הפלאה/כתובות/פח/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא וסמיך סהדא קמא וכו' מתקיף וכו'. תוס' ד"ה היכי סמיך וכו' תימא מאי קשיא וכו'. כתב מהרש"א דיש לומר דאם יצטרך תו לא יכול להשביעה ע"פ העד ובאמת אכתי לא מתרצא בהא לשון הסוגיא דקאמר היכי סמיך ומכ"ש מה שפירש"י ותשבע ותטול שלישית. ונלענ"ד לפרש הסוגיא בטוב טעם והוא דכוונת ר"פ דסמיך סהדא קמא אסהדא בתרא היינו משום דקי"ל בח"מ סימן ל' דהברירה בידו לצרף שני עדים שמעיד כל אחד על מנה ולגבות מנה או שלא לצרף העדים ותובע ממנו ע"י כל אחד בפני עצמו משביעו שבועה דאורייתא נגד כל אחד א"כ יש לומר דסברת ר"פ דכיון שיש לו עד אחד שמגיע לו מנה ממנה והיינו דקאמר סמיך מנה דעד זה עם מנה דעד זה ויביאם ביחד לפני בית דין ויתבעהו ע"פ שנים שמגיע לו ממנה מנה ותצטרך שבועה דאורייתא על מנה שניה וכיון דקי"ל דגילגול שבועה דאורייתא תצטרך לישבע נמי על מנה שני' דפירעון שד"א ע"י גילגול מנה שניה וכ"ש אם תודה על מנה שניה תצטרך לישבע שד"א על מנה ראשונה ע"פ עד קמא מיהו בזה היה יותר תקנה שישלם לו בפני עד קמא פעם שניה נמצא שזה העד מעיד שמגיע לו מנה בודאי ואם תכפור בשני המנים ע"כ תצטרך שבועה נגד העד שהרי מעיד בודאי שהיא חייבת לו מנה ויגלגל נמי שד"א על מנה ראשונה ולא יצטרך להסמיך שני העדים ולהביאם ביחד לפני בית דין כדי לצרפם להשביעה שד"א אלא דבאמת כוונת הבעל בזה אולי לא תרצה לישבע שבועה חמורה בשם ובנקיטת חפץ אך אכתי מסתפק שמא תשבע בשקר אף שד"א ויצטרך לשלם פעם ג'. לכך הוא נותן עצה טובה שישלם מנה שניה בפני עד אחר ואז יהיה הברירה בידו שכשיראה שתרצה לישבע בשקר יחזור בו ויאמר שיצטרפו שני העדים יחד על מנה ויפטור לשלם עוד הפעם אף דכשיצרפם על מנה אחת שוב לא יכול להשביעה אפילו שבועה דרבנן על מנה שניה כיון שכבר עשה העד פעולה להצטרף עם עד השני על אותו מנה. זה אינו דכיון שיראה שתרצה לישבע בשקר אפילו שד"א כ"ש שהיתה נשבעת בשקר שבועה דרבנן וזהו שפירש"י שאם תכפור יעידו שניהם וכו' ר"ל דלא תיקשי דלמא ישלם בפני עד אחר ולא לפני אותו עד עצמו כנ"ל לכך מפרש דהכונה בזה משום שאם תכפור וכו' אבל ר' שישא בריה דר"א לא ניחא ליה בזה דבאמת אין הדין זה ברור להסמיך שני העדות של כל עד להשביע שד"א דבשלמא כשהוא משלם לפני אותו העד עצמו פעם שניה יכול אותו העד להעיד בבירור שידוע לו שמגיע לו ממנה מנה. משא"כ כשכל עד א' אינו מעיד רק על פרעון מנה. וכל אחד אינו יודע מפירעון חבירו אינם עליה רק שבועה דרבנן נגד כל אחד וזהו דקאמר האיך סמיך וכו' ר"ל שאין כאן מקום לשד"א אלא שתשבע נגד כל אחד שבועה דרבנן ויפסיד עוד שתטול פעם שלישי ואם יצרפם על מנה אחת א"כ לא יהיה עליה אפילו שבועה דרבנן על מנה קמא וע"ז משני ר"ש בריה דר"א דיהיב לה בפני סהדא קמא וסהדא בתרא. וה"ה בפני ב' עדים אחרים כפירש"י ד"ה באפי וכו'. אלא עצה טובה וכו'. ונראה דעצה טובה הוא להקל טרחתו שלא יצטרך להביא בפני בית דין אלא עד קמא וכיון דהוא יעיד בודאי שמגיע לו ממנה מנה שהרי הוא ראה פירעון שניהם א"כ תתחייב שד"א גם על מנה דפירעון ע"י גילגול כנ"ל רק אם תכפור ותרצה לישבע אפילו שד"א בשקר אז יביא עד השני לפני בית דין. ואפילו אם כבר תשבע כשיביא עד השני יפטור מתשלומין משא"כ אם יהיה בפני שנים אחרים ע"כ יצטרך להביא כולם מיד דאל"כ אינו יכול להשביעה שד"א אפילו אם יביא עד קמא ועד אחד מבתראי לא תחייב שד"א לסברת ר' שישא כיון שכל אחד אינו יודע מחבירו. כן נראה לפענ"ד פי' הסוגיא ופירש"י על נכון. וכיון שזכינו לזה נראה לפענ"ד דא"ש טפי מה שלא פירש"י דנ"מ בשבועה דאורייתא לענין חשוד כפי' התוס' דכיון שכל העצה טובה שתשבע שד"א ע"י גילגול וקי"ל דבחשוד א"י לגלגל עליו ודוק:
ובזה מתורץ נמי מאי דלא פירש"י הכל לענין היפוך משום דקי"ל דגילגול שבועה יכול להיפך הגילגול אפילו בשבועה דאורייתא כמ"ש הטוש"ע בסימן צ"ד סעיף ח' א"כ מאי יפעול לכשיגלגל אכתי יכול להפך וק"ל: ומה שהקשה בספר פני יהושע על פירש"י דמאי נפקא מיניה בשבועה דרבנן דקילא הא אפ"ה יצטרך אחר הפירעון לישבע שבועה חמורה ע"פ אותו העד ומביא ראיה מסימן פ"ז דאם נשבע שבועה דרבנן ואח"כ נתחייב שד"א צריך לישבע שבועה דאורייתא ואין דבריו מובנים לענ"ד דהתם מיירי בשבועה אחרת אבל הכא כיון שהעד עשה כבר פעולה לישבע על פיו לא מחייב שד"א וכ"ש מ"ש להקשות על התוס' שכתב דנפקא מיניה לענין היפוך דהא יהיה לו עד המסייע גם זה אינו מובן לענ"ד כמ"ש הש"ך בסימן פ"ז דאין עד אחד עושה שתי פעולות לחייב שבועה ואחר ההיפוך יהיה עד המסייע. וק"ל:
אך מה שהקשה על הרי"ף שכתב דנפקא מיניה אם תפסה דלא מפקינן מיניה בשבועה דרבנן אמאי הא כשתפסה והוא תובעה בע"א מחייבה שבועה דאורייתא וכן תמוה לפענ"ד מ"ש התוס' דנ"מ לענין חשוד או בשניהם חשודין כמ"ש מהרש"א דאי שייך בזה פקחות פשיטא שתצטרך להחזיר אחר הפירעון כשיתבענה ע"פ עד אחד ותתחייב שד"א דחזרה שבועה למחויב לה וכיון שתצטרך להחזיר אפוכי מטרתא ל"ל ולמה יגבוה הבית דין כלל משא"כ לפירש"י דנ"מ לענין שבועה בשם א"ש וכן לענין היפך אי פיקח הוא יכול לפטור א"ע בשבועת ההיפך. וק"ל: ועיין בקונטרס אחרון באורך מה שיש לדקדק בלשון הרא"ש והפוסקים:
רש"י ד"ה דמודע להו וכו'. תו לא מצי למימר וכו'. מה שיש לדקדק בזה מבואר באורך בקונטרס אחרון. ולכאורה היה נראה לפרש בפשטות דמיירי שכבר טענה בבית דין והכחישה את העד. וקי"ל בח"מ סימן ע"ה דאם טען לא היו דברים מעולם ואח"כ הוציא עליה ע"א וחזר וטען לויתי ופרעתי אינו נאמן וה"ל מחויב שבועה וא"י לישבע משלם א"כ א"י ליטעון אח"כ שתי כתובות דכיון דכבר הכחישה העד אם תטעון אח"כ טענה אחרת ה"ל מחויב שבועה וא"י לישבע משלם. אבל אי לא מודע להו כיון דהעד הראשון מסייע לה שהרי נתן בתורת פרעון כתובה שתי פעמים לא ה"ל מחויב שבועה ואיני יכול לישבע משלם דעד המסייע פוטר משבועה. וה"ה דלא ה"ל מחייב שבועה ואיש לומר. מיהו הש"ך בסימן ע"ב ס"ק ס"א כתב דאין עד אחד פוטר במחויב בשבועה ואינו יכול לישבע לומר וצריך לשלם. מ"מ יש לומר דהכא עדיף טפי דאותו עד עצמו מסייע לה אין שייך לחייבה ממון בעבור זה העד. ונ"מ לדינא כגון במלוה בשטר בע"א דאינו נאמן לטעון פרעתי משום דה"ל מחויב שבועה וא"י לישבע משלם כמ"ש הרמב"ם וש"ע ח"מ סימן נ"א אם פרע בע"א אינו פוטרו אבל אם פרע בפני אותו עד החתום בשטר נאמן לפוטרו. ובחידושי שם כתבתי דיש להביא קצת ראיה לזה מהא דאיתא בשבועות דף מ"א אר"י המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים. ויש לדקדק לדעת הרמב"ם וש"ע הנ"ל דהל"ל רבותא טפי דאפילו המלוה בע"א צריך לפורעו בעדים דלא יהיה נאמן במיגו דלא לויתי דה"ל מחויב שבועה וא"י לישבע לומר משלם וא"ל דיכול לפרוע לו בע"א זה אינו דאם יפרע בע"א אינו פוטרו דאין עד אחד פוטר במחויב שבועה וא"י לישבע. וצ"ל משום דהי' יכול לפורעו בפני אותו עד שלוה בפניו. משא"כ במלוה בשני עדים אם יפרע בפני עד אחד ה"ל מחויב שבועה ואיש לומר נגד עד השני. ואין העד שפרע בפניו יכול לפטרו מיהו יש לדחות דטעמא דרב יהודה שם דס"ל דצריך לפורעו בעדים משום דלא הימניה. ובמלוה בע"א הרי הימניה עכ"פ בשבועה שיכול להכחישו לישבע נגדו. א"כ נאמן נמי בשבועה לומר פרעתי. ואם כן ע"א יכול לפטרו ויכול לשלם בפני ע"א. ואין להאריך כאן:
שם בגמרא אלא אי איתמר אמר ר' זריקא וכו'. לכאורה הך מילתא המ"ל אמתניתין דבא ליפרע מנכסי יתומים ולמה הקדים בתחלה מתניתין דשבועות דיתומים מן היתומים ומשמע נמי מלשון נפרעין שלא בשבועה דקאי אמתניתין דשבועות דיתומים מן היתומים דאי אמתניתין דידן הל"ל נפרעת שלא בשבועה. ותו יש לדקדק דל"ל דאוקמי באומרים שאמר לנו אבא לויתי ופרעתי הא קי"ל דטענינן ליתמי דילמא פרע אביהם ואפילו אין טוענים כלל. ונראה דאמר התם לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה אין אדם מוריש שבועה לבניו והביאו הרא"ש. ולכאורה קשה מאי קמ"ל דיתומים מן היתומים צריכים שבועה שלא פקדנו אבא תיפוק ליה דצריכים היתומים שבועה שלא נפרעו הם בעצמם מן הלוה שהיה חי אחר שירשו השטר וה"ל ממש בא ליפרע מנכסי יתומים וממילא שיכול לגלגל עלייהו שישבעו שלא פקדנו אבא דקי"ל דכל הנשבעין ונוטלין מגלגלין ולכאורה היה נראה דיש לומר דשבועת שלא פקדנו ה"ל כשבועת איני יודע שהרי אינם נשבעין אלא שאין יודעין מפי אביהם א"כ יש לומר דלא שייך בשבועת שלא פקדנו לישבע ע"י גלגול כדאיתא בח"מ סימן צ"ד דבטענת ספק אינו יכול לגלגל שישבע שאינו יודע אך היותר נראה דבאמת היינו דמוקים לה שאמרו שאמר להם אביהם שפרע לאביהם וא"כ ממילא ה"ל הודאה שלא פרע ליורשים כיון שאמר שכבר פרע לאביהם דלמה יפרע שני פעמים והיינו ממש דינא דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דלמה יפרע בחנם וכיון דא"צ שבועה שלא פרע להם שפיר קמ"ל דין יתומים מן היתומים בשבועת שלא פקדנו דליכא בכה"ג משום גילגול ולפ"ז יש לומר דמהך מילתא גופא יליף הך סברא דכל האומר לא לויתי וכו'. ובזה א"ש לשון הרא"ש דבתר דמייתי ממתניתין דשבועות כתב הא דר' זריקא והדר כתב הא דיתומים מן היתומים מוקי לי התם וכו'. ר"ל דכיון דמיירי התם באומרים יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי אתא שפיר הא דמוקי התם במת מלוה בחיי לוה וכנ"ל דליכא משום גילגול. ודוק:
עוד נראה דיש לפרש הא דמוקי לה באומר לנו אבא לויתי וכו'. דרב יהודה מוקי מתניתין אפילו כשמת לוה בחיי מלוה (וממילא דאתא שפיר קושיא הנ"ל דליכא למימר משום גילגול שפרע אביהם ליורשי) וקשיא לי דהא אא"מ שבועה לבניו כדמקשה שם בשבועות. ונראה דלמאי דקי"ל דחוב שהוא בתוך זמנו א"צ שבועה בבא לגבות מנכסי יתומים א"כ יש לומר לדעת הפוסקים בח"מ סימן ע"ח דכשהלוה חי וטוען פרעתי ואשתבע לי דלא פרעתיך צריך לישבע אפילו תוך זמנו אלא דביתומים לא טענינן להו תוך זמנו כיון דלא שכיחא א"כ יש לומר דבשטוענים שאמר להם אביהם שפרע שפיר טענינן להו דאי הוי אביהן חי היה טעין אשתבע לי ולפי מאי שפירש"י במתניתין דכל שבועת היתומים הוא משום דאמרינן דהוי טעין אשתבע לי נהי שכתבנו לעיל דע"כ לאו אליבא דאמת פירש"י הכי דהא במת מלוה והלוה חי אף שטען אשתבע לי כבר בחיי המלוה ונתחייב שבועה אפ"ה גובין היורשין בשבועה שלא פקדנו. ושבועת הבא לגבות מנכסי יתומין חמירא משבועת אשתבע לי מ"מ נראה בכה"ג שהוא תוך זמנו דלא תקנו שבועה מיתומים אפ"ה צריך שבועה אפילו תוך זמנו דכיון שטען שפרע מסתמא יש לומר שמא היה טוען אשתבע לי אבל עכ"פ לא שייך בזה אין אדם מוריש שבועה לבניו דזה אינו אלא בעיקר שבועת היתומים לאחר זמנו אבל בכה"ג שלא התקינו חז"ל שבועה אלא משום שהם טוענים ברי שאמר להם אביהם שפרע לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו וכדאמרינן בשבועת הבו דלא לוסיף עלה וה"ל כאלו הלוה חי וטוען אשתבע לי דאפ"ה יורשי המלוה גובים ממנו בשבועה דלא פקדנו ושפיר צריך לאוקמי באומרים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי מיהו נראה דהא דמוקי ליה התם בשבועת בשמת מלוה בחיי לוה דבזה אתיא בפשיטות טפי ובזמנו ומ"מ ממ"נ צריך לאוקמי באמת לנו אבא לויתי ופרעתי לאביהם דליכא משום גילגול. ודוק:
שם לא שנו אלא לכתובת אשה וכו'. והנה רש"י ז"ל פירש בשבועות דף מ"ה ע"א ד"ה נפרעת שלא בפניו ששלח לה גט ממדינת הים ולכאורה צ"ע דלמה תצטרך שבועה בכה"ג שלא גירשה קודם שהלך לפמ"ש הפוסקים דבמת פתאום אינה צריכה שבועה משום דכיון דליכא למיחש לצררי בשעת מיתה ה"ל תוך זמנו דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים א"כ ה"נ כששלח גט ממדינת הים למה ניחוש לצררי דהיינו ע"כ שהתפיס לצררי קודם שהלך ודוחק לומר דס"ל להני פוסקים כסברת הירושלמי שהבאתי לקמן דף ק"ז ע"א דחיישינן ששלח לה צררי ממדינת הים ויותר נראה דכיון דנפרעת בפניו והוא חי טענינן טפי ולא חילקו אפילו תוך זמנו (ובזה א"ש דלא נקט נשבעת ונוטלת דכיון דשלא בפניו היה ראוי שלא לגבות כלל כתובה אלא דהתקינו חז"ל שתשבע ותיטול משום חינא הל"ל נשבעת ונוטלת כמ"ש התוס' לעיל ולפמ"ש יש לומר דהא דנקט לא תיפרע אלא בשבועה דקמ"ל אפילו היכא דהיה ראוי לתקן שתטול בלא שבועה משום דה"ל תוך זמנו) ויש לדמות למ"ש בש"ע ח"מ סימן פ"ד דבפוגם שטרא תוך זמנו אם טוען השבע לי צריך שבועה כיון דבל"ז צריכה שבועה א"כ ה"נ שלא בפניו טענינן בשבילו השבע לי וכיון דבל"ז צריכה שבועה אפילו בתוך זמנו צריכה שבועה וכמו דפי' רש"י במתניתין בנפרעת שלא בפניו טענינן השבע לי. וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |