מזרחי/שמות/ט

מזרחי שמות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

מחזיק בם אוחז בם. כלומר שלא נתן להם רשות ללכת משם לא שהיה תופסם בחוזק:

ח

וכל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא בידו אחת. כלומר ומאחר שזרק אותו בכח יחוייב שנאמר שהחזיק קומצו של משה מלא חפניו של משה ושל אהרן והרי נסים הרבה האחד זה ועוד שהלך האבק בזריקה זו על כל ארץ מצרים ולא ידעתי מאין הוציא שזרקו משה בכח עד שיחייב שהיה זה בידו אחת אם ממלת השמימה שפירושו אל השמים ויהיה על דרך ערים בצורות בשמים שיזרוק אותו בכח עד שיפליג בהגבהתו עד לשמים דילמא אין פי' השמימה אלא לפאת השמים דהיינו לצד מעלה דומיא דנטה ידך על השמים שפי' אותו הרב בעצמו לצד השמים וגם המדרש אינו חולק בו רק מפני מלת על שלא אמר אל השמים וכן תרגום אותו אנקלוס לצית שמיא המורה על צד המעלה ואם הוציא זה מן והיה לאבק על כל ארץ מצרים אי אפשר זה בכח אלא בדרך נס כמו שאמר הרב עצמו הרי נסים הרבה ואחת מהם שהלך האבק על כל ארץ מצרים:

ט

לשחין פורח אבעבועות כתרגומו לשחין סגי אבעבועין שעל ידו צומחים בועות. ופירושו לשחין שהוא מגדל אבעבועות דפי' סגי מגדל לא צומח דא"כ היה לו לתרג' לשחין פורח אבעבועין כמו שתרגם והיא כפורחת כדאפרחת ומפני שהאבעבוע מביא השחין לא השחין האבעבוע הוצרך רש"י להודיענו שפירוש שחין בלשון הקדש הוא לשון חמימות כמו שנה שחונה ולא כפי הנקרא בלשון הדיוט הליחה היוצאת מהמורסא ומפני שהחמימות הוא סבת משיכת החומר אליה עד שתתהוה שם אבעבוע תרגם לשחין אבעבועות לשחין סגי אבעבועין ששירושו לחמימות המגדל אבעבועות ופירוש ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין מפני הבועו' המתחייבות מהשחין והכתוב הזכיר המחייב תמורת המתחייב.

יד

למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות. לא ידעתי מאן דכר שמיה של מכת בכורות כאן ולמה לא יתפרש את כל מגפותי בעד הברד עצמו שכתוב בו אבל אמרו משום רבינו תם מאורליינ"ש שהגירסא היא מכת בכורות בפת"ח הבי"ת ובשור"ק הוי"ו והיא מכת הברד ונקראת כך על שם שלא היתה המכה הזאת רק בדברים האביבי' כדכתיב והפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב והחטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה:

טו

כי אילו רציתי כו'. כאילו אמר אילו רציתי במכת הדבר לשלוח ידי עליך להכות גם אותך ואת עמך בדבר כבר היית נכחד מן הארץ ופי' כי עתה כי עתה אני מודיע לך זה שאילו כו' לא שכבר שלחתי והכתי ונכחדת דאם כן מאי ואולם בעבור זאת העמדתיך:

והכיתי אותך ואת עמך עם הבהמות. לא אותך ואת עמך בלבד ויהיה פי' ואך אותך ואת עמך גם אותך ואת עמך:

ונכחדתם מן הארץ. אמר ונכחדתם במקום ותכחד שהוא לשון יחיד בעבור אותך ואת עמך ונכתב בלשון יחיד בעדו כי הוא העיקר:

יח

כעת הזאת למחר. הוסיף הזאת אחר כעת מפני שבזולת זה לא יודע על אי זו עת מהעתים אמר ופי' הזאת על העת שהיה מדבר עמו שהוא כאלו אמר כעת הזאת שלולא זה היה ראוי לכך אי זו עת מן העתים היא גם הוסיף למ"ד על מלת מחר כי לולא זה יהיה המובן ממנו ועת הזאת היא כל יום מחר:

כב

על השמים לצד השמים. ומלת על במקום אל כמו וילך אלקנה על ביתו שפירושו אל ביתו וכמוהו רבים:

כד

נס בתוך נס. בש"ר שירדה האש למטה הפך תנועתה כדכתיב ותהלך אש ארצה ועוד שנתערבה עם הברד שהוא מי' והם שני הפכים:

כח

ורב די לו במה שהוריד. כלומר שהוא רב מה שהוריד או שהוא רב אם יוריד עוד שהמחוייב מזה הוא שדי לו מה שהוריד:

ל

טרם תיראון עדיין לא תיראון וכן כל טרם שבמקרא עדיין לא הוא ואינו לשון קודם. הרב ז"ל לא כתב פה ראייתו בזה מפני שסומך על מה שכתב בפסוק וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכבר פירשתי שם כל הצורך גם השיבותי על טענת הראב"ע ועל הרמב"ן ז"ל המחזיק דבריו עיין שם:

ידעתי כי עדיין אינכם יריאים. ובא עתיד במקום בינוני ולא יתכן לפרשו עתיד כמשמעו מפני שמלת עדיין מורה על הזמן העבר ולכן טרם ישכבו טרם יצמח כלם מתורגם בלשון עבר ולא ידעתי למה לא פירש גם זה עבר כחבריו עדיין לא יראתם והמתרגם תרגם גם זה בלשון עבר עד כען לא אתכנעתון ועוד שלא יתכן שיהיה בינוני מכיון שמלת עדיין מורה על הזמן העובר לא על הבינוני לכן נראה לי שאין כוונת הרב במאמר אינכם יראים על הבינוני רק על התואר שהוא כולל כאילו אמר כל הזמן העובר וגם העת ההיא:

ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם. פירוש שלא תשלחום כאשר לא שלחתם אות' עד אתה לא שלא תרצו לשלחם דאם כן מאי תעמדו בקולקלכם דמשמע שגם קודם ההרוחה לא תרצה לשלחם והלא כבר אמר ואשלחה אתכם ולא תוסיפין לעמוד:

לא

ולא יתכן לפרשם לשון הכאה. ששרשם הכה כך מצאתיו בקצת נוסחאות אבל דעת שאר כל המדקדקי' היא ששרש ההכאה הוא נכה וה"א הוכחה מבניין הפעל בתשלומו הונכת' ונו"ו נוכת' כ"א הפועל של שורש נכה והוא מהדגוש:

כבר בכרה ועמדה בקשיה. כי פירש אביב נגזר מאבי הנחל שפירושו עצי הנחל ועצי השעור' הם קשיה ומפני שמלת אביב סתם אינה מורה על זמן כי השם מורה על עניין ולא על זמן הוצרך לומר כבר בכרה ועמדה בקשיה כאילו אמר כי השעורה היתה אביב וכן אמר גבי והפשתה גבעול שהפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה כאילו אמר והפשת' היתה גבעול:

לב

יש מרבותינו שנדחקו על זאת ודרשו כי אפילות הנה נעשו פלאו פלאות. פי' מפני שנדחקו מקושית ואת כל עשב השדה הכה הברד דמשמע בין המאוחרות שהיו רכות בין הקודמות שהיו קשות הוצרכו לפרש כי אפילו הנה מעניין פלא שנעשו בהם פלאי פלאות ופי' אפילות כמו פלאות כמו כשב כבש ולא ידעתי מה יעשו בפסוק כי השעורה אביב והפשתה גבעול דמשמע שאילו לא היתה השעורה עומדת בקשיה והפשתה בגבעוליה היו נצולין והוא סותר מאמר את כל עשב השדה הכה הברד:

לה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.