קרן אורה/יבמות/ד/ב
גמרא ה"א כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפי' מוכרי כסות. קצת קשה הא אליבא דר' יהודה קיימינן הכא. ולרבי יהודה מוכרי כסות נמי אסור דהא ס"ל דבר שאין מתכוין אסור. וראיתי ברשב"א ז"ל שהרגיש בזה. ופי' בשם הרמב"ן ז"ל דמיירי היכא דליכא הנאה כלל. עיין שם:
תוס' בד"ה ואמר רחמנא עביד להו תכלת כו'. והקשו מהא דאמרינן במנחות דקשר עליון דאורייתא מדשרי רחמנא כלאים בציצית. וא"כ מאי פריך הש"ס דמבגדיהם לחוד הוי שמעינן דאמר רחמנא עביד להו תכלת לפשתים דלמא לא אמר רחמנא אלא לעשות בלא קשר. ותי' מדאיצטריך למכתב יחדיו כו'. ואין דבריהם ז"ל מוכרחים דאי לא כתב רחמנא יחדיו ה"א דהותר כלאים. אבל השתא דכתיב יחדיו אמרינן דבהיתרא. אמר רחמנא. אבל עיקר דבריהם שכתבו דקשר עליון ילפינן מדאישתרי כלאים לא הבנתי מנ"ל הא דלמא באמת לא אישתרי כלאים וסמיכות דצמר ופשתים איצטריך לאשמעינן לרבנן דצמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן. ולתנא דר"י איצטריך דלא נימא עביד פשתים לפשתים ואכתי היכי שמעינן דקשר עליון דאורייתא. ע"כ נראה עיקר כמ"ש התוס' במנחות דקשר עליון מגדיל נפקא לן:
גמרא ותנא דבי ר"י טעמא דכתב רחמנא. לכאורה נראה דקושית הש"ס לא קאי אלא לתנא דבי ר"י גופי' למה לי צמר ופשתים כיון דס"ל דשאר מינים פטורים. א"כ ממילא שמעינן דאמר רחמנא עביד להו תכלת. אבל לר' יהודה דהסוגי' אזלא אליבי' לאוכוחי דמופנה הוי לא תיקשי דשפיר איצטריך צמר ופשתים דמבגדיהם לחוד לא שמעינן. דנראה דלר' יהודה שאר בגדים נמי חייבין בציצית מאשר תכסה בה דלא איצטריך לדידי' לכסות סומא דהא ס"ל דסומא פטור מכל המצות. ולרבויי בת ה' כנפות ג"כ לא איצטריך דהא איהו דריש אשר בזבחים (דף מ) ועוד דמאי ראית לרבויי בעלת חמש ולהוציא שאר בגדים. וא"כ לדידי' לא שמעינן מבגדיהם לחוד. כיון דשאר מינים נמי חייבין. ושפיר איצטריך צמר ופשתים לאפנויי. ושפיר הוי מופנה לדידיה דבגד דכלאים מודה דלא הוי אלא צמר ופשתים כתנא דבי ר"י. אבל לפי האמת נראה דלרבי יהודה נמי פריך הש"ס אפי' אי נימא דשאר בגדים נמי חייבין אליבי'. מ"מ סתם לשון בגדיהם דקרא לא קאי אלא אצמר ופשתים. ושפיר שמעינן מדאמר רחמנא עביד לה תכלת ותכלת עמרא הוא. אלא דאכתי יקשה מנ"ל לר' יהודה למילף מסמיכות דצמר ופשתים דאישתרי כלאים דלמא הסמיכות אתי לאורויי דצמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן והיינו בשאר מינים אבל לא בפשתן היכא דאיכא כלאים. ובשלמא לתנא דבי ר"י דלא מחייבי בציצית אלא צמר ופשתים א"ש כיון דשמעינן דפוטרין שלא במינן ממילא שמעינן דאישתרי כלאים. אבל לר"י ולשאר תנאי דמחייבי בשאר בגדים מנ"ל דאישתרי כלאים. ולקמן יתבאר עוד:
תוס' בד"ה דאפילו צמר לפשתים כו'. וצריך להבין מנ"ל הא דהיכא דאפשר בלא כלאי' דאישתרי נמי בכלאים. וי"ל כיון דכתב רחמנא סתמא צמר ופשתים גדילים תעשה לך משמע דהותר כלאים לגבי ציצית בכל גוונא. אלא דא"כ מאי פריך הש"ס טעמא דכתב רחמנא צמר ופשתים הא בלא"ה שמעינן לתנא דבי ר"י מדאמר רחמנא עביד לה תכלת. דלמא איצטריך צמר ופשתי' לאשמעינן התירא אפי' דאפש' בלא כלאים. ועוד כיון דהכא היתרא הוא היכי ילפינן מינה בעלמא דעשה דוחה ל"ת. וכ"ש לפי מש"כ התוס' במנחות דהא דאמרינן התם אפשר במינו כדר"ל לא הוי אלא מדרבנן ולגמרי אישתרי כלאים בציצית ודאי תיקשי היכי ילפינן מינה בעלמא דלא הוי אלא דיחוי לחוד. ועיין בד' הרשב"א ז"ל שהאריך קצת בזה. ודעתו דבאמת לא הותר לבן של צמר בשל פשתן או איפכא אלא היכא דליכא מינו אבל אי אית ליה מינו אסור משום דר"ל ועיין בזה בטור וב"י בא"ת הלכות ציצית:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |