מגיני שלמה/שבת/צא/א
מגיני שלמה 
שבת צא א
ד"ה מתקיף לה כו' פ"ה דפריך אאביי וק' דאמאי נטר ליה עד הכא נלע"ד דגם רש"י ס"ל דאאביי לחודיה לא הוי קשיא מידי דודאי איכא לשנויי דלא דמי דכל ביתו אין רגילות להוציא בבת אחת משא"כ כזית רגילות להוציא ולא פריך אלא מכח רב יודא אמר שמואל דפי' מתני' דקתני כל שהוא כל שהוא ממש אפילו חטה א' דאין רגילות להוציא ואפ"ה חייב א"כ ה"ה כל ביתו וכמ"ש התוס' ומה שלא פי' רש"י כפירוש הרב פורח ז"ל משום דקשיא ליה דאי פריך ארב יודא קשה מאי פריך והלא רב יודא לא הזכיר כ"א מוציא חטה א' לזריעה ולא הזכיר שום מחשבה וטעם גדול יש לחלק ביניהם כמ"ש רש"י לעי' ד"ה ליתני המוציא דטעמא מאי אמרו רבנן דנימ' א פטור משום דאין אדם טורח והכא חזינן דטרח ואחשביה בהוצאתו משא"כ מחשבה בעלמא היכן אשכחן דמחשבתו שחישב בעלמא דאזלינן בתר' ואע"ג דפריך ארב יודא פשיטא כל שהוא תנן ומתני' לא איירי במוציא כ"א במצניע דהוי ג"כ מחשבה בעלמא מצניע שאני ג"כ דעביד מעשה וטרח להצניעו ואחשביה בהצנעתו משא"כ מחשבה בעלמא לא מצינו וע"כ פי' רש"י דפריך אאוקמת' דאביי דפי' משנתינו כל העושה כו' והתם כיון דשכח למה הצניעו אלא דאמרינן דעדיין במחשבתי' קמייתא קאי ואע"ג דבמחשבה דהשתא ליכא שום טרחא ומעשה לא בהצנעה ולא בהוצאה ובשעת הוצאה שכח הצנעה קמייתא אלא דאמרינן מסתמא חשובה היא עדיין בעיניו היום וז"א כ"א מחשבה בעלמא דבשלמא שאר מצניע כיון דבשעת הוצאה יודע מן הצנעה ומוציאו אפי' לטלטול בעלמא מהני מעשה דהצנעה ומייתי דאמרינן עדיין בעי בהצנעתו אלא דמוציאו לטלטלו מבית לבית אבל' היכא דשכח ס"ל לתלמודא דאינו רק כמחשבה בעלמא שחישב עליו כיון דהשתא לא יודע למה הצניעו ואפשר דלא בעי בהצנעתו אלא כיון שחשבו פעם א' אמרינן שהיום עדיין הוא חשוב בעיניו אע"ג דלא בעי בהצנעתו ולרב יודא מיירי מתני' אפי' בחטה א' וכאוקמתא דאביי ה"ה כל ביתו ומשני כשיטת הרב פורת ז"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |