מגיד משנה/שאלה ופיקדון/ה

מגיד משנה ‏ שאלה ופיקדון ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מי שהפקידו אצלו מעות של עניים וכו'. ברייתא בבבא קמא סוף פרק החובל (בבא קמא דף צ"ג):

אפילו באו עליו גנבים וכו'. מעשה פרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי"ז ע"ב) ופירשו רבינו דוקא כשהיו מעות של שבויים שאינם ידועים שאם היו לשבויים ידועים ודאי חייב לשלם כך נראה מתוך דבריו וכן כתב הרשב״א ז״ל:

בד״א בשאין זה הממון וכו' אבל אם היו לעניים אלו או לשבויים אלו והרי הוא קצוץ להם. נראה שהכוונה היא דבעינן תרתי שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כל אחד ידוע וזהו שכתב והרי הוא קצוץ להם וכן פירש״י ז״ל במה שאמרו בגמרא סוף החובל (בבא קמא דף צ"ג) עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו ולשמור הוא פירש״י ז״ל קייץ להו כך וכך לשבת לכל אחד הוה ליה [כמי שהפקידו עניים עצמם] וקרינן ביה לשמור עכ״ל:

ב

המפקיד אצל חבירו וכו' ואם אינו אמוד וכו'. מעשה מפורש פרק הגוזל ומאכיל שם וכתב הרשב"א ז"ל כשאמרו פטור דוקא שהוא במקום שיד הגנבים שולטת בהם שאם יחפשו ימצאו הא לאו הכי ודאי חייב דלא גרע מאנס שאנסו להביא ממון והביא שהוא חייב כל זמן שאין יד האנס שולטת באותו ממון כמו שנתבאר פרק שמיני מהלכות חובל ומזיק וכבר כתבתי שם ולדברי רבינו שלא חילק יש לומר דשאני הכא דכיון שהממון הוא ברשות זה הנפקד ומחמת פקדון זה באו לו גנבים ושודדי לילה אינו בדין שיתחייב זה משלו לשלם כיון שלא נאבד הפקדון מחמת פשיעתו וזה הוא שומר חנם שאינו חייב אלא בפשיעה והילכך פטור אבל מי שאנסוהו להביא ממון חבירו שהוא ברשות חבירו ואין יד האנס שולטת בו אלא בהראותו של זה בדין הוא שיתחייב שהרי ממון זה ברשות בעליו הוא והרי זה מציל עצמו בממון חבירו ואין אנו יכולין לומר בכאן מחמת מעשיו של בעל הממון בא האונס לזה כך נראה לי לדעת רבינו:

ג

המפקיד אצל חבירו פירות או כלים וכו'. מפורש סוף השוכר את הפועלים (ב"מ דף צ"ג ע"ב) במעשה דאיבו:

ד

שנים שהפקידו אצל אחד וכו'. מבואר פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ז) במשנה בסוגיית הגמרא ובהלכות.

ומה שכתב ישבע כל אחד מהם. אף על פי שהם טוענין כל אחד מאתים והוא אומר לכל אחד מנה ודאי יש לך בידי והמנה האחר איני יודע ונתבאר פרק רביעי מהלכות טוען ונטען שהאומר לחבירו מנה לי בידך והלה משיבו חמשים אני יודע ודאי שיש לך בידי וחמשים איני יודע משלם מנה בלא שבועה כאן י"ל שכיון שהדבר ידוע שלא הפקידו לו בין שניהם אלא שלוש מאות והוא מודה בהן ומחמת פשיעתו הדבר ברור שהוא מפסיד מנה שלא כדין בדין הוא שישבעו הנוטלין כך כתב הרשב"א ז"ל. ועוד שדין זה אפילו באומר לכל אחד הא לך מנה הוא ואין זה מודה מקצת כמו שנתבאר פרק ראשון מהלכות טוען ונטען וכתבו ז"ל ואי אינהו לא תבעי ליה כל חד בברי ובא לצאת ידי שמים חייב אבל בדיני אדם פטור ומוכרח שם:

לפיכך אם הביאו לו השנים וכו'. גם זה שם ופירוש וכל כיוצא בזה אפילו בא לצאת ידי שמים פטור:

וכן אם הפקידו אצלו שני כלים וכו'. גם זה שם:

וכן מי שתבעוהו וכו'. גם זה שם וכבר כתבתי דדוקא תבעוהו אבל לא תבעוהו אינו חייב אלא בבא לצאת ידי שמים:

וכן שנים שהפקידו שתי וכו'. גם זה נתבאר שם ועיקרו בבכורות (דף י"ח ע"ב) פרק הלוקח עובר פרתו:

ה

המפקיד פירות אצל חבירו וכו'. זה פשוט שאין לו לערבם לכתחלה וכן כתבו ז"ל שמשנתנו בשעבר ועירבן הוא:

עבר ועירבן וכו'. משנה וברייתא בב"מ (דף מ') וסוגיית הגמרא ובהלכות ובודאי שיש לו לישבע שהרי זה כטוען נאנסו:

נסתפק מהן ולא ידע וכו'. גם זה שם וכל השיעורין האלו מפורשין שם ובפירוש זרע פשתן בגבעוליו פירש"י ז"ל שהוא חסר כ"כ לפי שהגבעולין מתייבשין ונופלים ורוח מפזרתן אבל אם היה נקי אינו חסר כל כך מכל כור וכור:

במה דברים אמורים בשמדד לו וכו' מפני שהן מותירות. פי' שמחמת לחות הזמן הם נופחין והדין ברייתא (דף מ') ורבי יהודה דמשנתנו היא. וכן כתב הרשב"א ז"ל שכך מצא בתוספתא שר"י אמרה והניח הוא ז"ל הדבר בספק:

וכן מוציא לו וכו'. הכל כלשון המשנה:

ו

הפקיד פירות אצל חבירו שאינן מדודין וכו' עד כמו שיתבאר. דברי הרב ורבותיו בנויין על שורש מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם בלא שבועה שכנגדו וכבר נתבאר זה בגמרא. והרב רבי יוסף הלוי כתב זה בארוכה פרק שבועת הדיינין:

ז

מת אביו והניח לו שק צרור וכו' שורת הדין שאני אומר וכו'. זה הדין סברת רבינו ז"ל ופשוט הוא דודאי אין השומר מחוייב שבועה כיון שאין המפקיד טוענו טענת ברי וכיון שכן נשבע שאינו יודע ונפטר:

מעשה באחד שהפקיד וכו'. ירושלמי בבא קמא פרק הכונס (בבא קמא דף ס' ע"ב) ובהלכות פרק המפקיד ופרק הכונס (בבא קמא דף ס"ב) ופירשוהו כל המפרשים ז״ל בטוען השומר טענת שמא:

והוא שיטעון דבר שהוא אמוד בו וכו'. זה למד הרב ז"ל ממה שנתבאר פרק שביעי מה' חובל ומזיק שמי שלקח כיס חבירו והשליכו לים והניזק אומר זהובים היה מלא והמזיק אומר איני יודע מה היה בו שאין הניזק נשבע ונוטל אלא בדברים שהוא אמוד בהם ומבואר בגמרא פרק הכונס וכל שכן כאן שלא אבדו בידים וכן כתב הרשב"א ז"ל ואע"פ שפשט הירושלמי אינו נראה כן אלא בכל דבר יש לדחקו ולפרשו כפירוש זה ואפילו יחלוק דעת גמרתנו עיקר:

ולמה נאמר שישבע כאן בעל הפקדון וכו'. פי' ולא אמרו יטול בלא שבועה כמו שנזכר למעלה לפי שאין השומר מחוייב שבועה זה ג"כ מדברי רבו אבן מיגש ז"ל שכתב כן פרק שבועת הדיינין ועוד הוסיף דברים ואמר אם תשאל כיון שאילו אמר ברי לי שסיגין היה מלא לא היה חייב אלא היסת כדין טענו חטים והודה לו בשעורים עכשיו שאמר שמא יהיה זה כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע שנשבע היסת שאינו יודע ונפטר ותירץ הוא ז"ל כשאמרו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע שפטור לא אמרו אלא דוקא כשאינו מודה לו בודאי משום דבר ולפיכך נשבע שאינו יודע ונפטר אבל כיון שהוא מודה שהוא חייב לו ואינו יודע מה הוא אין אומרין בכך ישבע שאינו יודע ויפטר אלא נשבע הלה ונוטל אלו דברי הרב ודברי תלמידו ז"ל כמותן. ויש שיטה אחרת בדברים הללו והיא שיטת ההשגות וקצת מן החכמים ובהשגות כתוב בדין הראשון שהוא הפקיד פירות שאינן מדודין ורבותי לא הורו כן לפי שאין זה דומה לחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהתם הו"ל למידע ואערומי קא מערים ותובע נמי קא טעין עליה ואמר מידע ידעת ודבר שבמנין קא טעין ליה ודבר שבמנין קא כפר ליה והו"ל מחויב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם אבל הני לאו הכי הוא והיינו טעמא דשק צרור דאמרינן עלה ישבע ויטול ולא אמרו יטול בלא שבועה ע"כ. שורש דבריו ז"ל שאין קרוי מחוייב שבועה כל שלא היה לו לידע ואם מחמת זו הטענה ודאי בהפקיד אצלו פירות מדודין ועירבן עם פירותיו ודאי היה לו לידע כשעבר ועירבן שהיה לו למודדן אלא שהר"א ז"ל נשען על הטענה האחרת שאין זה טוענו בבירור אתה יודע שכך היו ואינו כופר לו בדבר שבמניין וכבר דחה הרמב"ן ז"ל טענה זו בטעם נכון בחידושיו שם בשבועות ומ"מ יש לטענה האחרת מקום כשלא עירבן ונאבדו ובפשיעה שישבע הלה ויטול ואפשר שכן הוא הדין וגם הרשב"א ז"ל כ"כ בהכונס שלא יטול הלה בלא שבועה כלל שלא היה לו לנתבע לידע אע"פ שהוא מודה מקצת ואינו יכול לישבע על השאר. עוד בהשגות על מ"ש רבינו ולמה נאמר וכו' א"א אין זה כלום שהרי היה שם שק ומטכסין והודה בשק וכפר במטכסין ע"כ ביאור דבריו שזהו פירוש הירושלמי לפי שיטתו שהלה תבעו בשק אחד ובמטכסין שהן כלי כסף והלה הודה לו בשק ואמר במטכסין איני יודע שמא לא היו בו כ"א סיגים והיה בדין שיטול הלה בלא שבועה שכיון שזה מודה מקצת גמור ואינו יכול לישבע על השאר ה"ז כטענו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהן ועל האחד אמר איני יודע שיטול הלה בלא שבועה אלא שמע מינה שכאן מפני שלא היה לו לנתבע לידע חייבו שבועה לתובע. עוד בהשגות ועוד דלדבריו בשק צרור למה נשבע בעל השק ונוטל ולאו היינו דאמרינן גבי שוורים דקאמר ניזק ברי ומזיק שמא אכתי היינו דרבה בר נתן ותו לו מידי ע"כ. והנה הר"א ז"ל מהיות הגמרא שולחן ערוך לפניו מביא תחלת הסוגיא ומקצר בענין נשען על מי שקדמה לו ידיעה בדבר ועתה אבאר דבריו נתבאר בסוגיית הגמרא פרק המניח את הכד שמי שהיו לו שני שוורים תמים אחד גדול ואחד קטן והזיק אחד מהן וידוע שהתם אינו משלם אלא מגופו והניזק אומר ברי לי שהגדול הזיק והמזיק אומר איני יודע שמא הקטן הוא שהזיק ואין בדמי הקטן כדי חצי הנזק אמרו שם שעל הניזק להביא ראיה שאם לא הביא ראיה לא יטול שהרי זה כטוענו חיטים ואמר לו איני יודע אם חיטים אם שעורים שפטור וזה קשה על דברי רבינו שלפי דבריו היה לו למזיק לישבע וליטול שה"ז מודה לו בדמי הקטן בהכרח ובשק אינו יודע אם היה מלא סיגים או מה היה בתוכו ויש לומר בתירוץ קושיא זו שניזקי ממונו אף רבינו יודה בהן שחלוקין הן ממה שהוא חייב מחמת עצמו אלא שכל הסוגיא אשר שם מראה בהיפך מזה שהשוה דינין אלה לטוענו חיטים ושעורים ובאמת שעיקר הדברים כדברי הר"א ז"ל ולפי דבריו ז"ל טענו חיטים ואמר איני יודע אם הם חיטים או שעורים נשבע שאינו יודע ונפטר שאין זה מחוייב שבועה גמורה שאינו מודה מקצת ממין הטענה ובבא לצאת ידי שמים חייב בשעורים וכ"כ בעל העיטור ז"ל ועוד יתבאר פ"א מהלכות טוען ונטען:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף