כף החיים/אורח חיים/תקיג

כף החיים ‏ אורח חיים תקיג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ביצה שנולדה ביו"ט אסור ליגע בה. אפי' מתרנגולת העומדת לאכילה משום דביו"ט שחל להיות בא' בשבת אסור מדאורייתא דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואין שבת מכין ליו"ט וגזרינן יו"ט דעלמא אטו יו"ט שחל בא' בשבת והא דאסורה בטלטול משום לא פלוג. יש"ש פ"ק דביצה סי' ה' מ"א סק"א. והוא מגמ' ביצה ב' ע"ב. ומ"ש משום לא פלוג ר"ל משום דאין חילוק בין ביצה הנולדה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים לנולדה מתרנגולת העומדת לאכילה דכיון דשניהם אסורים באכילה אסורים נמי בטלטול וכמ"ש היש"ש שם והב"ד הער"ה או' א' וכ"כ הרמב"ם פ"א דין ך' דכשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה. וכ"כ הרשב"א בעה"ק שער ה' או' ד' וכ"כ הער"ה שם בשם כמה פו' ראשונים דאוסרים בטלטול בביצה הנולדה מתרלגולת העומדת לאכילה ודלא כתו' שבת מ"ה ע"ב יעו"ש. ועוד עיין מזה לעיל רסי' שכ"ב ובדברינו לשם בס"ד:

ב

ב) שם. אסור ליגע בה. ואע"ג דדבר שהוא מוקצה אינו אסור ליגע בו כל שאינו מטלטלו וכמש"ל לעיל סי' ש"ח סעי' ג' בהגה ביצה שאני דמתוך שהוא דבר המתגלגל חיישינן שמא ינענע כשנוגע בו. ב"י. ב"ח. וזהו טעם מור"ם ז"ל שכתב בהגה דהיינו לטלטלה ר"ל דטעם איסור הנגיעה מפני שהביצה מתגלגלת והוי טלטול וכמ"ש מ"א סק"ב אבל מוקצה שאינו מתנדנד מותר ליגע בו וכמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ג' בהגה יעו"ש. וא"כ ה"ה בביצה אם מונחת במקום שאינה מתנדנדת אם יגע בהן מותר ליגע בה. אבל לדעת הש"ע אין היתר ליגע במוקצה אפי' אינו מתנדנד כ"א לצורך דבר המותר וכמ"ש ב"י בשם התה"ד יעו"ש. וכ"כ מ"א שם. וכ"כ לעיל בסי' ש"ח או' ל' וסי' ש"י או' ל"א יעו"ש:

ג

ג) שם. אסור ליגע בה. ודוקא שלא לצורך אבל אם יש איזה דבר המטלטל מונח עליה מותר ליקח אותו ואם יתגלגל מחמת זה אין לחוש. חמ"מ או' א' ועיין לעיל סי' ש"ח או' ל"א:

ד

ד) שם. ואם נתערבה אפי' באלף וכו' משום שהוא דבר שיש לו מתירין שהרי אם יניחנו עד מוצאי יו"ט יחזור להיתר מעצמו וכל דשיל"מ מעצמו החמירו בו חכמים שלא יתבטל אפי' באלף כי יותר טוב הוא שימתין מלאכלו עד שיגיע זמן היתרו מיאכלנו באיסורו ע"י ביטול. לבוש סעי' ד' ט"ז סק"ב. מ"א סק"ג. חמ"מ או' א' ר"ז או' ד' ח"א כלל ק"א או' ד' מק"ק סי' ז' או' ב' מ"ב או' ד' ומזה הטעם אסור גם בסעי' ב' בספק. ט"ז שם. חמ"מ שם. ר"ז שם ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב שם. ועיין ביו"ד סי' פ"ו סעי' ג':

ה

ה) שם. כולן אסורות. באכילה ובטלטול. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

ו

ו) [סעיף ב'] ספק אם נולדה ביו"ט או בחול אסורה ואפי' נתערב באלף כולן אסורות. טור. וטעמא משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין לא בטיל. ב"י, ומיהו המ"מ פ"א דין ך' כתב דספקה שנתערבה באחרות יש מי שהורה שכולן מותרות וכי קתני נתערבה באלף כולן אסורות אודאי קאי ויש מי שאוסר ולדעת המתירין הסכים הרשב"א ז"ל (בעה"ק שער ה' או' ד') וכך נראה מדברי הרמב"ם עכ"ל והב"ד ב"י ועט"ז. וכ"ה דעת המו"ק ובגדי ישע סק"ד. אמנם ביו"ד סי' ק"ב סעי' א' פסק שם הש"ע לאסור וכ"כ המ"א סק"ד דיש להחמיר. וכ"פ הר"ז או' ד' ח"א כלל ק"א או' ד' מק"ק סי' ז' או' ב' ומיהו כתב שם הר"ז דביו"ט ב' יש להקל אם צריך לביצים יעו"ש. ובחכ"א כלל נ"ג או י"ט כתב דביו"ט דעלמא שאינו אחר שבת יש להתיר לצורך גדול ומשמע אפי' ביו"ט א' כל שאינו אחר שבת. וכ"כ מ"ב או' ה' דבמקום הפסד יש לסמוך על המתירין:

ז

ז) שם. ספק אם נולדה ביו"ט וכו' ואם נתערבה באחרות ומאלו באחרות כל שבתערובת השני מותרות שהרי יש כאן ס"ס הבאות מן התערובות וכולן מורין בספיקות אלו להתיר. עבה"ק שם. א"ר או' ד' וכ"ה דעת הש"ע ביו"ד סי' ק"ו סעי' ח' אך דעת מור"ם ז"ל שם בהגה להחמיר אם לא לעת הצורך וכמ"ש הש"כ שם ס"ק נ"ז יעי"ש. וכ"ה דעת הפר"ח שם או' מ"ג כדברי הש"ע וכ"ה דעת הבל"י שם או' מ"ו לה"פ שם או' ס' פליתי שם סוף או כ"ח. ער"ה שם סוף או' ח"י וכתב שם הפר"ח דאף לדעת מור"ם ז"ל שמחמיר ה"ד באיסורא דאורייתא כגון ביצה שנולדה אחר השבת אבל באיסורא דרבנן כגון ביצה שנולדה בשני אף לדעת מור"ם ז"ל שרי בכה"ג יעו"ש. והר"ז בסי' זה או' ד' כתב דאין להתיר בכה"ג רק ביו"ט ב' אבל לא ביו"ט א' ומשמע אפי' אם אינו אחר שבת אין להתיר ביו"ט א' ומיהו כבר כתבנו דגם לדעת מור"ם ז"ל לעת הצורך שרי:

ח

ח) [סעיף ג'] שנתבשלה בשוגג וכו'. דאם היה במזיד לא היה מהני ליה הביטול אף שהוא איסור דרבנן כמבואר ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ה' מ"ב או' ג':

ט

ט) שם. אם יש ס' כנגדו וכו' ואע"ג דאפי' ליכא ס' לא מיתסר משום דמיא דביעי בעלמא נינהו וכמ"ש ב"י בשם הכלבו וכ"פ ביו"ד סי' פ"ו סעי' ה' ה"ד בביצה שאינה קלופה וכמבואר ביו"ד שם אבל הכא מיירי בביצה קלופה והכי מוכח ממאי דסיים הכא אבל אם לבנו וכו' דמשמע דאין הפרש בין רישא לסיפא אלא דברישא לא נתנו הביצה ללבן התבשיל כמו בסיפא אבל מ"מ היא קלופה ולכן לא הוצרך מרן לפרשו. מאמ"ר או' ב' וכתב ודלא כהט"ז שהניח דברי הש"ע בתימה יעו"ש, וכ"כ בביאורי הגר"א דכ"ז מיירי בביצה קלופה אבל בשאינה קלופה אינה אוסרת כלל. וכ"כ א"ר או' ג' מ"ב או' ז':

י

י) שם. הכל מותר. דהא דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל דוקא במינו אבל שלא במינו בטיל. ב"י בשם כמה פו' ער"ה או' ד' מאמ"ר או' ג' ואפי' נתערבה ונטרפה עם התבשיל מותר. מ"א סק"ה. נה"ש או' ג' א"א או ה' חמ"מ או' ב, ר"ז או' ו' מק"ק סי' ז' או' ו' מ"ב שם:

יא

יא) שם. חוץ מן הביצה. משמע שהביצה עדיין שלמה (אלא שהיא קלופה כנז"ל) ואפ"ה דוקא כשנתבשלה עם בשר שרי אבל אם ביצים אחרים אסורים כל הבצים משום דמין במינו הוא אבל דעת רמ"א ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' דטעמו בטל אפי' בדשיל"מ יעו"ש מ"א סק"ו ומיהו עי"ש באחרונים ב"ח וש"כ סק"ט ופר"ח או' ט' וער"ה או' י"א דחולקים על דברי מור"ם הנז' וס"ל דאפי' אין שם רק טעם האיסור לבד לא בטיל והגם דהמנ"י על ת"ת כלל ע"ד או' ח' הליץ בעד דברי מור"ם הנז' והכריע כדבריו כיעו"ש וכ"ה דעת הר"ז או' ה' ובק"א או' ג' וקצת מהאחרונים מ"מ כתב חכ"א כלל נ"ג או' כ"א דבמקום שאין צורך גדול יש להחמיר כדעת האחרונים דאפי' טעמו לבד לא בטיל יעו"ש. וכ"כ בס' זבחי צדק סי' ק"ב או' י"ג. וכ"כ מ"ב או' ח' דבמקום מניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על המתירין יעו"ש:

יב

יב) ואם אינה קלופה ונתבשלה עם אחרות אפי' ס' א"צ דמיא בעלמא הוא. מ"א סק"ז. חמ"מ או' ב' ר"ז או' ה' מק"ק סי' ז' או' ה' מיהו הער"ה ביו"ד סי' צ"ח או' ו' כתב דביצה שנולדה ביו"ט שנתבשלה עם ביצים אחרים אע"ג דאמרינן דמיא דביעי בעלמא ואינו נותן טעם משהו מיהא איכא ודשיל"מ במינו במשהו וכתב וכ"נ דעת מרן בב"י א"ח סי' תקי"ג ודלא כהד"מ שהתיר מטעם הכלבו יעו"ש, והסכים לדבריו בס' זבחי צדק על יו"ד סי' פ"ו או' כ"ד ובן א"ח פ' פקודי שנה ב' או' י"ג אבל הא"א בסי' זה או' ז' כתב ע"ש התו' באין קלופין אפי' משהו לא הוי יעו"ש אמנם ביו"ד סי' פ"ו במש"ז או' ט' נסתפק במ"ש מור"ם שם בהגה סעי' ו' די"א דכל ביצים דינם שוה ואוסרים אפי' אינם קלופים וכו' ובהפ"מ יש לסמוך על המקילין. מי נימא הא דבקליפה אינה אוסרת משום דטעם קלוש הוא ומתורת ביטול הוא ולפ"ז דשיל"מ לא מהני ביטול או דילמא אף משהו לא הוי ובדשיל"מ נמי שרי יעו"ש. אמנם המנ"י על ת"ת שם או' יו"ד פשיטא ליה דה"ה לביצה שנילדה ביו"ט יעו"ש. והב"ד המחה"ש סק"ז ושאר אחרונים יעו"ש. וע"כ נראה דבמקום הצורך ומניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על המתירין:

יג

יג) יש מי שאומר דלא שייך דשיל"מ היכא שהמאכל מתקלקל ש"ע יו"ד סי' ק"ב סעי' ד' וכ"ה דעת האחרונים שם. וכ"כ המש"ז בסי' זה או' ג' וכן אם נתערבה ביצה קלופה דהיינו כשהיא מבושלת או צלויה עם ביצים אחרים קלופים לא שייך בה דשיל"מ ובטלה כדין איסור שנתערב בהיתר משום דהכא לא שייך לומר טעמא דעד שתאכלו באיסור תאכלהו בהיתר דהא סכנה הוא להניח ביצה קלופה שיעבור עליו הלילה כדאיתא בנדה י"ז ע"א יעו"ש. מסגרת זהב על קיצור ש"ע סי' צ"ע או' א':

יד

יד) שם. אבל אם לבנו בו התבשיל וכו' ואע"ג דביו"ד סי' ק"ב כתב דבאינו מינו לא איכפת לן בדבר שיל"מ כאן שהוא לטעמא וחזותא הוה כמין במינו. ב"י. ט"ז סק"ג. עו"ש או' ב':

טו

טו) שם. אבל אם לבנו בו וכו' היינו אם נתנו בתבשיל אדעתה דחזותא כמו שהוכיח המ"כ בבית התערובת. שש"א. וכן כתב הפר"ח ביו"ד סי' ק"ב או' ה' וכתב שהוא פשוט:

טז

טז) שם. מידי דלחזותא וטעמא וכו'. משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטל אעפ"י שבא לתקן הקדרה כגון מים ומלח בעיסה בטל. מ"א סק"ז. משמע דס"ל למ"א דבעינן תרווייהו חזותא וטעמא אמנם מור"ם ז"ל ביו"ד סי' ק"ב סעי א' בהגה כתב אם לבנו בה מאכל או נתנו בקדרה לתקן הקדרה כגון שמלאוה בתרנגולת אינה בטלה עכ"ל משמע דזה או זה לבד אוסר וכ"ה דעת הט"ז והש"כ שם. וכ"כ בביאורי הגר"א שם כל שבא לתקן בין לחזותא בין לטעמא הוי במין במינו ולא בטיל. וכ"פ הר"ז בסי' זה או' ז' ועי"ש בק"א או' ד' שכתב כן בשם כמה פו' וכתב שם דמ"ש המ"א וכ"מ ביו"ד דדוקא כשמלאו בתרנגולת דניכר במראה וכו' הט"ז שם כתב בהדיא דמלוי התרנגולת אינו ניכר במראה (כגון שמעורב עם דברים אחרים) ואפ"ה כיון שבא לתקן נקרא מין במינו וכתב שכ"ה הסכמת רוב הראשונים וכל האחרונים יעו"ש. וכן הקשה בס' מטה יהונתן שם על דברי המ"א הנז' שכתב וכ"מ ביו"ד סי' ק"ב וכו' דאדרבא בש"ע שלפנינו משמע היפך דבריו וכתב ואפשר שגירסא אחרת היה לפניו בש"ע יעו"ש. ועיין מחה"ש סק"ז מה שמיישב דברי מ"א הנז' ומ"מ כיון דדעת הט"ז והש"כ וביאורי הגר"א והר"ז בשם כמה פו' לאסור בין בחזותא בלבד בין כטעמא לבד ואפי' אם מעורב עם דברים אחרים ואינו ניכר במראה כל שבא לתקן התבשיל חשיב כמין במינו ואינו בטל הכי נקטינן:

יז

טוב) וכתב שם הר"ז אעפ"י שבביצה זו בלבד אין בה כדי לתקן התבשיל ולא ללבנו אלא ע"י שמערב עמה דברים אחרים מ"מ כיון שהיא באה בתבשיל לתקנו הרי היא נחשבת מין א' עם התבשיל וכבר נת' שכל דשיל"מ שנתערב מין במינו אינו בטל אפי' באלף אעפ"י שאין טעמו נרגש כלל עכ"ל:

יח

חי) ולביבות שנילושו ביו"ט בביצים בני יומם אעפ"י שיש ס' כנגד הביצים כיון דהעיסה אינה נילושה אלא ע"י הביצים הוי כאלו הם מין א' ולא בטלי, נה"ש או' ג' ומיהו אם המאכל יתקלקל אם יניחנו למחר בטל בס' כמ"ש לעיל או' י"ג:

יט

יט) ואם טחו החלות בביצה שנולדה ביו"ט א"צ רק כדי נטילה שהוא כעובי רוחב אצבע ואז החלה הנשארת מותר לאכול ביו"ט וא"צ ס' והמותר מה שחתך כ"נ יאכל למחר. בית הילל ביו"ד סי' ק"ב או' א' לה"פ שם או' ג' זב"צ שם או' ה' חמ"מ בסי' זה או' ב' ועיין עוד בשע"ת או' ו':

כ

ך) שם. לא בטיל, דנחשב עי"ז כמין במינו ולא בטיל בדבר שיש לו מתירין כנז"ל:

כא

כא) שם. לא בטיל. ואפי' בספק ביצה שנלדה ביו"ט. שו"ג או ו':

כב

כב) [סעיף ד'] מותר לכפות עליה כלי וכו'. אבל אסור ליתן כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו. ב"י, וכ"פ לעיל בש"ע סי' ש"י סעי' ו' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

כג

כג) שם. ובלבד שלא יגע וכו' והטעם דשמא ינענע אותה. ט"ז סק"ה. מאמ"ר או' ד':

כד

כד) [סעיף ה'] מותרת ביו"ט שני וכו'. דחד מנייהו חול הוא וממ"נ שריא. רש"י ביצה דף ד' ע"ב ור"ל דאם היום יו"ט הרי הביצה נולדה בחול ואם היום חול הרי הביצה מותרת עכשיו דחול הוא. עו"ש או' ד':

כה

כה) שם. מותרת ביו"ט שני וכו' היינו בליל יו"ט שני מיד אחר צאת הכוכבים:

כו

כו) שם. אבל בשני יו"ט של ר"ה. שהם ודאי חק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחלה לא מחמת ספק התחילו לעשותן. רש"י שם. והטעם כנזכר שם בגמ' דף ה' דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש יעו"ש:

כז

כז) שם. אבל בשני יו"ט של ר"ה. דוקא בודאי נולדה ביו"ט ראשון אבל בספק נולדה ביו"ט מותר אפי' ביו"ט שני של ר"ה. הר"ש חקאן הלוי בתשו' כ"י. והב"ד כנה"ג בהגה"ט. וכתב עליו שמדברי הטור משמע דאף אם ספק נולדה ביו"ט א' של ד"ה אסורה בשני אלא שבסוף כתב ליישב דבריו יעו"ש. אבל העו"ש סוף או' ד' כתב שמדברי הש"ע בסמוך לא משמע הכי וכן נראה עיקר להחמיר עכ"ל. וכ"כ בס' בגדי ישע דמדברי הש"ע בסמוך לא משמע הכי. וכ"נ דעת האחרונים שלא העתיקו דברי מהרי"ש חקאן הנז' להלכה:

כח

כח) שם. וכן בשבת ויו"ט הסמוכים זה לזה וכו' משום דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט כדאיתא בביצה דף ב' ע"ב יעו"ש וא"כ משמע דאין חילוק בין שהוא שבת אחר יו"ט ובין שהוא יו"ט אחר שבת. וכ"כ הטור. וכ"כ ב"י בשם הר"ן. וכ"כ הלבוש. ח"א כלל ק"א או' ד' מ"ב או' ט"ו. ולא שנא שבת ויו"ט א' ולא שנא שבת ויו"ט שני כגון שחל יו"ט ראשון בשבת. ב"י בשם הר"ן. לבוש. עו"ש או' ד' א"ר או' ה' חמ"ש או' ג' ר"ז או' יו"ד. מק"ק סי' ז' או' ו' מ"ב או' י"ז. ועיין עוד באו' שאח"ז:

כט

כט) שם. נולדה בזה אסורה בזה. וא"ת כיון דאמרינן כל היכא דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה א"כ כשחל יו"ט לאחר שבת והביצה נולדה בשבת הא נגמרת ביום שהוא חול וא"כ מאי הכנה איכא. תירצו התו' (ביצה ד' ע"א) דמ"מ כשנולדה בשבת הר"ז הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה יעו"ש וע"ש שתירצו עוד תירוץ אחר יעו"ש. וא"כ משמע דהכנה זו של הלידה היא דאו' וכ"כ ק"נ על הרא"ש פ"ק דביצה או' ז' דלדעת הרא"ש היא דאו' יעו"ש. וכ"כ היש"ש פ"ק דביצה דלפי מ"ש התו' בתירוץ קמא דהלידה חשובה הכנה א"כ מיתסרא מדאו' ביום שאחריו יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ח וכתב עליו וכדומה שלא ראה דברי הרמב"ן במלחמות שכתב דהלידה חשיבה הכנה ואפ"ה מותרת מדאו' בשני דהראשון לעצמו הכין. וכ"כ בס' החינוך דלא משכחת הכנה מדאו' אלא בביצה שנולדה בשבת אחר יו"ט או ביו"ט אחר שבת עכ"ל מ"א. וכ"ה דעת הרשב"א בחי' דהכנת לידה אינה אסורה אלא מדרבנן. וכ"ה דעת הר"ן פ"ק דביצה. וכ"ה דעת התו"ש בסי' שכ"ב או' ד' כדברי מ"א. וכ"כ הר"ז או' ט' ח"א כלל ק"א או' ד' והנ"מ בעכו"ם מסל"ת כמ"ש לקמן או' נ"א יעו"ש:

ל

ל) שם. נולדה בזה אסורה בזה. ואם חל ר"ה ביום ה"ו ונולדה ביצה ביום ה' כתב הכלבו בסי' נ"ח שיש מתירין הביצה בשבת ויש אוסרין יעו"ש. וכ"פ הרוקח בסי' ש' לאסור. והב"ד הב"ח, עו"ש או' ד' וכ"פ הר"ז או' יו"ד כדברי האוסרים. מק"ק סי' ז' או' ו' קיצור ש"ע סי' צ"ט או' ב' מ"ב או' י"ט:

לא

לא) וביצה שנולדה ביו"ט שני של ר"ה או ביו"ט שני שחל להיות בא' בשבת שאין איסורא אלא מדרבנן כנראה בסעי' שאח"ז בהגה נראה דמותר לחולה שאין בו סכנה אבל נולדה ביו"ט א' שאחר השבת דאיסורא מה"ת משום הכנה דרבה לא כנ"ל. וכן נ"ל שאם נולדה בשבת שאחר יו"ט ב' לדידן דבקיאינן בקביעא דירחא הוא ודאי חול וולכן נראה דמותר לחולה לגומעה חיה וצ"ע. וכי בשבת ויו"ט הסמוכים נולדה בזה מותרת בזה לחולה דבמקום חולי לא גזרו רבנן. הרב גור אריה חא"ח סי' תקי"ג. זכ"ל ח"א או' יו"ד סוף ה' יו"ט. ועיין לעיל סי' שכ"ח או' קי"ד:

לב

לב) שם הגה. ואם יו"ט ביום א' ב' וכו' לאפוקי אם יו"ט היה ביום שבת וביום א' אסור ביום א' אף שהוא יום שני של יו"ט דשמא היום קודש וכמ"ש לעיל סוף או' כ"ח יעו"ש:

לג

לג) שם בהגה. מותר ביום ב' וכו' דממ"נ אם יום א' הוא יו"ט א"כ יום שני הוא חול ושרי ואם יום שני יו"ט א"כ יום א' הוא חול וא"כ הפסיק יום חול בין שבת ליו"ט ושרי ודלא כדמשמע מדברי רי"ו דאף ביום שני אסור. ד"מ או ג' וכ"פ הלבוש כדברי מור"ם ז"ל דשרי ממ"נ וכ"פ העו"ש או' ד' א"ר או' ה' חמ"מ או' ג' ר"ז או' יו"ד. מק"ק סי' ז' או' א' מ"ב או' ח"י:

לד

לד) שם בהגה. מותר ביום שני של גליות. ודוקא ביום שני של גליות אבל ביו"ט של ר"ה דקדושה אחת היא אסור. עו"ש שם. שע"ש. מ"ב או' י"ט:

לה

לה) [סעיף ו'] ביצה שיצאה רובה מעיו"ט וכו'. דחשיב לידה משיצאה רובה. טור. לבוש. עו"ש או' ה' ר"ז או' י"א. ומשמע מסתמיות כל דברי הפו' דאין חילוק בזה בין תרנגולת העומדת לאכילה או לגדל ביצים ולא כתשו' מצודת יששכר סי' א' סעי' י"א דלחלק יצא דאם עומדת לגדל ביצים יש בה משום מוקצה והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ב או' ל"א יעו"ש:

לו

לו) שם. ולמחר השכים וכו' קודם עלות השחר. רש"י והר"ן. מ"א סק"ט. א"ר או' ו' דאם לא כן איכא למיחש שמא נולדה היום אחר עלות השחר שכבר יום הוא. מחה"ש:

לז

לז) שם. שתרנגולת אינה יולדת בלילה. דכל שתשמישו ביום נולד רק ביום ותרנגול תשמישו רק ביום. ביצה ז' ע"א:

לח

לח) שם. והוא שיש תרנגול זכר תוך ס' בתים וכו' דכל דאיכא זכר לא ספנא מארעא. גמ' שם. מ"א סק"י. ואז ודאי אינה יולדת בלילה אבל כי ליכא זכר תוך ס' בתים וכו' דע"כ ספנא מארעא אפשר דיולדת בלילה. מחה"ש שם,

לח) שם שאין בו גשר. אבל אם היה שם אפי' קורה ואפי' חבל עוברין מעבר הנהר אל העבר והרי הוא כמו שהזכר עמה שעליהם הוא עובר ובא. עבה"ק שער ה' או' ד' וכ"כ רי"ו והכלבו. א"ר או ז' והוא מגמ' ביצה ז' ע"ב:

לט

טל) שם. אפשר שתלד בלילה ואסור. ואעפ"י שרובן אינן יולדת בלילה כאן אזלינן בתר המיטוט כיון שבדק אתמול ולא מצא והיום בשחרית מצא ולא תלינן דיצאה רובה מאתמול וחזרה דזה לא שכיח לתלות בו בספק. ט"ז סק"ז עם הגהת וא"ף. א"ר או' ח':

מ

מ) שם. אפשר שתלד בלילה ואסור. ואפי' נתערבה באחרות. ר"ז או' י"ב:

מא

מא) שם. אבל אם לא בדק מעיו"ט וכו' והשכים בשחרות ומצא. אבל אם לא בדק בשחרית אלא ביום ומצא אסור מספק שמא יצא היום דספק בדשיל"מ אסור בספק השוה. ט"ז סק"ח:

מב

מב) שם. ובלא זכר רובן וכו' ר"ל אפי' בלא זכר עכ"פ רובן יולדות ביום וע"כ זה שלא בדק מעיו"ט ומצא קודם אור היום מן הסתם נולדה מעיו"ט:

מג

מג) שם: בליל א' של יו"ט וכו' וכן בליל א' של שני ימים של ר"ה. עבה"ק שער ה' או ד' א"ר או' ט':

מד

מד) שם. וכן בליל שני וכו' דאפי' אם נאמר שנולדה ביו"ט א' הרי מותרת ביו"ט שני כמ"ש לעיל סעי' ה' אבל אם אם הביא ביום אפי' ביו"ט שני של גליות אסורה דשמא היום נולדה וספק נולדה ביו"ט אסורה כמ"ש לעיל סעי' ב':

מה

מה) שם. אבל לא בליל שני של ר"ה וכו' דאפי' אם נאמר שנולדה ביום א' של ר"ה או בשבת הרי ג"כ אסורה וכמ"ש לעיל סעי' ה' ואפי' אם חל יו"ט שני אחר שבת וכמ"ש לעיל סוף או כ"ח. ומיירי שאין העכו"ם אומר כלל אימתי נולדה או שאומר שנולדה קודם ואינו לפי תומו אלא לאחר ששאלו ישראל אימתי נולדה אמר לו שקודם ר"ה או קודם שבת דאי לפי תומו נת' אח"כ בהגה:

מו

מו) שם הגה. ועכו"ם המביא ביצים ביו"ט א' ומשמע אפי' ביו"ט של ר"ה דהא לא שייך הכנה דרבה כ"א ביו"ט אחר שבת. וכ"כ היש"ש פ"ק דביצה סי' ו' עו"ש או' ה':

מז

מז) שם בהגה. ומסיח לפי תומו שנולדו מאתמול מותר וכו' הואיל ואין העכו"ם משביח מקחו דיותר טובים שנולדו מחדש מאותם שנולדו מעי"ט והוא שאין העכו"ם בקי בטיב ישראל אבל אם ידע העכו"ם דנולד אסור ביו"ט לא סמכינן עליה דמתכוין להשביח מקחו ולהתירו. מרדכי ריש ביצה. ב"י. לבוש. מ"א ס"ק י"א. חמ"מ או' ה' ר"ז או' י"ז מק"ק סי' ז' או' י"א. מ"ב או' כ"ח. ומשמע מל' המרדכי דכי נמי לא ידעינן בגוי אי ידע דנולד אסור ש"ד לסמוך עליו עד דידעינן ביה דודאי ידע ואז אסור. נה"ש סוף הסי':

מח

מח) ואם הבצים של ישראל והעכו"ם מסל"ת שנולדו מאתמול ויודע שנולד אסור לישראל עיין ביו"ד סי' ס"ט סעי' יו"ד דהפרישה וב"ח אוסרים והש"כ שם ס"ק מ"ג והט"ז ס"ק כ"ג מתירין יעו"ש. מ"א שם. ודעת הרב"י ביו"ד סי' הנ"ז כהמתירים ולזה הסכים הפר"ח שם והשיג על הפרישה וב"ח. נה"ש או' ו' וכ"פ הר"ז או' י"ז כהמתירין. מק"ק שם. מ"ב שם. ומיהו ע"כ לא אמרו דשפיר הוה מסל"ת אע"ג דידע דנולד אסור אלא כשאין המקח בידו אבל כל שבא למכור מודו דאסור דאפשר דמערים הוא להשביח מקחו וכמ"ש המרדכי. נה"ש שם:

מט

מט) שם בהגה. מותר לסמוך עליו. דכיון דמידי דרבנן הוא הסומך על דברי המרדכי לא הפסיד. ב"י. וכ"כ העו"ש או' ה' דהטעם כיון דמידי דרבנן הוא סמכינן אכותי מסיח לפי תומו. ומיהו הפר"ח ביו"ד שם או' מ' האריך בזה ומסיק דאין עכו"ם נאמן במסל"ת אפי' בדרבנן אלא רק בעדות אשה בלבד יעו"ש. אבל הא"ר או' י"א תמה על דברי הפר"ח הנז' שחולק על כמה גדולים המתירים והסכים להתיר כדברי מור"ם הנז' יעו"ש וכן הסכים הנה"ש או' ז' דלא כפר"ח יעו"ש וכ"פ החמ"מ או' ה' ר"ז או' ט"ו. מק"ק סי' ז' או' יו"ד מ"ב או' כ"ט. אמנם מ"ש המ"א ס"ק י"ב וה"ה בכל מילי דרבנן מותר לסמוך אעכו"ם מסל"ת עיין בש"ע יו"ד סי' קכ"ב סעי' י"א ששם פסק הש"ע דנאמן ובסס"י קל"ז פסק דאינו נאמן וכתב שם הש"כ דיש חילוק דהיכא דאיתחזק איסורא כי התם אינו נאמן אבל היכא דלא איתחזק איסורא כי הכא גבי ביצים וביו"ד סי' קכ"ב נאמן יעו"ש. והנה"ש שם כתב נראה פשוט דאפי' הפוסקים הסוברים דעכו"ם מסל"ת אינו נאמן אפי' באיסור של דבריהם ה"ד היכא דליכא שום הוכחה ואמדן דעתא לאמת דבריו אבל אי איכא אמדן דעתא או רגלים לדבר (כי הכא וביו"ד סי' קכ"ב סעי' י"א) שפיר יש לסמוך עליו בשל דבריהם יעו"ש:

נ

נ) שם בהגה. ודוקא ביו"ט שחל באמצע השבוע. שאין איסור ביצה אלא משום גזירה מדרבנן כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש:

נא

נא) שם בהגה. שאז יש לחוש שמא נולדה בשבת וכו' בתה"ד הגירסא שמא נולדה באחד בשבת ומביאו בד"מ משמע שאם הביאם ביום א' בהשכמה דליכא למיחש שנולדה היום ומסל"ת דנולד מע"ש שרי דאף את"ל שנולדה בשבת אינה אסורה ביו"ט אלא מדרבנן וכמ"ש סעי' ה' ולכן נ"ל דצריך להגיה כאן שמא נגמרה בשבת. מ"א ס"ק י"ג. והא"ר או' י"ג כתב דמ"ש בהגה שמא נולדה בשבת פי' שנגמרה בשבת ונולדה באחד בשבת יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ה' דאין סומכין עליו דשמא נולדה באחד בשבת ואסור מדאו' וכ"כ הר"ז או' ט"ו. מק"ק סי' ז' או' יו"ד. וא"כ מדברי כולהו משמע דהא דאין סומכין עליו דוקא אם הביא באחד בשבת דחיישינן שמא נולדה היום דאיסורא מדאו' דאין שבת מכין ליו"ט אבל אם הביא באחד בשבת קודם עלות השחר דהחששא שמא נולדה בשבת אין איסורא אלא מדרבנן ואם הסיח לפי תומו שנולדה קודם שבת נאמן ושרי לאוכלם ביו"ט. וכ"פ הב"ח. אמנם עיין לעיל או' כ"ט שהבאנו פלוגתא בזה בנולדה בשבת קודם יו"ט אי הוי איסורא דאו' או מדרבנן וע"כ אין להתיר אלא בשעת הדחק ומשום שמחת יו"ט:

נב

בנ) שם בהגה. שאז יש לחוש וכו' ומהרי"ו סיי קל"א כתב להתיר אפי' ביו"ט ראשון שחל אחר השבת וכתב דטעמא רבא איכא דכיון דהכותי מגרע מקחו דביצים בני יומן יותר עדיפי מביצים שנולדו אתמול ודאי קושטא קאמר והסכים לדבריו היש"ש פ"ק דביצה סי' ו' משום דבלא"ה איכא רוב להתיר דרוב ביצים הן שנולדו כבר מכמה ימים ואע"ג דלא סמכינן בדבר שיש לו מתירין ארובא דהא ק"ל אפי' באלף לא בטיל אין זה אלא מדרבנן ובדרבנן סמכינן אעכו"ם מסיח לפי תומו יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ט והעו"ש או' ה' ומ"א ס"ק י"ג וא"ר או' י"א. אלא שהעו"ש שם כתב דלענין דינא נראה להחמיר יעו"ש טעמו. והא"ר או' י"ג כתב דלעת צורך גדול יש לסמוך עלייהו. והמ"א שם כתב דבמדינתינו דשכיחי הרבה ביצים ומביאים הרבה בבת א' ודאי הרוב שמביאים למכור הם מהכל נולדים כבר עכ"ל ור"ל לפיכך יש להקל בעכו"ם מסל"ת אפי' אם הביאם ביו"ט א' שאחר שבת. וכ"פ הר"ז או ט"ז. מק"ק סי' ז' או' יו"ד. מ"ב או ל"א. וכ"ז הוא דוקא אם העכו"ם מביא לבית ישראל דאמרינן דכל דפריש מרובא פריש וכמ"ש הר"ז שם וכ"כ מ"ב שם:

נג

גנ) שם בהגה. שאז יש לחוש וכו' ואם ספק אם נולדה בשבת או ביו"ט שאחריו ונתערב חד בתרי ועכו"ם מסל"ת דנולדה קודם השבת י"ל כיון דמה"ת חד בתרי בטל סומכין עליו. א"א או' י"ב. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' יו"ד:

נד

דנ) שם בהגה. אבל ביו"ט שני וכו' כגון שחל יו"ט ביום שבת וביום א' דהשתא הוי יו"ט שני שלאחר השבת אפ"ה סמכינן אגוי מסל"ת משום דלדידן דבקיאין בקביעא דירחא אינו אלא מדרבנן. תה"ד סי' ע"ט. לבוש. עו"ש או' ה' ר"ז או' ט"ו. מק"ק שם או' יו"ד:

נה

הנ) שם בהגה. אבל ביו"ט שני וכו' אפי' הוא יו"ט שני של ר"ה שחל באחד בשבת כיון שאינו אלא מד"ס מותר לסמוך על הגוי מסל"ת. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב או' ל"ב:

נו

ונ) [סעיף ז'] השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות. עם קליפתן כמו שרגילין להיות בשעת לידתן. ר"י או' ח"י. מ"ב או' ל"ג:

נז

זנ) שם. מותרות, ולא גזרינן משום הנך דמתילדן ביומיהן משום דביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. ביצה ב' ע"ב:

נח

חנ) שם. ואפי' ביו"ט של אחר השבת. וא"ת כיון דאשכח גמורות דלמא אם לא נשחטה היתה יולדת היום ותיאסר מספק וי"ל דלא מיקרי הכנה אם לא שנגמרה הביצה היום ע"י הכנה שמאתמול ובמעי אמה לא נגמרה עד שתצא לאויר העולם. ב"י בשם הרא"ש. ט"ז סק"י. מ"א ס"ק י"ד. ועוד שטעמה משובח יותר כשנולדה. מ"א שם בשם הרמב"ן:

נט

נט) [סעיף ח'] אפרוח שנולד ביו"ט אסור. באכילה ובטלטול עד הערב. כ"מ בגמ' דקאמר אסור משום מוקצה והמוקצה אסור באכילה ובטלטול עד הערב. וכ"כ הר"ז או' י"ט. מק"ק סי' ז' או' י"ג. מ"ב או' ל"ו. ואף המתירין מוקצה ביו"ט (כמ"ש סי' תצ"ה) מודים במקצה כזה שעד שיצא האפרוח לאויר העולם לא היה ראוי לכלום ואף הכלבים לא היו אוכלים אותו כשהיה בקליפתו. ר"ז שם. והוא מדברי התו' שם בתירוץ שני שכתבו דאפי' לר"ש דלית ליה מוקצה מודה בהאי מוקצה דהכא דהוי כרוגרות וצימוקים יעו"ש וכ"כ מ"ב שם:

ס

ס) שם. ואם נולד בשבת אסור ביו"ט שלאחריו. י"א דאיסור זה הוא מה"ת לפי שע"י לידה זו הוכן לאכילה וכיון שבשבת א"א לשחטו ולאכלו נמצא שהוכן בשבת לאכלו ביו"ט שלאחריו וכבר נת' דאין שבת מכינה ליו"ט. ט"ז ס"ק י"א. ר"ז או' י"ט. והמאמ"ר או' ח' כתב דלר"י הוי הכנה דאו' ולהר"ן לא הויא אלא מדרבנן יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט"ו דאיסור זה אינו אלא מדרבנן ודלא כהט"ז שכתב דאסור מדאו' יעו"ש. ועיין ער"ה או' ח' שכתב שכ"כ התו' והרמב"ן והר"ן דביצה וכן אפרוח אין אסור ביו"ט לרב אלא מדרבנן יעו"ש:

סא

סא) שם ואם נולד בשבת אסור ביו"ט שלאחריו. וכן אם נולד ביו"ט אסור בשבת שלאחריו כמו ביצה דלעיל סעי' ה' עבה"ק שער ה' או' ד' והב"ד א"ר שם. וכ"כ בס' בית מאיר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---