מגיני שלמה/כתובות/פח/א

מגיני שלמה כתובות פח א

דף פ"ח ע"א

ד"ה מייתי לה לידי ש"ד פ"ה עד והוא עצמו סותר דבריו כו' יש לישב דלאו בכל דרבנן מיירי רש"י ז"ל כ"א בשבועות ע"א דהכא שאינה אלא להפיס בעלמ' ומ"ש רש"י אבל שבועה דרבנן ר"ל שבועה שהחמירו רבנן שאין לה עיקר כלל בדאורייתא משא"כ שאר השבועות אע"פ שהן דרבנן מ"מ מצאו בהן רבנן טעם לחייב כעין השבועות של תורה אבל שבועה זו לא מצאו בה שום טעם אלא להפיס ונמצ' עיקרה מדרבנן ובזה מיושב דלעיל גבי פוגם פי' בהדי' שבועה דאוריית' נ"מ לענין הפוך ומצאתי שהרגיש בה ג"כ החכם מהרש"א זצ"ל ותירוצו אינו מספיק לי דמ"מ איך קרא ליה פקח אי ניחא ליה בהפוך למה מוצי' אלף זוז להביאה לידי ש"ד הרי הוא מפסיד ההיפוך ע"כ ואפש' דהא עדיפ' ליה להשביעה שבועה חמורה אולי תחזור בה מיראה ומ"מ מנ"ל סברא זו לרש"י ועוד התינח דכאן א"א לפרש בהיפוך אבל לעיל למה לא פי' כמו הכא ולמה שינה פירושו לכך נרא' כמ"ש ודו"ק:

שם בד"ה שאחר זה תימא מאי קשי' ליה כו' הנה החכם מהרש"א ז"ל הקשה בספרו על קושי' זו ע"ש וכדבריו משמע בהדי' בח"מ סימן ל"ב בשם הרמב"ן ז"ל גבי שטר על אלף ות"ק שהעד שצרפו אותו לעד אחר להוציא מכלל מאתים מנה כבר נצרף עדותו ואין נשבעין על פיו ומ"מ עדיין קושיתו קרובה דלישנ' דתלמוד' משמע שהקושי' היא איך מצטרפין כלל וזה לא קשי' מידי כ"א על השבועה ע"פ עד הראשון קשי' וכן פי' רש"י ז"ל בהדי' שהקושי' היא דמה שראה זה לא ראה זה ויכולה להכחיש שתיהן ולגבות שלישית לכך נ"ל דלא דמי להלואה אחר הלואה דהתם אין מכחישין זה את זה ויכול להיות שתי ההלואות אמת ולדברי שניהן יש לו אצלו מנה אבל הכא העד הראשון מעיד שפרע כתובתה שהרי אין מעיד שנתן לה בתורה הלואה כ"א בפרעון כתובה כמ"ש רש"י ד"ה יכולה א"כ זה העד מעיד שלא פרעה פעם שנית דהא כבר נתקבלה כתובתה ולמה יפרע שתי פעמים ואף אם טוען ואומר שפרע פעם שנית כדי להשביעה ש"ד לא מהימנינן ליה כדמוכח בתר הכי דפריך ר"א יכולה למימר שתי כתובות הוי ופי' רש"י ז"ל ועד הראשון מסייע לה ומה סיוע יש כאן והלא הוא עומד וצוח שעשה זה משום ש"ד אלא ע"כ מסתמא לא מהמנינן אא"כ הודיע לעדים קודם הפרעון שעושה זה משום דבר זה וא"כ אפי' אם העד האחרון מעיד שהודיע לו אינו כלום שאין ע"ז כ"א ע"א דמסתמ' לא מהימנינן דמשום ש"ד יוציא מעות מכיסו קודם שתשבע ויניח מעותיו על קרן הצבי ואולי לא יעלה בידו ותוצי' המעות ולא יהיה לו ממה לחזור ולגבות ממנה וכן משמע מדברי רש"י ד"ה והוא דמודע להו ופי' לסהדא קמ' ובתר' משמע דלא סגי בהודעת חד סהדא לחוד עד דמודע לתרווייהו ומה שכתב הטור ז"ל בא"ה סימן צ"ו וצריך שיאמר לעד הראשון שמכוין לכך נ"ל דלאו דוק' לעד הראשון לבד אלא העיקר נקט כדי שלא יסייע אותה כדכתב בהדי' וכמו שהוכחתי מדברי רש"י לש ומדברי התלמוד נמי משמע כן דאמר דמודע להו ואפי' אם דברי הטור כפשטן מ"מ משמע דבהודעת עד בתרא לא סגי כ"א בהודעת קמא דבהודעת בתר' כיון שהוא עד אחד לא משגחינן ביה ואם כן עד הראשון מסייע איתה שנתן לה כתובה כבר וגם בפעם הב' אבל בהודעת קמ' סגי כיון שאינו מסייע לה כלום ויש לדחות הכל דלקמן שאני דאם לא הודיע לראשון אף אם הודיע לאחרון אינו כלום ולא מטעם ע"א אלא משום שהראשון סותר עדותי ואומר שלשם פרעון כחובה נתנו כיון שלא הודיעו ופרע סתם אבל אם השני ייעד סתם והראשון יודע ס"ל לטור כיון שאין הראשון מסייעה וא"כ ממ"נ השני שמעיד לא ראה כ"א פרעון א' ולא תלינן בשתי כתובות דלא שכיחא הוא והראשון שמעיד ב' כתובות הרי הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואמר דמשום השבועה עשה ורש"י ס"ל דגם בהודעת קמא לא סגי דמ"מ כיון שהעד הב' מכחישו דלשם פרעון נתנו לה אע"ג דלא ראה כ"א פרעון אחד יכולה לומר ב' כתובות הוי כיון דהראשון מעיד שפרעון הראשון היה סתם וזה מעיד שזה היה סתם שמעינן לטענתה דב' כתובות שהרי אם פרע לה כתובה הב' בפני ב' עדים מן השוק משמע ג"כ דבעינן דמודע להו דאל"כ למה ליה לר"א הודעה לימא תקנתא אפילו בשני עדים מ"מ לא משתמיט שום א' לומר דב' עדים מן השוק לא בעינן הודעה וכן משמע מפי' רש"י דב' עדים מן השוק דמו לדין דשמעתין ומשמע דדמי לגמרי ובעינן ג"כ דמודע לתרווייהו ולא סגי' בהודעת אחד מהן ואע"ג דעדים האחרונים אינם יודעים כ"א מפרעון אחד מ"מ מצרפינן לעדות הראשון שאומר שפרע לה כתובה וגם האחרונים מעידין על כתובה ואע"ג דעד הראשון מעיד שראה פרעון כתובה הב' ה"ה בזה אפילו אם מעיד הראשון שראה שלא משום כתובה פרעה מ"מ כיון שהב' מעיד שלשם כתובה פרעה והיא טוענת ב' כתובות שמעינן לה וכל זה כיון שהעד הב' מכחישו לכן מקבלינן לטענתה אבל בבא קמיית' דאין הראשון יודע מפרעון האחרון כלום לעולם נאמר דאם העד הב' מעיד דמשום שבועה עשה מצרפינן ליה עם עד הראשון שפרע לה כתובה פעם א' לפחות כיון שאי' סותר לעדות הראשון דיכול להיות שפרע ב"פ משום השבועה והוי כמו ב' עדים שהעידו א' על פרעון כתובה והב' העיד שהלוה לה דודאי מצרפינן לעדותייהו שיש לו אצלה סך זה ולא תוכל להכחיש לגמרי ומ"מ נהי דראיה אין כאן נוכל לומר כן בלא ראיה דס"ל דאם ליכ' תרי סהדי דמסהדי שנתן לה משום השבועה לא מקבלינן להאי טענתא דמלת' דלא שכיח' הוא שיוציא כמ' מאות קודם השבועה להביאה לידי ש"ד וכמ"ש לעיל וא"כ הראשון שמעיד שנתקבלה כתובתה הוי כאלו מעיד שלא פרעה פעם שנית כלל ולא מצרפינן לעדותייהו ומסייע אדרב' לה שלא פרעה פעם שנית ולא דמי לשני המעיד שהלוה לה דזה יכול להיות אבל פרעון לא מצרפינן כיון דכבר נפרעת כתובתה ועוד נ"ל כיון דאם לא הודיע לעד האחרון פשיט' דלא מצרפינן להו כיון שמכחישין זא"ז כמ"ש ותוכל להכחיש אותם שהן מעידין שקר א"כ גם הודעתו אינו כלום כיון שהעד האחרון מצד עצמו אינו כלום אם הוא חייב לה עדיין ונותן לה בפרעון כתובה וא"כ לא דמי להלואה אחר הלואה דהתם כל עד יודע האמת שלו שהלוהו ומעיד ע"ז אבל הכא אין העד יודע כלום כ"א ע"פ דבורו ודבורו אינו כלום כי אולי הוא אומר כן כדי להחזיק שקרו שיש לו עם עד הראשון וכיון שאם לא היה אלא עד הראשון היינו יכולין להחזיק אותו בשקרן וא"כ אולי עדיין שקר הוא אומר כן להחזיק שקרו כדי לצרפו וא"כ כיון שלא היינו מצרפינן להו אם לא על פיו לא מהני ולא דמי לקמ' דמהני ההודעה דהתם טענת שתי כתובות אדרבה טענה גרועה היא דלא שכיח' אלא דחיישינן לה מטעם סיועת העד שראה שפרע לה סתם ואי מודע להו אע"פ שיכול להיות שאין האמת אתו מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ואין העד מסייע' כיון שהוא ספק וא"כ בטלה טענת ב' כתובות ממילא משא"כ אי לא מודע ליכא ספיק' ואיכא סיוע אבל בנדון דידן אם הוא ספיק' דלמ' הוא משקר ונתן לה לשם פרעון א"כ ודאי לא פרעה בפעם הראשון וא"כ העד עצמו מסופק אם הוא מכחיש העד הראשון אם לאו וכן הראשון מסופק ומספיקא לא מצרפינן להו ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף