדר ודלייט עלה ר"ח דלא כב"י שכתב דרב חסדא איירי דוקא בסוף זמן תפלה ודייקו נמי דמטא זמן דקאמר ר"ל התחלת הזמן דאל"כ קשה מאי דמסקי דלתפלה לענין להתפלל בעשרה קאמר הא אכתי קשה קושיות הנ"ל ממ"נ אי מטי זמן תפלה כו' בשלמא אי מטי ר"ל התחלת זמן לק"מ דודאי מיירי בהתחלת הזמן ואפ"ה צריך להדר עד ד' מילין להתפלל בעשרה כיון דיש שהות ולא יעבור זמן תפלה וטפי לא כיון דכבר מטא זמן התפלה לא הרשוהו להדר טפי דילמא יבא לידי עיכוב ויעבור זמן תפלה משא"כ בנטילה לתפלה כיון דאפשר לנקות ידיו בצרור אסור להדר אחר מיא מיד שהגיע זמן תפלה דודאי אי לא מטא עדיין זמן צריך להדר ואפי' טובא נמי אבל מיד שהגיע זמן יצא שכרו בהפסידו דילמא יבא לידי עיכוב כיון דיש לו תיקון לנקות ע"י צרור משא"כ בלהתפלל בעשרה שאין לו תיקון בכאן וק"ל. ומ"מ מוכח ממ"ש דמיד שהגיע זמן תפלה מדברי ר"ח ולייט אמאן דמהדר אמיא ולא כב"י דכתב דלא לייט ר"ח אלא אמאן דמהדר בסוף זמנה ובתחלת זמנה צריך להדר אמיא. וע"ק לפי' ב"י מנא ליה לרבינו הא שכתב בסימן רל"ג דלאחריו א"צ לחזור כלל דר"ל אפילו אם לא יעבור זמן תפלה מנ"ל לכך ע"כ דברי ב"י אינו ולפי מ"ש ניחא אלא שבאמת לפי מ"ש ק' דלא ה"ל לרבינו לסתום ולכתוב ואם אין לו צריך להדר אחריהם אי ס"ד דאירי דוקא בהיותו בדרך ה"ל לפרש ולומר כן דדרך לא נזכר שם ואדרבה כל מאי דנזכר שם אירי בכל ענין. ומש"ה ודאי תמיהתו דהרב הגדול מהר"י אבוהב תמיה. לכן היותר נראה ליישב קושיא הנ"ל וגם ליישב למה שינה רבינו כאן ממ"ש בסימן רל"ג דלא הזכיר כאן דין דלאחריו לא יחזור כלל ועוד דכאן כתב דאבי העזרי חילק בין ידיו מלוכלכים או אסח דעתיה ושי"א איפכא ולא כ"כ בסי' רל"ג. לכן נראה דודאי גם רבינו ס"ל כמ"ש התוס' דר"ח דלייט אעידן צלותא ר"ל מיד כשהגיע זמנה אף דיש שהות להתפלל אלא שס"ל לרבינו דבקומו ממטתו להתפלל שחרית והידים עסקניות הם ודאי אין לך היסח הדעת גדולה מזה במה שהסיח דעתו כל הלילה ובהיסח הדעת יש פלוגתא דלראבי"ה לא סגי בקינוח בצרור ובעינן דוקא מים ומש"ה כתב דאם יש שהות צריך להדר אמיא ולא חילק בין לפניו בין לאחריו וכמ"ש לעיל דבהיותו בביתו שוים לו לפניו כלאחריו ואפילו טפי מד' מילין נמי כיון דלא יעבור זמן התפלה וכסברת התוספות באם צריך להדר. ובסי' רל"ג דאיירי בתפלת המנחה וסתם בני אדם משמרין ידיהם כל היום מלטמאם ומליגע במקום מזוהם לכך ס"ל לרבינו דבהיותו בדרך לאחריו אין צריך להדר כלל. וה"ה בהיותו בביתו שוה לפניו כלאחריו וא"צ לחזור כלל אמיא דאהא לייט רב חסדא רק בהיותו בדרך ויש לו שהות שלא יעבור זמן תפלה ס"ל דאזה לא לייט רב חסדא כיון שבלא"ה הולך ויכול להתפלל בכל עת שירצה בדרך כאשר יבא לו עיכוב וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.