אליה רבה/אורח חיים/צב

אליה רבה ‏ אורח חיים צב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] צריך לנקביו וכו'. שזה גם כן כלול בפסוק הכון לקראת אלהיך ועוד כתיב שמור רגליך באשר תלך אל בית אלקים אי מיירי שישמור רגליו שלא יגוף באבן כשילך לבית אלקים בכל מקום שילך נמי אלא שמור נקביו קאמר, (לבוש). ובספר חסידים סימן תתק"ד למד מזה שיעשה צרכיו קודם שהקהל הולכין לבית הכנסת כדי שלא יצטרך לשהות אחר כך. עוד כתב לעיין שלא ידבק במנעליו צואה כשהולך לבית הכנסת שנאמר שמור רגליך וכו' ולכך כתיב של נעליך מעל רגליך. ומה שכתב הלבוש בכל מקום שילך נמי וכו' קשה דילמא קא משמע לן דאף דקיימא לן סימן צ' סעיף י"ב מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת צריך לשמור, דלא תימא שלוחי מצוה אינם ניזוקין קא משמע לן היכא דשכיח היזיקא שאני כדאיתא בפסחים דף ח', ואפשר דהכי קאמר מאי איריא בית אלקים אפילו שאר דבר מצוה נמי ודחוק:

ב

[ב] שיעור הילוך וכו'. הוא שיעור שעה (ב"ח), ועיין לעיל סימן נ"ח ס"ק ה' וצריך עיון. ודע דהא דנצרך לנקביו דנקט הש"ס ופוסקים כל נקביו במשמע בין גדולים בין קטנים כדמשמע בסעיף ג' וכן מבואר בתשובת רשב"א בסימן קל"א, וכן כתב בתשובת רמ"א סימן צ"ח ומעדני מלך דף כ"ד. ותימא על מגן אברהם שכתב בפשיטות דאין צריך לחזור בקטנים ואישתמיטתיה גדולים הנזכרים לעיל, גם ראיה מש"ס [ברכות] דף כ"ג שהביא לא דק דשם לא נצרך לנקביו קודם תפילה אלא בתוך התפילה. אך קצת קשה מלקמן סוף סימן ת"ו בהלכות תחומין דיש אומרים דוקא גדולים נקראו נקבים:

ג

[ג] אבל לכתחילה וכו'. כתב עולת תמיד בשם הב"ח דאם יבדוק קודם תפילה יעבור זמן תפילה מותר אף לכתחילה כיון שיכול לעמוד על עצמו שיעור פרסה, עד כאן. ולא דק דדוקא לגירסת הרי"ף דגריס בש"ס מותר לכתחילה דפסק הב"ח כוותיה, כתב הב"ח דמיירי כשעובר זמן התפילה, אבל לגירסת הרא"ש והרבינו יונה דאסור והכי קיימא לן, אוסר הב"ח לכתחילה אף אם יעבור זמן תפילה וזה ברור. מיהו לדינא כתב מגן אברהם דאפשר לסמוך ארי"ף בזה, וכן נראה לי שראיתי באגודה שפסק כרי"ף. ונראה לי דמכל מקום דאף אם יעבור תפילת ציבור יפנה קודם, ועיין לעיל סימן נ"ח ס"ק ז' דתפילה בזמנה עדיף מתפילת ציבור:

ד

[ד] יותר טוב וכו'. משמע דאם רוצה אינו מפסיק, ולכאורה מחויב להפסיק שלא יעבור משום בל תשקצו ואולי משום דבל תשקצו אינו אלא איסור מדרבנן לא מחייבינן להפסיק בתפילה שזה נמי איסורא הוא, וכהאי גוונא כתב בתרומת הדשן סימן ט"ז דהכא דאיכא ביזוי וזילותא לא חיישינן למשום בל תשקצו, ויותר נראה דלהכי כתב טוב יותר להפסיק להורות דאם עבר והתפלל תפילתו תפילה כיון דבאמצע תפילה נתעורר, אבל לכתחילה חיובא להפסיק. אך עיינתי בגוף תשובת הרשב"א סימן קל"א ומשמע שם להדיא דאף שמתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו יעמוד עצמו, והוא מן התימא על רמ"א שפירש דברי רשב"א שאין מתאוה כל כך, הלכך נראה לי דראשון עיקר ואפשר דמשום דרפיה ליה לרמ"א פירושו ברשב"א כתב לשון יותר טוב וכו'. שוב נדפס ספר מגן אברהם ומצאתי שחלק על רמ"א דלעולם אסור להפסיק מתשובת רשב"א הנזכר לעיל אלא דמה שכתב שגם תרומת הדשן סבירא ליה הכי לא משמע כן בתרומת הדשן סימן ט"ז וצריך עיון:

ה

[ה] יותר ממיל וכו'. ומשמע דמיל עצמו חוזר, ותמהו עליו לחם חמודות ונחלת צבי דף י"ד דשביק גירסת רי"ף והרא"ש דמיל עצמו אינו חוזר ופסק דנראה ממשמעות הרמב"ם פרק ד' מהלכות תפילה, ועוד דברמב"ם גופיה יש לפרש כדברי רי"ף וכמו שכתב כסף משנה גופיה ואם כן אין מי שפסק דמיל עצמו חוזר ולכן פסק כן להלכה נגד השולחן ערוך עיין שם. אבל אני מצאתי בכלבו דף ז' ובספר צידה לדרך דף מ"ג שפסקו דמיל עצמו חוזר וכן משמע בספר חסידים סימן י"ח וכן עיקר, וכן פירש לחם משנה דברי רמב"ם, אך צריך עיון רב בדבריו הא גריס שם כגירסת הרי"ף ודע דבכלבו מיירי בשיכול לבוא למחוז חפצו וכו' כדלעיל סימן צ' סעיף י"ז. כתב בתשובת בית יעקב סימן ל"ה דרוכב דינו בזה כמהלך ברגליו ואין חילוק בין דרך רע לטוב, ועיין סימן רמ"ט ס"ק ג':

ו

[ו] ואם מתיירא וכו'. בנחלת צבי תמה על הלבוש ושולחן ערוך דרי"ף ורמב"ם דפסקו דצריך לחזור ד' מילין סבירא ליה דאף שאין שהות ועובר זמן תפילה יחזור אחר מים דברי שולחן ערוך ולבוש סותרים, עד כאן. וכתבתי באליהו זוטא דאישתמיטתיה דברי לחם חמודות שם שמתרץ זה בטוב טעם דלא לפסוק כדבריהם באם אין שהות, שוב ראיתי בט"ז שתמה דאדרבא לרי"ף יש חומרא דאסור להתפלל עד שיהא לו מים ולעניות דעתי זה יותר חומרא שלא יעבור הזמן, דהא אפשר במידי דמנקי לכך סמך בזה על תוס' והרא"ש. ועוד נראה לי דסבירא ליה לשולחן ערוך כשיעבור התחלת זמן תפילה הוא דצריך לחזור, אבל כשמתיירא שיעבור זמן תפילה לגמרי מודים הרי"ף והרמב"ם דינקה ידיו בצרור, והכא מיירי השולחן ערוך שיעבור זמן תפילה לגמרי, וכן משמע בב"ח לקמן סימן רל"ג שם דעת רב עמרם אף דלא משמע הכי בבית יוסף. והנה הב"ח חולק על השולחן ערוך וכתב כיון דאין צריך לחזור אחר מים לקריאת שמע לכולי עלמא אין לחזור גם לתפילת שחרית כיון דצריך להסמיך גאולה לתפילה, עד כאן. ונראה דאזיל לטעמיה לקמן בסימן רל"ג שכתב דעיקר כרש"י דאין צריך לחזור לתפילה אלא דלחומרא חיישינן לרי"ף ורמב"ם וכל שאינו מצוה מדינא אין להפסיק בשירה חדשה דדוקא לצורך מצוה כגון לענות אמן יהא שמיה רבה וקדושה מפסיקין כדלעיל סימן ס"ו ודו"ק, מיהו לדעת הבית יעקב דעיקר כרי"ף ורמב"ם אפשר להפסיק בשירה חדשה. גם אפשר דסבירא ליה דאפילו לקריאת שמע צריך לחזור אחר מים בהתחלת זמנה רק בגמר זמנה אין לחזור, מה שאין כן בתפילה דאפילו בגמר זמנה צריך לחזור ופסק כשולחן ערוך לחומרא דגם בקריאת שמע צריך לחזור אם יש שהות ובגמר זמנה גם בתפילה אין צריך לחזור ודו"ק. גם נראה לי כדעת הטור לפי מה שמפרש בית יוסף דגם בקריאת שמע צריך לחזור דהא פירש הא דלייט מאן דמהדר אמיא לצלותא בין אקריאת שמע בין אתפילה אם כן ודאי דשוין הן ודלא כב"ח. כתב הב"ח בסימן רל"ג דדוקא בדרך אין צריך לחזור, אבל בביתו צריך לחזור אף לתפילת שחרית אם יש שהות, עד כאן, ונראה דהוא הדין לקריאת שמע. עוד כתב דאם הוא בעיר שמתפללין עשרה אסור לחזור כשיעבור השעה, שהציבור מתפללין אף שיש לו שהות להתפלל ביחידי אלא ינקה ידיו בצרור:

ז

[ז] ואם אין מים מזומנים וכו'. משמע דאף ביש בהן לכלוך אם אין לו מים מזומנים מנקה וכו', וכן נראה דעת לחם חמודות דף י"ד דאף בלכלוך אין צריך לחזור ארבע מילין כיון דכבר נטל שחרית סמכינן על הפוסקים דאין צריך לחזור ארבע מילין. אבל בעולת תמיד לא ראה דבריו והבין דברי שולחן ערוך דמיירי שאין לכלוך דוקא, גם הקשה על השולחן ערוך דלא מצינו לאחד מפוסקים שחילקו בכך. ובאמת לדינא אין להקל בלכלוך כי משמע בשולחן ערוך דלכלוך חמירא מהסיח הדעת כדעת יש אומרים בטור ואם כן דוקא בהסיח הדעת סמך השולחן ערוך על הפוסקים דאין צריך לחזור ד' מילין, והנה במגן אברהם סימן ק"ג משמע שגם בהסיח הדעת צריך לחזור כשיש שהות ואינו מכוין:

ח

[ח] המכוסין וכו'. נתבאר בסימן ד' סעיף כ"א:

ט

[ט] כדי הילוך וכו'. פירש מעדני מלך דף כ"ד אפילו יבלעו בקרקע, עד כאן ודחוק. אבל בכלבו ראיתי דף ח' ז"ל המשתין בכלי או במקום גבוה ולמטה שאין צריך להרחיק בשביל מים שהוא וכו'. מותר להשתין במקום שהתפלל ומכל מקום מדת חסידות שלא להשתין בתוך ארבע של תפילה, מגילה דף כ"ז ר"י ט"ו. כתב בספר חסידים סימן תתכ"ח שאין להשתין או לרקוק במקום שכיסה דם חיה ועוף בברכה בעוד הדם מכוסה:

י

[י] משום ניצוצי וכו'. כתב מלבושי יום טוב פשיטא וצריכא למימרא, ועוד כדי ארבע אמות ומיגרע ממים שותתים בסימן ע"ח שממתין עד שיכלה, ורש"י פירש שלא יטנפו בגדים בניצוצות שבאמתו, עד כאן. ונראה לי דזה קא משמע לן דאחר שהשתין מקלחות ניצוצות כדי הילוך ארבע אמות ועד שיכלו דלעיל נמי פירשו שיכלו לגמרי דהיינו שימתין מתחילת השתנתו עד סוף עיין אליהו זוטא מזה עוד:

יא

[יא] מותר וכו'. ולא ישהנו לתוך פיו שמעכב תפילתו לבוש ולפי זה אם כבר השלים תפילתו אף שנזדמן לו רוק לא ירקקנו, אבל בלחם חמודות דף כ"ו כתב דאף בזה מותר עיין שם, ואולי טעמא שמעכב שפותיה דמרחשן מתפילה וצריך עיון:

יב

[יב] טוב ליתן וכו'. ויש ליתן צדקה כשמגיע לויברך דוד כתבי מהרא"י, ועכשיו שאין מסבבין בזמן הזה ליתן יפרישו לזמן זה כתב בכתבים שאין ליתן צדקה בתפילת מעריב ולא ראיתי מי שחש לזה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.