רש"ש/כתובות/פח/א

רש"ש כתובות פח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא מתקיף לה ר"ש בדר"א האיך סמיך סהדא קמא אסהדא בתרא. עפרש"י ותוס' ומהרש"א. לעד"נ מדתלי טעמא דאתקפתיה בהעדים איך יצטרפו זל"ז ולא פריך אהעדות כמו דאמרו בסנהדרין שם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד. כוונתו דכיון דכבר קבלת העד הא' לחייבה שבועה להכחישו א"כ הרי הוא כמו שאינו ובטלה עדותו. ואיך תצטרפו תו עם העד הב'. וכן להפך כיון שכבר קבלת עדותו להצטרף עם השני להפסידה כתובתה. איך תקבלו תו לחייבה שבועה. ודין זה מוכח בשו"ע חו"מ סי' ל' סע"ג ע"ש. אח"ז ראיתי בהגר"א ז"ל שם שהראה מקורו להגמרא שלפנינו ע"ש. אך מה דמשמע מהטור שם דאפי' אם יש תוספת בעדות הא' על הב' לא יוכל לחייב שבועה גם על התוספת. זה צ"ע דהרי ר"פ ס"ל דגם באותו הסך שנצטרפו להפסידה כתובתה לגמרי מ"מ מחייבה שבועה על אותו הסך בעצמו יש לנו לומר דרב שישא ג"כ לא פליג עליה אלא באותו הסך שכבר קבלת עדותו בזה להצטרף עם השני. אבל על היתרון שעדיין לא הועיל עדותו מאומה גם הוא מודה שיחייב שבועה דלמעוטי מחלוקת עדיף טפי כמש"כ הפוס' בכ"ד והר"ן לעיל במשנת המושיב את אשתו חנוונית. וכן הש"ך גמגם על הטור בזה. וטעמא דר"פ נראה דכיון דקי"ל כ"מ ששנים מחייבין ממון עד א' מחייבו שבועה. ואילו אם היו שניים שנים היו מחייבין ממון כל זוג בפ"ע. כן עתה מחייב שבועה עכ"פ:

שם בפיסקא מנכסים משועבדים. ברא"ש הגי' יתומים כו'. וברי"ף גריס לתרוייהו:

גמ' שם אבל אמרו א"ל אבא לא לויתי כו'. עי' בהג"א שכ' מכאן הוכיח ר"ש כו' דא"כ הוו ב"ד טוענין ליתומים כו'. מוכח להדיא שהר"ש ל"ל כבה"ע שהביא הש"ך בסי' ק"ח סקי"ז דאין טוענין ליורש לחובתו של יורש זה. וכנ"ל שהרמב"ם ג"כ חולק עליו שכ' ד"ז דא"ל אבא לא לויתי כו' גם במלוה גופיה וכ' שם הה"מ דאם איתא דאביהן ה"ל לישבע אף הן היו נשבעין כו' ע"ש (וכן סתמו הטוש"ע שם סט"ו) ולדעת בה"ע אין ראיה. והיותר תמוה איך העתיק הש"ך דבריו על השו"ע והרי כתב שם שהם צריכים ג"כ לישבע שלא נפרעו הם עצמם מאביהם. והוא מדברי הטור בשם הראב"ד ומטעם דטענינן להו (כמש"כ הב"י והסמ"ע) והביא שם שבה"ע חולק עליו והוא הכריע כהראב"ד. וכן לעיל אות ד' הביא הטור דעת הרמ"ה דטענינן להו והכריע כוותיה וע"ש בבד"ה. אח"ז ראיתי בתומים שהעיר עליו קצת בזה ודבריו מגומגמין:

רש"י ד"ה שאמרו יתומים. ישבעו אלו שלא פקדנו כו'. מוכח דמפרש דהאי לא שנו קאי על מתניתין דשבועות וכן היתומים כו' שמובא לעיל. וכ"נ מהרמב"ם והה"מ בפי"ז מהל' מלוה הל"ו וכן פי' הרי"ף והרא"ש שם בשבועות. אבל מדלא קבע הש"ס האי מימרא התם במקומה. הנלע"ד יותר לפרש דקאי על מתניתין דהכא מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה וה"ה לשאר בע"ח (דע"כ ל"פ לקמן אלא בנפרעת שלא בפניו) וע"ז אמר ל"ש כו':

תד"ה ורבא אר"נ. כצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף