מהר"צ חיות/יבמות/ד/ב
מהר"צ חיות 
יבמות ד ב
גמרא. ממילה ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור. נ"ב וקשה הרי כאן רצה הש"ס ללמוד דזולת קרא דעליה ה"א דעשה דיבום דוחה ל"ת דאחות אשה ויבום הוא עשה דקודם הדיבור דהרי הנהיג בה יהודה קודם מתן תורה ושוב נוכל ללמוד מ"ע דיבום ממ"ע דמילה ותמיד שדוחין ל"ת וצריכין קרא דעליה ומצינו ילקוט סוף משלי על קרא רבות בנות עשו חיל וגו' אר"י ב"ר סימון אברהם נצטווה על המילה וכו' יעקב על גיד הנשה יהודה על היבום ע"ש ובספרי תורת נביאים הוכחתי מסוגית הש"ס כאן דגירסת המדרש רבה פ' וישב (פ' פ"ה) ובויקרא רבה (פ' ב') נכונה יותר דשם נאמר דיהודה התחיל במצות יבום היינו מצד עצמו הנהיג כן ולא נצטוה ע"ז ושוב לא הוי יבום מצות עשה דקודם הדיבור וכן הרמב"ם (פ"ט מהל' מלכים ה"א) דמונה והולך [סדר] (ספר) הקבלה מאדם הראשון ואילך, אינו מביא הך דיהודה על היבום וע"כ למד מסוגית הש"ס דכאן וז"ב. ועי' חידושי ריטב"א (כאן) שכתב ג"כ בזה"ל אע"ג דחזינן ליהודה ואבות שהיו נוהגין ביבום לאו מתורת חיוב אלא כדרך שקיים אברהם עירובי תבשילין ע"ש. אולם מ"ש הריטב"א בשם רש"י כאן דפי' בהדיא דיבום אינה לפני הדיבור ליתא ברש"י שלפנינו [ועמ"ש הרמב"ן על התורה שם בפרשה]:
שם. ומכלהו נמי שכן ישנן לפני הדיבור. נ"ב לפי מה דחשוב כאן בש"ס פסח עשה דקודם הדיבור אע"ג דנצטוו ע"י משה רבינו בזה מ"מ היה קודם מתן תורה. א"כ איך ילפינן מכבוד אב ואם דדחי ל"ת דשבת אלולי הקרא והרי אמרינן בש"ס (סנהדרין נז ע"ב) שבת ודינים וכבוד אב ואם נצטוו במרה וא"כ גם עשה דכיבוד עשה דקודם הדיבור. וי"ל כיון דגם שבת נצטוו במרה ושניהם קודם הדיבור הם ויכולין ללמוד מזה דהיכי דשניהם אחר הדיבור דאמרינן עשה דחי ל"ת. והטעם דלא ילפינן מתמיד פסח ומילה אע"ג דשניהם קודם הדיבור דשבת במרה נאמר. י"ל משום דהעיקר תלוי באיזה מצוה שקדמה לל"ת בזמן והל"ת באה בגבול העשה. בכה"ג אין הל"ת הבאה אחרי העשה אלים לדחות המצוה אשר נהוגה כבר. וא"כ דוקא מ"ע דכיבוד אב ואם ושבת דשניהם במרה נצטוו הוו כשניהם לאחר הדבור דנאמרו בסיני יחד. משא"כ תמיד פסח ומילה דמצות אלו נאמרו קודם שנצטוו במרה על שבת. והל"ת דשבת באה בגבול מצות אלו ולמ"ע אלו משפט הקדימה. ועפ"ז לא קשה קו' השאגת אריה (סימן צ"ו) דלמה לא ידחה מ"ע דאכילת פסח ל"ת דגיד הנשה הרי שניהם קודם הדיבור אבל לפי הנ"ל כיון דל"ת דגיד הנשה קדים שוב עשה דאכילת פסח הבאה אח"כ לא אלים לדחות ל"ת דגיד הנשה שקדם לנו מזמנים הרבה [אך לפ"ז קשה מ"ש לקמן ו' א' אלא סד"א תיתי מבנין בהמ"ק כו' נגמר מהכא דלא דחי. ולקמן ז' א' אבל מיתת ב"ד דחי שבת דאתי עשה ודחי ל"ת הדר אמר כו' ודו"ק] ובספרי תורת נביאים מאמר דברי קבלה הארכתי בזה ועי' תוס' (קידושין לח ריש ע"א) ד"ה דאקרוב עומר דהביאו בשם הירושלמי דעשה דקודם הדיבור לא דחי ל"ת וכאן אמרינן להיפך דעשה דקודם הדיבור חמור ודחי אף ל"ת שבכרת ולא ילפינן מיניה למקום אחר וכבר התעוררו בקושיא זו הרב מהרי"ט חי' קידושין והרב בעל פני יהושע והניחו בצ"ע: