מגן אברהם/אורח חיים/תקיג
|
< הקודם · הבא >
פרי מגדים ♦ מחצית השקל טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אסור ליגע כו'. אפי' מתרנגולת העומדת לאכילה דבי"ט שחל להיות באחד בשבת אסור מדאורייתא דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואין שבת מכין לי"ט וגזרי' י"ט דעלמא אטו י"ט שחל בא' בשבת והא דאסור' בטלטול משום לא פלוג (יש"ש) ועמ"ש סי' תקט"ז:
(ב) דהיינו לטלטלה. ס"ל דטעם איסור הנגיע' מפני שהביצה מתגלגל' והוי טלטול דלא כת"ה שאוסר ליגע בדבר המוקצ' כשהוא לצורך המוקצה וע' בב"ח ובמרדכי וכ"מ סי' רע"ז ס"ג וסי' ש"ח ס"ג בהג"ה שסתם שם ולא חילק אך קשה דבסי' רס"ה סס"ג כ' דאסו' ליגע בנר דולק כשהוא תלוי פן יתנדנד קצת מנגיעתו ויטה עכ"ל משמע דכשאינו דולק שרי ליגע אף על פי שמתנדנד בנגיעתו: ובד"מ כתוב בשם א"ז וז"ל ומשו' מוקצה ליכא דטלטול מן הצד הוא עכ"ל משמע דמיירי שדבר היתר מונח על הנר דאז מות' ליטלו ממנו אבל ליגע בו ממש אסור ומדברי הש"ע בסי' ש"י ס"ו משמע דס"ל כת"ה דכל מוקצ' אסור' ליגע בו כשהנגיע' לצורך דבר המוקצ' אפי' אינו עגול כמו ביצה דהא כ' סתם וצ"ע על רמ"א שלא חילק שם ועסי' תקכ"א ס"ב:
(ג) כולן אסורות. דהוי דשיל"מ:
(ד) ספק וכו'. בטור כתוב איפכא ספק וכו' אסור ואם נתערב' באלף כולן אסורות מדהחליף הרב"י לשונו ש"מ דס"ל דספק שנתערב כולן מותר' דכל א' ה"ל ס"ש /ס"ס/ וכמ"ש המ"מ וצ"ע דבי"ד סי' ק"ב פסק לאיסור ואפשר שם מיירי (במ"ש) בחד בשבת דהוי דאוריי' ודשיל"מ אבל הכא דהוי דרבנן ומ"מ נ"ל להחמי' דהא אפי' ס"ס ששניהן בגופו יש אוסרין בדשיל"מ וכמ"ש סי' תצ"ז ס"ד וק"ו כשספק א' בגופו וספק א' ע"י תערובו' דגרע טפי כמ"ש בי"ד סי' ק"י וכ"פ בד"מ ובת"ח כדעת הטור:
(ה) הכל מותר. דמין בשא"מ בטיל בדשיל"מ אפי' נתערב' ונטרפה עם התבשיל:
(ו) חוץ מן הביצה. משמע שהביצ' עדיין שלימה ואפ"ה דוקא כשנתבשל' עם בשר שרי אבל עם בצים אחרים אסור' כל הבצים משום דמין במינו הוא אבל דעת רמ"א בי"ד סי' ק"ב דטעמו בטל אפי' בדשיל"מ ע"ש:
(ז) דלחזותא וטעמא עביד. משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטל אף על פי שבא לתקן הקדירה כגון מים ומלח בעיסה בטל כמ"ש הרב"י בשם ת"ה שדייק כן מראבי"ה ע"ש וכ"מ בי"ד סי' ק"ב בש"ע דדוקא כשמלאו בתרנגולת דניכר במרא' אז אינו בטל וכ"מ בת"ח ובסימנים ואף שהביא בת"ח דברי מהרא"י לא להלכה הביאם וע"ש בש"כ ובת"ח: אם אינה קלופה ונתבשלה עם אחרות אפילו סי' א"צ דמיא דביעי בעלמא הוא (כל בו) וכ"פ הת"ח ועבב"י כאן:
(ח) וכן בשבת וי"ט. וא"ת כשנולדה בשבת הרי נגמר' ביום ו' שהוא חול ולישתרי י"ל כיון דמסתרא בשבת מדרבנן אם אתה מתירה בי"ט שאחריו נמצא ששבת הכין לי"ט ולא לעצמו ואיסור זה אינו אלא מדרבנן דמדאוריי' אפי' בראשון שרי וא"כ לעצמו הכין עכ"ל הר"ן וביש"ש כ' דלפי מ"ש התו' בתי' קמא דהליד' חשוב' הכנה א"כ מיתסרא מדאורייתא ביום שלאחריו עכ"ל וכמדומה שלא ראה דברי הרמב"ן במלחמות שכ' דהליד' חשיב' הכנה ואפ"ה מותרת מדאוריי' בשני דהראשון לעצמו הכין עכ"ל וכ"כ בס' החינוך דלא משכחת הכנה מדאורייתא, אלא בביצה שנולדה בשבת אחר י"ט או בי"ט אחר שבת ועמ"ש סס"ו וסי' תק"ז ס"ב:
(ט) ולמחר השכים. קודם עלות השחר (ר"ן):
(י) בתוך ס' בתים. דאז משמשת עמו ולא ספנא מארעא:
(יא) ומסל"ת. ואם ידע העכו"ם דנולד אסור לישראל אם מסל"ת אינו נאמן דמתכוין להשביח מקחו להתירו (מרדכי), ואם הבצים של ישראל והעכו"ם מסל"ת שנולדו מאתמול ויודע שנולד אסור לישראל עבי"ד סי' ס"ט ס"י דהפריש' וב"ח אוסרין וש"ך וט"ז מתירין ע"ש:
(יב) מותר לסמוך. וה"ה בכל מילי דרבנן וכ"פ בת"ח כלל ל"ב ועבי"ד סי' קכ"ב:
(יג) שמא נולדה בשבת. בת"ה הגיה שמא נולדה באחד בשבת ומביאו בד"מ משמע שאם הביאה ביום א' בהשכמה דליכא למיחש שנולדה היום ומסל"ת דנולד מע"ש שרי דאף את"ל שנולד' בשבת אינה אסורה בי"ט אלא מדרבנן וכמ"ש ס"ה לכן נ"ל דצריך להגיה כאן שמא נגמר' בשבת ויש"ש כ' וז"ל כ' מהרי"ו סי' ו' אפי' בי"ט אחר השבת נאמן כיון שאין משביח מקחו אדרבה מגרע אותו דבצים ישנים גרועים הם ולא חיישי' שעשה להכשיל ישראל (כמ"ש בי"ד סוף סי' קי"ח) ואף שיש לפקפק בדבריו דהתם אמרי' שאינו עושה מעשה להכשילו מאחר שאינו מרויח כלום אבל לעולם לא מאמינים ליה במה שהוא ספק דאוריי' מ"מ נ"ל להתיר דרוב המוכרים בצים הם מאותן שנולדו כבר ונהי דלא שרי משום רובא משום דהוי דשיל"מ מ"מ מדאוריי' יש לן לסמוך ארובא אלא שאסור מדרבנן ולכן עכו"ם מסל"ת נאמן עכ"ל היש"ש והמרדכי כ' הטעם דלא אזלי' בתר רובא משום דהבצים מיד שנולדים אוכלים אותם והוי כמו דבר המתכבד ע"ש א"כ אסירי מדאוריי' כדמשמע בגמ' דב"מ פ"ב אך נ"ל דבמדינתינו שכיחי הרבה בצים ומביאים הרבה בבת א' ודאי הרוב שמביאים למכור הם מהנולדים כבר וע' בתשו' הרשב"א רסי' רמ"ג ובי"ד ססי' ט"ו ודברי מהרי"ו שכ' לא חיישי' שעושה להכשילו משמע דיודע שנולד אסור וא"כ מה זה שכ' שמגרע מקחו אדרבא משביח אותו דיודע שהישראל לא יקנה אותו אם יאמר שנולדה היום וכמש"ל בשם המרדכי:
(יד) ואפי' בי"ט. וא"ת דלמא אם לא נשחטה היתה הביצה נולדה היום וא"כ נגמרה בשבת ואין שבת מכין לי"ט וי"ל דלא מקרי הכנה אם לא נגמרה הביצה היום ע"י הכנה של אתמול ובמעי אמה לא נגמרה שאינה ראויה לגדל אפרוח (הרא"ש) ועוד שטעמה משובח יותר כשנולדה (רמב"ן):
(טו) אסור בי"ט שלאחריו. משום הכנה כלו' דכשנולד נגמר וא"כ שבת הכין לי"ט ועבב"י שהרבה להקשות ול"נ דלק"מ דודאי כשנולד בי"ט שאחר השבת מותר מדאוריי' בו ביום דהא לא נגמר מאתמול דל"ד לביצה ולא שייך למיגזר שאם יאכל מה שנולד בי"ט יאכל מה שנולד בשבת דשבת בי"ט לא מיחלף ליה וכמ"ש סי' תק"ז ס"ב אבל גבי ביצה גזרינן שאם יאכל ביצה שנולדה בי"ט כשחל י"ט בא' בשבת יאכל ג"כ הביצה שנולד בו ביום והר"ן כ' דאפרוח שנולד בשבת מותר מדאורייתא בי"ט כיון דאפשר לשחטו לחול' בשבת א"כ שבת לעצמו הכין ע"ש גבי עגל א"כ לק"מ דהיא גופא גזירה ולא גזרינן גזיר' לגזיר' וביש"ש חולק על הטור וס"ל דאפרוח לא חשיב הכנה כמ"ש הרא"ש גבי עגל דלידתו לא חשיב הכנה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |