מגיד משנה/שאלה ופיקדון/ד
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם אבן האזל |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
המפקיד אצל חבירו וכו'. זה פשוט בכתוב וכבר נתבאר:
ומגלגלין עליו בתוך השבועה וכו'. בהגוזל (דף ק"ז ע"ב) ובשבועות ג' שבועות משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו ועיקר השבועה המפורשת בכתוב י"ל שהיא שנגנב ופירש הכתוב ונקרב בעל הבית לישבע שכן הוא שנגנב כמו שהוא טוען. וזהו בשלא שלח בו יד שאם שלח בו יד אין שבועה פוטרתו שחייב הוא באונסין זה דעת רבינו וכן פי' הרמב"ן ז"ל ושאר השבועות מדין גלגול כמ"ש רבינו ומגלגלין:
ב[עריכה]
אבל שלח בו יד וכו'. מבואר פ' המפקיד (בבא מציעא דף מ"א) והרי הוא כגזלן כמו שנתבאר בפ״ג מהלכות גזילה:
כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון וכו'. זה פשוט ומבואר בהמפקיד (דף מ"ב מ"ג) שאין כל הדברים שוין:
ג[עריכה]
השומר שהניח פקדון וכו'. פסק כלישנא בתרא דרב יוסף (דף מ"ב) דאמר התם תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן בהלכות:
ואע"פ שהניח הפקדון עם שלו וכו'. ירושלמי הובא בהלכות:
ד[עריכה]
הכספים אין להם וכו'. מימרא דשמואל שם (דף מ"ב) וכשיטת ההלכות:
הורו מקצת המבינים וכו'. פירוש כיון שאין כל הדברים שוין נראה שהכל לפי מה שהוא ענין והרי אלו דומין ודאי לכספים. ודע שאע"פ שהניחו במקום המשתמר ונגנבו אינו נפטר בהן אלא שומר חנם אבל שומר שכר ודאי אינו נפטר בכל זה עד שיהא יושב ומשמר וכ"כ ז"ל ואם אירעו אונס לשומר שכר כגון שקפץ עליו חולי או שבאו ליסטים ואינו יכול לישב ומשמר יש מי שכתב שהוא פטור ויש מי שכתב שהוא חייב כיון שלא אירע האונס בגוף הפקדון:
ה[עריכה]
המפקיד אצל חבירו כספים וכו'. מימרא שם:
ואם ת"ח הוא אינו חייב עד שישהא אחר שיבדיל כדי לקברן. כך נמצא בקצת ספרי רבינו והלשון אם כך הוא מורה שעל הנפקד הוא אומר כן ואין זו עיקר הנוסחא אלא ואם ת"ח הוא המפקיד וכן מוכיח בהלכות וכן פירש"י ז"ל ואי צורבא מרבנן הוא המפקיד שהוא חרד במצות אמר השומר דילמא מיבעי ליה להכי לא קברינהו ופטור עכ"ל. והענין שהיה היין להם ביוקר ולא היו כולן מבדילין על היין ואפשר שהיו שומעים מאחרים ויוצאין וזה שהוא תלמיד חכם רוצה לברך הוא בעצמו. ובהשגות ואם ת"ח הוא המפקיד א"א ואם ת"ח הוא הנפקד ע"כ. מכאן אתה רואה שנוסחת רבינו היא כמו שכתבתי ועיקר:
ו[עריכה]
הפקיד אצל חבירו וכו'. במשנה צררן והפשילן לאחוריו חייב ואמרינן בגמ' שהטעם דאמר קרא וצרת הכסף בידך שאע"פ שצרורין יהיו בידך ופירש רבינו בדרך דאורחא דמילתא הכין וקרא נמי בדרך הוא דכתיב:
מעשה באחד שהפקיד מעות וכו'. כלשון אחרון דרב יוסף וכבר נזכר למעלה:
ז[עריכה]
המפקיד אצל וכו'. מעשה שם ואמרו כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים:
ח[עריכה]
כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים וכו'. מימרא פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ו) אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ולאו דוקא אשתו ובניו דהוא הדין לשאר קרוביו הסמוכין לשלחנו כמו שמתבאר במעשה הסמוך לזה שאמו של נפקד בכלל זה וסובר רבינו שסמוכה על שלחן הבן או שרויה עמו בבית שאם לא כן אין דעת המפקיד להפקיד על דעתם וזה פשוט:
אבל אם מסרן וכו'. במשנה (דף מ"ב) והעבד סובר רבינו שאינו בכלל והטעם שאין אדם מוסר את שלו לעבדו. ומ"ש כמו שביארנו הוא פרק א' מהלכות שכירות:
מעשה באחד שהפקיד וכו'. מעשה שם בגמ':
ואמרו חכמים ישבע השומר וכו'. ג"ז שם וכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דמשום דזוזי לאו דבר מסויים הוא והאם לא היתה יודעת אם המעות שנתן לה בנה היו מעות הפקדון לפיכך הבן נשבע שהם הם אבל בדבר מסויים כגון כלי או כסות וכיוצא בזה באלו נשבע שני ולא ראשון ע"כ:
ט[עריכה]
מכאן אתה למד וכו'. ראיית הרב ז"ל היא ממה שאמרו באותו מעשה שפטרו את האם מפני שלא הודיעה הבן שהם פקדון הא אם הודיעה היו מחייבין אותה והוא היה פטור זה לשון הגמרא נימא לה לאימיה שלים אמרה לא אמר לי דלאו דידיה נינהו דאקברינהו ע"כ וזה מבואר ועוד כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל שאפילו אין להם לשלם שהשומר פטור וכן עיקר וגם זה בכלל דברי רבינו:
מעשה באחד וכו'. מעשה בהמפקיד שם ונתבאר בגמרא שאם היו כשות הפקדון רחוק ממקום הטלת השכר ושלו קרוב ושהה השליח לבא והיה שם בעל הבית ולא אמר לו דבר חייב לפי שכשראה אותו שוהה היה לו לעלות על דעתו קודם שישליכנו לתוך השכר שממקום רחוק הביאו:
מהדורה זמנית - הבהרה הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |